סימני ראש השנה: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: מאכלים מיוחדים שנוהגים לאכול בראש השנה כרמז לשנה טובה ולהצלחת עם ישראל. ==מקור המנהג== הגמרא <ref>מסכת…) |
(←ברכות) |
||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
אם אוכלים את הסימנים בתוך הסעודה (וכך ראוי) מברכים "המוציא" על פרוסת החלה בדבש" ואומרים את ה"יהי רצון" רק לאחר טעימה מהפרוסה כדי שלא להפסיק בין הברכה לאכילה. על כל הירקות אין לברך, מפני שאין מברכים על ירקות בתוך הסעודה, אך על הפירות צריך לברך. יש להקדים לברכה את הפרות מ[[שבעת המינים]], ובין שבעת המינים בתמר קודם לרימון, לפי שהוא שני ל"ארץ" והרימון חמישי ל"ארץ". גם כאן יש להקפיד שלא להפסיק ב"יהי רצון" בין הברכה לאכילה. | אם אוכלים את הסימנים בתוך הסעודה (וכך ראוי) מברכים "המוציא" על פרוסת החלה בדבש" ואומרים את ה"יהי רצון" רק לאחר טעימה מהפרוסה כדי שלא להפסיק בין הברכה לאכילה. על כל הירקות אין לברך, מפני שאין מברכים על ירקות בתוך הסעודה, אך על הפירות צריך לברך. יש להקדים לברכה את הפרות מ[[שבעת המינים]], ובין שבעת המינים בתמר קודם לרימון, לפי שהוא שני ל"ארץ" והרימון חמישי ל"ארץ". גם כאן יש להקפיד שלא להפסיק ב"יהי רצון" בין הברכה לאכילה. | ||
מנהג האר"י לברך על התפוח תחילה משום חביבותו המיוחדת בראש השנה (ע' נתיבות המערב) | |||
===יהי רצון=== | ===יהי רצון=== | ||
גרסה מ־23:34, 10 בספטמבר 2012
|
|
מאכלים מיוחדים שנוהגים לאכול בראש השנה כרמז לשנה טובה ולהצלחת עם ישראל.
מקור המנהג
הגמרא [1] דנה האם יש משהו בסימני מזל, ולאחר שמביאים דברים לחשוש להם אומר אביי שמאחר והכרענו ש"סימנא מילתא היא" (סימן הוא דבר) יהיה אדם רגיל לראות (כך בהוריות, ובכריתות הגירסא לאכול) בראש השנה קרא - היא דלעת, ורוביא, כרתי, סלק ותמרים (וסימנך: ק"ר כס"ת).
מה נוהגים לאכול, והטעם
ישנם חילוקי מנהגים בזיהוי המינים שנמנו בגמרא, ונהגו בכל קהילה להוסיף עוד מינים. לפני כל אכילה נהגו לומר "יהי רצון" מיוחד המתאים לסימן.
המינים בגמרא
- קרא היא דלעת. לדעת רש"י: מפני שצומחת במהירות. אנו אומרים יהיה רצון שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו.
- רוביא, ויש גורסים לוביא: לדעת רש"י רוביא היא תלתן, ויש האוכלים לוביא והיא קטנית כעין שעועית. לדעת רש"י: מפני שצומחת מהר. אנו אומרים יהי רצון שירבו זכויותנו.
- כרתי היא כרישה. לדעת רש"י: מםני שצומחת מהר. אנו אומרים יהי רצון שיכרתו אויבנו ושונאנו.
- סלק - לכאורה הכוונה לראש הסלק הוא התרד, ויש אוכלים את הירק עצמו. לדעת רש"י: מפני שצומחת מהר. אנו אומרים יהי רצון שיסתלקו אויבנו ושונאנו.
- תמרים. לדעת רש"י: מפני שמתוקה. אנו אומרים יהי רצון שיתמו אויבנו ושונאינו.
מנהגים נוספים
- מובא בטור שבאשכנז נהגו לאכול תפוח מתוק בדבש. הטעם: "יהי רצון שתחדש (או "שתתחדש") עלינו שנה טובה ומתוקה". מובא במהרי"ל שהתפוחים רומזים על "שדה תפוחין, הידוע על פי הקבלה". כיום נהגו גם לטבל את החלה בדבש (משנה ברורה). יש שנהגו לאכול תפוח בסוכר או לפזר סוכר על החלה, ולהרבות במתיקות בסעודה (רמ"א בשם המרדכי).
- ראש כבש - ויש שנהגו בראש דג. "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".
- ריאה - מפני שהיא קלה.
- המהר"ם מרוטנבורג היה נוהג לאכול ראש איל זכר לזכר אילו של יצחק אבינו.
- האבודרהם מביא מנהג לאכול רימון. "יהי רצון שנרבה זכויות כרימון".
- דגים - "יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים" (מ"ב). ועוד שיש בהם רמז שעיני הדגים פתוחות תמיד, כן תהיה השגחת ה' עלינו תמיד.
- גזר - "יהי רצון שתגזור עלינו עלינו שנה טובה ותקרע רוע גזר דיננו".
סוגיות הלכתיות בסימנים
ברכות
יש להקפיד על סדר קדימה בברכות באופן כזה:
אם אוכלים את הסימנים בתוך הסעודה (וכך ראוי) מברכים "המוציא" על פרוסת החלה בדבש" ואומרים את ה"יהי רצון" רק לאחר טעימה מהפרוסה כדי שלא להפסיק בין הברכה לאכילה. על כל הירקות אין לברך, מפני שאין מברכים על ירקות בתוך הסעודה, אך על הפירות צריך לברך. יש להקדים לברכה את הפרות משבעת המינים, ובין שבעת המינים בתמר קודם לרימון, לפי שהוא שני ל"ארץ" והרימון חמישי ל"ארץ". גם כאן יש להקפיד שלא להפסיק ב"יהי רצון" בין הברכה לאכילה. מנהג האר"י לברך על התפוח תחילה משום חביבותו המיוחדת בראש השנה (ע' נתיבות המערב)
יהי רצון
יש שנהגו לומר את ה"יהי רצון" עם שם השם בנוסח "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו", ויש שערערו על כך וסוברים שיש לומר רק "יהי רצון מלפניך".
- ↑ מסכת הוריות יב. ומסכת כריתות ו.