שודא דדייני: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
מ (←הגדרה) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון''' {{מקור|(הסוגיא בבבא בתרא לד:)}}'''.''' | '''כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון''' {{מקור|(הסוגיא בבבא בתרא לד:)}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', שני שטרות היוצאין ביום אחד {{מקור|(לשמואל, והלכה כמותו. רב סובר שחולקין (בבא בתרא לד:))}}.'''נקרא גם''' שוחדא דדייני (בלשון הירושלמי<ref>דנו בפירושו לקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בדינו אות ג.</ref>). | '''לדוגמא''', שני שטרות היוצאין ביום אחד {{מקור|(לשמואל, והלכה כמותו. רב סובר שחולקין (בבא בתרא לד:))}}.'''נקרא גם''' שוחדא דדייני (בלשון הירושלמי<ref>דנו בפירושו לקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בדינו אות ג. ור' [[תבנית:הידעת?/ו' כסלו ה'תשס"ט]].</ref>). | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
גרסה מ־17:48, 16 במרץ 2010
|
|
הגדרה
כשלא יכולה להיות שום אפשרות לברר את הספק, לא כעת ולא בעתיד, הדיינים מחליטים בעצמם למי לתת את הממון (הסוגיא בבבא בתרא לד:).
לדוגמא, שני שטרות היוצאין ביום אחד (לשמואל, והלכה כמותו. רב סובר שחולקין (בבא בתרא לד:)).נקרא גם שוחדא דדייני (בלשון הירושלמי[1]).
מקור וטעם
מקורו מסברא.
בדינו יש שלוש שיטות במפרשים (שתי השיטות הראשונות הן הידועות יותר):
- הרשב"ם (בבלי:בבא בתרא לה.) והרמב"ם (זכייה ומתנה ה-ו) פירשו שהדיינים יפסקו ע"פ מה שנראה להם על פי ראיות קלושות. וזה בירור המציאות האמיתית.
- התוס' ביארו שהדיינים יפסקו מה שירצו (מעין הנהגה, שהמציאות עדיין לא ידועה) (בבלי:בבא בתרא לה.).
- הירושלמי (כתובות י-ד בתחילתו) קורא לדין זה "שוחדא דדייני", וחידש קרבן העדה (שם) שלשיטת הירושלמי הבית דין יתנו למי שייתן להם שוחד, שמותר ליטול שוחד לצורך זה (אמנם הפני משה שם פירש שגם הירושלמי סובר כבבלי).
חוזק
כל ההכרעות עדיפות משודא דדייני ודינו לא נאמר בהן.
הערות שוליים
- ↑ דנו בפירושו לקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בדינו אות ג. ור' תבנית:הידעת?/ו' כסלו ה'תשס"ט.