מתנת שכיב מרע: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (טיפול בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''חולה שמוטל במיטתו ואמר לתת את נכסיו לקונה, ומת מאותו החולי''' {{מקור| | '''חולה שמוטל במיטתו ואמר לתת את נכסיו לקונה, ומת מאותו החולי''' {{מקור|הוזכר בבבא בתרא קנג.|כן}}'''.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק {{מקור| | '''מקורו''' מהפסוק {{מקור|במדבר כז-ח|כן}} "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" {{מקור|בבלי:בבא בתרא קמז.|כן}}. וביארו התוס' {{מקור|שם ד"ה מניין|כן}} שאינו מדאורייתא ממש, אלא מדרבנן, והפסוק הוא אסמכתא. | ||
'''וטעמו''' שמא תיטרף דעתו עליו {{מקור| | '''וטעמו''' שמא תיטרף דעתו עליו {{מקור|בבלי:בבא בתרא קנא:|כן}}, שימות מתוך צער שלא יקיימו בניו צוואתו {{מקור|רשב"ם שם|כן}}. | ||
בטעם שתקנו תקנה מיוחדת לשכיב מרע, ולא הספיקה התקנה שמצווה לקיים דברי המת, נחלקו הראשונים: לתוס' {{מקור| | בטעם שתקנו תקנה מיוחדת לשכיב מרע, ולא הספיקה התקנה שמצווה לקיים דברי המת, נחלקו הראשונים: לתוס' {{מקור|בבלי:בבא בתרא קמט: וכתובות ע.|כן}} הוא משום ש"מצווה לקיים דברי המת" נאמר רק כשהושלש מתחילה לכך<ref>אמנם יש חולקים על זה, כמו שהבאנו בערך [[מצווה לקיים דברי המת#פרטי_הדין]] ד"ה כשהממון לא הושלש ביד שליש.</ref>, ולרמב"ן {{מקור|הובא בר"ן גיטין סוף פרק ראשון|כן}} הוא משום ש"מצווה לקיים דברי המת" נאמר רק כשאמר בלשון ציווי<ref>אמנם יש חולקים על זה, כמו שהבאנו בערך [[מצווה לקיים דברי המת#פרטי_הדין]] ד"ה כשלא אמר בלשון ציווי. </ref>. | ||
'''במהות''' התקנה נחלקו הראשונים והאחרונים: | '''במהות''' התקנה נחלקו הראשונים והאחרונים: | ||
@ הרשב"ם {{מקור| | @ הרשב"ם {{מקור|בבא בתרא קנא: ד"ה רב נחמן|כן}} כתב שתיקנו שדבריו הם מעשה קניין. | ||
@ הריטב"א {{מקור| | @ הריטב"א {{מקור|שם|כן}} כתב שמועיל מדין הפקר בית דין {{מקור|במחלוקתם דן הפרי משה קניינים טז-א|כן}}. | ||
@ הקובץ שיעורים ביאר בדעת ראשונים שמועיל מדין ירושה, שהרי כל ישראל ראויים לירש ע"י משמוש, וחכמים הפקיעו את הירושה מכל ישראל והשאירוה רק לזוכה {{מקור| | @ הקובץ שיעורים ביאר בדעת ראשונים שמועיל מדין ירושה, שהרי כל ישראל ראויים לירש ע"י משמוש, וחכמים הפקיעו את הירושה מכל ישראל והשאירוה רק לזוכה {{מקור|קובץ הערות מ-יב תלה זאת מחלוקת ראשונים|כן}}. | ||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
'''דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו''', נחלקו הראשונים האם אפשר להורישם: ר"י מיגאש {{מקור| | '''דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו''', נחלקו הראשונים האם אפשר להורישם: ר"י מיגאש {{מקור|בבא בתרא קלא|כן}} כתב שאינו יכול להוריש דבר שלא בא לעולם, וכן כתב הקובץ שיעורים {{מקור|בבא בתרא תפג|כן}} בדעת תוס' הרא"ש שא"א להוריש דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו. אך הוסיף שבדעת הר"ן אפשר שמועיל, וכן כתב האור זרוע {{מקור|קיא|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''צריך שיהיה ראוי לרשת''', וחקרו האם הכוונה היא שהמוריש יהיה ראוי להוריש, או שהיורש יהיה ראוי לירש {{מקור| | '''צריך שיהיה ראוי לרשת''', וחקרו האם הכוונה היא שהמוריש יהיה ראוי להוריש, או שהיורש יהיה ראוי לירש {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא תקמ|כן}}.'''שכיב מרע שעמד חוזר בו'''. וחקרו האם מועיל מדין תנאי, שכאילו התנה מראש שכל מתנתו תועיל רק אם לא יעמוד, או משום שעדיין הקניין לא חל (עד לאחר מיתה), ויכול לחזור בו קודם שהקניין חל {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא תקי|כן}}.וכן חקרו בו האם כל זמן שחי עדיין לא נעשה הקניין, או שהקניין נעשה, וכשחוזר בו הנכסים שבים לרשותו {{מקור|דרכי משה דרך הקודש ח-יט, דרכי משה דרכי הקניינים ד-ז ד"ה ונראה|כן}}. | ||
==הקונה== | ==הקונה== | ||
'''בהקדש''' לא מועילה מתנת שכיב מרע שיקנה לאחר מיתה {{מקור| | '''בהקדש''' לא מועילה מתנת שכיב מרע שיקנה לאחר מיתה {{מקור|שו"ת הרשב"א ח"ג קכב, מחנה אפרים צדקה ד בדעת הרא"ש. אך הקובץ שיעורים בבא בתרא תקלב הביאם והסתפק בדעת הרא"ש|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־09:23, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== חולה שמוטל במיטתו ואמר לתת את נכסיו לקונה, ומת מאותו החולי (הוזכר בבבא בתרא קנג.).
מקור וטעם
מקורו מהפסוק (במדבר כז-ח) "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (בבא בתרא קמז.). וביארו התוס' (שם ד"ה מניין) שאינו מדאורייתא ממש, אלא מדרבנן, והפסוק הוא אסמכתא.
וטעמו שמא תיטרף דעתו עליו (בבא בתרא קנא:), שימות מתוך צער שלא יקיימו בניו צוואתו (רשב"ם שם).
בטעם שתקנו תקנה מיוחדת לשכיב מרע, ולא הספיקה התקנה שמצווה לקיים דברי המת, נחלקו הראשונים: לתוס' (בבלי:בבא בתרא קמט: וכתובות ע.) הוא משום ש"מצווה לקיים דברי המת" נאמר רק כשהושלש מתחילה לכך[1], ולרמב"ן (הובא בר"ן גיטין סוף פרק ראשון) הוא משום ש"מצווה לקיים דברי המת" נאמר רק כשאמר בלשון ציווי[2].
במהות התקנה נחלקו הראשונים והאחרונים:
- הרשב"ם (בבא בתרא קנא: ד"ה רב נחמן) כתב שתיקנו שדבריו הם מעשה קניין.
- הריטב"א (שם) כתב שמועיל מדין הפקר בית דין (במחלוקתם דן הפרי משה קניינים טז-א).
- הקובץ שיעורים ביאר בדעת ראשונים שמועיל מדין ירושה, שהרי כל ישראל ראויים לירש ע"י משמוש, וחכמים הפקיעו את הירושה מכל ישראל והשאירוה רק לזוכה (קובץ הערות מ-יב תלה זאת מחלוקת ראשונים).
הנכס
דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו, נחלקו הראשונים האם אפשר להורישם: ר"י מיגאש (בבא בתרא קלא) כתב שאינו יכול להוריש דבר שלא בא לעולם, וכן כתב הקובץ שיעורים (בבא בתרא תפג) בדעת תוס' הרא"ש שא"א להוריש דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו. אך הוסיף שבדעת הר"ן אפשר שמועיל, וכן כתב האור זרוע (קיא).
פרטי הדין
צריך שיהיה ראוי לרשת, וחקרו האם הכוונה היא שהמוריש יהיה ראוי להוריש, או שהיורש יהיה ראוי לירש (קובץ שיעורים בבא בתרא תקמ).שכיב מרע שעמד חוזר בו. וחקרו האם מועיל מדין תנאי, שכאילו התנה מראש שכל מתנתו תועיל רק אם לא יעמוד, או משום שעדיין הקניין לא חל (עד לאחר מיתה), ויכול לחזור בו קודם שהקניין חל (קובץ שיעורים בבא בתרא תקי).וכן חקרו בו האם כל זמן שחי עדיין לא נעשה הקניין, או שהקניין נעשה, וכשחוזר בו הנכסים שבים לרשותו (דרכי משה דרך הקודש ח-יט, דרכי משה דרכי הקניינים ד-ז ד"ה ונראה).
הקונה
בהקדש לא מועילה מתנת שכיב מרע שיקנה לאחר מיתה (שו"ת הרשב"א ח"ג קכב, מחנה אפרים צדקה ד בדעת הרא"ש. אך הקובץ שיעורים בבא בתרא תקלב הביאם והסתפק בדעת הרא"ש).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ אמנם יש חולקים על זה, כמו שהבאנו בערך מצווה לקיים דברי המת#פרטי_הדין ד"ה כשהממון לא הושלש ביד שליש.
- ↑ אמנם יש חולקים על זה, כמו שהבאנו בערך מצווה לקיים דברי המת#פרטי_הדין ד"ה כשלא אמר בלשון ציווי.