עידית: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
שלושה סוגי קרקעות: "עידית" - קרקע מעולה ומשובחת; "בינונית" - קרקע ממוצעת באיכותה; "זיבורית" - קרקע כחושה וגרועה. | שלושה סוגי קרקעות: "עידית" - קרקע מעולה ומשובחת; "בינונית" - קרקע ממוצעת באיכותה; "זיבורית" - קרקע כחושה וגרועה. | ||
==סוגי התשלומים== | |||
"הניזקין - שמין להן בעידית". כלומר: מי שחייב לחברו תשלומי נזק על שהזיק את חברו, אם אין לו מעות או מטלטלים לפרוע בהם את תשלומי הנזק, עליו לתת לניזק מקרקעותיו המעולות והמשובחות ביותר, כפי שווי הנזק. | "הניזקין - שמין להן בעידית". כלומר: מי שחייב לחברו תשלומי נזק על שהזיק את חברו, אם אין לו מעות או מטלטלים לפרוע בהם את תשלומי הנזק, עליו לתת לניזק מקרקעותיו המעולות והמשובחות ביותר, כפי שווי הנזק. | ||
"בעל חוב - בבינונית" - מי שלווה מחברו, ואין לו כסף או מטלטלים לפרוע בהם את חובו, עליו לתת למלווה קרקעות ממוצעות באיכותן, כפי שיעור החוב. | "בעל חוב - בבינונית" - מי שלווה מחברו, ואין לו כסף או מטלטלים לפרוע בהם את חובו, עליו לתת למלווה קרקעות ממוצעות באיכותן, כפי שיעור החוב. | ||
"כתובת אשה - בזיבורית" - לגביית דמי הכתובה של האשה, נפרעים מהקרקעות הכחושות והגרועות של הבעל. | "כתובת אשה - בזיבורית" - לגביית דמי הכתובה של האשה, נפרעים מהקרקעות הכחושות והגרועות של הבעל. | ||
==מיורשים== | |||
אם המזיק או הלווה מתו והורישו את נכסיהם לבניהם, אין הניזק או המלווה רשאים לגבות את חובם אלא מן הקרקעות הכחושות והגרועות שבנכסי היורשים. | אם המזיק או הלווה מתו והורישו את נכסיהם לבניהם, אין הניזק או המלווה רשאים לגבות את חובם אלא מן הקרקעות הכחושות והגרועות שבנכסי היורשים. | ||
==מקונה== | |||
מזיק שמכר את נכסיו לאחר שהתחייב בדמי נזקו, וכן לווה שמכר את נכסיו לאחר שהשתעבד בחובו, וכן בעל שמכר את נכסיו המשועבדים לכתובת אשתו, יכולים הניזק, המלווה והאשה לגבות את דמי הנזק והחוב מן הנכסים שביד הלקוחות. | מזיק שמכר את נכסיו לאחר שהתחייב בדמי נזקו, וכן לווה שמכר את נכסיו לאחר שהשתעבד בחובו, וכן בעל שמכר את נכסיו המשועבדים לכתובת אשתו, יכולים הניזק, המלווה והאשה לגבות את דמי הנזק והחוב מן הנכסים שביד הלקוחות. | ||
במה דברים אמורים, כשלא נשארו בידי המזיק או הלווה או הבעל נכסים בני חורין, אבל אם נשארו בידיהם נכסים בני חורין, ואפילו זיבורית, אין הניזק, המלווה והאשה יכולים לגבות את דמי הנזק והחוב מנכסים משועבדים. ואף על פי שהניזק גובה את דמי נזקו מן העידית שבנכסי המזיק, והמלווה גובה את חובו מן הבינונית שבנכסי הלווה, ואילו הנכסים שנשארו בידי המזיק או הלווה אינם אלא זיבורית, מכל מקום אין הניזק והמלווה יכולים לומר, שכבר השתעבדו להם קרקעות העידית או הבינונית שנמכרו, אלא גובים הם מנכסים בני חורין. הטעם לכך הוא: כדי שלא יגרם הפסד ללקוחות. | במה דברים אמורים, כשלא נשארו בידי המזיק או הלווה או הבעל נכסים בני חורין, אבל אם נשארו בידיהם נכסים בני חורין, ואפילו זיבורית, אין הניזק, המלווה והאשה יכולים לגבות את דמי הנזק והחוב מנכסים משועבדים. ואף על פי שהניזק גובה את דמי נזקו מן העידית שבנכסי המזיק, והמלווה גובה את חובו מן הבינונית שבנכסי הלווה, ואילו הנכסים שנשארו בידי המזיק או הלווה אינם אלא זיבורית, מכל מקום אין הניזק והמלווה יכולים לומר, שכבר השתעבדו להם קרקעות העידית או הבינונית שנמכרו, אלא גובים הם מנכסים בני חורין. הטעם לכך הוא: כדי שלא יגרם הפסד ללקוחות. | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה אחרונה מ־03:43, 9 בדצמבר 2010
|
|
שלושה סוגי קרקעות: "עידית" - קרקע מעולה ומשובחת; "בינונית" - קרקע ממוצעת באיכותה; "זיבורית" - קרקע כחושה וגרועה.
סוגי התשלומים[עריכה]
"הניזקין - שמין להן בעידית". כלומר: מי שחייב לחברו תשלומי נזק על שהזיק את חברו, אם אין לו מעות או מטלטלים לפרוע בהם את תשלומי הנזק, עליו לתת לניזק מקרקעותיו המעולות והמשובחות ביותר, כפי שווי הנזק.
"בעל חוב - בבינונית" - מי שלווה מחברו, ואין לו כסף או מטלטלים לפרוע בהם את חובו, עליו לתת למלווה קרקעות ממוצעות באיכותן, כפי שיעור החוב.
"כתובת אשה - בזיבורית" - לגביית דמי הכתובה של האשה, נפרעים מהקרקעות הכחושות והגרועות של הבעל.
מיורשים[עריכה]
אם המזיק או הלווה מתו והורישו את נכסיהם לבניהם, אין הניזק או המלווה רשאים לגבות את חובם אלא מן הקרקעות הכחושות והגרועות שבנכסי היורשים.
מקונה[עריכה]
מזיק שמכר את נכסיו לאחר שהתחייב בדמי נזקו, וכן לווה שמכר את נכסיו לאחר שהשתעבד בחובו, וכן בעל שמכר את נכסיו המשועבדים לכתובת אשתו, יכולים הניזק, המלווה והאשה לגבות את דמי הנזק והחוב מן הנכסים שביד הלקוחות.
במה דברים אמורים, כשלא נשארו בידי המזיק או הלווה או הבעל נכסים בני חורין, אבל אם נשארו בידיהם נכסים בני חורין, ואפילו זיבורית, אין הניזק, המלווה והאשה יכולים לגבות את דמי הנזק והחוב מנכסים משועבדים. ואף על פי שהניזק גובה את דמי נזקו מן העידית שבנכסי המזיק, והמלווה גובה את חובו מן הבינונית שבנכסי הלווה, ואילו הנכסים שנשארו בידי המזיק או הלווה אינם אלא זיבורית, מכל מקום אין הניזק והמלווה יכולים לומר, שכבר השתעבדו להם קרקעות העידית או הבינונית שנמכרו, אלא גובים הם מנכסים בני חורין. הטעם לכך הוא: כדי שלא יגרם הפסד ללקוחות.