תשליך: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תשליך''' הוא מנהג אותו נהוג לקיים ב[[ראש השנה]]. | '''תשליך''' הוא מנהג אותו נהוג לקיים ב[[ראש השנה]]. | ||
== המנהג == | |||
במסגרת מנהג, הולכים ביומו הראשון של ראש השנה, לאחר [[תפילת מנחה]], למקווה מים ושם מקיימים את התשליך. התשליך מורכב מאמירת תפילה קצרה בה מופיע הפסוק מספר [[מיכה]] "ותשליך במצולות ים כל חטאותם". בחלק מהעדות והנוסחים נהוג להוסיף מזמורי תהילים נוספים. לאחר אמירת התשליך נוהגים לנער את כסי הבגדים ואת שוליהם כמעשה המסמל את השלכת העבירות מעל האדם. | במסגרת מנהג, הולכים ביומו הראשון של ראש השנה, לאחר [[תפילת מנחה]], למקווה מים ושם מקיימים את התשליך. התשליך מורכב מאמירת תפילה קצרה בה מופיע הפסוק מספר [[מיכה]] "ותשליך במצולות ים כל חטאותם". בחלק מהעדות והנוסחים נהוג להוסיף מזמורי תהילים נוספים. לאחר אמירת התשליך נוהגים לנער את כסי הבגדים ואת שוליהם כמעשה המסמל את השלכת העבירות מעל האדם. | ||
{{ש}}{{ש}} | {{ש}}{{ש}} | ||
כאשר חל יומו הראשון של ראש השנה ב[[שבת]], מקיימים את מצוות התשליך ביומו השני של ראש השנה. | כאשר חל יומו הראשון של ראש השנה ב[[שבת]], מקיימים את מצוות התשליך ביומו השני של ראש השנה. | ||
== מקור המנהג == | |||
מופיע ברמ"א <ref>או"ח סי' תקפ"ג ס"ק ב'</ref>: "והולכין אל הנהר לומר פסוק: ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר (מיכה ז, יט) (מנהגים)". | |||
== טעמי המנהג == | |||
כתוב ב[[משנה ברורה]] <ref>או"ח סי' תקפ"ג ס"ק ח'</ref>: "משום דאיתא במדרש שעבר [[אברהם אבינו]] עד צוארו ב[[מים]] כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר: "הושיעה כי באו מים עד נפש", ואנו עושין זה זכר ל[[עקידה]]. וטוב למקום שיש בו דגים חיים לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים". | |||
וב[[שולחן ערוך הרב]] מופיע בסדר תשליך: "כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא". | |||
וב[[קיצור שולחן ערוך]] (גאנצפריד) כותב <ref>סימן קכ"ט, סעיף כ"א</ref>: "ועוד יש טעם מפני שאנו ממליכים היום את הקדוש ברוך הוא עלינו והדרך הוא למשוח את המלכים אצל הנהר לרמז שתמשך מלכותו ...לזכר שאנו משולים כדגים חיים שנאחזים במצודה כך אנו נאחזים במצודת המות והדין, ומתוך כך נהרהר יותר בתשובה. עוד טעם סימן שלא ישלוט בנו עין הרע כמו בדגים ונפרה ונרבה כדגים. ויש אומרים הטעם, כי לדגים אין גבינים ועיניהם תמיד פתוחות, כדי לעורר עינא פקיחא דלעילא ...ומנערים שולי הבגדים והוא לרמז בעלמא ליתן לב להשליך את החטאים ולחפש ולחקור דרכיו מהיום והלאה שיהיו בגדיו לבנים ונקיים מכל חטא". | |||
ובשו"ת יביע אומר <ref>חלק ד - או"ח סימן מז ד"ה (א) מהרי"ל</ref> הביא: "ועיין בספר בית מאיר <ref>(סי' תקפ"ג)</ref> שכתב טעם אחר למה שהולכים אל הנהר בר"ה, שהוא ע"ד הפסוק <ref>(בשמואל א', ז')</ref> "וישאבו מים וישפכו לפני ה'". ומתרגם יונתן: "ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם ה'". ובפרש"י שם, שהוא לסימן הכנעה, כלומר, הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכים. וע"ע ברד"ק שם....ועיין בשו"ת עין אליעזר <ref>(חאו"ח סי' נ"א)</ref> סמך למנהג תשליך בר"ה, מהכתוב בנחמיה <ref>(ח', א')</ref> ויאספו כל העם אל הרחוב אשר לפני שער המים וכו' ביום הראשון לחודש השביעי". | |||
[[קטגוריה:ימים נוראים]] | [[קטגוריה:ימים נוראים]] | ||
[[קטגוריה:מנהגים]] | [[קטגוריה:מנהגים]] | ||
גרסה מ־15:36, 23 בנובמבר 2008
|
|
תשליך הוא מנהג אותו נהוג לקיים בראש השנה.
המנהג
במסגרת מנהג, הולכים ביומו הראשון של ראש השנה, לאחר תפילת מנחה, למקווה מים ושם מקיימים את התשליך. התשליך מורכב מאמירת תפילה קצרה בה מופיע הפסוק מספר מיכה "ותשליך במצולות ים כל חטאותם". בחלק מהעדות והנוסחים נהוג להוסיף מזמורי תהילים נוספים. לאחר אמירת התשליך נוהגים לנער את כסי הבגדים ואת שוליהם כמעשה המסמל את השלכת העבירות מעל האדם.
כאשר חל יומו הראשון של ראש השנה בשבת, מקיימים את מצוות התשליך ביומו השני של ראש השנה.
מקור המנהג
מופיע ברמ"א [1]: "והולכין אל הנהר לומר פסוק: ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר (מיכה ז, יט) (מנהגים)".
טעמי המנהג
כתוב במשנה ברורה [2]: "משום דאיתא במדרש שעבר אברהם אבינו עד צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר: "הושיעה כי באו מים עד נפש", ואנו עושין זה זכר לעקידה. וטוב למקום שיש בו דגים חיים לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים". ובשולחן ערוך הרב מופיע בסדר תשליך: "כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא". ובקיצור שולחן ערוך (גאנצפריד) כותב [3]: "ועוד יש טעם מפני שאנו ממליכים היום את הקדוש ברוך הוא עלינו והדרך הוא למשוח את המלכים אצל הנהר לרמז שתמשך מלכותו ...לזכר שאנו משולים כדגים חיים שנאחזים במצודה כך אנו נאחזים במצודת המות והדין, ומתוך כך נהרהר יותר בתשובה. עוד טעם סימן שלא ישלוט בנו עין הרע כמו בדגים ונפרה ונרבה כדגים. ויש אומרים הטעם, כי לדגים אין גבינים ועיניהם תמיד פתוחות, כדי לעורר עינא פקיחא דלעילא ...ומנערים שולי הבגדים והוא לרמז בעלמא ליתן לב להשליך את החטאים ולחפש ולחקור דרכיו מהיום והלאה שיהיו בגדיו לבנים ונקיים מכל חטא".
ובשו"ת יביע אומר [4] הביא: "ועיין בספר בית מאיר [5] שכתב טעם אחר למה שהולכים אל הנהר בר"ה, שהוא ע"ד הפסוק [6] "וישאבו מים וישפכו לפני ה'". ומתרגם יונתן: "ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם ה'". ובפרש"י שם, שהוא לסימן הכנעה, כלומר, הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכים. וע"ע ברד"ק שם....ועיין בשו"ת עין אליעזר [7] סמך למנהג תשליך בר"ה, מהכתוב בנחמיה [8] ויאספו כל העם אל הרחוב אשר לפני שער המים וכו' ביום הראשון לחודש השביעי".