רבי שבתי כהן: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי שבתי הכהן''' (המכונה על שם ספרו '''הש"ך'''), מגדולי הפוסקים ה[[אחרונים]]. | '''רבי שבתי הכהן''' (המכונה על שם ספרו '''[[הש"ך]]'''), מגדולי הפוסקים ה[[אחרונים]]. | ||
נולד בשנת שפ"ב בעיר אמסטיביו שבפולין, לאביו רבי מאיר, רב העיירה. למד בישיבתו של רבי יהושע חריף, בעל מגיני שלמה בקז'ימייז', ובישיבתו של ריב נתן נטע שפירא, בעל מגלה עמוקות. כבר בצעירותו נודע כעילוי. נשא לאשה את לינטה לאה וולף, מצאצאי [[רבי משה איסרליש]]. | נולד בשנת שפ"ב בעיר אמסטיביו שבפולין, לאביו רבי מאיר, רב העיירה. למד בישיבתו של רבי יהושע חריף, בעל מגיני שלמה בקז'ימייז', ובישיבתו של ריב נתן נטע שפירא, בעל מגלה עמוקות. כבר בצעירותו נודע כעילוי. נשא לאשה את לינטה לאה וולף, מצאצאי [[רבי משה איסרליש]]. | ||
בגיל צעיר היה חבר ב[[בית דין|בית הדין]] של וילנא. נדד מעירו בעקבות גזרות ורדפיות, והגיע לעיר הלישוי שבצ'כיה, שם כיהן כרב עד מותו לאחר תקופה קצרה. על תקופת נידודים זו, מספרת האגדה שבתו אבדה לו, ונמצאה ע"י אחד השרים, וגדלה כבתו בלי שידעה כי היא יהודיה, עד שהחליטה ללא סיבה הנראית לעין להצטרף לעם היהודי, ואז נפגשה עם אביה, אולם אגדה זו לא הוכחה מעולם. | בגיל צעיר היה חבר ב[[בית דין|בית הדין]] של וילנא. נדד מעירו בעקבות גזרות ורדפיות, והגיע לעיר הלישוי שבצ'כיה, שם כיהן כרב עד מותו לאחר תקופה קצרה. על תקופת נידודים זו, מספרת האגדה שבתו אבדה לו, ונמצאה ע"י אחד השרים, וגדלה כבתו בלי שידעה כי היא יהודיה, עד שהחליטה ללא סיבה הנראית לעין להצטרף לעם היהודי, ואז נפגשה עם אביה, אולם אגדה זו לא הוכחה מעולם. |
גרסה מ־21:35, 15 באוגוסט 2010
|
רבי שבתי הכהן (המכונה על שם ספרו הש"ך), מגדולי הפוסקים האחרונים. נולד בשנת שפ"ב בעיר אמסטיביו שבפולין, לאביו רבי מאיר, רב העיירה. למד בישיבתו של רבי יהושע חריף, בעל מגיני שלמה בקז'ימייז', ובישיבתו של ריב נתן נטע שפירא, בעל מגלה עמוקות. כבר בצעירותו נודע כעילוי. נשא לאשה את לינטה לאה וולף, מצאצאי רבי משה איסרליש. בגיל צעיר היה חבר בבית הדין של וילנא. נדד מעירו בעקבות גזרות ורדפיות, והגיע לעיר הלישוי שבצ'כיה, שם כיהן כרב עד מותו לאחר תקופה קצרה. על תקופת נידודים זו, מספרת האגדה שבתו אבדה לו, ונמצאה ע"י אחד השרים, וגדלה כבתו בלי שידעה כי היא יהודיה, עד שהחליטה ללא סיבה הנראית לעין להצטרף לעם היהודי, ואז נפגשה עם אביה, אולם אגדה זו לא הוכחה מעולם. בהיותו בן 24 הוציא לאור את ספרו שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה וחושן משפט. לאחר שיצא הספר טורי זהב (הט"ז) של רבי דוד הלוי סג"ל, באותה השנה בה יצא הש"ך, חלק הט"ז בדברים מסוימים על הש"ך, והש"ך השיג עליו בספר "נקודות הכסף", ועליהם השיב הט"ז ב"דף האחרון", ועל תשובות אלו ענה הש"ך ב"קונטרס אחרון". את הספר חיבר בהיותו בן 26 שנה. כמו כן, חיבר ספר על הטור והבית יוסף, אך הוא אבד. חיבר גם את הספר "תקפו כהן" תוך חודש אחד בלבד. כתב גם את הספר מגילת עיפה ובו קינות על חורבן יהדות אירופה בתקופתו, וכן כתב קינות על פרעות ת"ח ות"ט.
קביעת "ועד ארבע ארצות" היא שכשיש מחלוקת בין הש"ך לט"ז בענייני יורה דעה, פוסקים הלכה כט"ז. אולם, למרות זאת, מקובל בדרך כלל לפסוק הלכה כדברי הש"ך.
נפטר בא' באדר תכ"ג, בגיל 41 בלבד.