שוקולד: הבדלים בין גרסאות בדף

שוקולד הוא חטיף המיוצר מפולי קקאו.

ייצור השוקולד

להלן תהליך ייצורו של השוקולד (באופן תמציתי):

התהליך מתחיל בתרמילים גדולים שגדלים בארצות טרופיות. את התרמילים מבקעים ומהם מוציאים את פולי הקקאו, שלאחר תהליכי תסיסה ויבוש נארזים ונשלחים למפעל.

במפעל, פולי הקקאו עוברים קליה, ריסוק וטחינה. החום הרב בטחינה הדקה ממיס את חמאת הקקאו ונוצר נוזל שנקרא "ליקר קקאו". ליקר הקקאו מופרד בלחץ גבוה לחמאת קקאו ול"עוגה" שניתחנת לאבקת קקאו.

חומרים אלה הם החומרים העיקריים בשוקולד. בשוקולד מריר יש ליקר קקאו, חמאת קקאו, אבקת קקאו, סוכר וניל ולציטין. בשוקולד חלב יש כנ"ל + אבקת חלב. בשוקולד לבן אין ליקר קקאו ואבקת קקאו, אלא חמאת קקאו, אבקת חלב, סוכר וניל ולציטין.

מכונות "פרס" ענקיות מערבבות ומעבדות את החומרים לאבקה מחלקיקים הקטנים מ50 מיקרון. אבקה זו מועברת ל"קונץ'" - מכונה עם מיכלים גדולים עם מנגנון בחישה שלש באיטיות ולאורך זמן. החיכוך, החום הרב שניפלט והמגע עם האוויר מביאים לכמה תהליכים כימיים הכרחיים בתהליך. חמאת קקאו ולציטין מוספים בסוף התהליך ומתקבל נוזל. הנוזל עובר טמפרינג ומוזלף לתבניות או לסרט נע לקבלת "טיפות" או "מטבעות" שוקולד.

השוקולד מיוצר ע"י חברות שונות, בצורות שונות. חלקם חלביים וחלקם פרווה.

ישנם שלושה סוגים שונים של שוקולד:

• שוקולד מריר - שוקולד המיוצר מקקאו ומעט סוגים ורכיבים נוספים מעטים. בשוקולד כזה לא הוסף חלב. השוקולד נחשב איכותי יותר לפי גובה אחוז מוצקי הקקאו. שוקולד זה הוא פרווה. וכיום יש שוקולד מריר שהוא חלבי.

• שוקולד חלב - שוקולד לו הוסף חלב ולכן הוא מתוק יותר. שוקולד זה הוא חלבי.

• שוקולד לבן - שוקולד לבן, הוא חלבי.

בנוסף ישנו ממרח שוקולד למריחה - שהוא בדרך כלל פרווה אך לפעמים חלבי.

ברכת השוקולד

השוקולד מורכב מרכיבי קקאו, סוכר, ועוד חומרים שונים. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל דן בנושא בספרו מנחת שלמה [ח"א סימן צא], אם יש לברך "בורא פרי העץ" או ברכת "שהכל נהיה בדברו". ומנהג העולם לברך על השוקולד "שהכל נהיה בדברו". ולדעת הרב דב ליאור שליט"א יש לברך על השוקולד "בורא פרי העץ".

ומה שכתב הגאון ז"ל בשערי תשובה [סימן רב ס"ק יט] משם הגאון בעל דברי יוסף ז"ל שעל השעקלאדי יש לברך שהכל וכן עמא דבר - מדובר על משקה קקאו ולא על השוקולד, וכמ"ש במנחת שלמה.

ר' תבנית:הידעת?/ה' אדר ה'תשס"ט

יש לשים לב למקרים בהם יש בשוקולד דברים נוספים כגון אגוזים או צימוקים - במקרה וניתן לראות את הפירות (לא טחונים או מעוכים) יש אומרים שיש לברך עליהם בורא פרי העץ.

ברכת השוקולד לאחריו היא בורא נפשות כאשר אכל כזית שוקולד תוך כדי אכילת פרס (אכילה משמע לעיסה) ואילו אם מצץ בעלמא לא יברך ברכה אחרונה.

כשרות

השוקולד מיוצר על ידי חברות שונות, בהם - "עלית", "ורד הגליל", "כרמית", וכן שוקולד שוויצרי המשווק על ידי חברת "טעמן".

שוקולד "עלית" כשר בהשגחת הרבנות, ושוקולד "עלית"-מגדים כשר בהשגחת הבד"ץ של העדה החרדית. וכן שאר השוקולדים הנזכרים למעלה.

פלפול הלכתי

בתאריך יט באייר התשע נוכחתי ביום ישיבה של "דרכי אבות" בירושלים.ובו עלתה בין החברים שאלה לעניין ברור ברכת השוקולד: יש שאמרו שצריך לברך: שהנב ויש שאמרו בפהע. וכעת בסיעתא דשמיא אבוא לבאר את הסוגיה עד אשר ידי תהיה משגת ברחמיו המרובים ובחסדיו עלי. ייצור השוקולד : כדי להבין תחילה את תהליך ייצורו של השוקולד נעמוד כעת על אופן ייצורו: בעצי האילן שבאפריקה מצויים פירות שנקראים בשם "קקאו" , הפירות הנל נקטפים מהעצים וצבעם לבן ,ולאחר מכן מייבשים אותם בעלים גדולים של עץ אחר (כמה שעות/ימים?) ונהפך צבעם לחום. תהליך העשייה: קצירה ראשית, תרמילי הקקאו, המכילים פולי קקאו, נקצרים. התרמילים נכתשים ונשארים לתסוס כ־6 ימים, לאחר שהפולים הוצאו ויובשו. ניתן להפיק שוקולד טהור על ידי יבוש הפולים כ־7 ימים בשמש לאחר מכן, קולים, ממיינים וטוחנים את הפולים. מפרידים את חמאת הקקאו מליקר שוקולד שנוצר, על ידי כבישה או על ידי תהליך המכונה ברומה. השארית מוכרת בשם אבקת קקאו. ערבוב מערבבים את ליקר השוקולד עם החמאה בכמויות שונות ליצירת סוגים שונים של שוקולד ושוקולד לציפוי. התערובות הבסיסיות של המרכיבים, מהכמות הגבוהה לכמות הנמוכה הן: שוקולד כהה פשוט: ליקר קקאו, חמאת קקאו, חלב או אבקת חלב, סוכר, וניל. שוקולד חלב: סוכר, חלב או אבקת חלב, ליקר קקאו, חמאת קקאו, וניל. שוקולד לבן: סוכר, חלב או אבקת חלב, חמאת קקאו, וניל. לרוב, מוסיפים חומר מתחלב כמו לציטין סויה, אך לעומת זאת ישנם מעט יצרנים המעדיפים לשלול מרכיב זה מטעמי טוהר, ולהשאיר את השוקולד נטול GMO (‏Genetically Modified Organism - אורגניזם מהונדס גנטית), לפעמים על חשבון מרקם חלק יותר. יצרנים שונים מפתחים תערובות ייחודיות להם המבוססות על הנוסחאות הנ"ל, עם שינויים ביחס בין המרכיבים השונים בהם משתמשים. שוקולד כהה טהור לציפוי מכיל לפחות 70% קקאו (מוצק + חמאה), בעוד ששוקולד חלב לרוב מכיל עד 50%. שוקולד לבן לציפוי ברמה גבוהה מכיל כ-33% קקאו בלבד. שוקולד ביצור ירוד או תעשייתי מכיל הרבה פחות קקאו (7% במקרים רבים) ושומנים שונים בנוסף לחמאת הקקאו. מספר יצרני שוקולד טוענים כי לא ניתן לסווג את השוקולד הלבן של "מותגים" אלה כשוקולד, בשל שימוש נמוך, או למעשה לא קיים, בקקאו. טחינה: התהליך הבא נקרא טחינה. לתוך מכל המלא בכדורי מתכת שתפקידם לטחון, מכניסים את עיסת השוקולד המזוקקת והמהולה, אשר נשמרת במצב נוזלי על ידי חימום מועט. בתהליך הטחינה נטחנים חלקיקי החלב והסוכר לגודל זעיר, כך שהלשון אינה יכולה לחוש בהם, מכאן התחושה החלקה של השוקולד בפה. משך תהליך הטחינה קובע את החלקות והאיכות הסופית של השוקולד. שוקולד איכותי נטחן במשך שבוע לפחות. בתום התהליך, מאוחסנת עיסת השוקולד במכלים המחוממים בכ-45-50°C, ומוכנה לעיבוד הסופי. טימפרור התהליך הסופי נקרא טימפרור (טמפרינג). מכיוון שלחמאת הקקאו יש צורת התגבשות בלתי יציבה, יש לקרר את העיסה בזהירות כדי לגרום לגבישים להתייצב בסדר הנכון על מנת שהמוצר הסופי יהיה בעל מרקם פציח, יבריק, וימס בעדינות בפה. זהו תהליך הטימפרור. ראשית, מחממים וממיסים את השוקולד עד ל-°C 45 ולאחר מכן יש לקרר את השוקולד ,כאשר השיטה המועדפת היא מעל קערת קרח עד לטמפרטורה של 27°C ומחממים מחדש לכ-29-32°C. כדי לעבוד עם השוקולד המטומפרר על מנת להכין ממתקים ופרלינים שונים יש להשאיר אותו בטמפרטורה האחרונה כל זמן העבודה. והיה והשוקולד סטה מטמפרטורה זו יש להתחיל את כל תהליך הטימפרור מהתחלה. השוקולד כעת מוכן למכירה כשוקולד לציפוי (משמש לציפויי שוקולד, ביסקוויטים ומוצרים מצופים אחרים) או כמוצר מוגמר כדוגמת חפיסות שוקולד מוצק וכו'

וכעת נבאר העניין ההלכתי בסיעתא דשמייא: אומרת המשנה (ברכות פ"ו א) כיצד מברכין על הפרות . על פרות האילן אומר , בורא פרי העץ, חוץ מן היין , שעל היין אומר בורא פרי הגפן וכו'. ממשיכה הגמרא (ברכות לח.) : תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עלוייהו בורא פרי העץ מאי טעמא במלתייהו קיימי כדמעיקרא.פר"שי (שם) טרימא מהו. מה מברכין עליו ושם טרימא כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק. כלומר אם לקח תמרים וכתשם , עדיין גדר הברכה נשאר כברכת התמרים כיוון שכתשם ולא ריסקם ולכאורה ניתן להבין שאם ריסקם ברכתם משתנה ע"כ. איתא בהרמבם (ה' ברכות פ"ח ה"ד): דבש תמרים מברכים עליו תחילה שהנב ,אבל תמרים שמיעכן ביד והוציא את גרענין שלהם ועשאן כמו עיסה ,מברך עליהם בפהע ולבסוף ברכה מעין שלוש.עכל. ולפיכך מר"שי והרמבם (שפוסק כדעת הגמרא הנל) נראה כי מי שריסק ומיעך את התמרים ולהדיא ניכרים חתיכות הפרי ,אזי מברכין בפהע אלא אם תחנם במכתשת ולבסוף נעשה דבש אזי מברך שהנב.ואם כן עולה השאלה :אם טוחנים פרי אזי ברכתו משתנה אם כן נראה לכאורה שאת פולי הקקאו טוחנים ועושים נוזל וצריך לברך שהנב אולם צ"עג אם דבש חשיב כנוזל לעניין שתיה או לעניין אכילה , ומשמע מדברי הפוסקים הדנים על עניין ברכת שהנב או בפהע זה לעניין אכילה דיקא ואילו לעניין שתיה לכוע שהנב.עכ. וראיתי בשוע את דברי המגן דוד (סימן רב ס"ק ז אות ד) שמקשה הקושייא הנל (וזכיתי ברחמיו לכוון לקושייתו) ומביא את תהד (סי כט) שאומר שבמקרה ובאמת מרוסק וחתיכות הפרי ניכרות אזי פשוט שמברך בפהע אולם אם ריסקם לגמרי אמרי שהנב.וכבר השיג עליו הבי (ססרד) ממה שכתב הרמבם (פח הד) דאפילו מיעכן ועשאן כעיסה מברך בפהע ועוד הביא תד ראיה מדברי הטור (סי' רד) מחלוקתו עם חביריו ,שהכל מודים כשממשו של פרי קיים דפרי עיקר וכו'.ואומר הטור (סי, רה) דאפילו נחתך לחתיכות קטנות דקות לא הפסיד הברכה.עכ. אולם נדחית הקושייא עי המגן דוד באומרו שרשי (וכן כתב הרמבם) דיבר בלשון העם שכך נהגו לעשות ואהנ דבמרוסק היטב הוה דינא הכי.עכל. ועוד הביא ראיה מהגמרא (נדרים סי' רז) אמרינן: הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים ומשמע דכתישי תמרים ודאי אסור כל שיש בהם ממשות התמרים עדיין. ואילו הראש אומר לברך על מי פירות בפהע אם יש בהם טעם הפירות וכאן שיש ממשות של הפרי פשיטא דפשיטא הוא. ולפענד ברכת בפהע הינה ברכה מבוררת יותר מברכת שהנב והביא ראיה (שוע סי' רג) : בשמים שחוקים ומערבים עם סוקאר ,הבשמים עיקר ומברכים עליהם כדין ברכת אותם הבשמים דאפילו שחוקים לגמרי לא הפסידו ברכתן ובכל יום אנו נוהגים כשמבשלים תפוחים עג שנתרסקו לגמרי כשמברכים עליהם בפהא וכו' דוודאי מרוסקים עי הבישול ולית כאן למיחוש ברכה לבטלה לענד.עכל. ונראה לפי מגן דוד זה שברכת השוקולד ניכר בה טעם הקקאו ,וקקאו אינו אלא מריר ומוסיפים לו סוכר ועוד מיני מטעמים עמ להטעימו ולא הוא מטעים את הסוכר ולכאורה דומה למשכ בס' רג לעניין הבשמים שעירבן עם סוכר כנל. הילקוי (חג עמ' תל) (שכותב שמנהג העולם לברך שהנב אולם מי הביא קושיא זו משות משנה הלכות (חו סי' לח) ואומר שאין הדרך לאכול השוקולד כמות שהוא אלא עם סוכר מטובל ומטעם ופעמים שהסוכר הוא באמת הרוב ולא השוקולד אלא כעין נותן טעם. ותירץ:ועכפ זה וזה גורם וכיוון שעל הסוכר נוהג עלמא לברך שהנב וכדעת הרמבם ,הכי נמי לעניין שוקולד עש. ובארבעה טורים (סי' רב) כתב הראש וזל: תמרים שכתשן קצת ואינו מרסקן לגמרי בפהע ועל הדבש הזב מהם (משמע לאחר שכתשם) מברך שהנב והבהג (בעל הלכות גדולות) כתב דווקא שעירב בו מים (משמע שאם אינו מערב בו מים ברכתו נשארת בפהע) ואם הוא בעינה בפהע ורבינו יצחק לא היה מחלק.עכל. ולכאורה לנד מעורב בקקאו היוצא מן הפירות נוזל לאחר בישולו ומכאן יוצא שלפי הבהג ,עד שבישלו ונותר בעינו היה מברך בפהע אולם לאחר שהוסיף בו מים שינה את ברכתו.וכן גם הבי מבין שרשי התכוון שאם הפרי מרוסק לגמרי מברכין עליו שהנב כמו הקושיא שהיקשה התהד (סי כט) ולא מכריע אלא מביא את דעת הרמבם שמברך בפהע ואומר שרבינו יצחק היה מודה להרמבם הנל. הבי בטור אומר: לסברת הבהג (ברכות פ"ו ח עא) שמברכים בפהע אאכ עירב בו מים וכו' דיעה יחידאה היא ונדחה עי בעלי התוספות (ברכות לח עא דה האי דובשא) וזל:מברכין עליו שהכל (דבש תמרים) וכן משקין מכל מיני פירות בר מתירוש (שמברכין עליו בפהג) ויצהר (שמברכין עליו בפהע)כדאמרינן לגבי ערלה (תרומות פיא מג) וגם רבינו יונה (ברכות כז עא דה האי) כתב כדברי התוס' הנל וכן הרא'ש(סי' יב) שכתב שלא נהירא לו דברי הבהג כנל. אולם אם ננסה לבאר את דברי הבהג הנל נבין שאם יזוב דבש (מהפרי) מאליו אזי ברכתו בפהע אולם עי סחיטה וכתישה לא כך ולא דומה ליוצא מן התמרים או התאנים וליין תפוחים יוצאים עי כתישה וסחיטה וכיוב כתב הרשבא אולם הרמבם כתב שמברך על דבש תמרים שהנב ולא חילק כלל ונראה שדייק רבינו (רבנו יעקב בן הראש) לכתוב :ועל הדבש הזב מהם שהנב לומר דאפי' בזב מברך שהנב וכש היוצא עי כתישה.עכל. נמצא אפוא שלא התקבלה דעת הבהג והראש והרמבם פסקו שברכתן שהנב ולכן פסק מר"ן זל לברך כך ולא חילק. ולנד לכאורה בפולי הקקאו נעשה בהם טחינה וכתישה וכן נאמר עפי מרן שיברך שהנב כמו שהביא בבי : "כל מיני הפירות מברכין על המשקין היוצאים מהם שהנב". כתב הרשבא:שלקו תמרים ויצא מהם דבש דרך בישול כלום מברכים עליהם בפהע אלא משמע מהלימוד שסחיטת פירות אין מפרישים תרומה מהם (ברכות לח.) (חוץ מיין ושמן) משמע שלא חשוב כמשקה אלא זיעה בעלמא וזה לא דומה לשלוק ושאוב.ומסיים בכלל:כל שדרך אכילת הפירות הוא עי שליקה וסחיטה אזי מי שליקתן כמותן אולם מה שדרכו להיאכל כמו שהוא אינו נחשב אלא זיעה בעלמא ולא נאמר שיהיהו מימיהן כמותן. אך הבי מביא את דעת הראש (סי יח) בנוגע לגמרא (ברכות לט.) שמי הפירות שנשלקו מהפירות מברך עליהן בפהא אולם דומה למי פירות שכבר ביארנו שנחשב זיעה בעלמא לפי שאין לו טעם הפרי אבל אפשר שאם בישל הפרי ונכנס טעם הפרי במים מברך עליהם בפהע.עכל. ומשם מכריע מרן בבי שהכל לפי העניין (שאם שלקן או שראן במים)אם ניתן טעם במים הרי מברך עליו בפהע ואם לאו מברך שהנב.ונראה לפי דעת הראש שאם בישל או השרה צימוקים ותאנים מסתפק אם יש להם דין הפרי עצמו לעניין ברכה.ומסיים שלעניין ברכה ראשונה אדם יכול לברך על כולם אם אמר שהכל יצא (ברכות מ.) אולם לעניין ברכה אחרונה , אם יש להם דין הפרי עצמו (משמע שניכר טעמן של הפירות במים) מברך ברכה אחת מעין שלוש אולם אם אין דין הפרי עצמו (שאין טעמן כטעם הפירות ומחשבינן כזיעה בעלמא)מברך בנר.וירא שמיים הרוצה לשתות מהן אל ישתה אלא בתוך הסעודה שברכת המזון פוטרת אותם.או שיאכל פרי משבעת המינים וישתה מים כך שיצטרך לברך גם ברכה מעין שלוש וגם בנר ומכאן יוצא יח שתי השיטות. אבל אין תקנה אם ישתה יין ויברך עליו ברכה מעין שלוש ויוסיף על העץ ועל פרי העץ וכו' שאפילו אין מזכיר את שם ה' אין עושים כן (וכן כתב בתהד ס"ל).אך כל זה אם הצימוקים נשרו במים ומעורבים בהם אולם אם נשאבו מהצימוקים הוי לה כיין ומברך בפהג. ולפי המבואר כעת ישנו חילוק מרכזי:הקקאו נטחן ונסחט והול כסחיטת פירות שממימיהן לא מפרישים תומ ודומה כי ברכתם שהנב אף אם מעורבים במים אולם בעת שנסחטים/נכתשים טעם הפרי (הקקאו) נמצא בהם ונותן בו דווקא את העיקר ומה ששמים סוכר וכד' זה רק להטעים ולא להעמיד משמע שהברכה המבוררת יותר לכאורה מהבי היא בפהע. ואולי נאמר שירא שמיים יברך בפהע על פרי אחר ולאחר מכן שהכל כנל כדי לפטור את השוקולד בברכתו ובברכה האחרונה ממילא היא בנר. וראיתי לדברי הבח שטוען שכיוון שכתשם וריסקם אין עליהם תורת פהע אלא ירדו במעלה אחת בלבד וכעת ברכתם בפהאוככ בהגהות אשירי (סי' יב) שמביא את דברי הבהג הנל אשר מתנה את ברכת דבש התמר לברך שהנב אלא אם כן נתן בו מים דאם היה הדבש בעינו אין להורידו ב שתי מעלות והראיה לכך מביא משלקות : שאם בתחילה מברך בפהא (לפני ששלק) מברך (לאחר השליקה) שהנב,גם כאן בתמרים , עצם שנשתנו לגריעותא מברך בפהא וכתב זאת משום האור זרוע (הלכות סעודה סי' קס"ו) ולפיכך נראה שלפי דברי רשי על תמרים מרוסקים מברך בפהא כיוון שנעשה לגריעותא מהפרי. ובסוף הבח פוסק שלעניין תמרים מרוסקים לגמרי מברך בפהא ואפילו אם מבושלים הם ולא כמו הרמבם ובי שפסקו בשוע (סימן רב ס"ז) כמותו לברך בפהע. אבל מהרי בתהד (סי ' כט) תופס דיעה שלישית ואומר לברך שהנב ונסמך על מה שנמצא באשירי קטן (בב צז א' דה אילימא) בהדיא דתמרים מרוסקים מברך שהנב.וכן משמע בתשובת המהריק שורש (מג) וכך נוהגים העולם לברך שהנב והנח להם לישראל וכו'.אבל המדקדק במעשיו יברך עליהם לכתחילה בפהא ואם בירך העץ או שהנב יצא. ועל דבש הזב מהתמרים יש לברך לכתחילה שהנב.עכל. ולכאורה נראה מדברי התהד הנל שיש לברך שהנב על השוקולד כי מערבין בו בשמים ודבש ונפקי מילתייהו ויוצא מצד הממשות שלו .אולם לכן מהטעם הזה כיוון שהוא לא יצא מהממשות שלו אלא אדרבא ,הסוכר והבשמים באים להטעים השוקולד המר ואולי לכאורה היינו אומרים שאם היה לפנינו השוקולד הנל כגולמי לא היה טעים לו כלל כיוון שריכוז הקקאו גדול וכעת שבא הסוכר להטעים אותו הופך הסוכר להיות עיקר ועיקר שעימו טפילה מברכים על העיקר ופוטרים את הטפלה. והדבר דומה לעוגה שנאפת עם קמח מועט כגון מאכל שעושין שמערבין קמח וביצים וגבינה ומטגנים ומבשלים אותו, אף על פי שהקמח הוא המועט, מכל מקום כיון שהוא מחמשה מיני דגן הוא חשוב ומברכין עליו בורא מיני מזונות ואחריו על המחיה. ואמנם דוקא כשנותנים את הקמח בשביל שיתן טעם, אבל אם לוקחין רק מעט קמח לדבק בעלמא, כמו שהוא הדרך שמתקנין מיני לפתן במעט קמח, וכן אופין מעשה אופה משקדים וסוכר וביצים. ונותנים בו רק מעט קמח לדבק בעלמא, אז בטל הקמח ואין מברכין רק על העיקר (רבי שלמה גאנצפריד זצ``ל קיצור שוע סי מח). ואילו בנד השוקולד הוא חשוב ונותן את עיקר הטעם ובלעדיו יש רק טעם הסוכר ואם כן יהיה עלינו לברך בפהע שמתקיימים בו שני תנאים: א.הוא מעורב עם מים וטעמו ניכר. ב.הנו חשוב במאכל ולא הול כמצטרף בעלמא. הרב משה מנדל שקלארש בספרו "חיי משה" (חאוח סי' רב הז עמוד תקמו) כותב וזל: תמרים שמיעכן וכו'. מביא המשנב (סק מב) אם ממשן של הפירות קיים אפילו שנתרסקו לא נשתנו ברכתם כגון שנתרסקו ביד ולא עי בישול ולכן אין ריסוקו מוחלט ולא מפסידים תוארם וטעמם.אבל נתרסקו עי בישול או בכלי או מעורב עם שאר דברים ואז נפרד תוארם וטעמם ומברכים שהנב (עי מגא סק יי , פמג מז סק ד').עכל. וביא בתוך דבריו את הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בעל "ערוך השולחן" (סעיפים כו'- כט') כותב שאם ריסק הפירות והפכם למשקה אזי יברך שהנב אולם אם הם בגדר אוכל אזי אעפ שנתרסקו לגמרי ונתבלבלה מראיתם מברך עליהם ברכת הפרי ומדייק (החיי משה) מהריטבא :בכל הברכות שכתב כל ש"בגופו" קיים ולא דיבר על מראיתו כלל. ואולם שבט הלוי (חח סי' לו') והבאר משה (שם א' ה) כתבו בעניין הקורנפלקס וזל:בכל אופן אינו ניכר צורתו ומברך שנב ואם אינו יודע באיזה אופן נעשה (האם נטחן עד כדי קמח ואז רכתו שהנב או שמא נטחן ונשארו פירורים ולא נטחן לקמח מברך בפהא) יברך בפהא דיא שמעיקר הדין על דבר שמרוסק יש לברך כברכתו (הרמא) ויש סוברים לברך שהנב שמהמגא (סי' רב' סק יח) נראה דעל ספק מרוסק מברך שהנב ויש הרבה שסוברים שהמברכין על רסק שהנב ואפילו בדיעבד לא יצא בברכת הפרי (וזאת הברכה עמ' 378 אות קג' וכן פסק במשנה הלכות יח סי' ס') והגהות החס סובר שמצד הספק נכון לאוכלו בתוך הסעודה.עכל. ומביא גם את הנשמת אדם (כלל נא' אות ח') (לעניין מיעכן מברך שהנב) דגוף הפרי קיים אף שאוכל המרק לבדו ואין הפרי בתוכו ממ הפרי בכל מקום שהוא לא נשתנה והוא אוכל טעם מפרי שלא נשתנה ולכן מי הפרי בטל לפרי ויוצא שאם הפרי נשתנה ונימוח עי בישול גם על מי בישולו יברך שהנב דלא עדיף מעצם הפרי.ולעניין השוקולד כותב החיי משה שלפי דברי המשנב (סק' מד) שכתב שפירות שרוב דרך אכילתן היא עי ריסוק מברך את ברכתם הראוייה להם אף לכתחילה.ולכאורה צריך לברך על שוקולד בפהע שהרי עשייתו מקקאו וכו'.ואף שהוא מרוסק ומבשל הרי כן דרך הכנתו לאכילה.ובא ליישב מנהג העולם לברך שהנב שרצה לדמות זאת לעניין ברכת הסוכר שבעת אכילת הסוכר אין לאדם אין לאדם ניכר שנעשה מקני הסוכר אלא יש לו צורה חדשה ועל כן אין ברכתו כברכת הפרי שנעשה ממנו

תלמוד בבלי - ברכות-דף לו - א ... שמואל לרב יהודה שיננא כוותך מסתברא דהא צנון סופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה ולא היא צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי לא מברכינן עליה והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא ותנן על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ אמר רב נחמן בר יצחק צלף נטע ...

קיצור שע ילקוט יוסף החדש-הלכות ברכת הפרות-סימן רג - דיני ברכת פירות הארץ ... פרי האדמה. וכן על חטה מתוקה (הנקרא שלוה) מברכים בורא פרי האדמה. והמברך שהכל יש לו על-מה שיסמוך. ו על הבמבה מברכים בורא פרי האדמה. והרבה נהגו לברך עליו שהכל, מפני שאינם יודעים שהוא נעשה מזן מיוחד של תירס הנזרע במיוחד לשם הבמבה. וגם אין עושים את הבמבה כעיסה עם תערובת מרובה של דברים אחרים, אלא רובו ככולו הוא מגרגירי תירס דקים כמות שהן, המתנפחים בחום התנור. [ועדותי נאמנה דחזי הוית למרן אאמור שליטא בליל פסח האחרון [תשסו] שבירך על הבמבה בפרהסיא בורא פרי האדמה. וראה במה שכתבנו בירחון יתד המאיר תמוז תשסה. ושם דחינו דברי הסוברים לברך על במבה שהכל. ועע באורך בספר אבא באהל ביתי, וכיוצא בזה ראה בילקוט יוסף חג דיני ברהמז וברכות עמוד תכב, ובמילואים שבסוף הספר]. ! ז ...

קיצור שע ילקוט יוסף החדש-הלכות ברכת הפרות-סימן רד - דיני הברכות על יתר המאכלים ... ושם חדש ופנים חדשות באו לכאן. וכל שנשתנה שמו, נשתנה טעמו, והוא על ידי בישול, וכן על ידי תערובת, נהגו לברך עליו שהכל. [ואינו דומה לברכת הבמבה, שנתבאר שיש לברך עליו באדמה, דשאני התם שזורעים את סוג התירס במיוחד לצורך הבמבה, ולכן ברכתו האדמה].

לסיכום: ישנם כמה תנאים שניתן לברך על השוקולד בפהע: א.פירות שנתבשלו במים וניתן טעם הפירות במים מברך כברכת הפירות. ב.פרי שנסחט או נמעך ונעשה כעיסה ברכתו נשארת כברכת הפרי. ג.כל דנטעי אדעתי דהכי מברכים הברכה הראויה להם. ד.השוקולד שבושל מעורב עם מים וטעמו ניכר. ה.הנו חשוב במאכל ולא הול כמצטרף בעלמא.