יהרג ואל יעבור: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | |||
'''עבירות מסוימות שאדם חייב למסור עליהן את הנפש''' {{מקור|הסוגיות בפסחים כה. וסנהדרין עד., בסוגיא זו האריך בחידושי ר' שמואל פסחים יב|כן}}'''.''' | '''עבירות מסוימות שאדם חייב למסור עליהן את הנפש''' {{מקור|הסוגיות בפסחים כה. וסנהדרין עד., בסוגיא זו האריך בחידושי ר' שמואל פסחים יב|כן}}'''.''' | ||
גרסה מ־11:47, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה
עבירות מסוימות שאדם חייב למסור עליהן את הנפש (הסוגיות בפסחים כה. וסנהדרין עד., בסוגיא זו האריך בחידושי ר' שמואל פסחים יב).
בדיני עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. בדינים נוספים - עיין לקמן בסעיף "בדינים שונים".
לדוגמא, אמרו לו "עבוד עבודה זרה או שתיהרג" - יהרג ולא יעבוד.
החולק על דין זה הוא רבי ישמעאל שסובר שאפילו בעבודה זרה יעבור ולא יהרג (סנהדרין עד.), ואין הלכה כמותו.
מקור וטעם
מקור דין יהרג ואל יעבור שונה בכל דין (בבלי:פסחים כה, סנהדרין עד.):
- עבודה זרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ו-ה).
- גילוי עריות - הוקש לשפיכות דמים, שנאמר באונס נערה מאורסה "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כב-כו).
- שפיכות דמים - סברא, דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי.
בטעם שיהרג ואל יעבור חקר הקובץ הערות (נא-ב) האם בשלוש העבירות האלה האיסור קיים גם בפיקוח נפש (ואינו נדחה), או שהאיסור עצמו נדחה (כשאר התורה), ורק חייב למסור נפשו מדין "בכל נפשך".
מקור הדין שבשאר התורה יעבור ואל יהרג הוא מהפסוק (ויקרא יח-ה) "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - ולא שימות בהם (סנהדרין עד.).
לולא הפסוקים הללו חקרו ראשי הישיבות מה היה הדין (ברכת אברהם פסחים כה. סימן "יהרג ואל יעבור" ח. חידושי ר' שמואל פסחים יב-ב ד"ה והנה, יב-ד ד"ה והעולה):
- האם מסברא על כל העבירות יעבור ואל יהרג (שאין צריך למסור נפשו על עבירה, כמו שאין צריך לבזבז יותר מחומש על עשה), והתורה חידשה שבשלוש העבירות יהרג ואל יעבור (וצריך את "וחי בהם" רק כדי שלא נלמד משלוש העבירות גם לשאר התורה).
- או שמסברא על כל העבירות יהרג ואל יעבור, והתורה חידשה ב"וחי בהם" שבשאר התורה (חוץ משלוש העבירות) יעבור.
בדינים שונים
באיסורי דרבנן (בשלוש העבירות), כגון חלוצה לכהן, שהיא עריות מדרבנן, וכן בעבודה זרה דרבנן, נחלקו הפוסקים האם יהרג או יעבור (שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות י).
באיסורים שאין בהם שום מציאות של מיתה או כרת (בשלוש העבירות), כגון אלמנה לכהן גדול, שהיא עריות אך אין בה מיתה, נחלקו הפוסקים האם יהרג או יעבור (שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות י).
גזל - בפשטות יעבור ואל יהרג (וכן משמע מתוס' ורא"ש בבא קמא ס:, טור חו"מ שנט). אמנם יש כמה דעות שיהרג ואל יעבור (רש"י בבא קמא ס: ד"ה ויצילה, ירושלמי עבודה זרה ב-ב, ספר קובץ יסודי התורה ה-ה מביא מדרש, רבי מאיר בכתובות יט. בהו"א. בכל זה דן שדי חמד ח"א א-טז עמוד 17).
רובע ונרבע - הסתפק האור גדול (דף ז ד"ה וגם, ודף ט טור ב) האם הם מדיני עריות ודינם שיהרג ואל יעבור, או שהם כשאר איסורים, ויעבור ולא יהרג.
נידה - נחלקו המפרשים האם היא כשאר גילוי עריות שיהרג ואל יעבור (מנחת חינוך רצו-כא: חינוך - יעבור, רמב"ם - יהרג. ב"י יו"ד קצה ד"ה וכתב: יהרג).
לפני עיוור באיסור שיהרג ואל יעבור, נחלקו האם גם על המכשיל עצמו יש דין שיהרג ולא יעבור. כגון מי שהכריחוהו להכשיל את חבירו בעריות - האם הוא מחויב ליהרג ולא להכשילו. ושאלה זו תלויה בחקירה האם הלפני עיוור הוא חלק מכל איסור או שהוא איסור נפרד: אם ההכשלה היא חלק מאיסור העריות הוא מחויב ליהרג, אך אם ההכשלה היא רק איסור לאו אינו צריך ליהרג (קובץ הערות מח-ט (אות טו בהשמטות), קונטרסי שיעורים בבא קמא כג-ו).
פרטי הדין
כאשר העבירה היא בשב ואל תעשה, כגון שאמרו לו "הנח לזרוק עצמך על התינוק להורגו, או שתיהרג", וכן אשה בגילוי עריות, שהיא קרקע עולם ולא עושה מעשה - נחלקו הראשונים, ושלוש שיטות בדבר (חידושי ר' שמואל פסחים יב-א):
- בין בגילוי עריות ובין בשפיכות דמים מותר לו לעבור על העבירה (ר"י בתוס' פסחים כה: ד"ה אף).
- בין בגילוי עריות ובין בשפיכות דמים יהרג ולא יעבור (אפשרות אחת של הגר"ח יסודי התורה (היחיד) בדעת הרמב"ם).
- בגילוי עריות תיהרג, אך בשפיכות דמים מותר לו לעבור על העבירה (אפשרות שנייה של הגר"ח יסודי התורה (היחיד) בדעת הרמב"ם).
על שלוש העבירות שצריך ליהרג ולא לעבור, אם האדם כן עבר ולא נהרג - נחלקו הראשונים: ר' דוד סובר שנענש (הובא בחידושי הר"ן סנהדרין סא:, דן בדבריו חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד כד בדפיו), אך הרמב"ם כתב שאין מענישים אותו על כך, דאונס רחמנא פטריה (יסודי התורה ה-ד), ונקרא אונס אע"פ שהיה יכול למוסר את נפשו ולא לעבור (חידושי ר' שמואל פסחים יב-ב ד"ה והנה בסנהדרין).
קים ליה בדרבה מיניה - חייבי גילוי עריות ושפיכות דמים אנוסים, שדינם שפטורים ממיתה[1] (אע"פ שלכתחילה יהרג ואל יעבור) - הסתפק המהרי"ל דיסקין האם פטורים מתשלומין (בשו"ת קונטרס אחרון רנד ד"ה וכן).
בשאר עבירות (חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים), שדינם שיעבור ואל יהרג, אם רוצה להחמיר על עצמו וליהרג נחלקו הראשונים האם רשאי (לרמב"ם ולרמב"ן אסור להחמיר, לתוס' ולשו"ע רשאי. דנו בזה שו"ע יו"ד קנז-א וש"ך א, חידושי ר' שמואל פסחים יב-י ד"ה ונראה, שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות ו). וגם לסוברים שרשאי הוא רק באיסורי תורה אך לא באיסורי דרבנן (שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות ח)[2].
בספק האם צריך ליהרג על העבירה או לא - דינו שיעבור ולא יהרג (שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות ז).
אנשים
גוי שאמרו לו "עבוד עבודה זרה או שתיהרג" - מותר לו לעבור ולא ליהרג, משום שגוי אינו מצווה על קידוש ה' (רמב"ם מלכים י-ב). ובשפיכות דמים, שאמרו לו "הרוג את פלוני או שתיהרג" - נחלקו המפרשים: המהר"ש יפה כתב שגם בזה יעבור ולא יהרג. אך המשנה למלך כתב שכאן גם גוי יהרג ולא יעבור, משום שמקורה אינו מפסוק אלא מסברא, דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי, וסברא זו שייכת גם בבני נח (פרשת דרכים דרך האתרים דרוש שני, והביא גם את המהר"ש יפה. במחלוקתם דן בחידושי ר' שמואל פסחים יב-ה).
ראה גם