כתב אשורי: הבדלים בין גרסאות בדף

אותיות האל"ף בי"ת בלשון הקודש. כתב אשורי נקרא גם "כתב [[סת"ם]]".בכתב אשורי שבו ניתנה ה[[תורה]] ושבו כותבים ספרי תורה [[תפילין]] ומזוזות, מצויות כ"ז אותיות: כ"ב אותיות מא' ועד ת' וחמש אותיות סופיות: מנצפ"ך.פרטי הדינים המתייחסים לצורתה של כל אות מהווים מסכת שלמה בזעיר אנפין. ה[[הלכה]] מתייחסת לכל איבריה של האות, תיאור דמותה, יחס הגודל בין האיברים השונים ועוד. כ"ז מסכתות הלכתיות אלו היו במשך כל הדורות [[תורה שבעל פה]]. כל פרטי האותיות שנתקבלו בסיני עברו דור אחר דור מסופר לסופר. על פי קבלה זו נכתבו בכל הדורות ספרי התורה, ה[[תפילין]] והמזוזות. מפאת הגלויות והצרות גברה השכחה בין הסופרים ורבותינו ה[[ראשונים]] כתבו בספריהם את הפרטים שנצרכו לדורם<ref>. דינים שונים של האותיות מובאים בספר יראים, המנהיג, בספר התרומה, באור זרוע, ב[[רמב"ן]] ועוד.</ref>. לאחר מכן נוצר צורך בריכוז כל ההלכות הקשורות לצורת האותיות ונתחברו על ידי רבותינו הראשונים ספרים מיוחדים לנושא זה<ref>. הראשון שריכז את כל הלכות האותיות הוא רבנו אברהם ב"ר משה מזונשייהם תלמיד ה[[מהר"ם מרוטנבורג]]. שם ספרו הוא: "תיקון [[תפילין]]". רבנו אברהם היה "ראש לכל כותבי [[תפילין]] שהיו בדורו ואחריו לא היה כמוהו" - כעדות בעל ה"ברוך שאמר". שני לו היה רבנו שמשון ב"ר אליעזר. בספרו "ברוך שאמר" הוא כתב הגהות, השלמות ודינים מחודשים לספר "תיקון [[תפילין]]". החוט המשולש הוא רבנו יום טוב מיהלהויזן, תלמיד ה"ברוך שאמר" והמרדכי. הוא היה מגדולי מנהיגי יהדות אשכנז בתקופת ה[[רא"ש]]. הוא יגע בנגלה ובנסתר ל"ג שנים כדי ללבן את צורת האותיות על כל פרטיהן. בספרו "אלפא ביתא" (נקרא גם "ברוך שאמר האחרון" או "האשכול") ארבעה חלקים: א. תיאור קצר של האותיות; ב. תיאור מפורט של האותיות עם ראיות וסברות; ג. סוד תמונת הרכבתם עם סוד תבניתם (ביאור ליודעי תורת הסוד); ד. תואר צורתם לפי הספירות עם ביאור שמותם וסידרם (ביאור עמוק בתורת הסוד).</ref>.