בל תשקצו: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת הערות שוליים) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
א. איסור אכילת בעלי חיים טמאים; ב. איסור אכילת דברים מאוסים ומשוקצים, על אף שמותרים הם באכילה מצד עצמם; ג. איסור אכילה מתוך כלים מאוסים ומשוקצים; ד. איסור אכילה עם ידיים מאוסות ומזוהמות; ה. איסור השהיית נקבים<ref> נחלקו הראשונים האם איסור "בל תשקצו" בשאר הדברים המאוסים, מלבד בעלי חיים טמאים, הוא מן התורה, או אינו אלא מדרבנן: יש סוברים שמן התורה עובר על כל הדברים המאוסים, ומכל מקום אין לוקים על לאו זה, מפני שהוא לאו שבכללות, אבל לוקים עליו מכת מרדות מדרבנן; ויש אומרים שאין בל תשקצו בשאר הדברים המאוסים אלא מדרבנן, והפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא, שמן התורה אינו עובר אלא במה שאמור במפורש, היינו על שרצים ובעלי חיים טמאים.</ref>. | א. איסור אכילת בעלי חיים טמאים; ב. איסור אכילת דברים מאוסים ומשוקצים, על אף שמותרים הם באכילה מצד עצמם; ג. איסור אכילה מתוך כלים מאוסים ומשוקצים; ד. איסור אכילה עם ידיים מאוסות ומזוהמות; ה. איסור השהיית נקבים<ref> נחלקו הראשונים האם איסור "בל תשקצו" בשאר הדברים המאוסים, מלבד בעלי חיים טמאים, הוא מן התורה, או אינו אלא מדרבנן: יש סוברים שמן התורה עובר על כל הדברים המאוסים, ומכל מקום אין לוקים על לאו זה, מפני שהוא לאו שבכללות, אבל לוקים עליו מכת מרדות מדרבנן; ויש אומרים שאין בל תשקצו בשאר הדברים המאוסים אלא מדרבנן, והפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא, שמן התורה אינו עובר אלא במה שאמור במפורש, היינו על שרצים ובעלי חיים טמאים.</ref>. | ||
== פרטי איסור השהיית הנקבים == | |||
אדם שנצרך לנקביו, ראוי לו להתפנות במהרה, כדי לנקות את עצמו מהפסולת שבגופו. ואם הוא נצרך כל כך עד שעליו לעצור בעצמו כדי למנוע מהפסולת לצאת מגופו, והצורך להתפנות לוחץ כל כך עד שאינו יכול להסיח דעתו מזה, ואינו הולך להתפנות, הרי הוא עובר באיסור "בל תשקצו" (מכות טז, ב, שועה"ר מהדו"ת ג, יא; א"א בוטשאטש). בנוסף לכך, המתאפק מלהתפנות מזיק לבריאותו (רמב"ם מאכלות אסורות יז, לא). וגבר שמתאפק מלהטיל מימיו גורם לעצמו סכנה עד כדי עקרות (ע' יבמות סד, ב, מ"ב ג, לא). | |||
ואם הוא יכול לשהות יותר מכדי הילוך פרסה (72 דקות), אף שרצוי שילך להתפנות, אין בזה חובה, ולדעת רוב הפוסקים, אף מותר לו לכתחילה ללמוד באותו זמן תורה ולברך ברכות (מ"ב צב, ז). ואם התחיל ללמוד או לעסוק בעסקיו כשלא היה צריך לנקביו, ולאחר זמן הוצרך לנקביו עד שאינו יכול להתאפק 72 דקות, אבל עדיין אינו צריך לעצור עצמו כדי שהפסולת לא תצא מגופו - לדעת רוב הפוסקים, לכתחילה יפסיק וילך להתפנות. אבל אם הוא באמצע עניין - מותר לו לדחות מעט את התפנותו, עד שיסיים את העניין (באו"ה צב, ב ד"ה 'קורא'; ילקוט יוסף ח"ב, ע' שלח), ויש אומרים שגם באמצע עניין יפסיק מיד כדי להתפנות (בא"ח ויצא א). | |||
ואפילו אם הוא נצרך מאוד, אם היציאה להתפנות תגרום לו בושה גדולה, מותר לו לשהות עוד, שגדול כבוד הבריות שדוחה איסור "בל תשקצו" (מ"ב ג, לא; צב, ז). | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
| שורה 5: | שורה 12: | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
[[קטגוריה:סדר היום]] | |||
גרסה מ־21:22, 23 במאי 2009
|
|
א. איסור אכילת בעלי חיים טמאים; ב. איסור אכילת דברים מאוסים ומשוקצים, על אף שמותרים הם באכילה מצד עצמם; ג. איסור אכילה מתוך כלים מאוסים ומשוקצים; ד. איסור אכילה עם ידיים מאוסות ומזוהמות; ה. איסור השהיית נקבים[1].
פרטי איסור השהיית הנקבים
אדם שנצרך לנקביו, ראוי לו להתפנות במהרה, כדי לנקות את עצמו מהפסולת שבגופו. ואם הוא נצרך כל כך עד שעליו לעצור בעצמו כדי למנוע מהפסולת לצאת מגופו, והצורך להתפנות לוחץ כל כך עד שאינו יכול להסיח דעתו מזה, ואינו הולך להתפנות, הרי הוא עובר באיסור "בל תשקצו" (מכות טז, ב, שועה"ר מהדו"ת ג, יא; א"א בוטשאטש). בנוסף לכך, המתאפק מלהתפנות מזיק לבריאותו (רמב"ם מאכלות אסורות יז, לא). וגבר שמתאפק מלהטיל מימיו גורם לעצמו סכנה עד כדי עקרות (ע' יבמות סד, ב, מ"ב ג, לא). ואם הוא יכול לשהות יותר מכדי הילוך פרסה (72 דקות), אף שרצוי שילך להתפנות, אין בזה חובה, ולדעת רוב הפוסקים, אף מותר לו לכתחילה ללמוד באותו זמן תורה ולברך ברכות (מ"ב צב, ז). ואם התחיל ללמוד או לעסוק בעסקיו כשלא היה צריך לנקביו, ולאחר זמן הוצרך לנקביו עד שאינו יכול להתאפק 72 דקות, אבל עדיין אינו צריך לעצור עצמו כדי שהפסולת לא תצא מגופו - לדעת רוב הפוסקים, לכתחילה יפסיק וילך להתפנות. אבל אם הוא באמצע עניין - מותר לו לדחות מעט את התפנותו, עד שיסיים את העניין (באו"ה צב, ב ד"ה 'קורא'; ילקוט יוסף ח"ב, ע' שלח), ויש אומרים שגם באמצע עניין יפסיק מיד כדי להתפנות (בא"ח ויצא א). ואפילו אם הוא נצרך מאוד, אם היציאה להתפנות תגרום לו בושה גדולה, מותר לו לשהות עוד, שגדול כבוד הבריות שדוחה איסור "בל תשקצו" (מ"ב ג, לא; צב, ז).
הערות שוליים
- ↑ נחלקו הראשונים האם איסור "בל תשקצו" בשאר הדברים המאוסים, מלבד בעלי חיים טמאים, הוא מן התורה, או אינו אלא מדרבנן: יש סוברים שמן התורה עובר על כל הדברים המאוסים, ומכל מקום אין לוקים על לאו זה, מפני שהוא לאו שבכללות, אבל לוקים עליו מכת מרדות מדרבנן; ויש אומרים שאין בל תשקצו בשאר הדברים המאוסים אלא מדרבנן, והפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא, שמן התורה אינו עובר אלא במה שאמור במפורש, היינו על שרצים ובעלי חיים טמאים.