רבקה: הבדלים בין גרסאות בדף

רבקה אימנו (2075 - 2207) לבריאת העולם היא אם עם ישראל, נמנית עם ארבע האמהות, יחד עם שרה אמנו, לאה אמנו ורחל אמנו. היא נולדה בחרן, הובאה לארץ על ידי עבד אברהם ונישאה ליצחק אבינו בבאר לחי רועי.

בביתו של יצחק

אחיה, לבן הארמי, לאחר שאביה בתואל מת, שלח אותה עם אליעזר לביתו של יצחק ואומר :"הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (כ"ד,נ"א) ומברך אותה בברכה המקובל מאז לכל הכלות בעם ישראל:"וַיְבָרֲכוּ אֶת-רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו" (ס').

רבקה באה לאוהל שרה, בת 3 לפי ספר הזוהר או בת י"א או לפי סדר עולם רבא:"נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת 14 שנה". (ראו להלן) הברכות חזרו לאוהל, ועל כך אמר :"אמר רבי יודן:למדתך תורה, שאם יהיה לאדם בנים גדולים, יהיה משיאן מתחלה ואח"כ הוא נושא לו אשה והסיום, כדרך כל נישואין:"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:" (ס"ז). ואלו הברכות שחלו על המשפחה הצעירה, בדומה למה שהיה "כל ימים שהיתה שרה קיימת" :

• היה ענן קשור על פתח אהלה,כיון שמתה, פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה, חזר אותו ענן.
  
• היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה.
  
• היה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה.
  
• כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר.
  

וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה מיד, ויביאה יצחק האהלה.

התפילה

הרב ב.הנדלר ממכון מאיר במאמר לפרשת תולדות על הנושא: אלה תולדות יצחק בן אברהם..."] מתיחס לפסוק "ויעתר יצחק לה' נוכח אשתו כי עקרה היא , ויעתר לו ה'...” ראשית התולדות - בעתירה, בתפילה, בהפצרה רש"י כתב :"לנוכח אישתו, על אשתו לא נאמר, אלא לנוכח אשתו, מלמד ששניהם עקורים היו, ומפני מה היו אבותינו עקורים ? א"ר יצחק מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים" (מסכת יבמות, ס"ד. א'). למדנו שיצחק היה עקר גם הוא, סיבת העקרות של שניהם כאמור - כדי לגרום להם להתפלל, שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים עד כדי לייסרם כדי שיתפללו. תפילתם משמעותית לעולם, וביכולתה להפוך את הגזרות. כמו שאומר התרגום "והפך יצחק בצלותיה דעתיה דקב"ה ממה דגזר על אנתתיה ארום עקרא הות גביה עשרין ותרתין שנין ויתהפך בגיניה דעתיה דקב"ה ממה דגזר עליה... דאף הוא הוה עקר ואתרוח ואתעברת רבקה אנתתיה".

לכך נקטה התורה לשון עתירה, "מה עתר זה מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפילתם של צדיקים מהפכת מידותיו של הקב"ה ממידת רגזנות למידת רחמנות “ (יבמות שם). ראינו איפוא כוחה של תפילה, אך מה ראתה התורה לציין לנו את מיקומם של יצחק ורבקה בשעת תפילתם? "ויעתר יצחק לה' נוכח אישתו", "זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת" (רש"י).

אחד מבעלי החסידות מפרש את הביטוי "נוכח" כנוכחותו של יצחק כלפי צרכיה של רבקה אישתו. על אף שגם הוא עקר היה (דבר הנלמד מהמילה "נוכח" על ידי חז"ל כנ"ל) ויכול היה להתפלל על עצמו, על זווית הראיה שלו, מציינת לנו התורה שבכל זאת התפלל לנוכח אישתו, יצא מזוויתו שלו, ממקומו, מצרכיו שלו, לראות את העקרות ממקומה, מהזווית שלה. נמצאנו למדים שניים שהם אחד: יכולתו זו של יצחק להפוך מבטו מזוויתו לזוויתה היא שאפשרה אולי תפילה שבכוחה להפך מידת הדין למידת הרחמים, עתירה - להיעתרות. (ויֶעְתַּר יצחק לה' - וַיֵעָתֶר לו ה').

תפילה מהפכת כגון זו היא עיקר עבודת דורנו כדברי בעל שם משמואל (שמות): "ומחויב כל איש ישראל להתאמץ בכל עוז להיות תפילתו רחמים ותחנונים לפני המקום. וידועים דבריהם של האר"י ז"ל והבעש"ט ז"ל שבעיקבתא דמשיחא מתבקשים ביותר תיקוני תפילה”. כהכנה לתפילה כזו צריכים אולי לנסות את הדרכתו של ר' שמחה בונים מפשיסחא "לעמוד לימינו של כל מי שנצרך לו – במקום שנצרכים לו ובאותה בחינה שמצטרכים לו".

למי הברכה

קיימת מחלוקת בין רבקה ליצחק בשאלה מי ראוי הממשיך של משפחת "אבות האומה העברית": יצחק מעדיף את עשו, ורבקה, לעומתו, מעדיפה את יעקב. אם רבקה צודקת באבחנה שלה, הרי יצחק טועה, ולהיפך.

פרופ' נתן אביעזר, מהמחלקה לפיזיקה, מאוניברסיטה בר אילן ניסה לברר את יסודות המחלוקת בין יצחק לרבקה על פי פשוטו של מקרא במאמרו ויאהב יצחק את עשו... ורבקה אֹהבת את יעקב.

לדעתו, קל להבין את עמדתה של רבקה : "יעקב - איש תם, יושב אוהלים, ממשיך במסורת אברהם אבינו, צדיק מושלם". לעומת זאת, קשה להבין את החלטת יצחק להעביר את הברכה דווקא לעשו: "איש יודע ציד, איש שדה,

ראוי לציין כי אין שום דיון בנושא בין יצחק ובין רבקה. הנצי"ב, בפירושו לתורה "העמק דבר" (כד:סה), מתאר את מערכת היחסים ביניהם כחסרת תקשורת אמתית "ולא הייתה [רבקה] עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם, לא בושו לדבר, מה שאין כן רבקה". למעשה, שיחות בין רבקה ליצחק לא מוזכרות בתורה כלל, חוץ משיחה קצרה אחת (כ"ז:מ"ו) שבה רבקה אומרת ליצחק דבר שאינו משקף את כל האמת.

רבקה מבצעת את תכניתה בצורה מבריקה. היא קוראת ליעקב, משכנעת אותו להצטרף לתכנית, מכינה מטעמים, מלבישה את יעקב בעור גדיי עזים ובגדי החמודות של עשו, ושולחת אותו ליצחק העיוור לקבל את ברכתו. יעקב נכנע לחלוטין לאמו. מעמד מסירת הברכה ליעקב כבר הסתיים בעוד עשו עדיין מסתובב בשדה לחפש אחר ציד. לא היה לעשו שום סיכוי נגד רבקה ותכניתה. הברכה ניתנה ליעקב, ועשו נותר חסר כול.

נתן אביעזרי מביע את דעתו: רבקה נענשה. כתוצאה ממעשה המרמה האדם הקרוב ביותר אליה היה בנה יעקב נאלץ יעקב לעזוב את הבית ולא חזר לפני מותה. למרות תקוותה של רבקה: "וישבת עמו (עם לבן) ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך" (כ"ז:מ"ד), לא כך קרה. כתוצאה ישירה מהתרמית לא שבה רבקה לראות את בנה יעקב, האהוב עליה כל-כך.

"לסיום, נזכיר סימן נוסף בפסוקים הרומז על רוגזו של הקב"ה כלפי רבקה. אחרי פרשת הרמאות רבקה נעלמת מדפי ההיסטוריה התורנית, בניגוד לכל האימהות והאבות האחרים. אפילו מיתתה של רבקה אינה נזכרת, והעדר אזכור כלשהו בדבר מותה מודגש בתורה בצורה מעניינת ביותר. כאשר נפטרה המינקת שלה (דבורה), מקדישה לכך התורה פסוק שלם: "ותמת דבֹרה מינקת רבקה ותקבר" (לה:ח). לקורא אין שום עניין בדבורה, שאינה מוזכרת לפני-כן ואינה מוזכרת אחרי-כן. מטרת התורה להגיד לנו, על דרך הניגוד, שאת מיתת הגברת (רבקה) אין מזכירים, אבל את מיתת המינקת (דבורה) כן מזכירים."

תולדות רבקה

לתולדות רבקה יש שתי גירסאות:

1. לפי רש"י :" בן ארבעים שנה - שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים הייתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלוש שנים ונשאה: ^[1].
2. סדר עולם רבא רבה, פרקים א' וב': יצחק אבינו נשא את רבקה בהיותה בת ארבע עשרה שנה ^[2].

יום מותן הוא ז"ך בתשרי

הערות שוליים