רבי חיים סולובייצ'יק: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (←קישורים) |
||
שורה 46: | שורה 46: | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה: שושלת בריסק]] | ||
[[קטגוריה: אחרונים]] | [[קטגוריה: אחרונים]] |
גרסה מ־05:45, 29 בינואר 2010
|
רבי חיים הלוי סולובייצ'יק (1853 - 30 ביולי 1918) (המכונה "רֶבּ חיים מבריסק" או סתם "רֶבּ חיים"), מהגדולות שבדמויות הרבניות במאה ה-20 ואבי שיטת בריסק בלימוד התורני. אביו היה הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, ראש ישיבת וולוז'ין, העיר שבה נולד ר' חיים.
בנו הוא הגאון ר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז) - ה"בריסקער רב".
ביוגרפיה
רב חיים היה נשוי לנכדתו של הנצי"ב (בת לחתנו ר' רפאל שפירא שכיהן לצידו כמשנה ראש ישיבת וואלוזי'ן ואחר כך היה לראש הישיבה ואב"ד וואלוז'ין), ואף כיהן לצידו בראשות הישיבה. נקבר ליד סב אשתו הנצי"ב בבית הקברות היהודי בעיר וורשה.
רבי חיים הלוי הלך לסלוצק בעקבות אביו שנאלץ לפרוש מהישיבה. אך הוא חזר אליה ב-1873. כמה שנים אחר כך, בגיל 27 נהיה ראש ישיבה כמשנה לנצי"ב. ב-1892, עם סגירת הישיבה נעשה לרב העיר בריסק, אם כי לא התעסק בפסיקת הלכה יומיומית.
היה ידוע בהחמרות מרובות, ביניהן גישה מחמירה לעניין פיקוח נפש. בעקבות גישה זו, הקל מאוד בשמירת צומות לאלו שהיו חולים. כאשר טענו כנגדו על כך שהוא מקל בדיני הצומות, אמר שהוא מחמיר בדיני פיקוח נפש. מסופר גם שבאחד מלילות יום כיפור כשנדרש כסף לפדיון שבויים משלטון הצאר, הורה שלא יתחיל בתפילה עד שהכסף ייאסף מהציבור, והציבור נדרש להביא אותו במזומן בליל יום כיפורים עצמו. קברו של רב חיים מבריסק הנמצאת בבית הקברות היהודי בוורשה. הקבר נמצא לצידו של קבר הנצי"ב.
יחסו לחסידות היה מעורב. למרות היותו ליטאי, ומתלמידי תלמידיו של הגאון מווילנה, הכיר בחיוניותה, אף שהוא בעצמו לא התנהג לפיה. האדמו"ר הרש"ב מלובביץ לחם עמו כתף לצד כתף נגד הגזירות השונות של רוסיה הצארית.
הייתה לו השפעה ציבורית רבה, והתנגדותו לציונות הייתה חריפה. על אף קנאותו היה ידוע כרחב לב גם כלפי הרחוקים מדרכו, אם כי לא לאידאולוגיה שהם ייצגו.
בנו השלישי, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, ונכדו הרב יוסף דב סולובייצ'יק (מירושלים), היו רבנים מפורסמים ביותר גם כן, ונחשבים כממשיכי שושלת בית בריסק. בנו השני, רבי משה סולובייצ'יק היגר לארצות הברית והיה לאחד מראשי ישיבה יוניברסיטי ובעל השקפה ציונית דתית, בנו הרב יוסף דוב הלוי הגרי"ד סולובייצ'יק, נחשב לאחד מראשי תנועת המזרחי.
עד היום קיימים בקרב החרדים "בריסקאים", שבין מאפייניהם הבולטים הם הניכור למדינה, הסירוב להשתתף בבחירות, דקדוק במצוות והקפדת-יתר על "חומרות" שונות הנהוגות אצלם.
הוא עצמו העלה על הכתב רק מעט מחידושיו ואלו התפרסמו אחרי מותו.
מורשתו בלימוד גמרא
השפעתו על שיטות הלימוד הנהוגות כיום בישיבות מכרעת. הוא ותלמידיו נהגו לנתח כל גורם בסוגיה התלמודית לחלקיו, בדרך כלל ל"שני דינים" שונים המעורבים בו. בדרך זו נתנו מימד חדש של עומק לתלמוד ולרמב"ם, ונפתחה הדרך להוסיף ולהעמיק בשאלות ובתירוצים.
אופיינית לו החלוקה בין "חפצא" לבין "גברא" - אם ההלכה נאמרה לגבי החפץ או לגבי האדם. למשל, החובה לבער חמץ ערב פסח - האם פירושה שלאדם לא יהיה חמץ או שמא שהחמץ יתבער. לכאורה נראית זו שאלה עקרה. למעשה ניתן להבין על ידה הבדל חשוב בדין. אם העיקר הוא שלאדם לא יהיה חמץ, מה משנה כיצד הוא יבער אותו. ממילא כל דרכי ביעור החמץ כשרות. אם הדגש הוא על כך שהחמץ יתבער, ייתכן שיש דווקא דרכים מסוימות שבהן עליו להתבער.
כיוצא באלו הוא תוהה על הבנת מושגים הלכתיים רבים, ומתווה דרך לשיטת החקירה הישיבתית ליטאית הרווחת היום.
אחת ההשלכות של שיטתו על הישיבות בימינו היא ההתמקדות המעמיקה בסוגיות והעדפתה על רכישת ידע ושליטה רחבים בתלמוד.
מתלמידיו
- הרב איסר זלמן מלצר - מחבר ספרי אבן האזל על הרמב"ם, בצעירותו הרב של סלוצק וראש הישיבה שם, ובערוב ימיו ראש ישיבת עץ חיים בירושלים. שיטת לימודו הייתה שונה קצת משיטת רבו.
- הרב שמעון שקאפ - ראש ישיבת גרודנה ומחבר ספר שערי ישר. הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מנה אותו בין תלמידי אביו, על אף ששיטת לימודו שונה משל רבו.
- בנו, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק
- בנו, הרב משה סולובייצ'יק
- הרב ברוך בער לייבוביץ - מחבר ספר ברכת שמואל ראש ישיבת קמניץ.
- נכדו, הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון