רבי צבי הירש חיות: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי צבי הירש חיות (מהר"ץ חיות) היה רב בגליציה, נודע בהגהותיו על התלמוד. היה מהרבנים המקורבים לרעיונות ההשכלה^{(דרוש מקור)}.

תולדות חייו

נולד בברודי בכ"ח בחשוון תקס"ו לאביו רבי מאיר חיות, מצאצאי הרמ"א, הב"ח, הט"ז והש"ך. בילדותו ניכרו חריפותו וזכרונו, ומספור כי בגיל 5 ידע בעל פה את כל התנ"ך. למד אצל רבי צבי הירש הלר, ר' זנוויל הלר, ר' זאב וולף פרנקל, א' אלעזר לנדא ורבי אפרים זלמן מרגליות, ממנו נסמך. יחד עם התגדלותו בתורה רכש השכלה כללית, ולמד אצל יצחק בר לוינזון (ריב"ל), מראשוני תנועת ההשלכה ואצל הרב שלמה יהודה רפפורט (ש"יר)- אף הוא היה מאנשי תנועת ההשכלה ורבן של טרנופול ופראג. הוא רכש בקיאות בהיסטוריה, גיאוגרפיה, פילוסופיה ופילולוגיה, והתשלם בשפות גרמנית, צרפתית, איטלקית ולטינית. רבי יעקב משולם אורנשטיין, בעל "ישועות יעקב" על השו"ע, שהיה לוחם חסר פשרות בהשכלה, המליץ לקבלו לרבנות בז'ולקווא בשנת תקפ"ח. בז'ולקווא התגורר באותה עת אחד מראשי המשכיילם, נחמן קרוכמל (רנ"ק), עמו הרבה לשוחח ולהתרועע, וכן עם שמשון בלוך, אף הוא איש ההשכלה, שהתגורר בעיירה קוליקוב הסמוכה. כמו כן, הוא התכתב עם חוקרי זמנו, בהם אברהם גייגר. הוא היה הרב היחדי שנענה לצו השלטונות לפיו כל רב חייב לשאת תואר אקדמי, ובשנת תר"ז קיבל תואר "מאגסיטר" מאוניברסיטת לבוב לאחר שהצטיין בפסיכולוגיה, לוגיקה, מטפיזיקה ואתיקה. הוא חפץ למרכז אירופה, ולשם כך פנה לכמה ממקורביו שיפעלו על מנת שיתקבל כרב באובל, פסט, בוניהאד לבוב ונקילשבורג, אולם ללא הצלחה. הוא פנה לקהילת פראג והגיש מועדות לתפקיד רב העיר. המועמד השני היה ידידו הטוב ר' שלמה יהודה רפפורט (שי"ר), והשניים הפכו מחברים ליריבים. שי"ר טען כי מהר"ץ קנה את רבנות ז'ולקווה בכסף אביו בעל ההון, מהר"ץ הזהיר ששי"ר פתוח יתר על המידה לרוחות הזמן החדש. בסופו של דבר זכה שי"ר במשרה, ומהר"ץ נשאר בז'ולקווא. הוא דחה את הצעות הרבנות שקיבל ממטרסדורף ומקולומיאה. הוא הוזמן לכהן כרבה של קאליש, שם ישב שלוש שנים במהלכן סבל רבות מתושביה החסידים של העיר, ששאלו עליו את רבי מנחם מנדל מקוצק שענה כי אין הוא מספיק כדי לשמור על חומת הדת בקאליש. הוא ואשתו חלו בכולירה, ונאלצו לנדוד למרינברד על מנת להתרפא. הם שבו לז'ולקווא ומשם נסעו להתרפא בלבוב, שם נפטר בל' בתשרי תרט"ז.

דמותו היתה שנויה במחלוקת בקרב רבני דורו מפני קרבתו להשכלה ודרכו הבקורתית. במיוחד ידועה תהנגדותו של רבי עקיבה יוסף שלזינגר, שכתב על כך בספרו "לב העיברי". מהר"ץ עמד בקשרים עם החתם סופר, איתו התכתב אוודת פסק דין שהתיר להלין מתים על פי הוראת הממשלה. במכתבים אלו מתייחס אליו החתם סופר בכבוד^[1]. כמו כן, רבי יוסף שאול נתנזון מלבוב (בעל שו"ת שואל ומשיב) יצא כנגדו^[2]. למרות קרבתו להשכלה ולראשיה, חלקם פורקי עול, מהר"ץ היה נאמן בקנאות ובהקפדה למסורת ולתורה^[3]. רבים מכתביו (ראה לקמן) עוסקים בהגנה על התורה והמסורת היהודית.

ספריו

• הגהות מהר"ץ חיות על התלמוד. הודפס בהמדורת ש"ס וילנא, על אף שהיו שהתנגדו להכנסם למהדורה זו.
• מבוא התמלוד- כללי תהלמוד בהלכה ובאגדה. חלקם הוכנסו לש"ס וילנא, מסכת ברכות.
• שו"ת מהר"ץ
• תורת נביאים- אלה המצוות- הוכחות כי התורה הינה נצחית ולא יכולה להשתנות. הספר ערוך בצורה מדעית ומכוון לסתור דברי המדענים המלעיגים על התורה. החת"ם סופר קרא ספר זה והחשיב אותו מאד.
• דרכי הוראה- עניני הוראה ומנהגים- כנגד ביקוטרת המשכילים.
• עטרת צבי- שישה מאמרים:
  • דרוש נכבד- על הפסוק (ישעיהו נז יז): "כל כלי יוצר עליך לא יצלח".
  • משפט ההוראה- כללי הפסיקה בבית הדין הגדול וסמכותן של תקנות חז"ל.
  • תפארת למשה- להגנת הרמב"ם מטענות של המשכלים, בראשם שי"ר ושד"ל.
  • דרכי משה- כנ"ל
  • אגרת בקורת- תולדות התרגומים, הברייתות והמדרשים.
  • מטבע ברכות- על ענייני מטבע ברכות.
• מנחת קנאות- נגד החלטותיהם של הרפורמים בועידת ברונשוויג
• עבודת המקדש- קונטרס הדן בשאלה ההלכתית של הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.

לקריאה נוספת

• ישראל דוד בית הלוי, רבי צבי יהרש חיות, תל אביב תשט"ז.
• הרב פרופ' מאיר הרשקובץ, מהר"ץ חיות, מוסד הרב קוק תשל"ז.
• הרב מאיר וונדר, מאורי גליציה ח"ב, עמ' 1042-148.

תקופת חייו של רבי צבי הירש חיות על ציר הזמן