יהדות מנטובה: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''יהדות מנטובה''' היה לה עידן זהב הייתה | '''יהדות מנטובה''' היה לה עידן זהב הייתה במאה ה-16 בתקופת שלטונה של הדוכסות לבית גונזנה (Gonzaga) ב[[מנטובה]]. מספר היהודים במנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה - כ7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו יהודים מתושבי העיר אצל משפחת הדוכס בתור [[רופא|רופאים]], [[שחקן|שחקנים]] ו[[מוזיקאי|מוזיקאים]]. עם זאת עיסוקם המרכזי היה [[בנק|בבנקאות]] ומתן הלוואת בריבית. שכן, הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה הקמת מוסדות להלוואה בריבית, תפקיד שהיה אסור לנוצרים. | ||
==תולדות הקהילה== | ==תולדות הקהילה== | ||
העיר כונתה על-ידי יהודי העיר "מן-טובה" כמו שהארץ בה גרו נקראה "אי-טל-יה". הנוכחות בה החלה במאות קודמות. ידוע כי במאה ה-12 עבר בעיר והתיישב בה לזמן מה פרשן המקרא [[רבי אברהם אבן עזרא]]. בתקופת הרנסנס חי בה [[ | העיר כונתה על-ידי יהודי העיר "מן-טובה" כמו שהארץ בה גרו נקראה "אי-טל-יה". הנוכחות בה החלה במאות קודמות. ידוע כי במאה ה-12 עבר בעיר והתיישב בה לזמן מה פרשן המקרא [[רבי אברהם אבן עזרא]]. בתקופת הרנסנס חי בה [[הרב משה זכות]], מראשי הקבלה הלוריאנית - אשר בצעירותו למד את השפה ה[[לטינית]]. לאחר שעמד על דעתו צם 40 יום במטרה לשכוח את השפה הזרה. הוא כלל בסידור התפילה את המנהגים שחודשו על ידי חכמי צפת. | ||
בשנת 1612 חל שינוי במעמד יהודי מנטובה, הדוכס החליט כי היהודים ירוכזו באזור אחד. הכניסה והיציאה ממנו יוגבלו לארבעה שערים. באותה עת היו באזור ששה בתי כנסת, לפי העדות ולפי המשפחות. | בשנת 1612 חל שינוי במעמד יהודי מנטובה, הדוכס החליט כי היהודים ירוכזו באזור אחד. הכניסה והיציאה ממנו יוגבלו לארבעה שערים. באותה עת היו באזור ששה בתי כנסת, לפי העדות ולפי המשפחות. | ||
גרסה מ־20:49, 6 בדצמבר 2008
|
|
יהדות מנטובה היה לה עידן זהב הייתה במאה ה-16 בתקופת שלטונה של הדוכסות לבית גונזנה (Gonzaga) במנטובה. מספר היהודים במנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה - כ7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו יהודים מתושבי העיר אצל משפחת הדוכס בתור רופאים, שחקנים ומוזיקאים. עם זאת עיסוקם המרכזי היה בבנקאות ומתן הלוואת בריבית. שכן, הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה הקמת מוסדות להלוואה בריבית, תפקיד שהיה אסור לנוצרים.
תולדות הקהילה
העיר כונתה על-ידי יהודי העיר "מן-טובה" כמו שהארץ בה גרו נקראה "אי-טל-יה". הנוכחות בה החלה במאות קודמות. ידוע כי במאה ה-12 עבר בעיר והתיישב בה לזמן מה פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא. בתקופת הרנסנס חי בה הרב משה זכות, מראשי הקבלה הלוריאנית - אשר בצעירותו למד את השפה הלטינית. לאחר שעמד על דעתו צם 40 יום במטרה לשכוח את השפה הזרה. הוא כלל בסידור התפילה את המנהגים שחודשו על ידי חכמי צפת.
בשנת 1612 חל שינוי במעמד יהודי מנטובה, הדוכס החליט כי היהודים ירוכזו באזור אחד. הכניסה והיציאה ממנו יוגבלו לארבעה שערים. באותה עת היו באזור ששה בתי כנסת, לפי העדות ולפי המשפחות.
באותה שנה, הדוכסות עברה בירושה לענף צרפתי של המשפחה, אשר היה לו קשר הדוק האימפריה הרומית הקדושה. כתוצאה, העיר עברה מלחמות רבות. חיילות לאנדסקנכט, חילות שכירים גרמנים ידועים באכזריותם, השתלטו על העיר, שדדו אותה עד היסוד והביא עיתם את מחלת הדבר. כמקובל בימי הביניים ממסד הכמורה יחד עם שליטי העיר האשימו את היהודים בהפצת המחלה. ההוכחה בידם הייתה שאחוז התמותה אצל היהודים הוא הנמוך יותר . במרוצת המלחמות, כ-600 יהודים נסו ומצאו מקלט בנסיכות "בוצולו" (principe di Pozzolo), היום בעיר בוצולו (Bozzolo) (MN). כאלף יהודים אחרים, ניסו להימלט דרך הנהר פו, ברפסודות מאולתרות, אבל נסחפו בזרמים העזים של הנהר וטבעו. מאז החלה הירידה ההדרגתית של היהודים במנטובה ומרביתם עזבו אותה [1].
בעת החדשה
מראשית המאה ה-18 החלו יהודים לשוב לעיר. חלק הגיעו מארצות מרכז אירופה והוקמה בה קהילה אשכנזית. משנת 1791 הוקנו זכויות אזרחיות ליהודים בעיר. היה זה בעקבות העברת השלטון בעיר לידי בית הבסבורג. בסוף המאה ה-18 הגיע צבאו של נפוליאון בונפרטה לעיר. רב העיר, אברהם ויטה קולוניה (Abraham Vita Cologna) נבחר להשתתף בהסנהדרין של פריז.
בתהליך איחוד איטליה היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת ממלכת איטליהכמו: ג'יוספה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובני (Rivarolo Mantovano). לאחר מלחמת העולם השנייה מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות בודדות מצויות בעיר.
ניתן להבחין בשרידי הגטו העתיק באזור הרחובות: via Governolo, piazza Bertazzoli, via Norsa ו- piazza Sermide. הבנינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר ולא שונו.
בעיר יש היום שני אתרים יהודים, מלבד בית קברות, שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית הרב. בית הכנסת הנוכחי הוא במבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כבית אבות. בית הכנסת הוקם בשנים 1899 - 1902 והוא בקומה השנייה.
"בית הרב" הוא מבנה, שכנראה היה גר בו הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח המאה ה-17 ובפנלים עם ציורים מהתנ"ך.
ספר המצבות
ביוזמת פרופ' מאורו פירני (Mauro Perani), מרצה ליהדות באוניברסיטת בולניה, ובמימון רשויות ממשלתיות ובנקים מקומיים יצא לאור כרך ובו תיועד של של המצבות ב-14 בתי קברות יהודיים במנטובה והסביבה.
הספר כולל תיאור ותעתיק של 250 מצבות שנמצאות ב-14 בתי קברות בעיר ובסביבתה. בניגוד לבתי הקברות הנוצרית, היהודית קברו את מיתהן רחוק מהעיר. אולי בשל כך נשמרו.
מהמצבות ניתן ללמוד על הפיוט והשירה העברית. טובי המשוררים מאותה תקופה חיברו קינות ופיוטים אשר נכתבו על המצבות. לדוגמא, הרביהודה ממודינה כתב למעלה מ-150 שירים למצבות, כולל למצבה שלו... היתה זו פרנסה שכן משפחות עשירות נהגו לשלם עבור יצירות אלה.
רבי משה זכות שילב בדברים על המצבה מדרשי חז"ל אשר תיארו את ייסורי חיבוט הקבר.
לקריאה נוספת
- יעקב לאטס, ארכיון של אבן, מקור ראשון, 28 נובמבר 2008
Annamaria Mortari e Claudia Bonora. ,diretta da Mauro Perani IL GIARDINO DEGLI EBREI CIMITERI EBRAICI NEL MANTOVANO , Casa Editrice Giuntina di Firenze, 2008