מותר העומר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
[[קטגוריה:מתנות כהונה]] | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה אחרונה מ־10:02, 28 ביוני 2012
|
|
הקמח שנשאר לאחר הוצאת עישרון עומר לצורך הקרבת מנחת העומר.
במוצאי יום טוב ראשון של פסח היו קוצרים שעורים כדי שלוש סאים קמח - והואיל והן נקנו במעות של הקדש הרי כולם נעשו הקדש - ולאחר שטחנו אותם היו מנפים את הקמח בשלוש עשרה נפה עד שהוציאו ממנו עשרון אחד מובחר, שאותו היו מקריבים ביום ששה עשר בניסן ככל קרבן מנחה; והקמח שנשאר לאחר שהוציאו את העישרון נקרא: "מותר העומר", ופודים אותו במעות כדי להוציאו לחולין, ואחר כך מותר לכל אדם לאוכלו.