פריקה וטעינה: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
"פריקה" - מצות סיוע למי שבהמתו רובצת תחת משאה בהורדת המשא מעליה; "טעינה" - מצות סיוע לאדם בהעלאת משאו שנפל או פורק מעל גב בהמתו. | "פריקה" - מצות סיוע למי שבהמתו רובצת תחת משאה בהורדת המשא מעליה; "טעינה" - מצות סיוע לאדם בהעלאת משאו שנפל או פורק מעל גב בהמתו. | ||
נאמר בתורה {{מקור|שמות כג, ה|כן}}: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו... עזוב תעזוב עמו". מפסוק זה למדים, שמי שרואה בהמה הרובצת תחת משא כבד, מוטל עליו לפרוק את המשא מעליה. חיוב זה קיים, הן במקרה שלא העמיסו עליה יותר מיכולתה והן במקרה שהעמיסו עליה משקל הכבד יותר מיכולתה. | נאמר בתורה {{מקור|שמות כג, ה|כן}}: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו... עזוב תעזוב עמו". מפסוק זה למדים, שמי שרואה בהמה הרובצת תחת משא כבד, מוטל עליו לפרוק את המשא מעליה. חיוב זה קיים, הן במקרה שלא העמיסו עליה יותר מיכולתה והן במקרה שהעמיסו עליה משקל הכבד יותר מיכולתה. | ||
נאמר בתורה {{מקור|דברים כד, ב|כן}}: "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך... הקם תקים עמו". מפסוק זה למדים, שאדם צריך לסייע לחברו בהטענת המשא שנפל מעל גבי בהמתו. כמו כן למדים, שלאחר שקיים מצות "פריקה" ופרק את המשא מעל הבהמה הרובצת תחת משאה, לא ימהר לעזוב את המקום, אלא יעזור להעמיד את הבהמה על רגליה ולטעון את המשא מחדש. | נאמר בתורה {{מקור|דברים כד, ב|כן}}: "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך... הקם תקים עמו". מפסוק זה למדים, שאדם צריך לסייע לחברו בהטענת המשא שנפל מעל גבי בהמתו. כמו כן למדים, שלאחר שקיים מצות "פריקה" ופרק את המשא מעל הבהמה הרובצת תחת משאה, לא ימהר לעזוב את המקום, אלא יעזור להעמיד את הבהמה על רגליה ולטעון את המשא מחדש. | ||
אדם שלא פרק או שלא טען כשהיה מחוייב בכך, ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה. | אדם שלא פרק או שלא טען כשהיה מחוייב בכך, ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה. | ||
==מתי קיים החיוב== | |||
אם לאחר שפרק את המשא מעל הבהמה וטען אותה, חזרה הבהמה ונפלה מכובד משאה, הוא חייב לפרוק ולטעון פעם נוספת, ואפילו מאה פעמים. | אם לאחר שפרק את המשא מעל הבהמה וטען אותה, חזרה הבהמה ונפלה מכובד משאה, הוא חייב לפרוק ולטעון פעם נוספת, ואפילו מאה פעמים. | ||
מסיבה זו הוא חייב ללוות את בעל הבהמה עד למרחק של פרסה שמא יזדקק לעזרתו. אם אמר לו בעל הבהמה שאינו זקוק לעזרתו, הוא פטור מללוותו. | מסיבה זו הוא חייב ללוות את בעל הבהמה עד למרחק של פרסה שמא יזדקק לעזרתו. אם אמר לו בעל הבהמה שאינו זקוק לעזרתו, הוא פטור מללוותו. | ||
כמו כן, אדם הנושא משאות כבדים ואינו יכול לפרוק אותם בעצמו, כל מי שרואה אותו ויש לו כח לסייע לו, חייב לסייע לאותו אדם לפרוק מעליו את המשאות ולהניחם על הקרקע. | כמו כן, אדם הנושא משאות כבדים ואינו יכול לפרוק אותם בעצמו, כל מי שרואה אותו ויש לו כח לסייע לו, חייב לסייע לאותו אדם לפרוק מעליו את המשאות ולהניחם על הקרקע. | ||
החיוב לפרוק משא מעל גבי בהמה או מעל אדם הנושא משאות, הוא בחינם, ללא קבלת תמורה. | החיוב לפרוק משא מעל גבי בהמה או מעל אדם הנושא משאות, הוא בחינם, ללא קבלת תמורה. | ||
עבור הסיוע בטעינה, רשאי המסייע לתבוע שכר. אם חברו מסרב לשלם לו - הוא פטור מלסייע לו לטעון. | עבור הסיוע בטעינה, רשאי המסייע לתבוע שכר. אם חברו מסרב לשלם לו - הוא פטור מלסייע לו לטעון. | ||
אם בעל הבהמה יכול לסייע בפריקה או בטעינה ואינו עושה זאת, אלא אומר לחברו שיעשה זאת לבדו משום שעליו מוטלת המצוה, הלה פטור מלסייע אפילו תמורת שכר, שנאמר: "עזוב תעזוב '''עמו'''" - החיוב לסייע הוא דוקא עמו. | אם בעל הבהמה יכול לסייע בפריקה או בטעינה ואינו עושה זאת, אלא אומר לחברו שיעשה זאת לבדו משום שעליו מוטלת המצוה, הלה פטור מלסייע אפילו תמורת שכר, שנאמר: "עזוב תעזוב '''עמו'''" - החיוב לסייע הוא דוקא עמו. | ||
ברם, אם בעל הבהמה אינו מסוגל לפרוק או לטעון מחמת חולשה, מחלה וכדומה, מצוה לסייע לו, למרות שהמסייע עושה זאת לבדו. | ברם, אם בעל הבהמה אינו מסוגל לפרוק או לטעון מחמת חולשה, מחלה וכדומה, מצוה לסייע לו, למרות שהמסייע עושה זאת לבדו. | ||
החיוב לסייע בפריקה ובטעינה קיים רק כאשר הוא רואה את מי שזקוק לעזרתו ממרחק מסויים. דין זה נלמד מן הפסוקים: "כי תראה" ו"כי תפגע" {{מקור|שמות כג, ד - ה|כן}}. חז"ל שיערו שאם המרחק ביניהם גדול מ-2/3 266 אמות, אין הוא חייב לסייע. | החיוב לסייע בפריקה ובטעינה קיים רק כאשר הוא רואה את מי שזקוק לעזרתו ממרחק מסויים. דין זה נלמד מן הפסוקים: "כי תראה" ו"כי תפגע" {{מקור|שמות כג, ד - ה|כן}}. חז"ל שיערו שאם המרחק ביניהם גדול מ-2/3 266 אמות, אין הוא חייב לסייע. | ||
==על מי מוטל החיוב== | |||
אם הרואה הוא אדם זקן או מכובד שאין דרכו ואין זה מכבודו להרים משאות ברחוב, וגם עבור עצמו הוא לא היה עושה זאת, הוא פטור מלסייע. ברם, אם הוא מעוניין לסייע בפריקה ובטעינה לפנים משורת הדין, רשאי לעשות כן. | אם הרואה הוא אדם זקן או מכובד שאין דרכו ואין זה מכבודו להרים משאות ברחוב, וגם עבור עצמו הוא לא היה עושה זאת, הוא פטור מלסייע. ברם, אם הוא מעוניין לסייע בפריקה ובטעינה לפנים משורת הדין, רשאי לעשות כן. | ||
לגבי תלמיד חכם המעוניין לסייע בפריקה ובטעינה לפנים משורת הדין, נחלקו הפוסקים אם הוא רשאי לעשות זאת, שהרי הוא מזלזל בכבוד תורתו. לכן, תלמיד חכם הרוצה לנהוג לפנים משורת הדין, ישלם מכספו לאדם אחר שיסייע בנשיאת המשאות. | לגבי תלמיד חכם המעוניין לסייע בפריקה ובטעינה לפנים משורת הדין, נחלקו הפוסקים אם הוא רשאי לעשות זאת, שהרי הוא מזלזל בכבוד תורתו. לכן, תלמיד חכם הרוצה לנהוג לפנים משורת הדין, ישלם מכספו לאדם אחר שיסייע בנשיאת המשאות. | ||
אדם שרואה שני אנשים: אחד זקוק לסיוע בפריקה, והשני זקוק לסיוע בטעינה, יש להקדים את מצות הפריקה משום צער בעלי חיים. | אדם שרואה שני אנשים: אחד זקוק לסיוע בפריקה, והשני זקוק לסיוע בטעינה, יש להקדים את מצות הפריקה משום צער בעלי חיים. | ||
==עזרה לאוהב ושונא== | |||
המצוה לסייע בפריקה ובטעינה קיימת גם כאשר הוא שונא את בעל הבהמה או את האדם הנושא משאות. ואדרבא, המצוה לסייע לשונא - גדולה יותר מן המצוה לסייע לאוהב, כי על ידי כך האדם כופה את יצרו לעשיית טוב, ועל כך נאמר בתורה {{מקור|שמות כג, ה|כן}}: "כי תראה חמור שונאך...". | המצוה לסייע בפריקה ובטעינה קיימת גם כאשר הוא שונא את בעל הבהמה או את האדם הנושא משאות. ואדרבא, המצוה לסייע לשונא - גדולה יותר מן המצוה לסייע לאוהב, כי על ידי כך האדם כופה את יצרו לעשיית טוב, ועל כך נאמר בתורה {{מקור|שמות כג, ה|כן}}: "כי תראה חמור שונאך...". | ||
יתר על כן, מי שרואה שני אנשים הזקוקים לסיוע, אחד אוהב והשני שונא, מצוה לטעון עם השונא תחילה, כדי לכוף את יצרו. | יתר על כן, מי שרואה שני אנשים הזקוקים לסיוע, אחד אוהב והשני שונא, מצוה לטעון עם השונא תחילה, כדי לכוף את יצרו. | ||
קיימת דעה, שדין זה נאמר רק כאשר השנאה נובעת מטעמים אישיים, אולם אם השנאה נובעת מחמת שראהו עובר עבירה {{מקור|והתרה בו, ולמרות זאת לא נמנע הלה מלעבור עליה, ועדיין לא שב בתשובה|כן}}, אין הוא חייב לכוף את יצרו ולהקדים את השונא. | קיימת דעה, שדין זה נאמר רק כאשר השנאה נובעת מטעמים אישיים, אולם אם השנאה נובעת מחמת שראהו עובר עבירה {{מקור|והתרה בו, ולמרות זאת לא נמנע הלה מלעבור עליה, ועדיין לא שב בתשובה|כן}}, אין הוא חייב לכוף את יצרו ולהקדים את השונא. | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־05:01, 16 באוקטובר 2012
|
|
"פריקה" - מצות סיוע למי שבהמתו רובצת תחת משאה בהורדת המשא מעליה; "טעינה" - מצות סיוע לאדם בהעלאת משאו שנפל או פורק מעל גב בהמתו.
נאמר בתורה (שמות כג, ה): "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו... עזוב תעזוב עמו". מפסוק זה למדים, שמי שרואה בהמה הרובצת תחת משא כבד, מוטל עליו לפרוק את המשא מעליה. חיוב זה קיים, הן במקרה שלא העמיסו עליה יותר מיכולתה והן במקרה שהעמיסו עליה משקל הכבד יותר מיכולתה.
נאמר בתורה (דברים כד, ב): "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך... הקם תקים עמו". מפסוק זה למדים, שאדם צריך לסייע לחברו בהטענת המשא שנפל מעל גבי בהמתו. כמו כן למדים, שלאחר שקיים מצות "פריקה" ופרק את המשא מעל הבהמה הרובצת תחת משאה, לא ימהר לעזוב את המקום, אלא יעזור להעמיד את הבהמה על רגליה ולטעון את המשא מחדש.
אדם שלא פרק או שלא טען כשהיה מחוייב בכך, ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה.
מתי קיים החיוב
אם לאחר שפרק את המשא מעל הבהמה וטען אותה, חזרה הבהמה ונפלה מכובד משאה, הוא חייב לפרוק ולטעון פעם נוספת, ואפילו מאה פעמים.
מסיבה זו הוא חייב ללוות את בעל הבהמה עד למרחק של פרסה שמא יזדקק לעזרתו. אם אמר לו בעל הבהמה שאינו זקוק לעזרתו, הוא פטור מללוותו.
כמו כן, אדם הנושא משאות כבדים ואינו יכול לפרוק אותם בעצמו, כל מי שרואה אותו ויש לו כח לסייע לו, חייב לסייע לאותו אדם לפרוק מעליו את המשאות ולהניחם על הקרקע.
החיוב לפרוק משא מעל גבי בהמה או מעל אדם הנושא משאות, הוא בחינם, ללא קבלת תמורה.
עבור הסיוע בטעינה, רשאי המסייע לתבוע שכר. אם חברו מסרב לשלם לו - הוא פטור מלסייע לו לטעון.
אם בעל הבהמה יכול לסייע בפריקה או בטעינה ואינו עושה זאת, אלא אומר לחברו שיעשה זאת לבדו משום שעליו מוטלת המצוה, הלה פטור מלסייע אפילו תמורת שכר, שנאמר: "עזוב תעזוב עמו" - החיוב לסייע הוא דוקא עמו.
ברם, אם בעל הבהמה אינו מסוגל לפרוק או לטעון מחמת חולשה, מחלה וכדומה, מצוה לסייע לו, למרות שהמסייע עושה זאת לבדו.
החיוב לסייע בפריקה ובטעינה קיים רק כאשר הוא רואה את מי שזקוק לעזרתו ממרחק מסויים. דין זה נלמד מן הפסוקים: "כי תראה" ו"כי תפגע" (שמות כג, ד - ה). חז"ל שיערו שאם המרחק ביניהם גדול מ-2/3 266 אמות, אין הוא חייב לסייע.
על מי מוטל החיוב
אם הרואה הוא אדם זקן או מכובד שאין דרכו ואין זה מכבודו להרים משאות ברחוב, וגם עבור עצמו הוא לא היה עושה זאת, הוא פטור מלסייע. ברם, אם הוא מעוניין לסייע בפריקה ובטעינה לפנים משורת הדין, רשאי לעשות כן.
לגבי תלמיד חכם המעוניין לסייע בפריקה ובטעינה לפנים משורת הדין, נחלקו הפוסקים אם הוא רשאי לעשות זאת, שהרי הוא מזלזל בכבוד תורתו. לכן, תלמיד חכם הרוצה לנהוג לפנים משורת הדין, ישלם מכספו לאדם אחר שיסייע בנשיאת המשאות.
אדם שרואה שני אנשים: אחד זקוק לסיוע בפריקה, והשני זקוק לסיוע בטעינה, יש להקדים את מצות הפריקה משום צער בעלי חיים.
עזרה לאוהב ושונא
המצוה לסייע בפריקה ובטעינה קיימת גם כאשר הוא שונא את בעל הבהמה או את האדם הנושא משאות. ואדרבא, המצוה לסייע לשונא - גדולה יותר מן המצוה לסייע לאוהב, כי על ידי כך האדם כופה את יצרו לעשיית טוב, ועל כך נאמר בתורה (שמות כג, ה): "כי תראה חמור שונאך...".
יתר על כן, מי שרואה שני אנשים הזקוקים לסיוע, אחד אוהב והשני שונא, מצוה לטעון עם השונא תחילה, כדי לכוף את יצרו.
קיימת דעה, שדין זה נאמר רק כאשר השנאה נובעת מטעמים אישיים, אולם אם השנאה נובעת מחמת שראהו עובר עבירה (והתרה בו, ולמרות זאת לא נמנע הלה מלעבור עליה, ועדיין לא שב בתשובה), אין הוא חייב לכוף את יצרו ולהקדים את השונא.