מקדימין לאותה מיתה: הבדלים בין גרסאות בדף

עדים שהעידו על אדם שעבר עבירה שעונשה הוא מיתת בית דין ונמצאו זוממים, מחייבים אותם באותה מיתה שרצו לחייב בה על ידי עדותם את הנידון, שנאמר בפרשת עדים זוממים (דברים יט, יט): "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו".

יוצאים מן הכלל הם עדים שהעידו על בבת כהן נשואה שזינתה תחת בעלה ונמצאו זוממים, שאינם נידונים בשריפה כאשר זממו לעשות לה, אלא בחנק כפי שזממו לעושת לבועלה, שאף הוא אין דינו כשאר הבועלים שנידונים במיתת הנבעלת, אלא דינו בחנק, שנאמר בבת כהן (ויקרא כא, ט): "את אביה היא מחללת, באש תישרף", ודורשים: היא באש תשרף ולא בועלה, ובעדים זוממים כתוב: "כאשר זמם לעשות לאחיו", ודורשים: לאחיו ולא לאחותו.