ארמית: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ארמית''' היא שפת העם הארמי | '''ארמית''' היא שפת העם הארמי. בשפה זו דיבר עם ישראל במשך דורות רבים, ובה נכתב חלק גדול מהתורה שבעל פה. | ||
==הארמית וניביה השונים== | |||
הארמית היא ממשפחת השפות השמיות-מערביות, והיא הייתה "שפה בינלאומית" במזרח התיכון בתקופת המקרא. השפה הארמית התפצלה ל"ארמית מזרחית" ו"ארמית מערבית". השפה הארמית המזרחית הייתה בשימוש בבבל, והתפצלה לכמה ניבים: הניב הארמי של [[התלמוד הבבלי]], סורית (שבה נכתב תרגום ה"פשיטתא" לתורה) ומנדעית. הארמית המערבית ההייתה בשימוש בארץ ישראל, והיא כוללת את הארמית המקראית, שבה נכתבו כמה ספרים במקרא (חלקים מדניאל ועזרא, ואף כמה מילים בספר בראשית), הארמית של תרגומי המקרא ([[תרגום אונקלוס]], [[תרגום יונתן בן עוזיאל]] ותרגום ירושלמי), הארמית הגלילית (שבה נכתב [[התלמוד הירושלמי]]), השומרונית (שפת השומרונים), התדמורית והארמית החדשה (מדוברת כיום בכמה כפרים בסוריה). גם רוב ספרות [[הגאונים]] נכתבה בארמית, וכן [[ספר הזוהר]]. | הארמית היא ממשפחת השפות השמיות-מערביות, והיא הייתה "שפה בינלאומית" במזרח התיכון בתקופת המקרא. השפה הארמית התפצלה ל"ארמית מזרחית" ו"ארמית מערבית". השפה הארמית המזרחית הייתה בשימוש בבבל, והתפצלה לכמה ניבים: הניב הארמי של [[התלמוד הבבלי]], סורית (שבה נכתב תרגום ה"פשיטתא" לתורה) ומנדעית. הארמית המערבית ההייתה בשימוש בארץ ישראל, והיא כוללת את הארמית המקראית, שבה נכתבו כמה ספרים במקרא (חלקים מדניאל ועזרא, ואף כמה מילים בספר בראשית), הארמית של תרגומי המקרא ([[תרגום אונקלוס]], [[תרגום יונתן בן עוזיאל]] ותרגום ירושלמי), הארמית הגלילית (שבה נכתב [[התלמוד הירושלמי]]), השומרונית (שפת השומרונים), התדמורית והארמית החדשה (מדוברת כיום בכמה כפרים בסוריה). גם רוב ספרות [[הגאונים]] נכתבה בארמית, וכן [[ספר הזוהר]]. | ||
השפה הארמית היתה מדוברת גם בארץ ישראל בתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד, אך במקביל, גם השפה העברית הייתה בשימוש, כפי שניתן ללמוד למשל מאגרות [[בר כוכבא]], שחלקן נכתבו בארמית וחלקן בעברית. [[רבי יהודה הנשיא]] הסתייג מדיבור בארמית בארץ ישראל ואמר (בבלי סוטה מט,ב): "בארץ ישראל לשון סורסי (כלומר: לשון סורית,{{הערה|תשובות הגאונים הרכבי סימן תלז.}} שהיא הארמית שהייתה מדוברת בארץ ישראל) - למה? אלא או לשון הקודש (שהיא שפת התורה), או לשון יוונית (שהיתה השפה הבינלאומית בתקופה הרומאית)". בתקופת האמוראים היו ששבחו את הלשון הארמית, ואמרו:{{הערה|בראשית רבה פרשה עד.}} "אל יהי לשון סורסי קל בעיניך, שבתורה ובנביאים ובכתובים הקדוש ברוך הוא חלק לו כבוד. בתורה: יגר שהדותא (בראשית לא,מז), בנביאים: כדנא תימרון להון (ירמיהו י,יא), בכתובים דכתיב: וידברו הכשדים למלך ארמית (דניאל ב,ד)". עם זאת, הזהירו שלא להתפלל בלשון ארמית, ש"אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי",{{הערה|בבלי שבת יב,ב.}}, משום שלשון זה מגונה בעיניהם.{{הערה|ראה בית יוסף או"ח קא,ד.}} | ==הארמית בארץ ישראל== | ||
השפה הארמית היתה מדוברת גם בארץ ישראל בתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד, אך במקביל, גם השפה העברית הייתה בשימוש, כפי שניתן ללמוד למשל מאגרות [[בר כוכבא]], שחלקן נכתבו בארמית וחלקן בעברית. [[רבי יהודה הנשיא]] הסתייג מדיבור בארמית בארץ ישראל ואמר (בבלי סוטה מט,ב): "בארץ ישראל לשון סורסי (כלומר: לשון סורית,{{הערה|תשובות הגאונים הרכבי סימן תלז.}} שהיא הארמית שהייתה מדוברת בארץ ישראל) - למה? אלא או לשון הקודש (שהיא שפת התורה), או לשון יוונית (שהיתה השפה הבינלאומית בתקופה הרומאית)". | |||
==מדברי חז"ל על הארמית== | |||
בתקופת האמוראים היו ששבחו את הלשון הארמית, ואמרו:{{הערה|בראשית רבה פרשה עד.}} "אל יהי לשון סורסי קל בעיניך, שבתורה ובנביאים ובכתובים הקדוש ברוך הוא חלק לו כבוד. בתורה: יגר שהדותא (בראשית לא,מז), בנביאים: כדנא תימרון להון (ירמיהו י,יא), בכתובים דכתיב: וידברו הכשדים למלך ארמית (דניאל ב,ד)". עם זאת, הזהירו שלא להתפלל בלשון ארמית, ש"אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי",{{הערה|בבלי שבת יב,ב.}}, משום שלשון זה מגונה בעיניהם.{{הערה|ראה בית יוסף או"ח קא,ד.}} | |||
== הערות == | == הערות == | ||
<references /> | <references /> | ||
גרסה מ־12:56, 6 בדצמבר 2010
|
|
ארמית היא שפת העם הארמי. בשפה זו דיבר עם ישראל במשך דורות רבים, ובה נכתב חלק גדול מהתורה שבעל פה.
הארמית וניביה השונים
הארמית היא ממשפחת השפות השמיות-מערביות, והיא הייתה "שפה בינלאומית" במזרח התיכון בתקופת המקרא. השפה הארמית התפצלה ל"ארמית מזרחית" ו"ארמית מערבית". השפה הארמית המזרחית הייתה בשימוש בבבל, והתפצלה לכמה ניבים: הניב הארמי של התלמוד הבבלי, סורית (שבה נכתב תרגום ה"פשיטתא" לתורה) ומנדעית. הארמית המערבית ההייתה בשימוש בארץ ישראל, והיא כוללת את הארמית המקראית, שבה נכתבו כמה ספרים במקרא (חלקים מדניאל ועזרא, ואף כמה מילים בספר בראשית), הארמית של תרגומי המקרא (תרגום אונקלוס, תרגום יונתן בן עוזיאל ותרגום ירושלמי), הארמית הגלילית (שבה נכתב התלמוד הירושלמי), השומרונית (שפת השומרונים), התדמורית והארמית החדשה (מדוברת כיום בכמה כפרים בסוריה). גם רוב ספרות הגאונים נכתבה בארמית, וכן ספר הזוהר.
הארמית בארץ ישראל
השפה הארמית היתה מדוברת גם בארץ ישראל בתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד, אך במקביל, גם השפה העברית הייתה בשימוש, כפי שניתן ללמוד למשל מאגרות בר כוכבא, שחלקן נכתבו בארמית וחלקן בעברית. רבי יהודה הנשיא הסתייג מדיבור בארמית בארץ ישראל ואמר (בבלי סוטה מט,ב): "בארץ ישראל לשון סורסי (כלומר: לשון סורית,[1] שהיא הארמית שהייתה מדוברת בארץ ישראל) - למה? אלא או לשון הקודש (שהיא שפת התורה), או לשון יוונית (שהיתה השפה הבינלאומית בתקופה הרומאית)".
מדברי חז"ל על הארמית
בתקופת האמוראים היו ששבחו את הלשון הארמית, ואמרו:[2] "אל יהי לשון סורסי קל בעיניך, שבתורה ובנביאים ובכתובים הקדוש ברוך הוא חלק לו כבוד. בתורה: יגר שהדותא (בראשית לא,מז), בנביאים: כדנא תימרון להון (ירמיהו י,יא), בכתובים דכתיב: וידברו הכשדים למלך ארמית (דניאל ב,ד)". עם זאת, הזהירו שלא להתפלל בלשון ארמית, ש"אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי",[3], משום שלשון זה מגונה בעיניהם.[4]