סאה בסאה: הבדלים בין גרסאות בדף

איסור הלוואת דבר מסויים תמורת קבלת דבר דומה לאחר זמן.

מדין תורה מותר ללוות דבר על מנת להחזיר דבר דומה לאחר זמן, שהרי מחזיר מה שלווה. אולם, אם התייקר הדבר שלווה בין מועד ההלוואה למועד הפרעון, אף שלמעשה הוא מחזיר רק מה שלווה ולא דבר אחר, מכל מקום כיון שהמלווה מקבל החזר ששוויו רב יותר ממה שהלווה, ראו חכמים בכך משום "ריבית" ואסרו להחזיר כשהתייקר. ומשום חשש על כל דבר שמא יתייקר עד מועד הפרעון, אסרו חכמים כל הלוואה של דבר תמורת דבר. איסור זה נקרא "סאה בסאה".

ברם, אם היה מחיר הדבר קבוע וניתן להשיגו בשווקים, מותר להלוות "סאה בסאה". היתר זה קרוי בלשון חז"ל: "יצא השער".

מחיר קבוע נחשב כל מוצר אשר לפחות לכמה ימים מחירו קבוע בשווקים.

כמו כן, אם יש ללווה מאותו המין שרוצה ללוות, ואפילו מעט, מותר להלוות לו כל כמות שירצה, על מנת לפרוע "סאה בסאה". היתר זה קרוי בלשון חז"ל: "יש לו".

ברם, לדעת הרמב"ם, אף בכגון זה, ש"יצא השער" או ש"יש לו", אסור ללוות "סאה בסאה" לזמן קבוע, ולא הותר אלא ללוות סתם ולפרוע באיזה זמן שירצה. ואם לווה לזמן קבוע, הדין הוא, שאם הוזל הדבר - מחזיר לו דבר דומה בזמן שנקבע, ואם הוקר - נותן לו דמים.

חפצים ומוצרים בכמות מועטה, שרגילים השכנים ללוות זה מזה, אין בכך איסור "סאה בסאה", ואף אם התייקר הדבר בינתיים - מותר להחזירו, לפי "שלא חששו חכמים ליוקר וזול בדבר מועט", או "לפי שבני אדם לא מקפידים בדבר מועט", או "לפי שלא החמירו חכמים כל כך באיסור סאה בסאה".