עם סגולה: הבדלים בין גרסאות בדף

ביהדות מציין המושג סגולה אוצר רוחני וייחודי מן הגדולות שנתן הקב"ה לעמו ישראל כשכר על קבלת התורה‏^[1]‏^[2]. בלשון העם, סגולה היא כינוי לחפץ או מעשה טקסי הפועלים על פי אמונה להתגשמות שאיפות או רצונות שונים.

מקור הביטוי

המילה סגולה מופיעה בתנ"ך שש פעמים ככינוי לעם ישראל ולציון אחת מגדולות האל אשר נתן לעמו. לדוגמה:

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" שמות, יט', ה'.

בדברי הימים א' כט', ג' המושג "סגולה" מתאר את האוצרות אותם אגר דוד לבנית בית המקדש.

בקהלת ב' 8 "סגולת מלכים" מדבר על אוצרות המלכים.

על פי רוב הפרשנים, פירוש המילה הוא אוצר ייחודי ויקר. במקומות אחרים החלו להשתמש במילה כביטוי לתכונות או ליכולות מיוחדות שיש לאדם או לחפץ מסוים, ולעתים השתמשו במילה ככינוי לדבר הנוגד את דרך הטבע. רק בימי הביניים החלו להשתמש בביטוי לציון חפץ או פעולה מסוימים המשמשים לשמירה או תועלת כלשהי לאדם המאמין בהם.

סגולות יהודיות נפוצות

סגולות נפוצות ביהדות הן קמעות מרבנים מקובלים אשר עוסקים בתורת הקבלה. יש הנוהגים להגיד פסוקים מסוימים המסוגלים לישועה, או ללכת לקברי צדיקים מתקופת התנאים או תקופות מאוחרות יותר כגון תקופת החסידות, כדי להינצל משעת צרה או לבקש ישועה.

חוקרים כגון גרשם שלום ומשה אידל הראו כי הרבה מן הסגולות המופיעות בספרות היהודית אינן ממקור יהודי.

שאול טשרניחובסקי תיאר סגולה שניתנה לו בילדותו:

במשך זמן ידוע הייתי בן יחיד במלוא מובן המלה: אחותי הבכירה מתה, הצעירה מתה, ואני ילד ויחידי. לשם שמירה יתרה רצעו את תנוך אוזני הימנית והכניסו בה עגיל כסף, עשוי ממטבעות שקיבלו מאת ארבעה זוגות, שאבותיהם, בין מצד האשה, בין מצד הגבר, חיים ובריאים.‏^[3]

סגולות בגמרא

כבר בתקופת התנאים מוצאים את השימוש בסגולות. בתלמוד מובאים סיפורים שונים על שימוש בסגולות.

סגולה לשמירה מכל רע הוא הביטחון בה', כפי שמובא במסכת מנחות: "בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. אמר ליה: כל התולה ביטחונו בהקב"ה, הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא"בבלי מנחות כט.

סגולה לשמירת הדרך היא לוויה. מובא במסכת סוטה: "כל שאינו מלוה ואינו מתלווה כאילו שופך דמים". ועוד (שם): "כל המלווה את חברו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק" (האדם שיצא לדרך אינו ניזוק).‏^[4]

סגולה להצלה מפחד מובאת במסכת מגילה: "מאן דמבעת, אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי. ותקנתו, ידלג מדוכתיה ארבע גרמידי, או ליקרי קריאת שמע, או יאמר עזי דבי טבחא שמינא מינאי".‏^[5]

סגולה לשעת צרה היא להגיד לעילוי נשמת ר' מאיר בעל הנס: "אלהא דמאיר ענני". הסגולה מקורה במעשה המובא במסכת עבודה זרה, י"ח. מסופר שרבי מאיר הבטיח לסוהר שישחרר את גיסתו מבית בושת, שבו הוחזקה על ידי הרומאים כעונש, אם יאמר כדי להינצל "אלהא דמאיר ענני", והבטחתו התקיימה. בשל סיפורים אלו התפתחה אמונה עממית רווחת כי רבי מאיר הבטיח ישועות לכל מי שינדב צדקה לעילוי נשמתו לעניי ארץ ישראל. על כן, ישנם רבים שהולכים להתפלל ליד מה שנחשב לקברו, ותורמים כסף לצדקה. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים "אלהא דמאיר עננו" פעם אחת או שלש או שבע פעמים.

לקריאה נוספת

• צפניה דרורי, אמונת שכל ואמונת סגולה אצל הרמב"ם, בתוך: דרכים לאמונה ביהדות, תשמ"א, עמ' 103-111.
• חיים פוקס, אמת מארץ תצמח
• ליפשיץ, סגולות ישראל

הערות שוליים