רבי יוסף רוזין: הבדלים בין גרסאות בדף

הגאון הגדול הרב יוסף רוזין זצ"ל הידוע בתואר "הרוגוצ'ובר" [ה'תרי"ח (1858), - י"א באדר, תרצ"ו (1936)] מחבר ספרי צפנת פענח, ורבה של העיר דווינסק. סיני ועוקר הרים, גאון נדיר ובעל שיטת לימוד ייחודית, גילה בקיאות נדירה מסוגה בכל תחומי התורה והיה אחד מגדולי המשיבים בהלכה.

תולדות חייו

הרוגוצ'ובר נולד בעיר רוגאצ'וב בבלארוס ומכאן כינויו. אביו הרב פישל רוזין היה גאון וחסיד חב"ד . הרוגוצ'ובר למד בצעירותו אצל בעל בית הלוי (יחד עם בנו רב חיים מבריסק).

לאחרי חתונתו בגיל שמונה עשרה המשיך לעסוק בתורה והתפרסם. בתרמ"ט (1889) מונה על ידי רבי שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט (נכד ה"צמח-צדק" מליובאוויטש) לרב עדת חסידי חב"ד בדווינסק (רב הליטאים שם היה בעל ה"אור שמח").

במלחמת העולם הראשונה עבר לסנקט פטרבורג, ואחר כך שב לדווינסק.

הרוגוצ'ובר לא הסתפר ונאמרו לכך מספר טעמים (הטעמים הובאו בספרו של יאיר בורוכוב: הרוגוצ'ובי): 1.משום ביטול תורה בזמן התספורת 2.לפי החסידות שערות הם מותרי הדינים והרוגוצ'ובר היה בדרגא כזו שמותרי דינים שלו היו במעלה שלא צריכים תיקון בתספורת 3.משום שהיה נזיר (לפי מסורת אחת בעקבות קבלת נזירות שהצמח צדק מלובביץ' אמר לו ללמוד מסכת נזיר והבין מדבריו כן אך טענה זו נשללת מעדי ראיה שאכל ענבים)

גדלותו התורנית

באישים ושיטות (לרש"י זווין) נפתח המאמר על הרוגוצ'ובר כך:"פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, הייתי אישיותו התורנית של הגאון הרוגוצ'ובי. לא שאינה נכנסת מפני רוב גדלה ועומקה ורחבה, אלא שאינה נכללת... הורגלנו בתארים מוגזמים, ובפרט באלה הבאים בשעת אבל ובשעת יובל, עד שאפילו השם "חד בדרא" מצלצל באוזנינו כמליצה וכשגרה. אולם הגאון הרוגוצ'ובי היה חד בדרא לא במליצה ולא בשגרה. לא נמצא שני לו בדורנו, וגם בדורות הרבה לפניו ולאחריו, בבחינת ידיעה בקיאותית מופלאה של כל התורה כולה, לכלליה ולפרטיה ולפרטי-פרטיה, לחחדרי חדריה ולעמקי סתריה."

דבריו כונסו בכתב בספרי "צפנת פענח", והם אכן צפונים, משום שלשונו קשה ביותר. הוא מפנה שוב ושוב אל מקורות לעיתים אפילו מבלי לבאר פשר ההפניה, ולעם הארץ ולעיתים אף לת"ח לא ברורה בדיוק כוונתו. שלש מקרים מסופרים בהקשר זה של ריבוי מקורות אף בלי תשובה הלכתית: 1.בחור כתב לו תשובה הלכתית גאונית והאור שמח שראה את התשובה אמר שהיא תשובה של גאון אחר והרוגוצ'ובר שלח תשובה לבחור שכוללת מראה מקומות למושג "גנב" "גזלן" "מסיג גבול". 2.אחד הטריד אותו בשאלות שטותיות כתב לו הרוגוצ'ובר תשובה שכללה את כל המקורות של המילה "עם הארץ" 3.כששלחו לשאול את דעתו על אגודת ישראל כתב תשובה על המושג "אגודה" (אגודת אזוב וכו') וששאלו אותו מה פשר תשובתו ענה שיש גדולי ישראל מאחורי הארגון ואין הוא מתערב בעניינם.

מהדורה מבוארת היטב שיצאה לכתביו קיימת כיום, והיא הופכת אותם לנגישים יותר. מהדורה זו יצאה על ידי מכון "צפנת פענח" על ידי ישיבת רבי יצחק אלחנן בארצות הברית.

מספרים שרב אחד שאל אותו אם גם אליו, כמו אל כל הרבנים האחרים, הוא מתייחס בביטול השיב לו: "לא!". שאל אותו הרב: "מדוע ?". השיב לו הרוגוצ'ובר – "אני מתייחס בביטול רק לגדולים לאנשים פשוטים אני מתייחס יותר בסבלנות" (ח"ו אין הכוונה לזלזול שלצערנו יש הנכשלים בו וכאשר אחד התבטא כנגד אחד מגדולי האחרונים בזלזול אמר לו הרוגוצ'ובר "מבזה ת"ח!"האדמו"ר מצאנז-קלוייזנבורג זצ"ל הסביר זאת על פי הפסוק "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי" למי שברמה תורנית גבוהה יותר (שלומד לקח התורה) יש יותר לזרזו (יערוף - בקושי) ולמי שמתחיל בלימוד (שלומד אמרות התורה) יש להתייחס יותר ברכות (תזל) ומעין זה גמרא מפורשת "אין מזרזין אלא למזורזין".)

נפטר בגיל 78, אחרי שסבל ייסורים קשים. הוא נקבר בדווינסק. הותיר אחריו שתי בנות: מרת רחל שהוציאה לאור חלק מכתביו, אשתו של הרב ישראל אבא ציטרון, רבה השני של פתח תקוה (נפטר בדמי ימיו בשנת תרפ"ז). לזוג לא היו ילדים. רחל נספתה בשואה יחד עם יתר יהודי דווינסק בשנת תש"א. חנה, אשת הרב אבא דוד גולדפיין, רב במוסקבה, שנפטר בשנת תרצ"ו. ככל הנראה, הרבנית וילדיה (ידוע על שני בנים) נספו בשואה.

דרך פסיקתו ההלכתית

דרכו של הרוגוצ'ובר היא מעין הרחבה של שיטתו המפורסמת של רבי חיים מבריסק עם מספר דגשים: 1.ירידה לעומק המושגים כך לדוגמא השתמש אף בהגדרות ממורה נבוכים להסביר את עומק המושג. 2.חלוקת הדין לגורמיו. 3.דגש מאוד גדול על תורתו של הרמב"ם.

יחסו לאחרונים

יש לעמוד על נקודה שמביא הרב זווין: "יודע הגאון הרוגאצ'ובי את ערכו, לא נכחד עצמו ממנו. אין הוא מחשיב כלל... אפילו את ראשוני האחרונים. לא מזכירם ולא מביאם כלל. ואפילו את הראשונים (רש"י, תוספות, הרא"ש וכו') שהוא מצטט אותם לפי דרכו, ומראה לנו פנינים נפלאות בדבריהם, אפילו את הראשונים האלה אין הוא מקבל את מרותם באופן מוחלט". אין הכוונה כפי שעלול לחשוב מי שלא מכיר את שיטתו שהוא לא התעסק באחרונים (ואחד שהקשה לו האם אינו לומד אחרונים הרוגוצ'ובר אמר לו שיכול לפתוח בכל מקום אקראי ב"קצות" והרוגוצ'ובר יוכל לצטט ממנו בע"פ מילה במילה) אלא שבתשובתיו הראה את הדברים משורשם.

על התמדתו

כשישב שבעה למד ועסק בתורה כהרגלו בקודש ואף בתשעה באב. היו שסיפרו שמשהעירו לו על כך, אמר שאין לו ספק שהוא עתיד להיענש על כך משמים, אבל הוא מוכן להיענש על שקידתו בתורה. החזון איש אמר שהסבר זה לא יצא מפיו של הרוגוצ'ובר ותלו בו בוקי סריקי! שהרי אנו לומדים לעשות רצון ה' ואם רצון ה' שלא נלמד באותו זמן הרי שהרוגוצ'ובר לא היה עוסק בתורה באותו זמן וכששאלו את הסיבה את הרב יחזקאל אברמסקי אמר שמובא בירושלמי מסכת מועד קטן (פרק ואלו מגלחין) שכל האיסור לאבל הוא משום "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" היינו שהשמחה בלימוד היא שמחת תענוג אך במי שלהוט אחר התורה שקשה לו בלעדיה אין איסור (דומיא דאיסור סיכה שמי שיש לו חטטים בראשו לא אסור בסיכה שאינה לתענוג אלא למניעת צער (מימיני מיכאל לרב מיכאל פודור על מסכת מו"ק פרק ג).

הערות שוליים