פריעת בעל חוב מצוה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(דף חדש: חיובו של הלווה לפרוע את חובו למלוה אינו רק חיוב ממוני, אלא זוהי מצוה. הגמרא מחדשת, שמלבד החיוב הממוני …) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
חיובו של הלווה לפרוע את חובו למלוה אינו רק חיוב ממוני, אלא זוהי מצוה. | חיובו של הלווה לפרוע את חובו למלוה אינו רק חיוב ממוני, אלא זוהי מצוה. | ||
המקור:{{מקור|בבלי:כתובות פו א$בבלי כתובות פו, א}}. | |||
הגמרא מחדשת, שמלבד החיוב הממוני שקיים על הלווה לפרוע את חובו, יש בפירעון החוב גם מצוה, ובשל כך, בית דין, הכופה על המצוות, מוסמך גם לכוף על האדם לפרוע את חובו, ולאלצו לקיים את המצוה. | הגמרא מחדשת, שמלבד החיוב הממוני שקיים על הלווה לפרוע את חובו, יש בפירעון החוב גם מצוה, ובשל כך, בית דין, הכופה על המצוות, מוסמך גם לכוף על האדם לפרוע את חובו, ולאלצו לקיים את המצוה. | ||
לגבי מהות המצוה שיש בפריעת בעל חוב, יש מי שפירש שהכוונה היא למצוה המוטלת על הלווה לקיים את ההבטחה שלו שניתנה בעת שלקח את ההלוואה שיחזיר את החוב, ומקור החיוב הוא במה שנאמר בפסוק "הין צדק", שממנו לומדים שיהא "הן שלך צדק ולאו שלך צדק". ויש מי שסבר שמקור החיוב בהלוואה הוא בפסוק "והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבות החוצה". ואילו במזיק מקור המצווה לשלם הוא מה שכתוב "ומכה בהמה ישלמנה". | לגבי מהות המצוה שיש בפריעת בעל חוב, יש מי שפירש שהכוונה היא למצוה המוטלת על הלווה לקיים את ההבטחה שלו שניתנה בעת שלקח את ההלוואה שיחזיר את החוב, ומקור החיוב הוא במה שנאמר בפסוק "הין צדק"{{מקור|תנ"ך:ויקרא יט לו$ויקרא יט, לו}}, שממנו לומדים שיהא "הן שלך צדק ולאו שלך צדק". ויש מי שסבר שמקור החיוב בהלוואה הוא בפסוק "והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבות החוצה"{{מקור|תנ"ך:דברים כד יא$דברים כד, יא}}. ואילו במזיק מקור המצווה לשלם הוא מה שכתוב "ומכה בהמה ישלמנה"{{מקור|תנ"ך:ויקרא כד כא$ויקרא כד, כא}}. | ||
גרסה אחרונה מ־21:40, 26 ביולי 2009
|
|
חיובו של הלווה לפרוע את חובו למלוה אינו רק חיוב ממוני, אלא זוהי מצוה.
המקור:בבלי כתובות פו, א.
הגמרא מחדשת, שמלבד החיוב הממוני שקיים על הלווה לפרוע את חובו, יש בפירעון החוב גם מצוה, ובשל כך, בית דין, הכופה על המצוות, מוסמך גם לכוף על האדם לפרוע את חובו, ולאלצו לקיים את המצוה.
לגבי מהות המצוה שיש בפריעת בעל חוב, יש מי שפירש שהכוונה היא למצוה המוטלת על הלווה לקיים את ההבטחה שלו שניתנה בעת שלקח את ההלוואה שיחזיר את החוב, ומקור החיוב הוא במה שנאמר בפסוק "הין צדק"ויקרא יט, לו, שממנו לומדים שיהא "הן שלך צדק ולאו שלך צדק". ויש מי שסבר שמקור החיוב בהלוואה הוא בפסוק "והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבות החוצה"דברים כד, יא. ואילו במזיק מקור המצווה לשלם הוא מה שכתוב "ומכה בהמה ישלמנה"ויקרא כד, כא.