פתי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הכנסת ערכים ממילון הראיה לויקישיבה)
שורה 1: שורה 1:
'''פתי''' הוא אדם שתיפקודו השכלי נמוך מהממוצע, בדרגה שמפריעה לתיפקודו ההלכתי. הפתי בהלכה הוא המכונה כיום בשם מפגר בשכלו, אלא שנחלקו הפוסקים אם דינו כשוטה, או שיש לו דין מיוחד, וכמבואר להלן.
הנפתה אחרי תכונות הרעות הגופניות יותר מדאי [ע"א א ג מא].
ע"ע [[מילון הראי"ה:יצה"ר "פתוי היצה"ר"|יצה"ר "פתוי היצה"ר"]].


בערך זה יידונו הגדרותיו הרפואיות וההלכתיות של הפתי, ופרטי הדינים הנוגעים לו.
[[קטגוריה:מילון הראי"ה:מדרגות והערכות אישיותיות|פ]]
 
== רקע מדעי==
 
 
'''פגור ושטיון''' מבחינה רפואית חשוב להבדיל בין פיגור שכלי<ref>mental retardation.</ref> לבין שטיון<ref>dementia.</ref>. הראשון מתייחס למצב קבוע של תיפקוד שכלי ירוד, בעוד שהשני מתייחס למצב מדרדר ומתקדם של ירידה בתיפקוד השכלי.
 
'''הגדרת פיגור שכלי''' מבחינה רפואית-פסיכולוגית מוגדר הפיגור כתיפקוד שכלי כללי נמוך באורח משמעותי, היינו לפחות שתי סטיות תקן מתחת לממוצע. מצב זה נקבע על ידי מבחנים מתאימים. קיימות הגדרות מצמצמות ומרחיבות שונות, ועדיין אין הסכמה אוניברסלית להגדרת המפגר<ref>ההגדרות השונות נכללות במסמכים הבאים - AAMD = American Association on Mental Deficiency; ICDA8 = International Classification of Diseases, WHO = World Health Organization; DSM = Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders-IIIR. על ההיבטים ההיסטוריים ביחס לשיטות החלוקה של מפגרים בשכלם ראה - Blanton, LR. In: Hobbs N: Issues in the Classification of Children, Vol 1, 1975 pp. 167-170. וראה על הבעייתיות בהגדרות השונות בספר - ר. מלמד-כהן, הילד החריג והחינוך המיוחד, ירושלים, 1996, עמ' 22 ואילך.</ref>.
 
'''מבחני אינטליגנציה''' החלוקה לדרגות הפיגור השכלי נקבעת על פי מבחני אינטליגנציה שונים. המבחן הפסיכולוגי המקובל ביותר לקביעת דרגת הפיגור השכלי היא זו של וכסלר<ref>David Wechsler, פסיכולוג אמריקאי-יהודי.</ref>: פיגור עמוק<ref>profound.</ref> הוא עד 24 נקודות במבחן זה, המהווה למעלה מ-5 סטיות-תקן מהממוצע. מפגר זה הוא סיעודי לחלוטין; פיגור קשה<ref>severe.</ref> הוא 39-25 נקודות במבחן זה, המהווה 5-4 סטיות תקן מהממוצע, והוא מי שנקרא בעבר אידיוט. מפגר זה הוא תלותי וזקוק להגנה מלאה; פיגור בינוני<ref>moderate.</ref> הוא 54-40 נקודות, המהווה 4-3 סטיות-תקן מהממוצע, והוא מי שנקרא בעבר אימבציל. מפגר זה ניתן לאימון לתיפקודים יומיומיים פשוטים; פיגור קל<ref>mild.</ref> הוא 69-55 נקודות, המהווה 3-2 סטיות-תקן מהממוצע, והוא מי שנקרא בעבר מורון (בארה"ב), או דביל (באנגליה), או רפה-שכל. מפגר זה ניתן לחינוך ברמת בית ספר יסודי, והוא עצמאי למחצה.
 
'''מושגים''' מבחינה חברתית יש מגמה לרכך את המושגים המשמשים להגדרת אנשים חריגים, ובתוכם המפגר, כדי להפחית ככל האפשר את התווית החברתית השלילית. לפיכך, יש המשתמשים במונח "לקוי בשכלו" במקום מפגר, "הפרעה"<ref>disorder.</ref> או "אי-יכולת"<ref>disability.</ref> במקום "מחלה", וכיו"ב.
 
'''סיבות לפיגור שכלי''' קיימות סיבות רבות לפיגור שכלי, חלקן נובעות מפגיעה מוחית, וחלקן נובעות מבעיות סביבתיות או נפשיות.
 
הסיבות לפיגור שכלי מתחלקות באופן כללי כדלקמן: סיבות טרום-לידתיות, היינו מצבים שקדמו ללידת המפגר, שיכולים להיות קשורים בהורים, כגון שהם נשאים של מחלות תורשתיות הגורמות לפיגור, או שהם קשורים בהריון, כגון מחלות של האם בהריון, עישון או שימוש בסמים על ידי המעוברת, שימוש בתרופות שונות על ידי האם, זיהומים תוך רחמיים, מומי מוח בעובר, תיסמונות שונות, מחלות מולדות של העובר, חבלות בעובר, וכיו"ב; סיבות סב-לידתיות, היינו מצבים שהתרחשו מרגע תחילת תהליך הלידה, ועד לחילוצו המלא של היילוד, כגון תשניק לידה, חבלות במוחו של היילוד בתהליך הלידה, זיהומים של היילוד מיד עם לידתו, וכיו"ב; סיבות בתר-לידתיות, היינו מאורעות שקרו לאחר הלידה, ועד יום המוות, כגון חבלות ראש, זיהומי מוח, שבץ מוחי, הרעלות, תת-תזונה חמורה, בעיות משפחתיות וסביבתיות וכיו"ב.
 
ככל שהפיגור קשה ועמוק יותר כך עולה הסבירות למציאת הגורם הרפואי לפיגור. מקובל להניח שב-40-25% מהמפגרים לא נמצאת הסיבה לפיגור, ונתונים אלו נכונים בעיקר למפגרים הקלים<ref>Kyllerman M and Hagberg B, ''Brain Dev''
 
5:441, 1983.</ref>.
 
'''נתונים סטטיסטיים בישראל''' ההערכה היא שפיגור שכלי פוגע ב-2-3% מכלל האוכלוסיה. בשלהי המאה ה-20 היו בישראל 9500 מפגרים מוכרים ומטופלים על ידי האגף לשירותי הטיפול במפגר שבמשרד העבודה והרווחה, מתוכם 5200 במוסדות ו-4300 בקהילה. הערכת המומחים היא שיש עוד כ-10000 מפגרים שאינם מוכרים לשירות למפגר.
 
== המפגר במקרא ובחז"ל==
 
 
'''כללי''' המקרא והתלמוד מלאים בביטויי הערצה לחכמה ולדעת, ולפיכך אין ספק שחסרון הדעת נחשב כחסרון חמור וכפגם בשלימות האנושית. יחד עם זאת, הגישה של בעלי הדעת והחכמה אל אותם אנשים שיש פגם בדרגת חכמתם והבנתם היא גישה של הבנה, רחמים וסיוע, כמפורט להלן.
 
'''מושגים מקראיים''' מצינו מושגים שונים ביחס לאנשים חלושי-מוח, רפי-שכל ולקויי למידה בדרגות שונות<ref>הרשימה לפי סדר א-ב.</ref>:
 
אויל<ref>משלי א ז; שם יב טו; שם טו ה; ירמיה ד כב, ועוד. באנגלית אויל הוא foolish.</ref>, הוא כינוי לאדם בלתי מרוסן, מתפרץ, הפכפך, ובז למוסר ולחכמה. יש אומרים, שמקור השם הוא הדומה לערבית, שפירושו התחלה, ולפיכך מתאים מושג זה ל"פרימיטיבי"<ref>ראה דעת מקרא, משלי, מבוא, עמ' 78.</ref>. יש מי שכתב, שאויל הוא ראשי תיבות אכול ושתה יאמר לך<ref>מנורת המאור נר א ח"ב פ"א. והוא על פי משלי כג ז.</ref>.
 
בער<ref>תהלים עג כב; שם צב ז; שם צד ח; שם צח ח; ירמיה י יד; ישעיה יט יא. באנגלית בער הוא ignorant.</ref> הוא אדם חסר ידיעות וחסר הבנה.
 
סכל וכסיל<ref>קהלת ב יג, יט; שם ד יג; משלי א כב; שם י א; שם יח ב; תהלים צב ז; שם צד ח, ועוד.</ref> הוא הפך החכמה, חסר הבנה, חסר רצון לטרוח ולהבין, ושונא דעת ותבונה<ref>ביאור הגר"א למשלי א כב.</ref>. סכל וכסל הוא מושג זהה בהיפוך אותיות. יש מי שכתב, שהוא מלשון 'כסלים', שהוא חלק הגוף הסמוך לכליות, אשר מסמל כבדות, היעדר תנועה וחוסר סקרנות.<ref>ר. מלמד-כהן, הילד החריג והחינוך המיוחד, ירושלים, 1996, עמ' 44.</ref>.
 
פתי<ref>יחזקאל מה כ; תהלים יט ח; משלי יד טו.</ref> הוא מי שנוח להתפתות<ref>שמות רבה ג א. וראה ביאור הגר"א למשלי א לב - ומתפתים הם הנקראים פתאים, וזה על פי הפסוק במשלי (יד טו) - פתי יאמין לכל דבר. וראה עוד מאירי, משלי א ג.</ref>, ולשון שידול בארמית הוא המקביל ללשון פיתוי בעברית<ref>ראה רמב"ן שמות כב טו. וראה רמב"ן במדבר יב ד, שהמושג 'פתאום' הוא דבר שלא עלה על לב מגזרת פתי. וראה כריתות ט א, במשמעות 'פתאום' וביחס לפתי.</ref>, והוא מי שלא למד חכמה, ומתנהג כמו ילד קטן<ref>סנהדרין קי ב - שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא; בראשית רבה פז א, שמות רבה ג א - בערביא צווחין תינוקא פתיא.</ref>, אבל לא הורגל במידות הרעות כמו אויל וכסיל<ref>ס' השורשים לר' יונה מגירונדי.</ref>, ולכן האנשים אשר אין דעתם שלימה להשכיל, ויטעה ליבם בתחילת עניינם, ייקראו פתאים<ref>רמב"ן שמות כב טו.</ref>, והוא המושג ההלכתי המקביל למפגר בשכלו<ref>הגרז"נ גולדברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 231 ואילך.</ref>.
 
'''מושגים תלמודיים''' מצינו גם מושגים תלמודיים המביעים רפיון שכלי:
 
בור<ref>אבות ב ה; תוספתא ברכות ז ח; יומא לז א.</ref> הוא אדם חסר חכמה וחסר מידות, ואפילו בדרך ארץ אינו בקי, ודומה לארץ שלא נזרעה כלל<ref>פיהמ"ש לרמב"ם אבות ה ז; רש"י יומא לז א ד"ה בור.</ref>. הבור בלשון חז"ל מקביל לבער בלשון המקרא.
 
גולם<ref>אבות ה ז. וראה תהלים קלט טז.</ref> הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות מידות, אך אין הן שלימות, ויש בהם עירבוב ובילבול<ref>פיהמ"ש לרמב"ם אבות שם.</ref>.
 
טיפש<ref>ברכות סא ב; שבת קנב ב; ירושלמי פסחים י ד (כאן מופיע טיפש בן ארבעת הבנים במקום תם שבבבלי). אמנם ראה תהלים קיט ע, ופי' הרד"ק שם; תרגום יונתן ישעיה ו י. באנגלית טיפש הוא stupid.</ref> הוא היפוכו של הפיקח, שאינו מתמצא בהוויות העולם, ובאופן מיוחד הוא מי שאינו יודע לקרוא<ref>מנחות כט ב. וראה מ.א. בלייך, אור המזרח, לז@, תשמ"ט, עמ' 46; ר. מלמד-כהן, הילד החריג והחינוך המיוחד, ירושלים, 1996, עמ' 44.</ref>.
 
עם הארץ<ref>אבות ב ה; שם ה י; דמאי א ג; פסחים מט ב; ועוד.</ref> בזמן הבית היה יהודי שזלזל בדיני מעשרות, שביעית וטהרה, ולאחר חורבן הבית ועד ימינו משמש מושג זה להבדיל מתלמיד חכם, היינו עם הארץ הוא מי שאינו יודע תורה<ref>הוריות ג ח; פסחים מט ב.</ref>. אמנם במקרא משמש המונח לקיבוץ אנשים, ולאו דווקא לגנאי<ref>בראשית מב ו; ויקרא כ ב-ה; מל"ב טז טו; עזרא ג ג; ועוד. וראה בירושלמי המבואר לאאמו"ר, חגיגה, פ"ב ה"ז, בבירורי מושגים.</ref>.
 
== הגדרות הלכתיות ופרטי דינים==
 
 
'''כללי''' בתלמוד לא הוזכרו במפורש הגדרתו ודיניו של המפגר<ref>וכבר תמה על כך בשו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' ב.</ref>. הפוסקים התייחסו ביתר פירוט למעמדו ההגדרתי וההלכתי של המפגר, אשר מוגדר בהלכה כפתי, ההבדלים בדרגות השונות של הפיגור, וההבדל בין המפגר לבין השוטה<ref>ראה שו"ת זכרון יוסף סי' יב, טעם ו; משפטי הדעת פ"ו.</ref>.
 
'''המפגר והשוטה''' יש הסבורים, שהמפגר זהה בדינו לשוטה<ref>ראה ע' שוטה.</ref>, וכשדנה ההלכה בשוטה ובסימניו, היא כוללת גם את המפגר<ref>שו"ת זכרון יוסף, שם; שו"ת דברי מלכיאל סי' עח וסי' פו; הגר"י אברמסקי, בשם הגר"ח מבריסק, בתשובתו בסוף כרך ב של אוצה"פ, עמ' כב. לשיטה זו כלל הרמב"ם את השוטה והפתי בהגדרה אחת - רמב"ם עדות ט י, ואחד מסימני השוטה לפי הגמ' חגיגה ג ב "המאבד מה שנותנים לו" מתייחס לשוטה.</ref>; יש הסבורים, שדין הפתי כלול בהגדרה של חרש-אלם מלידה<ref>שו"ת גט מקושר סי' טו; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' ב. וראה ע' חרש.</ref>; ויש הסבורים, שהמפגר אינו כשוטה, שהשוטה דעתו משובשת ומטורפת לגמרי בדבר מן הדברים, הוא עושה מעשים בפועל המורים על טירוף הדעת, ואין הדבר תלוי בכשרונו להבנת דברים ועניינים, אלא בפירושו הדמיוני והנהגותיו הסוטות; לעומת זאת, הפתי אינו מטורף לגמרי בשום דבר, ואינו עושה מעשה שטות, אלא שדעתו קלושה, ואיננו מכיר דברים שסותרים זה את זה, ולא מבין עניני הדבר כדרך שמבינים שאר בני האדם, היינו שאינו יודע ואינו מבין אלא ברמה נמוכה מאד, ומצב שכלו הנמוך הוא קבוע, ואפשר שילמד קצת לפי מידת שכלו. אבל מצד אחר הוא יותר גרוע מהשוטה, שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר בני האדם, והפתי הוא שאין לו שכל גמור, ואינו מבין בשום דבר כדרך שמבינים אותו שאר בני אדם<ref>רמב"ם עדות ט י (וראה בנו"כ שם שמקור הרמב"ם בדברי הגאונים והרי"ף); שו"ת מהרי"ק החדשות סי' כ; טושו"ע חו"מ לה י; סמ"ע שם סקכ"א; תבו"ש יו"ד סי' א סקנ"א. וראה שו"ת מהרי"ט חאבהע"ז סי' טז; עונג יו"ט סי' קנג; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ד סי' כט.</ref>, ומכיוון שהפתי אינו מבין מה שאומר או מה שעושה, הרי זה כעושה דבר כשהוא ישן, שמצד הסברא אינו מועיל מה שאינו מבין. היוצא מזה, שכל מה שעשה הפתי בענייני מקח וממכר, בקידושין וכיו"ב, יהיו מעשיו קיימים במה שמבין, ואם יש לו דעת צלולה ואפילו היא קלושה וחלשה מאד, הרי הוא כפיקח, ובמה שאינו מבין, לא יתקיימו מעשיו<ref>רמ"ה, הובא בב"י אבהע"ז סי' מד; שו"ת מהרי"ט חאבהע"ז סי' טז; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' ב; שו"ת ברית אברהם חאבהע"ז סי' עו; שו"ת עונג יו"ט, חאבהע"ז סי' קנג; שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' לד; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' סט; הגרז"נ גולדברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 231 ואילך.</ref>.
 
'''דרגת הפיגור''' יש שכתבו, שהגדרת פתי כשוטה היא דווקא אם דעתו פחותה מדעת הפעוטות, אבל אם הוא מבין כדעת הפעוטות, הרי הוא נחשב כבן דעת<ref>רבנו שמחה משפיירא, הובאו דבריו בשו"ת הראבי"ה סי' תתקכא; שו"ת מהרי"ט חאבהע"ז סי' טז, פירוש א; קובץ הערות סי' סו סק"ו; הגרח"פ שיינברג, מוריה, קכט-קל, אלול תשמ"ב, עמ' נא ואילך; הגרש"ז אויערבאך, מוריה, שם עמ' עמ' סה.</ref>; ויש שכתבו, שגם אם הוא בדרגת הבנה של פעוטות, הרי הוא נחשב כשוטה<ref>ראבי"ה ורבנו אפרים, בשו"ת הראביה סי' תתקכא; שו"ת מהרי"ט שם, הפירוש שני; גט מקושר סי' טו. וראה עוד שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שיז; משפטי הדעת פ"ו.</ref>.
 
'''קיום מעשי קניין של מפגר''' אם מסבירים לו בענייני מקח וממכר והוא מבין את הדברים, הרי הוא כפיקח לכל דבריו, ואם אינו מבין מה שעושה, אין מעשיו קיימים<ref>שו"ת מהרי"ק החדשות סי' כ; שו"ת מהרי"ט חאבהע"ז סי' טז.</ref>; אכן, גם הסבירו לו את משמעות מעשיו והוא הבין את הפעולות, אם עשה מעשה שמצד עצמו הוא מעשה שטות או שאינו לטובתו בעליל, אין מעשיו קיימים, אף שבתנאים כאלו אילו היה פיקח היו מעשיו קיימים<ref>שו"ת עונג יו"ט סי' קנג סק"ה.</ref>.
 
'''חיובו של המפגר במצוות''' לדעת הסוברים, שדין המפגר כדין שוטה, הרי הוא פטור מכל המצוות<ref>ראה ראה משפטי הדעת, פ"ו עמ' עז.</ref>; ולדעת הסוברים, שאין המפגר כשוטה, הרי הוא חייב באופן עקרוני במצוות. לשיטה זו תלויה מידת חיובו במצוות בדרגת הפיגור: מפגר שהוא מבין ויש לו דעת לפחות כמידת הפעוטות בני ארבע וחמש שנים, ויודע שהקב"ה נתן לנו תורה, ואנחנו מקיימים מצוותיו<ref>ראה מאמרו של הרב נ. בר-אילן, תחומין, ח, תשמ"ז, עמ' 103 ואילך.</ref>, הרי הוא כבן דעת לעניין קיום מצוות, ולכן יש לגביו מצות חינוך בקטנותו, ויש חיוב על האב ללמד את בנו הפתי, או לשכור לו מלמד, ויש ללמדו לפי יכולתו, ולפי הקצב והזמן שיכול לקלוט, שהרי אפילו תינוק שאינו מבין לקרות, לא יסלקוהו משם, אלא ישב עם האחרים אולי יבין<ref>ב"ב כא א; טושו"ע יו"ד רמה ט.</ref>, וכן מותר למלמדים להוציא שם ה' בשעה שמלמדים אותם ברכות ותפילות, אלא שיזהרו לא לענות אמן אחר ברכותיהם<ref>הליכות שלמה, ח"א פכ"ב, הע' 70.</ref>, ומכל מקום אפילו מי שאינו מבין לקרות לא יסלקוהו משם, אלא ישב עם האחרים אולי יבין<ref>טושו"ע יו"ד רמה ט, על פי ב"ב כא א, וראה במהרש"א שם.</ref>, ויש מי שכתב, שאסור לישיבה להוציא תלמידים חלשים ולהכניס במקומם תלמידים יותר חזקים<ref>שו"ת צפנת פענח ח"ב סי' יז.</ref>, ובהגיעו לגיל י"ג שנה הוא נחשב כגדול וחייב בכל המצוות, אבל לעניין עונשין נחשב המפגר כקטן, והוא פטור<ref>שו"ת מנחת שלמה סי' לד; שו"ת שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ד סי' כט; הגרח"פ שיינברג, מוריה, קכט-קל, אלול תשמ"ב, עמ' נא ואילך. וראה שהקשה על שיטה זו במשפטי הדעת פ"ו עמ' עח-עט.</ref>. ויש מי שכתב, שמן הראוי לערוך לו חגיגת בר-מצווה, ולעניין עלייתו לתורה תלוי בכל מקרה לגופו במידת הבנתו<ref>הרב ש. אבינר, אסיא, נז-נח, תשנ"ז, עמ' 16-14.</ref>. כמו כן יש חיוב על הציבור מדין צדקה לתמוך בלימוד הילדים הפתיים, אפילו כשצריך יותר מלמדים לפחות תלמידים, או שצריך להקים מוסדות חינוך מיוחדים לילדים כאלו, אבל עיקר החיוב הוא על האב<ref>שו"ת אגרות משה, שם.</ref>. ויש מי שכתבו, שהקהילה חייבת מעיקר הדין להקים כיתות קטנות, המתאימות לילדים עם פיגור שכלי, ולשלם שכר המורים לכיתות קטנות כאלו, ותקנת יהושע בן גמלא<ref>ב"ב כא א.</ref>, שחובת הציבור היא מלמד אחד לכ"ה תלמידים היא דווקא בילדים רגילים<ref>הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בנשמת אברהם ח"ה חיו"ד סי' רמה סק"א. בישראל התקן לכיתות חינוך מיוחד הם: לקויי למידה - עד 12 תלמידים בכיתה, פיגור קל עד בינוני - 10-8, פיגור קשה - 8-6, אוטיסטים - 5 תלמידים בכיתה.</ref>. ואם אין לו כלל דעת גם כשהגדיל, אפילו לא כמידת הפעוטות בני ארבע וחמש שנים, יתכן שדינו כשוטה, ופטור ממצוות, אבל כשיש לו דעת במידת פעוטות הוא וודאי חייב בכל המצוות, ויש חיוב לקבל את המפגרים בסבר פנים יפות כשבאים לבית הכנסת, ולחנכם שיענו אמן וקדושה<ref>שו"ת אגרות משה, שם.</ref>.
 
'''מאכלות אסורות''' אסור להאכיל פתי מאכלות אסורות, ויש אף חיוב להפרישו מאיסורים<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' סט.</ref>.
 
'''נדרים''' נדרו של פתי מתקיים רק אם הוא מבין את עניין הנדר, וגם מבין לשם מי נודרים<ref>הגרז"נ גולדברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 231 ואילך.</ref>.
 
'''קידושין וגירושין''' פתי או פתית ביותר, אם יודעים על כל פנים עניין אישות, היינו שמבינים שאחרי הנישואין אין בן הזוג מותר לכל העולם, קידושיהם קידושין<ref>שו"ת עונג יו"ט חאבהע"ז סי' קנג; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' עג, על פי רמ"א אבהע"ז מד ב, וכגירסת הח"מ שם סק"ב, והב"ש שם סק"ד. וראה רבנו ירוחם חלק חוה נתיב כב ח"ה, בשם הרמ"ה, והובא בב"י אבהע"ז סי' מד. וראה עוד מאמרו של הגרז"נ גולדברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 231 ואילך; משפטי הדעת סופ"ו; ר. מלמד-כהן, הילד החריג והחינוך המיוחד, ירושלים, 1996, עמ' 60 ואילך.</ref>, ויש מי שכתב, שאם הוא מסוגל לקיים חיים זוגיים תקינים, יש לעודד את הנישואין, כדי לאפשר אושר מסויים<ref>הרב ש. אבינר, אסיא, נז-נח, תשנ"ז, עמ' 16-14. וראה מאמרו של א.א. פקטר, אסיא סא-סב, תשנ"ח, עמ' 131 ואילך מה שכתב על דברי הרב אבינר, ודבריו אינם מוכחים כלל.</ref>; ולעניין גירושין - יש מי שכתב, שאף שהמפגר כשר לקניינים ולקידושין, אין הוא יכול לגרש, כי יש צורך שידע שהגט הוא המתיר את אשתו<ref>שו"ת עונג יו"ט שם. וראה מה שכתב עליו הגרז"נ גולדברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 231 ואילך.</ref>; ויש מי שכתב, שאם הפתי מבין משמעות הגירושין, יכול לגרש את אשתו<ref>שו"ת שרידי אש ח"ג סי' לה.</ref>.
 
'''חליצה''' פתי כשר לחליצה, גם אם הוא פתי ביותר, ובתנאי שמסוגל להבין משמעות החליצה, שבמעשה זה תהא האשה מותרת לעולם<ref>שו"ת מהרי"ט ח"ב חאבהע"ז סי' טז; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' קסד.</ref>.
 
'''עדות''' פתי פסול לעדות<ref>רמב"ם עדות ט י; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' קסד; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' סט. וראה באריכות בשיטת הרמב"ם הנ"ל בשו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' ב; הגרז"נ גולדברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 231 ואילך.</ref>, ודין זה נכון גם אם הפתי כשר לשאר חיובים ומצוות. הטעם: שלעניין עדות צריך להעיד על מה שעבר כבר, ויש לחוש שבאותה שעה לא הבין הדבר, אבל כשאנו באים לדון עמו במקח וממכר, בקידושין או בגירושין, והוא כעת לפנינו, ומסבירים לו והוא מבין הדבר, הרי הוא כפיקח לכל הדברים הללו<ref>שו"ת מהרי"ט ח"ב חאבהע"ז סי' טז; רב שו"ע יו"ד-חו"מ, סי' כה; ערוה"ש אבהע"ז מד ג. וראה עוד בתורת גיטין, אבהע"ז סי' קכא, ביאורים אות ב; מאמרו של הרב נ. בר-אילן, תחומין, ח, תשמ"ז, עמ' 103 ואילך.</ref>.
 
'''אפוטרופוס''' אין בית הדין ממנה אפוטרופוס לגדול, גם אם הוא טיפש ואינו יודע בטיב משא ומתן, אלא אם כן הוא שוטה<ref>שו"ת הריב"ש סי' תסח-ט.</ref>.
 
'''תקשורת מסייעת''' <ref>facilitated communication.</ref> - היא שיטה המיועדת לעזור למפגרים או חולים אוטיסטיים בתיקשורת עם הזולת. השיטה מבוססת על הנחת ידו של המתקשר על ידו של החולה, על מרפקו, על כתפו, או על בגדו, ומתן סיוע לו בהצבעה על אות, מילה או חפץ המבוקשים על ידו. השיטה פותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20 באוסטרליה<ref>ראה - Crossley R and McDonald A, ''Annie's coming out''
 
. New York, 1980.</ref>, והורחבה בארה"ב<ref>ראה - Biklin D, ''Harvard Eeducat Rev''
 
60:291, 1990.</ref>. בראשונה יועדה השיטה רק לתיקשורת מעשית ופשוטה עבור חולים שאינם יכולים לתקשר בדרך רגילה. בהמשך התפתחה השיטה לגילויים שכליים מרשימים, מתוך הנחה שהגוף המפגר מכיל נשמה גדולה, והשיטה יכולה להוציא אל הפועל ידיעות מדהימות של חולים אלו על עולמות עליונים, עולמות קודמים, ועל מידע רחב בתחומים שונים, כמו שפות זרות, מתמטיקה וכיוצ"ב<ref>ראה על כך במאמר א. שטינברג, חוב' אסיא נז-נח, תשנ"ז, עמ' 9 ואילך.</ref>. אכן, מחקרים מדעיים מקיפים ואמינים הוכיחו שאין כל ממש בטענות אלו, וכי לא נתגלו כוחות מיסטיים ושכליים מיוחדים אצל מפגרים ואוטיסטים שנבדקו בשיטה זו תוך בקרה מדעית מדוקדקת<ref>ראה סיכום מחקרים מקיפים אלו ב- Autism Research Review International, Vol 8, No. 4, 1994, pp. 6ff; Hostler SL, ''Pediatrics''
 
97:584, 1996. וראה גם מאמרו של א. שטינברג, אסיא, שם.</ref>. אי לכך, אין לחשוף ילדים מפגרים ואוטיסטים לשיטות כאלו<ref>כך הכריע הגרש"ז אויערבאך - ראה במאמרו של א. שטינברג, אסיא, שם. וראה עוד בנשמת אברהם ח"ה חיו"ד סוסי' פא, בדעת הגרש"ז אויערבאך, בשם הגרי"י נויבירט.</ref>.
 
'''מפגר כתורם איברים''' ראה ערך [[השתלת אברים]]
 
== רקע משפטי==
 
 
חקיקה
 
'''הגדרות''' על פי החוק הישראלי מוגדר המפגר כאדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כושרו השכלי מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת, והוא נזקק לטיפול<ref>חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט-1969. נתקבל בכנסת ביום י"ח בסיוון תשכ"ט (4.6.69).</ref>. במשפט הישראלי אין המפגר כלול בהגדרה של 'מחלת נפש'<ref>חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט-1969, סע' 1. וראה עוד בספרו של י. בזק, אחריותו הפלילית של הלקוי בנפשו, עמ' 24-23.</ref>, אם כי מבחינת אחריותו הפלילית למעשיו הוא דומה לחולה הנפש<ref>שם, עמ' 170 ואילך.</ref>.
 
'''חובות כלפי המפגר''' החוק מפרט את האחריות למתן שירותים למפגר, דרכי הבירור האיבחוני של המפגר, וועדת איבחון למפגרים וסמכויותיה, ודרכי הטיפול במפגר<ref>חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט-1969.</ref>.
 
'''חינוך''' חוק נוסף מגדיר את האנשים החריגים הזכאים לשירותי חינוך מיוחד כדלקמן: אדם בגיל שלוש ועד עשרים ואחת שמחמת התפתחות לקויה של כושרו הגופני, השכלי, הנפשי או ההתנהגותי, מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת, והוא נזקק לחינוך מיוחד<ref>חוק חינוך מיוחד התשמ"ח-1988. נתקבל בכנסת ביום כז בתמוז תשמ"ח (12.7.88).</ref>.
 
'''אי-הפליה''' חוק נוסף אוסר על הפליה של אדם בתעסוקה ובנגישות לתחבורה ציבורית מחמת מוגבלות, דורש התאמות סבירות לנגישות, ומחייב להתקין תקנות מתאימות למניעת הפליה<ref>חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ה'תשנ"ח-1998. נתקבל בכנסת ביום 23.2.98, ונכנס לתוקף ביום 1.1.99.</ref>.
 
'''קבילות עדות''' בית המשפט העליון גיבש מבחן לקבילות עדותו של מפגר המורכב משני מבחני-משנה: האחד, מבחן העונה לבעיית ההבנה של השבועה או האזהרה, שעיקרו בבדיקה אם על אף הפיגור מבין העד את משמעותה של השבועה, ומודע לחובה להעיד אמת בבית המשפט; והשני, מבחן המיועד לסלק את החשש לפגיעה ביכולת ההעדה, שעיקרו בבדיקה אם הפיגור גרע בפועל מכושר ההעדה של העד. במקרה שמבחני המשנה מתבררים כתקפים - אין עדותו של המפגר טעונה תוספת ראייתית, אם כי בית המשפט רשאי להביא את עובדת הפיגור, בין יתר השיקולים, לקביעת משקלה של העדות<ref>ע"פ 712/94 ג'בארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט#, 332. על בעיות חוקיות הנוגעות למפגרים בבריטניה - ראה Dyer C, ''BMJ''
 
302:1352, 1991.</ref>.
 
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]

גרסה מ־13:49, 26 באוגוסט 2012

הנפתה אחרי תכונות הרעות הגופניות יותר מדאי [ע"א א ג מא]. ע"ע יצה"ר "פתוי היצה"ר".

אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=פתי&oldid=65975"