לב וכלי דם: הבדלים בין גרסאות בדף

== הגדרת המושג== הלב הוא האיבר השרירי, המזרים את הדם בגוף. הלב מכונה במקרא גם בשם לבבלדוגמא: דברים כ ח; שם כח כח; תהלים קד טו ועוד. ובשם שכויאיוב לח לו, ובדעת מקרא שם; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ד, עמ' שסז.. בתלמוד, וגם בין העמים הקדמונים, ציינו לפעמים במונח לב גם את הקיבהכגון, אליבא דריקנא (גיטין ע א; חולין נט א).,ולעיתים קשה להחליט בתיאורי חז"ל על מחלות "לב" אם מתכוונים ללב או לקיבהPreuss J: ''Biblical and Talmudic Medicine'' , Trans. F. Rosner, p. 94 and p. 105.. לפעמים מתכוונים במונח לב לבית החזה, שבו נמצא הלבשמות כח כט - ונשא וכו' על לבו; משנה סוטה א ה - עד שהוא מגלה את ליבה; מו"ק כב ב - קורע עד שיגלה את ליבו.. באופן מושאל משמש המושג לב כביטוי למרכז החיים, ומרכז החושים, הרגש, השכל והרצוןראה להלן הע' 114., ובמובן זה של רצון ושכל הושאל המושג לב לבוראמו"נ א לט. וראה עוד במו"נ א עב; מלבי"ם פר' תרומה, ברמזי המשכן. וראה שה"ש רבה ב לח, שהקב"ה נקרא ליבן של ישראל.; כביטוי לאמצע הדבר או למרכזוקפאו תהמת בלב ים (שמות טו ח); עד לב השמים (דברים ד יא); עודנו חי בלב באלה (שמו"ב יח יד); בלב ימים גבוליך (יחזקאל כז ד). וראה סוכה מה ב - תמר זה אין לו אלא לב אחד, וכתב רש"י שם ד"ה אין לו, שהכוונה למעין מוח שיש במרכז התמר בלבד, ויש המפרשים את השם הארמי של אחד מארבעת המינים היינו הלולב, כמורכב משתי מילים - לו-לב, והיינו שהוא הלב = האמצע של התמר, ראה בפירוש רבנו בחיי עה"ת ויקרא כג מ.; כביטוי להסכמה כללית, פה אחדירמיה לב לט; רש"י שמות יט ב.; כביטוי למלא דבר במלוא הרצון והכנותדברים ו ה; תהלים קיט לד.; כביטוי לרעיונות כמוסים, שאין מדברים עליהםנדרים כח א - דברים שבלב אינם דברים. במילון החדש, א. אבן שושן, ע' לב, על צירופים רבים אחרים.; וכביטוי לקירבה ומשיכהלבבתני אחותי כלה - שה"ש ד ט. וראה שבת נג ב, שהכוונה להתקרבות ולקשירה בין שניים, ובפסוק הכוונה להתקרבות בין כנסת ישראל לבין הקב"ה.. הלב בלשון בני אדם נכלל בכלל בשרנדרים נד ב, מחלוקת; חולין קד א; רי"ף ורא"ש חולין רפ"ח; רמב"ן, רשב"א ור"ן נדרים שם; טושו"ע יו"ד ריז ח. וברמב"ם נדרים ט ו, לא פירט.. כלי הדם מכונים במקרא ובספרות התלמוד בשמות שונים: עורקיםוערקי לא ישכבון (איוב ל יז), וראה פירש"י שם, בשם דונש, שגיד בלשון ערבי הוא עורק, וכן כתבו ראב"ע והרמב"ן שם.. אמנם יש לציין, כי בלשון חז"ל לא מוזכר כלל המונח עורק; וורידים, הנקראים כך מפני שהם תמיד מלאים דם, ונעשים אדומים כוורדתשבי, הובא בראשון לציון על המשנה חולין ב א.. אמנם יש לציין כי בדרך כלל משמש המושג ווריד בחז"ל לכלי דם שאנו מכירים כיום כעורקיםברכות ח ב; זבחים כה ב; חולין כז א - והכוונה היא לעורקי הצוואר. רמב"ם ומאירי בפיהמ"ש לחולין ב א כתבו, שהוורידים הם שני עורקים דופקים בצוואר, על שני צידי קנה הריאה; רש"י חולין כז א ד"ה ורידין, כתב שהם מקלחים את הדם. ומה שכתב הרמ"א יו"ד כב א, שהוורידין הן וינ"י בלע"ז (היינו venis), כבר כתב בכסא דהרסנא על שו"ת בשמים ראש סי' לד, שהוינ"י מביאים דם אל הלב, בעוד שוורידי (עורקי) הצוואר מוציאים הדם מן הלב, ולכן כתב שאין כוונת הרמ"א ל-venis במובן המצומצם, אלא רצונו לומר שם כללי לכלי הדם, והכוונה דווקא לעורקים. וראה בתבו"ש סי' כב סק"ב, בשם כמה ראשונים, שסוברים שכל כלי הדם שבצוואר הם בכלל הוורידים. וראה בב"י יו"ד סוסי' סה, על וורידים אחרים. וראה בשו"ת הרשב"ץ סי' שט, שמתאר את כלי הדם בשם וורידים, והם כצינורות המשקים את הגינה, כך הם מעבירים דם לכל חלקי הגוף.; חוטים, שהם שם משותף לכל כלי הדם, ולעיתים משמש גם כשם לחוטי חלבחולין צג א; רמב"ם מאכלות אסורות ז י. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יג, ע' חוטין, עמ' סז ואילך.; גידים, שלעתים משמש המושג הזה כביטוי לכלי דםכגון אינה מספיקה לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידין (משנה סוטה ג ד); גידי צוואר (חולין צ ב); וכן "הגידים תועלתם ידועה, כי היוצאים מן הכבד הם להוליך הדם בכל האיברים, ושאינם דופקים (היינו הוורידים) להוליך חום הטבעי בכל הגוף" (שער השמים, מאמר תשיעי)., אך בדרך כלל משמש מונח זה במובן של עצבים היקפיים, כגון גיד הנשהראה בע' עצבים, מערכת ה-, הע' 131 ואילך והע' 216 ואילך., וכן משמש הוא ככינוי לאיבר המין הזכריקידושין כה א. וראה ע' אברים ורקמות הע' 15.; מזרקיםחולין צג ב, וברש"י שם ד"ה מיזרקי; רש"י פסחים עד ב ד"ה אומצא.; שורייקיאי אית בהן שורייקי סומקי (חולין צג ב), וראה בערוך, ע' שרייק.. הענף ברפואה העוסק בחקר הלב ובטיפול במחלות לב נקרא קרדיולוגיהCardiology. ביוונית =kardia לב; logos מילה, תורה.. == רקע היסטורי== '''העולם העתיק''' רופאי העולם העתיק הכירו בחשיבותו הרבה של הלב לעצם החיים, ותיארו תיפקודים שונים של הלבראה אנציקלופדיה עברית, כרך כא, ע' לב, עמ' 93.. היו שסברו, כי הלב הוא האיבר הראשון שנוצר באדםדעת אריסטו - ראה בספר שער השמים, הובא בספר דרך ישראל ברפואה, עמ' 102, ובספרו של צימלס, עמ' 64-63. וכן דעתו של א"ע דברים ו ה; קהלת א טז, וראה פירושו בבראשית א א. וכן דעת הרשב"ץ במגן אבות פ"ג אות ד.. האסכולה האלכסנדרונית של המאה ה-3 לפני ספירתם לימדה, שהחדר השמאלי מכיל רק אוויר, שאותו הוא מקבל מהריאות, ומזרים את האוויר דרך אב-העורקים במטרה לצנן את הדם. אמנם כבר גלינוס הוכיח בניסיונות פומביים, שאב-העורקים מכיל ומזרים דם, והפריך בכך את הדעה שזורם בו אווירGalen, ''On Anatomical Procedures'' , trans. By C. Singer, London, 1956, p. 197., אך מרבית חכמי העולם העתיק וימי הביניים סברו, כי אמנם החדר השמאלי מכיל אוויר, ומזרים אותו לעורקים, כדי לצנן את הריאות והדםוראה בספר אסף הרופא, ספר הרפואות, הוצאת ז. מונטנר, סעיף 1337: "ויש ללב שני בטנים (חדרים): הבטן האחד בעל דם חיים, והוא בצד הימני, ומשפיע הדם בתעלות הגידים; והבטן השני בעל רוח הנשמה והוא בצד השמאלי, ונותן את רוח החיים בצד השמאלי. והרמב"ם בפרקי משה, מאמר א, דף ג כתב, שהחלל הימין משני חללי הלב, אמנם נברא לתועלת הריאה, והריאה היא כלי לנשימה ולקול. וכל בעל חיים שלא ישאף האוויר בנחיריו ופיו, הנה הוא נעדר הריאה, ונעדר ממנו החלל הימין משני חללי הלב". וראה עוד בע' רגע המות הע' 99 ואילך.. היו שסברו, כי חבלות בלב הן קטלניותHippocratic Aphorisms 6:18. לפי חז"ל רק חבלות חודרניות דרך דופן הלב הן קטלניות - ראה להלן הע' 184 ואילך., ויש שכתבו, שהמוות הוא מיידי, לאחר כל צורה של חבלה בלבPlinius, ''Historia Naturalis'' 9:69.. היו שסברו, כי פגיעה בחדר השמאלי של הלב היא מסוכנת יותרGalenus, ''De Locis'' 5:2. בחז"ל מצינו ספק, אם ניקב הלב טריפה הוא בחלל הגדול או הקטן (חולין מה ב), וכנראה הכוונה לחדר הגדול - השמאלי, והקטן - הימני. ראה להלן בחלק ד, והמסקנה להלכה, שאין הבדל ביניהם - רמב"ם שחיטה ו ה; טושו"ע יו"ד מ א.. '''העולם המודרני''' האנטומיה, הפיסיולוגיה והקרדיולוגיה המודרנית החלו רק במאות הי"ז-י"ח למניינם. הפיסיולוגיה השיטתית של הלב החלה בתיאור מחזור הדם על ידי הרווי בשנת 1628. == רקע מדעי== '''מיקום וצורה''' הלב מונח בחזה, בין שתי הריאות, מעל הסרעפת. גודלו בערך כגודל אגרופו של בעליו; משקלו נע בין 400-200 גר'; נפחו הפנימי - כ-500 סמ"ק. צורתו כחרוט, כשבסיסו מונח כלפי מעלה, ימינה ואחורה, וקודקודו מונח כלפי מטה, שמאלה וקדימה. '''מבנה''' הלב בנוי בעיקרו משכבה שריריתMyo- cardium.; הציפוי הפנימי, שממנו נמשכים מסתמי הלב נקרא פנים-הלבEndocardium.; הלב עטוף בקרום הנקרא כיס-הלבPeri- cardium.. בתוך הלב קיימים ארבעה חללים: הפרוזדור הימנינקרא גם עליה ימנית - Right Atrium. - קולט את הדם הוורידי מכל הגוף דרך הווריד הנבוב העליוןSuperior Vena Cava., ודרך הווריד הנבוב התחתוןInferior Vena Cava.; החדר הימניRight Ventricle. - מקבל את הדם הוורידי מהפרוזדור הימני, ומזרים אותו לתוך מחזור הדם הריאתי, דרך עורק הריאה; הפרוזדור השמאלינקרא גם העליה השמאלית - Left Atrium. - קולט את הדם המחומצן מהמחזור הריאתי דרך ארבעה וורידי הריאה; החדר השמאליVentricle Left. - מקבל את הדם המחומצן מהפרוזדור השמאלי, ומזרים אותו לכל הגוף דרך אב-העורקיםAorta.. בין הפרוזדור והחדר הימניים לבין המקבילים להם משמאל נמצאת מחיצה שרירית פנימית. בין הפרוזדור הימני לבין החדר הימני נמצא המסתם השלוש-חדודיTricuspid Valve., המאפשר זרימת דם מהפרוזדור לחדר, אך מונע זרימה הפוכה, מהחדר לפרוזדור; בין החדר הימני לעורק הריאה נמצא מסתם-הריאהPulmonary Valve., שאף הוא מאפשר זרימת דם רק מכוון החדר לעורק הריאה ולא להיפך; בין הפרוזדור השמאלי לבין החדר השמאלי נמצא המסתם הדו-צניפיMitral Valve., המאפשר רק זרימת דם מהפרוזדור לחדר ולא להיפך; בין החדר השמאלי לאב-העורקים נמצא מסתם אב-העורקיםAortic Valve., שמאפשר זרימת דם מהחדר לאב-העורקים ולא להיפך. '''אספקת הדם''' הלב עצמו מקבל אספקת דם משני העורקים הכלילייםcoronary arteries., אשר מסתעפים מאב-העורקים. '''מערכת עצבית''' בתוך שריר הלב מצויה מערכת עצבית, אשר תפקידה להסדיר את הפעלת התכווצויות שריר הלב בצורה מחזורית ומתואמת: קליטת הדם הוורידי, והעברתו לריאות לצורך חימצון; קליטת הדם המחומצן מהריאות, והעברתו דרך מערכת העורקים אל כל תאי הגוף. מערכת זו היא עצמאית, ומתנהלת בסדר קבוע. '''דופק ונפח דם''' במצב מנוחה מתקיימות בכל דקה כ-70-60 סמ"ק דם מהחדר השמאלי לאב-העורקים. לפיכך מוזרמים בכל דקה 5-4 ליטרים של דם. בזמן מאמץ יכולה תפוקת הלב להגיע עד 25 ליטר לדקה, דבר הנעשה על ידי החשת הדופק ועליה בנפח הפעימה. '''תיפקוד''' מערכת הלב וכלי הדם משמשים להובלה פנימית של הדם, שתפקידו העיקרי לספק מזון וחמצן לתאי הגוף, ולסלק מהם הפרשות ודו-תחמוצת הפחמן. מחזור הדם בבני אדם הוא מחזור סגור, היינו מערכת כלי הדם מזרימה את הדם במחזורים שונים מהלב ואל הלב, כאשר חילוף החומרים בין תאי הגוף לבין הדם מתבצע בפעפוע דרך דפנות כלי הדם, ואין קשר פתוח עם חללי הגוף. '''מחזור הדם''' זרימת הדם המחומצן מהחדר השמאלי של הלב, דרך אב-העורקים ומערכת העורקים, אל כל תאי הגוף, וחזרתו של הדם הוורידי המחוזר אל הפרוזדור והחדר הימניים נקרא המחזור הגדול; זרימת הדם המחוזר מהחדר הימני, דרך עורקי הריאה אל הריאות, וחזרתו של הדם המחומצן אל הפרוזדור והחדר השמאליים נקרא המחזור הקטן. המחזור הגדול מביא חמצן וחומרי מזון נחוצים לכל התאים בגוף במערכת כלי הדם הנקראים עורקים, ומחזיר מהתאים אל הלב דם המכיל תוצרי פירוק של חילוף החומרים, ובעיקר את דו-תחמוצת הפחמן במערכת כלי הדם הנקראים וורידים; המחזור הקטן מביא את הדם המחוזר מתאי הגוף אל הריאות באמצעות עוקרי הריאה, שם משתחרר הדם מדו-תחמוצת הפחמן וקולט את החמצן, ובצורה זו הוא חוזר אל הלב דרך וורידי הריאה. '''כלי הדם - ''' העורקיםarteries. המושג 'עורק' מקורו ערבי, והוא תרגום של גיד - כן כתבו רש"י וא"ע באיוב ל יז. ואגב, מקור השם הלועזי artery הוא צינור-אוויר, מתוך ההבנה המוטעית של העולם הקדמון, שהעורקים מובילים אוויר, שמקורו בחדר השמאלי של הלב. המביאים את הדם מהלב אל תאי הגוף, מתחילים באב-העורקים ומתפצלים לצינורות הולכים וקטנים, החודרים לכל רקמות הגוף; בדרך חזרה מתאי הגוף אל הלב, מתאסף הדם בוורידיםveins. קטנטנים, ההולכים וגדלים, עד לווריד הנבוב העליון והתחתון, אשר מביאים את הדם מהחלק העליון והמחלק התחתון של הגוף אל הפרוזדור הימני של הלב. מערכות העורקים והוורידים הסופיים שבתוך הרקמות מתחברים ברשת של כלי דם קטנטנים המכונים נימיותcapillaries.. == הלב וכלי הדם במקרא, בחז"ל ובראשונים== חיוניות ותכונות '''חיוניות''' עובדת חיוניותו של הלב באה לידי ביטוי בדברי שלמה המלך: 'מכל משמר נצור לבך'משלי ד כג.. חשיבותו של הלב ופגיעותו הרבה מתוארים בכך, שהוא רב חולאים מכל האיברים, ורב בריאות מכולם וכו', שהוא בחולאים מתמידים הפוגעים אותו בכל עת מדאגות ויגונות, ופחד ונטירה, ואהבה וסכנות, ומזגו עם העתים בהיפוך ושינוי מתוספת ומגרעת הנשימה מבלעדי המאכלים הרעים והמשתה הרע, והתנועות והטרחים, והשינה והיקיצה, כולם פועלים בו, וזולתו מן האיברים במנוחהכוזרי מאמר ב, לו, לח. וראה עוד בזוהר ח"ג רכא-רכז.; הלב לפי זוך הרגשתו, הבאה בסיבת צלילות דמו, וריבוי האוויר שבו, מרגיש בדבר הקל ביותר שיפגע בו, ודוחהו מעליו כל זמן שנשארת בו היכולת לכך וכל איבר אחר אין הרגשתו כהרגשת הלב, ולכן תתעכב בו הליחה עד התהוות בו החלאיםכוזרי מאמר ב, מא.. '''תכונות''' לב כאיבר מוזכר רק במקומות בודדים במקראכגון ויתקעם בלב אבשלום (שמו"ב יח יד); ויצא החצי מלבו (מל"ב ט כד)., ולעומת זאת בכל מאות האיזכורים של הלב במקראהלב בצורות שונות, כולל לבב, ובצירופים שונים, מוזכר במקרא 827 פעמים. הוא בא כביטוי לתכונה נפשית, שכלית או התנהגותית. אמנם יש לציין, כי על פי ידיעותינו במדע כיום, המוח הוא הממונה על התיפקודים השכליים, הרגשיים וההתנהגותיים, בעוד שללב כל תפקיד בתחומים אלו, ואין הוא משמש אלא כמשאבה להזרמת הדם בגוף. ואכן, לא נמצאו כל שינויים שכליים או רגשיים במושתלי הלב הרבים בדורנו, ואין להם כל דמיון התנהגותי לתורמי הלבוראה באריכות בס' תורת הרפואה, עמ' 85 ואילך.. על פי מיקראות מן התנ"ך נימנו במדרשקהלת רבה א לח. חמישים ושמונה התכונות הבאות של הלב: רואהקהלת א טו., שומעמל"א ז ט., מדברקהלת א טו., הולךמל"ב ה כו., נופלשמו"א יז לב., עומדיחזקאל כב יד., שמחתהלים טו ט., צועקאיכה ב יח., מתנחםישעיה מ ב., מצטערדברים טו י., מתחזקשמות ט יב., מתרבךדברים כ ג., מתעצבבראשית ו ו., מפחדדברים כח סז., משתברתהלים נא יט., מתגאהדברים ח יד., מסרבירמיה ה כג., מתבדהמל"א יב לג., מהרהרדברים כט יח., מרחשתהלים מה ב., מחשבמשלי יט כא., מתאווהתהלים כא ג., סוטהמשלי ז כה., זונהבמדבר טו לט., נסעדבראשית יח ה., נגנבבראשית לא כ., נכנעויקרא כו מא., משתדלבראשית לד ג., תועהישעיה כא יד., חרדשמו"א ד יג., ניעורשיר השירים ה ב., אוהבדברים ד כט., שונאויקרא יט יז., מקנאמשלי כג יז., נחקרירמיה יז י., נקרעיואל ב יג., הוגהתהלים מט ד., כאשירמיה כ ט., כאבןיחזקאל יא יט., שב בתשובהמל"ב כ כה., חםדברים יט ו., מתשמו"א כה לז., נמסיהושע ז ה., מקבל דבריםדברים ו ו., מקבל יראהירמיה לב מ., מודהתהלים קיא א., חומדמשלי ו כה., מתקשהמשלי כח יד., מטיבשופטים טו כה., עושה מרמהמשלי יב כ., מדבר מתוכושמו"א א יג., אוהב שוחדירמיה כב יז., כותב דבריםמשלי ג ג., חורשמשלי ו יד., מקבל מצוותמשלי י ח., עושה זדוןעובדיה א ג., עושה סדריםמשלי טו א., מתגדלדבהי"ב כה יט. יש להעיר, כי קיימות תכונות נוספות המיוחסות במקרא ללב, כגון חכמה (שמות לא ו); נדיבות (שמות לה כב); רוגז (דברים כח סה); דעה (דברים כט ג); תשומת לב (שמו"ב יח כג); רוחב לב (מל"א ה ט); נמהרות (ישעיה לה ד); אבירות (ישעיה מו יב); כאב (ישעיה סה יד); אטימות וערלה (ירמיה ט כה); עקשנות וקושי (יחזקאל ב ד; שם ג ז; משלי יא כ); רוע וטפשות (ירמיה ה כא; הושע ז יא; משלי ו לב; נחמיה ב ב) יושר (תהלים ז יא); תעלומות (תהלים מד כב); טוהר (תהלים נא יב); עצה (תהלים פג ו); כוח (איוב לו ה); חניפות (איוב לו יג); אחדות והסכמה (ירמיה לב לט); שכחה (תהלים לא יג); רצון ובחירה (שמות ז ג); הבנה (ישעיה ו יא). וראה במלבי"ם בראשית א כו, שהלב מציין את כוח הממשלה אשר בנפש האדם, לשנות את טבעי העולם, ולעשות מעשים בחיריים.. '''מרכז החכמה והרגש''' בין חכמי ישראל שררה מחלוקת ביחס לשאלה היכן מרכז החכמה, המחשבה, והרגש - במוח או בלבראה ע' עצבים, מערכת ה-, הע' 72 ואילך. וראה ברכות סא א - כליות יועצות, לב מבין, וכתב רש"י שם ד"ה והלב מבין מה יש לו לעשות, אם ישמע לעצת הכליות, אם לאו, וכן הוא במדרש ויקרא רבה ד ד, ושם יח א - הכליות מחשבות, והלב גומר המחשבה. ובס' רזיאל המלאך, ד"י - הלב היא אהבה, היא השנאה, וכל חכמה ודעת ומזימה ומחשבה והרהור ממנה. ובספר אסף הרופא, ספר הרפואות, הוצאת ז מונטנר, סעיף 1337 כתב, שהלב הוא בית חדר הנפש, והוא מעיין עיצור הדם, הוא המהרהר והחושב והמייעץ והמתאווה, ומשם ייוולד עומק החכמה והבינה. ועל כן ראוי ללב להיות מכונו בתווך בבית החדר במקום, ובסעיף 1341 - הדעת ושמיעת האוזניים מן הלב. השחוק והשקט והגילה והבכיה והדאגה מן הלב.. ===אנטומיה=== '''מיקום''' חז"ל ידעו, שהלב הוא בצד שמאלמנחות לז א., והוא בין קנה לריאה, וכנפי הריאה מסככים עליו, ותלוי בכיס, ודומה לאתרוג, ושני בתים בלב ושתי אזנייםזוהר ח"ג רנו. וראה במדרש הרפואה, ח"א פ"א אות עז. וראה ויקרא רבה ל יג, שאתרוג דומה ללב.. הלב סגור מלפנים על ידי מפתח הלב, אשר מורכב משש עצמותמשנה אהלות א ח. בזיהוי 'מפתח הלב' ראה באריכות בספר התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 279-277, שהכוונה לעצם החזה = Sternum, יחד עם הזוג הראשון של הצלעות, וראה שם בהסבר הדימוי למפתח, ובמנין העצמות המרכיבות מבנה זה.. '''חדרי הלב''' חז"ל תיארו שיש ללב שני חדרים, המכונים חללים - האחד גדול, והשני קטןחולין מה ב. וראה בספר אסף הרופא, ספר הרפואות, הוצאת ז, מונטנר, סעיף 1337: "ויש ללב שני בטנים" (חדרים).. בזיהוי חללים אלו מצינו מספר הסברים: יש מי שכתב, שהחלל (החדר) השמאלי הוא הגדול, והימני הוא הקטןרמב"ם פיהמ"ש חולין ג א; רמב"ם שחיטה ו ה. וראה רע"ב חולין ג א, שכתב להיפך, היינו שהחלל הגדול הוא בימין, והקטן הוא בשמאל, והסביר התבו"ש יו"ד סי' מ סק"א, שההבדל הוא בהסתכלות בבהמה, אם כדרך הילוכה, או כשהיא תלויה ברגליה, כדרך שבודקים אותה.; יש מי שכתב, שהחלל הגדול הוא החלל אמצעי, והחלל הקטן מתייחס להרבה חדרים קטנים שמסביב לחדררש"י חולין מה ב ד"ה חלל. דברים אלו כפשוטם אינם מתיישבים עם השקפה אנטומית כל שהיא, ויש להבין את דבריו כפי שכתב בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' צב: הלב יש לו חללים, אחד בימינו ואחד בשמאלו, וכל אחד יש לו חדרים קטנים סביבו, והם החדרים הקטנים שפירש רש"י. הכוונה ב"חדרים קטנים" היא, כנראה, לשקערוריות הנוצרות בין הדפנות והכפסיסים (trabeculae) - ראה א. שטינברג, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 199 ואילך.; ויש מי שכתב, שללב יש שלושה חלליםשו"ע יו"ד מ א. דבר זה נובע מתורתו המוטעית של אריסטו בספרו Historia Animalis 1:17, וכן בספרו De Partibus. החלל השלישי נקרא בתורתו Ventriculus Tertius. אמנם כבר גלינוס דחה שיטה זו, ומציין אותה כאחת משגיאותיו האנטומיות הרבות של אריסטו. גלינוס מוכיח בניתוח פומבי של פיל, שנתפס באתונה, שאפילו בחיה כה גדולה אין חדר שלישי - Galen, ''On Anatomical Procedures'' , p. 187, n. 157. וראה על הדעות השונות של הקדמונים ביחס לחללי הלב בס' שער השמים לר' גרשון בן שלמה, הובא בס' דרך ישראל ברפואה, עמ' 103-102; פרויס, עמ' 102; א. שטינברג, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 199 ואילך. ואמנם תמוה הדבר, שמחבר השו"ע סטה מהרמב"ם. לדעת לוינגר בס' מדריך להלכות טריפות, עמ' 89, ניתן להסביר דעה זו על ידי העובדה, שחיתוך הלב באופן רגיל לא מאפשר לזהות יותר משלושה מדורים. וראה בערוה"ש יו"ד מ ב, שניסה להסביר באופן שלא תהיה מחלוקת הפוסקים במציאות, אך הסברו קשה להבנה.. יש מי שהסביר, שחלל גדול נקרא כל אחד מהחדרים, וחלל קטן נקרא כל אחד מהפרוזדוריםהתלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 130.. '''טרפש הלב''' חולין מט ב., הוא כיס הלבואמנם בירושלמי תרומות סופ"ח, ובזוהר ח"ג עמ' רנו נקרא הפריקרד בשם כיס הלב - כל האיברים תלויים בלב, והלב תלוי בכיס.. '''כלי הדם הגדולים''' חז"ל תיארו שלושה קנים: אחד פורש ללב, אחד פורש לריאה, ואחד פורש לכבדחולין מה ב.. יש מפרשים ש'קנים' המוזכרים כאן מכוונים לכלי דם גדולים - הפונה ללב הוא אב-העורקיםאך ראה ברמב"ם שחיטה ו ה, שמשמע שהוא עורק הריאה; ולעומת זאת בפיהמ"ש חולין ג א כתב הרמב"ם, שקנה הלב הוא הסחוס שיש בראש הלב, שהוא כמין ביב, ויתכן שכוונתו למסתם אב-העורקים.; הפונה לריאה הוא עורק הריאה; הפונה לכבד הוא עורק הכבד, או הווריד הנבוב התחתוןפחד יצחק, ע' תלתא קני. וראה עוד הסברים במאירי חולין מה ב. אמנם רש"י חולין מה ב ד"ה תלתא פירש, שהקנה הנכנס לחזה מתפצל לשלושה, והפונה לריאה מתחלק בתוכה, והן הן הסימפונות, וכן משמע בשו"ע יו"ד לד י, ושם, מ ד (וראה עוד ברש"י חולין קיא א ד"ה דילמא). ולפי פירוש זה לא מדובר בכלי דם אלא בקנה ובסימפונות, אלא שאז אין מובן לשני ה'קנים' האחרים, הפונה ללב והפונה לכבד, וצ"ע, וכבר העיר על כך בפחד יצחק, שם. וראה התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 131, ובספרו של פרויס עמ' 103.. כמו כן מתוארים בחז"ל עורקי הראשעורקי התירדמת - Carotid arteries., הנקראים וורידיםרמב"ם פיהמ"ש חולין ב א., או מיזרקיםחולין צג ב. וראה לעיל בחלק א. ומה שכתב בס' התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 264, שמדובר במה שאנו קוראים היום וורידים, נדחה על ידי פרויס, עמ' 103, כי נדיר שחותכים את וורידי הצוואר בעת השחיטה.. כל העורקים והוורידים של הגוף הדופקים, מהלב הם דופקיםזוהר ח"ג רכא-רכז. וראה עוד על מערכת הלב וכלי הדם בפירוש הרלב"ג קהלת יב ו.. ===פיסיולוגיה=== פעילות הלב נתפסה הן כמזרימת הדם בגוף, והן כחלק ממערכת הנשימה, שהיא יוצאת מן הלב דרך הריאה, "ודבר זה ברור מאד שאין נשימה אלא כשיש חיות בלב, שממנו ולצורכו היא הנשימה וכו', משום שדרך החוטם יוצא האוויר החם מן הלב, ונכנס בו אוויר קר לקרר הלב, ואם אין לב אין נשימה"שו"ת חכם צבי סי' עז., "והלב צריך לריאה ולגרון, ולאף, ולסרעפת, ולשריר המניע את שריר החזה, המסיע לפעולת הנשימה, המעמידה את מזג הלב על תיקנו בעזרת האוויר הנכנס והאד היוצא"כוזרי, מאמר שני, כו. וראה לעיל בחלק ההיסטורי ובחלק המדעי, וראה עוד בע' רגע המות הע' 99 ואילך.. ===רפואה מונעת=== '''מאכלים''' חז"ל מנו מספר מאכלים שהם טובים ללב, ומספר מאכלים שהם רעים ללב: תבשיל של תרדיןתרד הוא סלק עלים, ויש המזהים אותו בטעות כ-Spinach - ראה בס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 173, ועמ' 192. יפה ללב, בתנאי שהוא שלוק ומבושל היטב על מקום שפיתת הקדירה בתנורברכות לט א; עירובין כט א. בכלל ייחסו חז"ל לתרד תכונות מרפא שונות - ראה כתובות עז ב.. גרגרי שבולים קלויות מועילים ללב, ומבטלים מחשבות של דאגהעירובין כט ב.. למה נקרא שמה שעועיתעל הזיהוי של צמח זה בזמן התלמוד - ראה בס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 163., שהיא משעשעת את הלבירושלמי כלאים א א. הר"ש במשנה כלאים א א פירש, שהיא מטמטמת את הלב, ולעומתו הפני משה, ירושלמי שם, כתב שהיא משמחת את הלב.. חז"ל קבעוברכות נא א., שמשקה העשוי מאספרגוסהוא הגבעול של כרוב - ראה משנה נדרים ו י; ס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 86. טוב למחלות לב, בתערובת של ייןראה בספרו של פרויס, עמ' 570., בתנאי שאיננו משכר. סתם בצל רע ללב, אבל בצל כופרי יפה ללבנדרים כו ב. המפרשים נתנו מספר פירושים לכופרי: בצל ממקום שנקרא כך - רש"י שם ד"ה והלא; בצל גדול שנתבשל כל צורכו - פי' הרא"ש שם ד"ה כופרי; בצל של כופרים - ערוך ע' כפר@. וראה ברמב"ם נדרים ח ז, וטושו"ע יו"ד רלב ט, שלא הביאו דוגמא זו להלכה.. פת לחם הוא עיקר מזונו של הלבבראשית רבה מח יא.. כותח הבבלי, העשוי מפת מעופשת במצקת, מי חלב ומלח, מטמטם את הלב, היינו סותם את הלבפסחים מב א.. מי שאוכל שש עשרה ביצים, וארבעה אגוזים, ושבעה גרעיני צלף פורח, ושותה רביעית היין דבש בתקופת תמוז על קיבה ריקה, נעקר חיבור ליבוחולין נט א.. ===גורמים ומחלות המפריעים בתיפקוד הלב=== '''גורמים''' חז"ל קבעו מספר דברים שגורמים להפרעות בתיפקוד הלב: כל המאריך בתפילתו ומעיין בה, סוף בא לידי כאב לב, שנאמרמשלי יג יב. 'תוחלת ממשכה מחלה לב'ברכות לב ב., והכוונה לכאב נפשי, כאדם מצפה ואין תאוותו באהר"י שם ד"ה ומעיין.. עמידה קשה ללבכתובות קיא א.. '''מחלות''' מספר מחלות לב והטיפול בהן מוזכרות בחז"ל: '''חולשת הלב''' נגרמת מרעברב חסדא ורבה בר רב הונא ישבו בדין כל היום וחלש ליבם - שבת י א., ומאכילת חרדל בכל יוםברכות מ א.. מצב זה מקשה על הלימודראה ברכות כח ב - בעניין רב אויא; תענית ז א - בעניין רבי זירא.. הטיפול - יביא בשר מירך ימין של איל, ויביא צפיעי בקר, ואם אין לו יביא קיסמים מהערבה, ויעשה מהם גחלת, ויצלה בהם את הבשר ויאכלנו, וישתה אחריו יין מזוגעירובין כט ב. לפי פרויס עמ' 179, מדובר בחומר הגורם להקאה.. '''יוקר הלב''' היינו שליבו כבד עליורש"י שבת קמ א ד"ה ליוקרא., ולפיכך הכוונה למצב נפשי ירוד ומדוכא. הטיפול - ישתה חילתיתAsafetida Fennel. צמח ממשפחת הסוככיים, בעל שרף חלבי, שהיו מייבשים ומכינים ממנו גרגרים מוצקים המשמשים לתבלין ולרפואה - ס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 65; F. Rosner, ''Clio Medica'' 9:51, 1974. במשקל שלושה זהובים, במשך שלושה ימיםשבת קמ א.; ואם התחיל לשתות זאת לפני השבת - מותר לשתותו בשבת, אפילו במקום שלא נהגו הבריאים לשתותו, כי אחרת מסתכן הואשבת שם; רמב"ם שבת כא כב; טושו"ע או"ח שכא יח. ומה שכתב בשו"ע שם, שדרך רפואתו לשתותו שבעה ימים, כבר הגיה בביאור הגר"א שם, שצ"ל שלושה ימים כגירסתנו בגמרא ובטור.. טיפול אחר - יביא שלוש חלות של שעורים, וישרה אותן בכותח שלא עברו עליו ארבעים יום ויאכלן, וישתה אחריהן יין מזוגגיטין סט ב.. '''פירחא דליבא''' גיטין סט ב., היינו דפיקות לב או התעלפותראה הלעז של רש"י שם, וכן תירגם רש"י בשבת ט ב ד"ה יתעלפה.. הטיפול - יביא שלוש חלות של חיטים, וישרה אותן בדבר ויאכלן, וישתה אחריהן יין חיגיטין שם. וראה שם, שהטיפול המוצע לכובד הלב, אם הוא ניתן לדפיקות הלב, הרי הוא מחמיר את המצב.. '''צירחא דליבא''' גיטין סט ב., היינו כאב לברש"י גיטין שם ד"ה לצרחא., או לחץ בלברוזנר שם., או דלקת בלבפרויס עמ' 179. תרגום ירושלמי דברים כח כב מתרגם חרחור - צירחא דליבא, והכוונה לדלקת של הלב - פרויס, שם.. הטיפול - יביא נינייאAmmi או נענע - ראה המתרגם, שבת קכח, א. בשיעור של שלוש ביצים, וכמוןCumin. צמח ממשפחת הסוככיים, ששימש כתבלין לפת וכתרופה - ס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 85. בשיעור של ביצה, ושומשוםSesam. צמח מאכל ומעדן, ששימש להפקת שמן מזרעיו - ס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 157. בשיעור של ביצה, ויאכלםגיטין סט ב.. דרך מניעה של כאב לב היא על ידי טעימת קצחברכות מ א. הקצח הוא תבלין בצבע שחור עבור לחם. רש"י ברכות שם ד"ה קצח מביא שני פירושים - גרעיני קימל שחור, היינו גרעיני צמח הכרוויה; מין זרעים שזורעים אותו בארץ ישמעאל, אך לא הגדיר באיזה זרעים מדובר. וראה ישעיהו כח כה-כח. ובתויו"ט עדויות ה ג הביא מספר פירושים, ולפי כולם מדובר בסוג של גרעינים הדומים לכמון - ראה לעיל הע' 167. וראה על הקצח בספרו של פרויס, עמ' 179.. אכן ריח הקצח הוא מסוכןברכות מ א., וכמות גדולה שלו - מזיקהכלה פ"א.. '''הגונח מליבו''' מי שגונח מליבו, היינו שמיילל ומייבב מכאב לב, אין לו תקנה אלא שיינק חלב עז רותח משחרית לשחריתב"ק פ א; תמורה טו ב; ירושלמי סוטה ט י., ורפואתו שצריך לינק בעצמו מן הבהמהר"ן כתובות שם., ודבר זה מותר אפילו בשבתכתובות ס א., ואף על פי שאין בו סכנהתוס' שם ד"ה גונח; רמב"ם שבת כא יד; טושו"ע או"ח שכח לג. וראה בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' אלף סה; שו"ת בנימין זאב סי' רט; שו"ת יביע אומר ח"ד חחו"מ סי' ו.. '''כאב לב''' באופן כללי קבעו חז"ל: כל כאב, ולא כאב לבשבת יא א., ולפי ההקשר בתלמוד, מסתבר שמדובר בכאב אורגני; מכת לב קשה לגוףקהלת רבה, ז מו.. '''אוטם הלב''' מוזכר, כנראה, במקרא בשם תמהון לבבדברים כח כח, וכפירש רש"י שם "אוטם הלב", ויש מי שכתב שהכוונה למונח המודרני של Myocardial Infarction - ראה דרך ישראל ברפואה, עמ' 30, הע' 1. יש להעיר, שחז"ל לא הזכירו כלל את השינויים הטרשתיים בעורקים של בעלי חיים, ולא תיארו מצב של אוטם שריר הלב. הסיבה היא, שאמנם זהו מצב שכיח בבני אדם, אך הוא נדיר בבעלי חיים - ראה נוימן פ. רפואה וטרינרית, 23:27, 1970; J. Leibowitz, The History of Coronary Heart Disease, London, 1970, p. 41; Smith HA, Veterinary Pathology, 2nd. ed, Philadelphia, 1961, pp. 782, 796; וכן לא נידונו הפרעות במסתמי הלב בחז"ל.. '''הפרעות קצב''' כשהגידו ליעקב שיוסף חי, כתוב בתורהבראשית מה כו. 'ויפג לבו', וכתבו המפרשים, שהכוונה שחסרה קצת דפיקת לבו והתעלףראה א"ע, רמב"ן, ספורנו ורבנו בחיי שם., והיינו שיעקב סבל באותו רגע מהפרעה בקצב הלב. ויש מי שכתב, שמכיוון שהמצב היה הפיך, כנראה מדובר במנגנון וזו-ואגלי של התעלפותראה נ. רוגין, הרפואה קכו:618, 9419; צ. קליין, הרפואה קכח:399, 1995.. '''לבוב''' בעולם העתיק היה מקובל לעשות חתך במרכז החזה ולהוציא דרכו את הלב, בעוד הבהמה בחיים, והיו מקריבים את הלב והעור לעבודה זרה, והעור הנשאר היה לבובמשנה ע"ז ב ג; סופרים א ב; רמב"ם ע"ז ז ג; טושו"ע יו"ד קלט א. וראה בספרו של פרויס עמ' 102, על מנהג הקדמונים הזה.. == פרטי דינים== בדיני טריפות '''ניקב הלב''' נקב מפולש לבית חללו, בין שניקב לחלל גדול, ובין שניקב לחלל קטן - טריפהחולין מה ב; רמב"ם שחיטה ו ה; טושו"ע יו"ד מ א. וראה בערוה"ש יו"ד מ ג.. יש מי שכתבו, שנקב מפולש דרוש להטריף דווקא אם הנקב נוצר כתוצאה ממחלה, אבל אם נמצא קוץ או מחט בשריר הלב, הרי הבהמה טריפה, גם אם הנקב לא חדר לבית חללומ"מ שחיטה ו ה; טושו"ע יו"ד מ ב. וראה סיכום דיני מחט בלב - בערוה"ש יו"ד מ ו-יג. בעניין סיבות שונות לנקב בלב - ראה א. שטינברג, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 199 ואילך.. הטעם: יש לחשוש, שהמחט חדרה דרך מערכת העיכול. '''ניקב קנה הלב''' , אפילו במשהו - טריפה, והוא-הדין בנקיבת הקנה הפונה לריאה, והקנה הפונה לכבדחולין מה ב, מחלוקת; רמב"ם שחיטה ו א; טושו"ע יו"ד לד י. וראה הגהות הרא"ש חולין פ"ג אות יב. וראה לעיל הע' 125 ואילך, בהגדרת קנים אלו. ויש להעיר, כי הדעות השונות בתלמוד אינן מובנות מבחינה מדעית, שכן ברור כי נקב כלשהו בכלי הדם הגדולים הללו עלול להיות קטלני באותה מידה, עקב שטף דם מסיבי, ואין מקום להבדיל באופן כמותי בגודל הנקבים. וראה בספר התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 130, דעת שמואל, הסבור שרק קרע ברובו של אב-העורקים מטריף, מבוססת על הסברא בעולם הקדמון שבצד השמאלי של הלב ובאב-העורקים זורם אוויר, לעומתו דעת רב מתאימה לידיעותינו כיום שבאב-העורקים זורם דם, ולכן גם נקב כלשהו יכול להיות קטלני. ומה שכתב הרמ"א יו"ד לד י, שבקנה הלב רגילים להיות בו נקבים קטנים דקים, והיינו רביתייהו, ולא מיקרי נקבים וכשר, וכתב הב"י שם, שהם פיות הסימפונות ולא נקבים, וראה בש"ך שם סקכ"ב. ונראה שמדובר לפי זה בחלקי המסתמים של כלי הדם הגדולים.. '''ניטל הלב''' דין ניטל הלב לא נמצא בתלמוד, ולא נמנה ניטל הלב בין הטריפות של חסרה, כי בעלי חיים אינם יכולים להתקיים בלא לבכס"מ שחיטה י, ט. וראה באריכות בשו"ת חכם צבי סי' עד-עז, שלא ייתכן שיחיה בעל חיים בלא לב. וראה זוהר פנחס רכא ב - כמה דשייפין לא יכלי למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא בלא ליבא.. על כן יש הסבורים, שאם נמצאה תרנגולת בלא לב, הרי היא כשרה, כי בוודאי אבד הלבשו"ת חכם צבי, שם, והעיד שכן פסק המהר"ל מפראג. וכן הכריע החזו"א יו"ד סי' מ אות יד. ובשו"ת נשאל דוד חיו"ד סי' ב, דן בעניין תרנגולת שלא נמצא בה לב, וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' נב סק"ה, שתשובת החכ"צ באה על דברי הנשאל דוד הנ"ל., ואם נבראה חסרת לב, הרי היא נבלהכס"מ שחיטה י ט.. לעומתם, יש שכתבו שניטל הלב טריפהתוס' חולין מב א ד"ה ניקב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' קיג; טושו"ע יו"ד מ ה.. דעה זו מבוססת על ההנחה, שבעלי חיים יכולים להתקיים ללא לבבשער השמים מאמר תשיעי, כתב שציידים נוהגים להוציא לב ציפורים, והן ממשיכות לעוף אחר כך, וכתב שם, שכן הוכיח גלינוס, כשהוציא לב מקוף, והוא המשיך להתנועע שתים עשרה שעות; שו"ת מהר"ח אור זרוע סי' קמו, נשאל הרבה פעמים ביחס לתרנגולת שנמצאה ללא לב, "ונבהלתי שיש בריה יכולה לחיות בלא לב מכוח הטבע, ואמרו לי שבוודאי מצאו פעמים רבות"; פחד יצחק ע' ניטל, מעיד על מקרים כאלו, וכן מביא מקורות נוכריים לדעה זו. אמנם ראה - Niebrle K, ''Textbook of the Special Pathological Anatomy of Domestic Animals'' , revised by Cohrs P, 5th ed, Oxford, 1967, p. 1, שתוארו מצבים נדירים של Acardia, דהיינו חוסר מוחלט של לב, אך כאן מדובר במצבים מולדים, בעיקר בתאומים, ללא יכולת להתקיים, ולעומת זאת הדיון בספרות ההלכה הוא ביחס לחוסר לב נרכש.; ויש שכתבו, שיכולים בעלי חיים להתקיים בלא לב, כי יש להם דבר אחר המתפקד במקום הלבהאפודי מו"נ א עג; פליתי סי' מ סק"ד, אשר מביא באריכות תשובת חכמי האוניברסיטה של האלה, בשאלה אם יתכן בע"ח ללא לב, ומסיק שאמנם בעל חי שליבו נפגע או הוצא - ימות, אבל יש מצבים שאיזה איבר יפעל כמו לב, אף על פי שבצורתו החיצונית או במקומו איננו דומה ללב מקורי. אך כבר השיג עליו החזו"א יו"ד סי' מ אות יד, שדבריו תמוהים, דוודאי הבשר המתפקד בתפקיד הלב, ומחיה את בעל החי, הוא באמת הלב, ואם נשתנתה צורתו החיצונה, לא מצינו שהלב נטרף בשינוי תואר וכו', והוראת החכ"צ ומהר"ל מפראג קיימת. בשאלת ניטל הלב דנו עוד בכנסת הגדולה יו"ד סי' מ, ושו"ת בעי חיי חיו"ד סי' סא; שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קכא; שו"ת פנים מאירות ח"א סי' כג-כד; פרמ"ג יו"ד סי' מ במשב"ז סק"א; שו"ת טוטו"ד מהדו"ת סי' קיח; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ד סי' קח; דרכ"ת יו"ד סי' מ סקכ"ג; שו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' י; דעת תורה, יו"ד סי' מ.. '''עצם בלב''' Os Cordis. אריסטו ב-Historia Animalis, 506, a, II, 15 תיאר לראשונה עצם בלב של סוסים וצאן. הודעה דומה נמצאת גם אצל פליניוס (79-23 לספירתם) בספרו Historia Naturalis XI, 70, ואצל גלינוס בספר On Anatomical Procedures, pp. 186-188; פרויס עמ' 103-102 מציין, שאצל מעלי הגירה מוצאים התגרמויות בטבעת אב-העורקים, ואצל סוסים מזדקנים מוצאים הסתיידויות באזורי המסתמים. - יש מי שכתבו, שהבהמה כשרהב"ח יו"ד סי' מ; ש"ך בנקוה"כ על הט"ז יו"ד סי' מ סק"ד.; יש מי שכתב, שהבהמה טריפהט"ז יו"ד סי' מ סוסק"ד.; ויש מי שחילקו, שאם הוא שחור או אדום, הבהמה כשרה, כי אנו מניחים שהוא נעשה מדם, ואם הוא לבן הבהמה טריפה, כי חוששים שסופו לנקב את הלבתבו"ש יו"ד סי' מ סק"ד; פרמ"ג יו"ד סי' מ במשב"ז סוסק"ד; ערוה"ש יו"ד מ טו. וראה עוד בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' מג; דרכ"ת יו"ד סי' מ סקט"ז.. '''שני לבבות בעוף''' בספרות הווטרינרית מתוארים מקרים בודדים של מספר לבבות, ולמשל בספר Smith HA, ''Veterinary Pathology'' , 2nd ed, Philadelphia, 1961, p. 54 , מתוארת תרנגולת עם ארבעה לבבות, ותרנגולת עם שבעה לבבות. מעניין לציין, כי גם בספרות ההלכתית וגם בספרות הווטרינרית מתואר המצב של מספר לבבות רק בעופות. - טריפהדרכ"ת סי' מ סק"ח, בשם כמה אחרונים; שו"ת חכם צבי סי' עז; פרמ"ג יו"ד סי' מ במשב"ז סק"ה; כרתי סי' לג סק"ו; ערוה"ש יו"ד מ טו.. '''כיס-לב מלא מים''' קרוב לוודאי שמדובר ב-Serous Pericarditis או Hydro- pericardium. - יש מי שהכשיר את הבהמהשו"ת מהריק"ש, הובא בבאה"ט יו"ד סי' מ סק"ה., ויש מי שהטריףפרמ"ג יו"ד סי' מ בשפ"ד סק"א. וראה בדרכ"ת יו"ד סי' מ סקל"ב באריכות, שיטות האחרונים במחלוקת זו.. '''טרפש הלב''' - אין טריפות בטרפש הלב, היינו גם כשהוא חסר, או ניקב, או נימוק, או שיש לבהמה שני טרפשים, וכיו"ב - הבהמה כשרהדרכ"ת יו"ד סי' מ סק"ו.. ===בדיני הכשרו לאכילה=== '''אכילת לב''' האוכל לב של בהמה, משכח תלמודוהוריות יג ב. וראה בס' שמירת הגוף והנפש סי' יב בקושיא מחולין קיא א., ויש שכתבו להיזהר מלאכול גם לב חיה ועוףש"ך יו"ד סי' עב סק"ב, מביא מתשב"ץ קטן סי' תקנח, שהמהר"ם מרוטנברג נזהר מלאכול גם לב של עוף, וכתבו הש"ך שם, והפרמ"ג בשפ"ד שם סק"ב, שכן נוהגים; שו"ע האריז"ל, בהלכות דברים השייכים לסעודה, הלכה ט; מג"א סי' קע סקי"ט; מ"ב שם סקמ"ה, שצריך ליזהר מאד, שלא לאכול לב בהמה, חיה ועוף. אך ראה ברמ"א יו"ד יא ד, שמשמע שאוכלים לב עוף, וראה מה שכתבו בדבריו בדרכ"ת סי' יא סקנ"ז; זבחי צדק יו"ד סי' קטז אות נט; משמרת שלום סי' עב שפ"ד סק"ב; שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ח אות ג; שמירת הגוף והנפש סי' יב סק"א. וראה עוד בהג' רעק"א לאו"ח סי' ב סק"ג; גיליון מהרש"א ליו"ד סי' רמו סכ"ב; כף החיים יו"ד סי' עב אות ו, ושם סי' קנז סקכ"ח; ביצחק יקרא על מ"ב סי' קע סקמ"ה.; לעומתם יש שכתבו, שרק בני תורה, צנועים, יודעי ספר ומדקדקים נזהרים בזהכנה"ג יו"ד סי' עב הגב"י אות ד; פרמ"ג יו"ד סי' עב בשפ"ד סק"ז. וראה בדרכ"ת יו"ד סי' עב סק"ה, ובס' שמירת הגוף והנפש סי' יב סק"א, על הסתירה בדברי הפרמ"ג לעומת סק"ב; שולחן גבוה, חודש א, הובא בדרכ"ת שם; חכמת אדם ריש כלל לד.. יש אומרים, שרק זכרים צריכים להקפיד להימנע מאכילת לבחוות דעת סי' עב חידושים סק"ב.; ויש הסבורים, שגם נשים צריכות להקפיד בכךכף החיים עו"ד סי' עב אות ו. וראה עוד במשמרת שלום סי' עב שפ"ד סק"ב, ובס' שמירת הגוף ונפש סי' יב סק"ג.. טעם היוצא מן הלב אינו אסור באכילהשו"ת מור ואהלות, אהל ים המלח סי' ג. וראה בס' שמירת הגוף והנפש סי' יב סק"ב.. '''דם הלב''' המובלע בבשרו, דינו כשאר דם איברים, שעוברים עליו בלאו, ואין חייבים עליו כרתכריתות כב א; רמב"ם מאכלות אסורות ו ה.. דם הלב הנמצא כנוס בתוך חללו, אם הוא בבהמה, שיש בתוך החלל כזית, חייבים עליו כרת, ואם הוא בעוף, שאין בדמו כזית, יש בו איסור של חצי שיעור, אבל אין עוברים עליו בכרת או בלאוכריתות כב א; חולין קט א; רמב"ם מאכלות אסורות ו ו. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, ע' דם @, עמ' תלב-תלג, במחלוקת הראשונים בהגדרת הדם הכנוס בלב.. '''מליחה''' צריך לקרוע את הלב, ולהוציא את דמו קודם המליחהחולין קט א; רמב"ם מאכלות אסורות ו ו; טושו"ע יו"ד עב א.. יש אומרים, שלאחר הקריעה והמליחה מותר לאכול הלב אפילו בבישול; ויש מחמירים שלא לאכול לב מבושל, אלא צלי בלבדטושו"ע יו"ד עב א, במחבר וברמ"א. וראה בט"ז שם סק"א, שאין להחמיר.. ובדיעבד אם בישלו, מותר גם לדעת המחמיריםש"ך שם סק"ב.. אם מלחו את הלב ולא קרעו קודם לכן, או שצלו את הלב מבלי לקורעו קודם, חייבים לקורעו אחר מליחתו, והלב מותר באכילה, אף על פי שנמלח עם הדם שבתוכוטושו"ע יו"ד עב ב., ויש מחמיריםרמ"א שם.. אם בישלו את הלב בלי קריעה - יש מי שכתב, שדינו כמו במליחה וצלייה, ומותר לאחר קריעהרמב"ם שם.; ויש שכתבו, שהתבשיל אסור, עד שיהיה כנגד הלב כולוטושו"ע שם. וראה בט"ז שם סק"ד, שיש המסתפקים כשיש ששים כנגד דם הלב., והלב עצמו אסור, אפילו כשיש ששים כנגדורמ"א יו"ד עב ב. וראה בביאור הגר"א שם סק"ח.. '''חלב הלב''' מותר באכילהרמב"ם מאכלות אסורות ז ט, על פי חולין מט ב. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חלב, עמ' קכה, הע' 351.. '''כלי דם''' יש אומרים, שבעת השחיטה צריך לחתוך גם את עורקי הצוואר, המכונים וורידיןדעת רבי יהודה, במשנה חולין כז א. ובברכות ח ב נאמר - היזהרו בוורידין כרבי יהודה. ופסקו כמותו התוס' חולין כז א ד"ה השוחט; בה"ג הל' שחיטת חולין; רי"ף ורא"ש חולין שם; תוה"א שער ב בית ב; סמ"ג עשין סג; טושו"ע יו"ד כב א., ולשיטה זו הצורך בחיתוך הוורידים הוא כדי להוציא מהם הדם, ולא כחלק מהלכות שחיטה, ודי לנקב בהםחולין כח ב., וכן לא נאמר דין זה אלא בעוף, אבל בבהמה אין צורך לנקבםחולין שם., אלא אם כן הוא רוצה לצלות את הבהמה כולה כאחתרא"ש חולין פ"ב סי' ג; טושו"ע יו"ד כב ב. אמנם בה"ג הל' שחיטת חולין, הובא בטור שם, כתב שגם בבהמה צריך לנקב הוורידים.; ויש אומרים, שאינו צריך לנקב את העורקים אפילו בעוףחכמים במשנה חולין כז א. ופסקו כמותם בפיהמ"ש לרמב"ם שם; מ"מ מאכלות אסורות ז י, בדעת הרמב"ם; המאירי חולין שם, בשם הרבה פוסקים; כלבו סי' קז פ"ג, בשם הראב"ד., ומכל מקום ממידת חסידות ראוי להיזהר בנקיבת העורקיםמ"מ שם. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך יא, ע' ורידין, עמ' תקצו ואילך.. '''ניקור''' כלי דם מסויימים, המכונים בשם חוטין, מוזכרים בחז"ל ובפוסקים, שאסורים משום דםראה פירוטם באנציקלופדיה תלמודית, כרך יג, ע' חוטין עמ' סז ואילך. ואף שהוסיפו הפוסקים כלי דם שונים יותר ממה שמוזכר בגמ' חולין צג א, וברמב"ם מאכלות אסורות ו י-טו, עדיין צ"ע מדוע נזכרו דווקא כלי דם אלו ולא אחרים., וצריך לנטלם מן הבהמהרמב"ם מאכלות אסורות ז י., או לחתכםראה אנציקלופדיה תלמודית, שם.. יש מי שכתב, שכלי דם אסורים מן התורהס' העיטור שער הכשר בשר, וראה באנציקלופדיה תלמודית שם הע' 15.; יש מי שנסתפק אם איסור כלי הדם הוא מדברי סופרים או מן התורה, ואף אם הם אסורים מן התורה, אין לוקים עליהם אלא מכת מרדותרמב"ם מאכלות אסורות ז טז.; ויש מי שכתב, שאינם אסורים אלא מדרבנןמ"מ שם.. ===בעניינים שונים=== '''ווידוי''' בשעה שמתוודה בתפילת 'אשמנו' ובתפילת 'על-חטא' יכה באגרוף על לבו לומר אתה גרמת לימג"א סי' תרז סק"ג, בשם מדרש קהלת.. '''קבורה''' לאחר שמורידים המת לקברו, מניחים את ידיו על לבוירושלמי נזיר ט ג; ב"י יו"ד סי' שסב; ביאור הגר"א יו"ד סי' שסב סק"ד. וראה בסוף דברים רבה, בפטירת משה.. אמנם בימינו המנהג לשים את ידי המת בצידי גופו, וטעם השינוי הוא, כי כיום הנוצרים נוהגים לשים ידי המת על לבו בתור סמל הצלב, ולכן שינו בקהילות ישראלגשר החיים ח"א פט"ו הע' 4.. '''מכירה''' המוכר בבהמה את הקנה, מוכר את הריאה והלב, ונסתפקו ראשונים אם מכר את הלב מכר גם הריאה, ולהיפך אם מכר את הריאה האם מכר גם את הלבתוס' ב"ב פג ב ד"ה מכר. וראה ב"ח חו"מ רכ יג.. '''ניתוח לב פתוח''' אין איסור לבצע ניתוח לב פתוח, ואף על פי שלצורך הניתוח מנתקים את פעולת הלב כליל, ומחברים את המנותח למכונת לב-ריאות, אין דינו בשעה זו כמת, ולא פקעה זיקת הבעל מאשתו, ועל כן הבעל מותר בה כמקודם, ואין הוא טעון קידושין מחודשיםשו"ת ציץ אליעזר חט"ז סי' כד וסי' סד. וראה עוד ע. אפלבוים, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 15 ואילך. וראה עוד בע' השתלת אברים, הע' 322 ואילך.. בעניין '''השתלת לב''' ראה ערך [[השתלת אברים]] בעניין מעמדו של הלב '''בקביעת רגע המוות''' ראה ערך [[רגע המות]] ==הערות שוליים== [[קטגוריה:הלכתית רפואית]]