בית הלל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
על פי פרשני התלמוד, הם פוסקים ע"פ המציאות. לכן נוהגים במידת החסד, מתחשבים גם בצרכים שונים ופוסקים לפי מה שקרה בפועל. | על פי פרשני התלמוד, הם פוסקים ע"פ המציאות. לכן נוהגים במידת החסד, מתחשבים גם בצרכים שונים ופוסקים לפי מה שקרה בפועל. | ||
;מתחשבים גם באנשים ובצרכים שונים{{מקור|ממידת החסד - ספרי הקבלה והחסידות, הובאו בספר לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי וב"ה".}} | ;מתחשבים גם באנשים ובצרכים שונים {{מקור|ממידת החסד - ספרי הקבלה והחסידות, הובאו בספר לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי וב"ה".}} | ||
* מקלים ברוב המחלוקות - מקלים בשעת הצורך, ולא פוסקים ע"פ חששות {{מקור|בבלי יומא פ א}}. | * מקלים ברוב המחלוקות - מקלים בשעת הצורך, ולא פוסקים ע"פ חששות {{מקור|בבלי יומא פ א}}. | ||
* הלל גייר גם את אלו שרצו להתגייר נגד הדין {{מקור|בבלי שבת לא א}}. | * הלל גייר גם את אלו שרצו להתגייר נגד הדין {{מקור|בבלי שבת לא א}}. | ||
* לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים | * לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים [[חסיד]]ים וכשרים {{מקור|משנה אבות דרבי נתן ב ט}}. | ||
* מותר לשקר בשביל ליפות את המקח בעיני לוקחו, וכן בשביל ליפות את האשה בעיני בעלה - "כלה נאה וחסודה". מתחשבים באנשים {{מקור|כתובות יז א}}. | * מותר לשקר בשביל ליפות את המקח בעיני לוקחו, וכן בשביל ליפות את האשה בעיני בעלה - "כלה נאה וחסודה". מתחשבים באנשים {{מקור|כתובות יז א}}. | ||
* לעולם יהא אדם ענוותן כהלל - מתחשב באנשים {{מקור|בבלי שבת ל ב}}. | * לעולם יהא אדם ענוותן כהלל - מתחשב באנשים {{מקור|בבלי שבת ל ב}}. | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
* ראש השנה לאילנות בט"ו בשבט, שרק אז הפרי נראה בפועל {{מקור|ראש השנה ב., ושביבי אורות לטו בשבט א}}. | * ראש השנה לאילנות בט"ו בשבט, שרק אז הפרי נראה בפועל {{מקור|ראש השנה ב., ושביבי אורות לטו בשבט א}}. | ||
* חושב לשלוח יד בפיקדון פטור, שעדיין לא עשה שום מעשה גשמי בפועל {{מקור|בבא מציעא מג ב}}. | * חושב לשלוח יד בפיקדון פטור, שעדיין לא עשה שום מעשה גשמי בפועל {{מקור|בבא מציעא מג ב}}. | ||
* [[שטר]] העומד לגבות לאו כגבוי דמי, שבפועל עדיין לא נגבה {{מקור|סוטה כה | * [[שטר]] העומד לגבות לאו כגבוי דמי, שבפועל עדיין לא נגבה {{מקור|בבלי סוטה כה א}}. | ||
* כתב גט לאשתו ונמלך {{מקור|התחרט}}, לא פסלה מן הכהונה, שעדיין לא נתנו לה {{מקור|גיטין פא א}}. | * כתב גט לאשתו ונמלך {{מקור|התחרט}}, לא פסלה מן הכהונה, שעדיין לא נתנו לה {{מקור|גיטין פא א}}. | ||
* מוציא את אשתו - יבמה שעשה בה מאמר לא נחשבת ככנוסה, שעדיין לא כנסה {{מקור|יבמות כט | * מוציא את אשתו - יבמה שעשה בה מאמר לא נחשבת ככנוסה, שעדיין לא כנסה {{מקור|בבלי יבמות כט א}}. | ||
* מותר לעשות מעשה ב[[ערב שבת]] שיגרום למלאכה בשבת, כי לא עשה כלום בפועל {{מקור|שבת יז | * מותר לעשות מעשה ב[[ערב שבת]] שיגרום למלאכה בשבת, כי לא עשה כלום בפועל {{מקור|בבלי שבת יז ב}}. | ||
;הכמות היא העיקר, ומתחשבים גם במציאות {{מקור|מפענח צפונות א-ג, ולקח טוב המובא בו בהערה ג, משנת הרוגאצ'ובי עמ' 20}} | ;הכמות היא העיקר, ומתחשבים גם במציאות {{מקור|מפענח צפונות א-ג, ולקח טוב המובא בו בהערה ג, משנת הרוגאצ'ובי עמ' 20}} | ||
* איבעית אימא כגון ד[[בית הלל]] רובא הווי {{מקור|יבמות יד.}} - בית הלל סברו שהעיקר היא הכמות, ולכן הלכה צריכה להיות כמותם: הללו אומרים הלכה כמותנו {{מקור|ערובין יג ב}}. | * איבעית אימא כגון ד[[בית הלל]] רובא הווי {{מקור|יבמות יד.}} - בית הלל סברו שהעיקר היא הכמות, ולכן הלכה צריכה להיות כמותם: הללו אומרים הלכה כמותנו {{מקור|בבלי ערובין יג ב}}. | ||
* ארץ נבראת תחילה ואחר כך נבראו שמים - המציאות הגשמית היא העיקר {{מקור|בבלי חגיגה יב א}}. | * ארץ נבראת תחילה ואחר כך נבראו שמים - המציאות הגשמית היא העיקר {{מקור|בבלי חגיגה יב א}}. | ||
* קצח (ריחו קשה וטעמו טוב {{מקור|בבלי ברכות מ א}}) - טמא, וכן למעשרות {{מקור|עוקצין ג-ו}}, כי מסתכלים על המציאות הגשמית: הטעם הוא חוש גשמי, והרי טעמו טוב. | * קצח (ריחו קשה וטעמו טוב {{מקור|בבלי ברכות מ א}}) - טמא, וכן למעשרות {{מקור|עוקצין ג-ו}}, כי מסתכלים על המציאות הגשמית: הטעם הוא חוש גשמי, והרי טעמו טוב. | ||
עיין עוד בשיטתו של הלל בחלק ב אות {{מקור|יח}} | עיין עוד בשיטתו של הלל בחלק ב אות {{מקור|יח}} | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
גרסה מ־01:02, 13 ביוני 2012
|
|
- ערך זה עוסק בבית מדרש בימי התנאים, תלמידי הלל הזקן. אם התכוונתם לפירוש על השולחן ערוך, עיינו בערך רבי הלל צבי.
בית הלל היא שיטה תלמודית ידועה, הנחלקה בקביעות עם בית שמאי.
על פי פרשני התלמוד, הם פוסקים ע"פ המציאות. לכן נוהגים במידת החסד, מתחשבים גם בצרכים שונים ופוסקים לפי מה שקרה בפועל.
- מתחשבים גם באנשים ובצרכים שונים ממידת החסד - ספרי הקבלה והחסידות, הובאו בספר לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי וב"ה".
- מקלים ברוב המחלוקות - מקלים בשעת הצורך, ולא פוסקים ע"פ חששות בבלי יומא פ א.
- הלל גייר גם את אלו שרצו להתגייר נגד הדין בבלי שבת לא א.
- לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים משנה אבות דרבי נתן ב ט.
- מותר לשקר בשביל ליפות את המקח בעיני לוקחו, וכן בשביל ליפות את האשה בעיני בעלה - "כלה נאה וחסודה". מתחשבים באנשים כתובות יז א.
- לעולם יהא אדם ענוותן כהלל - מתחשב באנשים בבלי שבת ל ב.
- פוסקים ע"פ מה שקרה (בפועל) ספר השיחות תשמ"ח ח"ב עמוד 647, הובא בלקט חידושים וביאורים שבת כא:, לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי ובית הלל"
- בנרות חנוכה מוסיף והולך כנגד הימים היוצאים, כי הולכים ע"פ הימים שכבר היו במציאות - בפועל שבת כא:, ומהר"ל חידושי אגדות שם.
- ראש השנה לאילנות בט"ו בשבט, שרק אז הפרי נראה בפועל ראש השנה ב., ושביבי אורות לטו בשבט א.
- חושב לשלוח יד בפיקדון פטור, שעדיין לא עשה שום מעשה גשמי בפועל בבא מציעא מג ב.
- שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי, שבפועל עדיין לא נגבה בבלי סוטה כה א.
- כתב גט לאשתו ונמלך התחרט, לא פסלה מן הכהונה, שעדיין לא נתנו לה גיטין פא א.
- מוציא את אשתו - יבמה שעשה בה מאמר לא נחשבת ככנוסה, שעדיין לא כנסה בבלי יבמות כט א.
- מותר לעשות מעשה בערב שבת שיגרום למלאכה בשבת, כי לא עשה כלום בפועל בבלי שבת יז ב.
- הכמות היא העיקר, ומתחשבים גם במציאות מפענח צפונות א-ג, ולקח טוב המובא בו בהערה ג, משנת הרוגאצ'ובי עמ' 20
- איבעית אימא כגון דבית הלל רובא הווי יבמות יד. - בית הלל סברו שהעיקר היא הכמות, ולכן הלכה צריכה להיות כמותם: הללו אומרים הלכה כמותנו בבלי ערובין יג ב.
- ארץ נבראת תחילה ואחר כך נבראו שמים - המציאות הגשמית היא העיקר בבלי חגיגה יב א.
- קצח (ריחו קשה וטעמו טוב בבלי ברכות מ א) - טמא, וכן למעשרות עוקצין ג-ו, כי מסתכלים על המציאות הגשמית: הטעם הוא חוש גשמי, והרי טעמו טוב.
עיין עוד בשיטתו של הלל בחלק ב אות יח