כיסוי ראש לנשים: הבדלים בין גרסאות בדף

כיסוי ראש לנשים הוא חיוב ההלכה לאשה נשואה לכסות ראשה.

מקור

פריעת ראש במקצת

כשם שאסור לאשה נשואה לגלות את כל שיער הראש, כך אסור לה בהחלט לגלות מקצת מן השערות. ובכלל אזהרה זו, אסור לגלות חלק קטן משיער הראש (כמו מקום התחלת גידול השערות בראש המצח, וכדו') אפילו במשהו. כמו כן, אסור לה לגלות שערות קצרות שחוץ לצמתה, דהיינו מטפחת הראש. ואסור לה לגלות שערות הצדעים, דהיינו ליד האזנים.

אין שום צד היתר להקל בגילוי שערות הראש מפני "מנהג המקום", כי בדיני התורה, הדרישה המינימלית היא ההלכה, הקובעת כי חל איסור מוחלט לגלות אפי' חלק משערות הראש כנ"ל. ואף שבהלכות צניעות יש פרטים המשתנים לפי מנהג המקום, היינו כשהמנהג מחמיר יותר מן ההלכה. אבל מובן ופשוט שאין בכחו של המנהג להתיר איסור מפורש בהלכה. ולכן, אפי' במקרה שרוב נשי המקום אינן נזהרות בגילוי שיער חוץ למטפחת הראש וכדו', אין בזה שום היתר או הצטדקות לנוהגות כן. ועל מנהג כזה נאמר "מנהג אותיות גהנם".

דין רווקות

פאה נכרית

ערך מורחב - פאה נכרית

פאה נכרית היא כיסוי לראש דמוי שיער, עשוי משיער אנושי טבעי או משיער סינתטי.ונחלקו הפוסקים האם כיסוי כזה מועיל לענין חיוב הנשים לכסות את ראשן עפ"י דין תורה.

בשלטי הגבורים^[1] כתב, שנראה להתיר לנשים נשואות לצאת בפאה נכרית, וכדמשמע מהמשנה^[2], דקתני, יוצאת אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר, ולא אמרו: שער באשה ערוה, אלא רק בשער הדבוק לבשרה ממש וכו'. ובעל שילטי הגיבורים כתב כן גם בהגהות עין משפט^[3] על מ"ש בגמ' שם: ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית, וכתב על זה, ונ"ל מכאן היתר לשער פאה נכרית שנשים נשואות נותנות בראשן. יהושע בעז עכ"ל.

אולם לעומתו הגאון רבי יששכר בער איילנבורג זצ"ל בשו"ת באר שבע^[4] האריך לדחות דברי השלטי הגבורים הנ"ל, והביא ג"כ דברי הגאון מהר"י קצנלבויגן שכתב על דברי שילטי הגיבורים, לא זו הדרך וכו', שהדבר פשוט ביותר שהמשנה^[5] מדברת בפאה נכרית אשר תחת השבכה ועליה רדיד כנהוג, שלא היו הנשים אז רגילות בפאה נכרית זולת הנשים ששער ראשן מועט, ובכדי שלא יתגנו על בעליהן, היו רגילות לתת פאה נכרית בראשן כדי שיתראו כבעלות שער מרובה, וכמו שפרש"י בערכין^[6] וזהוי הכוונה של הנאמר בנזיר^[7] שאפשר בפאה נכרית וכו'. ועוד שהרי אפשר לפרש דהיינו בחצר שאין הרבים בוקעים בו, אבל בחצר שרבים בוקעים בו אסור, וכ"ש ברשות הרבים. ובמסכת כתובות^[8] נאמר: קלתה אין בה משום פרוע ראש, היכא, אילימא בחצר א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, ופרש"י ותוס' והר"ן, כלומר דמשמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פרוע ראש, וא"כ הא כולהו נפקן שאין אשה נזהרת בחצרה, ומשנינן מחצר לחצר דרך מבוי. ע"ש. אלמא דבחצר שאין רבים בוקעים בו אפי' אם יוצאת בשערות ראשה ממש לית לן בה. וכן מוכח להדיא מדברי הרמב"ם^[9] והטור והשולחן ערוך אבן העזר^[10] שכתבו, לא ילכו בנות ישראל פרועי ראש: בשוק, אלמא דדוקא בשוק אסור, אבל במקום שאין רבים בוקעים בו מותר, ואפילו משום מנהג צניעות ליכא. והוסיף הבאר שבע להביא ראיה לזה ממ"ש בנדרים (ל:) הנודר משחורי הראש מותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים, מאי טעמא, אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מכסו, וקטנים לעולם מיגלו. ופרש"י, נשים לעולם מיכסו, שאינם שחורי ראש ועטופות כל שעה בלבנים. ואם איתא שרשאות ללכת בפאה נכרית, הרי אינן עטופות כל שעה בלבנים, וכו'.

הערות שוליים