הרב עזרא עטייה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 27: שורה 27:
[[קטגוריה:רבנים בימינו]][[קטגוריה:ראשי ישיבות]][[קטגוריה:רבנים סורים]]
[[קטגוריה:רבנים בימינו]][[קטגוריה:ראשי ישיבות]][[קטגוריה:רבנים סורים]]
[[קטגוריה:רבני ירושלים]]
[[קטגוריה:רבני ירושלים]]
[[קטגוריה:רבנים הקבורים בהר המנוחות]]

גרסה מ־13:57, 12 במרץ 2012

Baustelle.PNG הערך נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.
אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית


הרב עזרא עטייה
Rabbi attiya.jpg
תאריך לידה ט"ו בשבט תרמ"א (או י"ז בשבט תרמ"ז)
תאריך פטירה י"ט באייר תש"ל
מקום פעילות ירושלים, קהיר
רבותיו הרב אברהם עדס, רבי יוסף ידי הלוי, הרב שמואל לניאדו
תלמידיו הרב יצחק כדורי, הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, הרב חיים דוד הלוי

הרב עזרא עטייה היה ראש ישיבת פורת יוסף.

תולדות חייו

נולד בט"ו בשבט תרמ"א (או י"ז בשבט תרמ"ז) בחאלב שבסוריה לרבי יצחק, נכדו של רבי ישעיה עטיה (בעל בגדי ישע) ומצאצאי רבי שם טוב עטיה (מתמלידי רבי יוף קארו- מוזכר בספרו אבקת רוכל כה) ולאמו לאה.

בשנת תרנ"ה עלתה משפחתו לארץ ישראל, שם נפטר אביו לאחר זמן קצר. משפחתו התקיימה בעוני רב ובדחקות גדולה, אך אף על פי כן רבי עזרא היה לומד בהתמדה בבית המדרש "שושנים לדוד" בשכונת הבוכרים, תוך הסתפקות במועט. משיסד רבי עזרא הררי רפול ישיבה לבני עניים בשם "אוהל מועד" היה רבי עזרא מראשוני תלמידיה. הוא נקשר לראשי הישיבה רבי אברהם עדס, רבי יוסף ידיד הלוי והרב שמואל לניאדו. תוך זמן קצר החל לכהן כר"מ בישיבה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה חשש שיגויס לצבא הטורקי, ולכן הסתתר עם קבוצה של תלמידי חכמים מופלגים במרתף. בהמשך נמלט למצרים והתיישב בקהיר, שם עשתה הגעתו רושם גדול. הוא ייסד שם ישיבה לצעירים בשם "אהבה ואחווה", וכן ייסד את חברת 'כתר תורה' לארגון שיעורי תורה לבעלי בתים. אט אט החלו להתאסף סביבו תלמידים רבים שלמדו בדרכו המיוחדת, כפי שכותב אחד מהם: "כשבא רבי עזרא עטייה אלינו לא ידענו בכלל מה מהותו של לימוד בעמקות, אבל הוא התאמץ להורות לנו דרך הבנה דווקא והשמיע בסבלנות שיעורים כסדרן, עד שהתחלנו להרגיש טעם בלימוד שלנו[1]".
כמו כן, הוא כיהן כדיין בבית הדין בעיר. עם סיו

ספריו

תלמידיו

הערות שוליים

  1. ארזי הלבנון כרך ג' עמ' 1829