לא תטר: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ְלֹא'תִטֹּר''' היא אחת מתרי"ג מצוות. הוא מובאת ב[[ספר ויקרא]] ב[[פרשת קדושים]]: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" {{מקור|(י"ג,י"ח)}}. [[רש"י] מפרט וממחיש את שלושת חלקי הפסוק:

ה[[מסילת ישרים]] מסביר שמצווה זו קשה לאדם. אם נעשה לו עוול, הוא יצטער והנקמה תהיה עבורו "מתוקה  כדבש" <ref>פרק י"ב</ref>. ואם הנטירה היא שמירה בלב, כיצד ניתן להמנע ממנה, כפי שמובא ברש"י לעיל. אפשר לבקש מהאדם לזכור, כמו את ה[[שבת]] . גם אם האדם יחזור ויאמר לעצמו לשכוח, ספק אפ הדבר יקרה.

אמנם הקב"ה אומר ב[[ספר ירמיהו]]:"הָלֹךְ וְקָרָאתָ- אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם-יְהֹוָה לוֹא-אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי-חָסִיד אֲנִי נְאֻם-יְהֹוָה לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם" <ref>ג',י"ב</ref>. והשאלה היא האם אין זה סותר את מה שאנו אומרים בברכת הזכרונות ב[[ראש השנה]]:" אין שכחה לפני כסא כבודך".

דוגמא טובה לכך היא התנהגותו של [[יוסף הצדיק]]. האחים גרמו לו רעות רבות: תחילח רצו להרוג אותו ממש כפי שנאמר:"...וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ" <ref>ל"ז, י"ח</ref>. אחר-כך החליטו להשליך אותו לבור מלא נחשים ועקרבים  - בתקווה שאלו ימיתו אותו ובסוף היה לעבד והיה ב"בור" - בית הסוהר.

ויוסף מצליח לא לנטור. כמובן השאלה היא איך זה אפשרי. יוסף עצמו נותן את התשובה לקראת סיום [[ספר בראשית]]:"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב" <ref>נ',כ'</ref>. כלומר, לכם אין כל חלק במה שקרה לי. אתם יכולים לשכוח ממה שעשיתם לי. היה זה בשליחות השכינה.

חז"ל חיברו משל המסביר זאת. כאשר זורקים אבן על כלב, הוא נושך את האבן. וכי לאבן הייתה בחירה. מישהוא הרי הרים את האבן וזרק אותה עליו. יוסף אומר לאחיו:"וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם"<ref>  מ"ה,ה'</ref> . ההחלטה למכור אותי למצריים כלל לא הייתה שלכם.  

ליוסף יש דעה נוספת מדוע אין מקום לנקימה ולנטירה"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה"  <ref>מ"ה, ד'</ref>  . אני האח שלכם, אנו גוף אחד. והרב נבנצל מפרט: המילה "אח" היא משורש "אחד" - איך ייתכן כי אדם יקום וינטור לעצמו. [[תלמוד ירושלמי]] מסביר זאת יפב ב[[מסכת נדרים]]:" היך עבידא הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה"  <ref>םקר ט', הלכה ד' גמרא</ref>  דהיינו: שהרי אם היה אדם אוחז בשרו בידו האחת וסכין בידו השנייה, ובא לחתוך את הבשר בטעות, וחתך בטעות את ידו, הרי ודאי לא יימסור את הסכין ליד הפצועה כדי שהיא תנקום ביד הבריאה, על הנזק שהיא גרמה לו ! שהרי שני הידים הן גןף אחד.