בלעם בן בעור: הבדלים בין גרסאות בדף

בלעם בן בעור היה נביא בתקופת יציאת מצרים, ואחד הגויים הבודדים שזכו לנבואה. בלעם נשכר על ידי בלק בן ציפור על מנת לקלל את ישראל, כמתואר בפרשת בלק.

הסיפור בתורה

הסיפור התרחש בשנת הארבעים במדבר, לקראת הכניסה לארץ: בלק בן ציפור, מלך מואב, נבהל מכך שבני ישראל חנו בגבולו, ולכן קרא לבלעם בן בעור שיקלל את ישראל, כיון שהיה ידוע שקללותיו וברכותיו מתקיימות. בהתחלה ה' לא הרשה לבלעם ללכת - "לא תאור את העם כי ברוך הוא", אך לאחר שבאו שוב, וניכר היה שבלעם רוצה ללכת, הרשה לו הקב"ה - בתנאי שבלעם יאמר רק מה שיורה לו הקב"ה לומר.

בדרך, כשבלעם רוכב על אתונו, נעמד מלאך בדרך, וחסם את דרכם. האתון ראתה את המלאך, אך בלעם לא, וכשהאתון סטתה מהדרך על מנת לבצע עיקוף, הכה אותה בלעם. בפעם הבאה שראתה האתון את המלאך היא עברה צמוד לקיר, ובלעם, שרגלו נמחצה, הכה אותה שוב. בפעם השלישית האתון התיישבה תחתיה ולא זזה, ובלעם הכה אותה בשלישית, ואז היה נס: ה' פתח את פי האתון, שנזפה בבלעם על שהכה אותה. כאן ראה פתאום בלעם את המלאך, והתנצל, והבטיח שוב שאת אשר יאמר לו ה' לומר - יאמר.

לאחר פגישתם, לקח בלק את בלעם לשלושה מקומות מהם אפשר לראות את מחנה ישראל, ובכולם בנה שבעה מזבחות והעלה פר ואיל בכל אחד, אך לשוא - תמיד הקב"ה הורה לבלעם לברך את ישראל, ולא לקלל, והוא תמיד בירך את ישראל. לבסוף כעס עליו בלק ובלעם השיב שהוא אמר לו מראש, שהוא יאמר רק מה ש-ה' יורה לו - וזה מה שהוא הורה לו.

אחר כך התנבא בלעם נבואות עתידיות על גויים שונים, וחזר לארצו.

במלחמת ישראל במואב, מוזכר שאת בלעם הרגו בחרב. בהמשך התנ"ך מוזכר מספר פעמים שהקב"ה הציל את ישראל מידי בלעם.

דמותו של בלעם

דמות בלעם בתנ"ך

ניכר בתורה שבלעם ירא מהקב"ה, אך זו יראה מעונש: הוא לא מסכים לסרב לפקודה ישירה מהקב"ה, ומסביר לשליחים של בלק: "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יקוק אלהי לעשות קטנה או גדולה". אך הוא רוצה, מצד שני, לקלל את ישראל, אם רק תנתן לו רשות מהקב"ה, למרות שהוא יודע שהקב"ה לא רוצה בכך.

כששולח בלק לקרוא לבלעם, הוא מנמק: "כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר". רואים, שהיה מפורסם שלבלעם ישנם כוחות נוספים, מלבד הנבואה. בספר יהושע, מכונה בלעם "בלעם בן בעור הקוסם", אך מלבד זאת אין עוד התייחסויות אליו.

דמות בלעם בדברי חז"ל

בספרות חז"ל, מכונה בלעם לעתים קרובות בלעם הרשע, ומתואר במסכת אבות כבעל "עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה", כלומר גאווה ואנוכיות.

על פי הפירוש המקובל, בלעם הוא שיעץ למואב לגרום לישראל לחטוא בשטים עם בנות מואב, מה שגרם למגיפה קשה בעם ישראל.

חז"ל מסבירים על כוחותיו של בלעם: יש רגע אחד ביום, בו הקב"ה כועס על עובדי ע"ז. בלעם ידע לכוון לרגע הזה, והיה מקלל אנשים באותו רגע, מה שהיה פוגע בהם אנושות, כי כשהקב"ה כועס, כביכול, הוא שומע לקללתו ונפרע מהם (ברכות ז,ב).

יש מדרש, שבלעם הוא שיעץ לפרעה לשעבד את ישראל: על פי המדרש, לפרעה היו שלושה יועצים - איוב, יתרו ובלעם. בלעם יעץ לפרעה לשעבד את ישראל, איוב שתק, ויתרו התנגד וגורש ממצרים. כתוצאה מכך, נהרג בלעם בחרב, על איוב באו יסורים - ויתרו זכה שבתו תנשא למשה.