כתר ארם-צובה: הבדלים בין גרסאות בדף

הכתב - ספר ישעיהו - המקור :ויקיפדיה, צילם:בר"א

פרשת וזאת הברכה - באדיבות מכון בן-צבי - המקור:ויקישיתוף, צילם:הללג

כתר ארם-צובה או "כתר חאלב" - בקיצור "הכתר, נחשב לכתב היד העתיק של התנ"ך והוא נקרא על שם הקהילה ששמרה אותו שש מאות שנה. הוא נחשב לכתב היד ההדור, הקדום, והמדוייק של התנ"ך. הכתר נכתב בטבריה על ידי שלמה בן-בויאעא הסופר בצורת מִצְחָף (על מגילת קלף). לאחר כתיבת נוסח האותיות על ידי ה"סופר", הוסיף ה"מסרן" אהרון בן משה בן אשר את שלושת המרכיבים המובהקים של המסורה הטברנית: ניקוד, טעמי המקרא וציוני מסורה.

מעריכים שהוא נכתב במאה ה-10 בטבריה, הובא על ידי הקראים לירושלים ובסוף המאה ה-11 ירד לקהיר שבמצרים - שם היה בשימושו של הרמב"ם. במאה ה-14 הובא על ידי אחד מתלמידי הרמב"ם לחאלב. שם נשמר 600 שנה ב"היכל אליהו הנביא" ב"בבית הכנסת הצהוב" עד הנסיון לשרפו בשנת 1947.

יהודי חאלב שמרו עליו מכל משמר. בדף הפתיחה שלו כתוב:"קודש לה'...לא יימכר ולא ייגאל לעולם ולעולמי עולמים...ברוך שומרו וארור גונבו וארור ממשכנו...לא יימכר ולא ייגאל לעד ולעולמי עולמים"

בשנת 1958 , לאחר מאמצים רבים הוא הובא לישראל ומוצג בהיכל הספר של מוזיאון ישראל בירושלים. ניתן לקרוא בו בצורה ברורה, הוא כולל ניקוד וטעמים. דפי הקלף שמורים למדי אם כי ניכר בהן סימני הזמן. חוקרי המקרא מכנים אותו : "כתב-יד חאלב" (Aleppo Codex ^[1])

תאור הכתר

במוזיאון ישראל מצוטט ההסבר הבא:"זה המצחף (הקלף) השלם של עשרים וארבעה הספרים שכתב...שלמה הנודע כבן-בויאעא הסופר...ןניקד ומסר אותו... החכם הנבון, אדום הספרים ואבי החכמים...מר רב אהרן בן מר רב אשר...סגולת הקראים השוכנים בהר ציון...שבעיר הקודש.."

הרמב"ם כתב כי קיים "וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים שפרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכים לפי שהגיהו בן אשר והגיעו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו" - ההנחה היא שמדובר בכתר ארם צובא.

קישורים חיצוניים

• אתר כתר ארם צובא - ניתן לקריאה במלואו באתר

הערות שוליים