רבי חיים בן עטר (אור החיים): הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (←מעמדו) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
נולד בשנת תנ"ו בסאלי או במוגדור<ref>רוב כותבי תולדותיו כתבו שנולד בסאלי, אולם הרב אהרן מרקוס כתב בספר "החסידות" עמ' 318 שנולד במוגדור (אסואירה). </ref> שבמרוקו לאביו הדרשן רבי משה בן עטר, בנו של [[רבי חיים בן עטר הזקן]]. למד תורה מפי סביו, וגילה כשרונות מיוחדים. כמו כן, השתלפ בתורת הקבלה. בצעירותו נדד עם משפחתו לעיר מקנס, ועם שובו לסאלי נשא את קרובתו פצוניה בן עטר. הוא החל ללמד תלמידים בישיבה בסאלי ולשמש כדרשן וכגבאי צדקה. בהמשך נדד בערי מרוקו. יש המסבירים כי גזר על צמו גלות בעקבות מקרה שבו מת אדם עשיר בעקבות הקפדה שרבי חיים הקפיד עליו על כי רצה לקנות מהבשר המיועד לצדקה<ref>"באר החיים", החל מעמ' 105. </ref>. משלא נולדו לו ילדים נשא אשה נוספת, אסתר, ושתי נשותיו חיו עמו עד יום מותו. לאחר פטירת חמיו, נקלע לסכסוכים משפטיים קשים עם מוסלמים ויהודים שעמדו בקשרי מסחר עם חמיו, ובגין אחד מהם אף ישב לתקופת מה בכלא. כמו כן, משפחתו נקלעה לסכסוך כספי חמור עם משפחת ביבאס<ref>ראו ב[[שו"ת]] "משפט וצדקה ביעקב" של [[רבי יעקב אבן צור]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1107&st=&pgnum=70&hilite= ח"א סי' יד]. </ref>, וכן המצב הכלכלי והבטחוני במרוקו החל להתערער (הוא מעיד כי את ספרו "חפץ ה'" כתב בתקופה רווית פרעות, ועל כן לא תמיד יכול היה להתרכז בכתיבה כיאות). בשנת תצ"א, בהיותו בן 35, נסע לאמסטרדם שבהולנד על מנת להדפיס את ספרו "חפץ ה'". עם חזרתו גילה כי יריביו במרוקו נישלו אותו מבית מדרשו, אז גמלה בלבו ההחלטה הסופית לעלות לארץ ישראל. בדרכו עבר לפס, שם לימד בישיבתו של [[רבי שמואל אבן אלבז]]. בשנת תצ"ט עבר לטיטואן, משם נסע לאלג'יר וממנה הפליג לליוורנו שבאיטליה. בליוורנו המשיך ללמד תורה לבני הקהילה, ואף לנשות הקהילה, וכן ללמד מספר תלמידים שבאו עמו ממרוקו. בליוורנו הדפיס את ספריו "[[אור החיים]]" ו"פרי תואר". כמו כן, החל לארגן את התשתית לעלייתו לא"י, שבה תכנן לייסד ישיבה גדולה. הוא פנה לעשירי ליוורנו על מנת שירימו את תרומתם, וייסד "ועד נאמנים" מעשירי ליוורנו שדאג לממן את פעילות ישיבתו. הוא גייס תלמידים ממרוקו, ולאחר מכן יצא במסע גיוס כספים ברחבי איטליה. בסוף שנת תק"א החל במסע עם תלמידיו מאיטליה לכיוון אלכסנדריה שבמצרים, שם שהו מפני מגפה שפרצה בירושלים, ויצאו בהפלגה ל[[עכו]]<ref>ההפלגה היתה אמורה להגיע ל[[יפו]], שממנה הדרך לירושלים קצרה יותר, אולם רב החובל החליט לעגון בעכו. למפרע התברר כי בכך ניצלו ממגפה שפרצה ביפו באותם ימים. </ref>. בשל המגפה בירושלים נשארו תקופה מסוימת בעכו, והסתובבו בערי הגליל. הם ערכו מסע בקברי הצדיקים בגליל, והגיעו עד [[טבריה]]. בחודש חשוון תק"ב ייסד את ישיבתו בעכו, שכללה את תלמידיו שעלו עמו מאיטליה ומרוקו לצד תלמידים מ[[צפת]] שנלוו אליהם. הוצא לו על ידי רבה של טבריה, [[רבי חיים אבולעפיה]] לייסד את ישיבתו בעיר ואף לרשת את מקומו הרב אבולעפיה לאחר פטירתו. הרב אבולעפיה ניסה לשכנעו כי מצב החיים בירושלים קשה ביותר, ועדיף לחיות בטבריה. לבסוף החליט שלא להיענות להצעתו, ולעלות ירושלימה. תקפה קצרה התגורר בפקיעין. ב[[אלול]] תק"ב עלתה החבורה לירושלים, שם הקים ישיבה בחצרו של [[רבי עמנואל חי ריקי]]. בישיבתו למדו נגלה ונסתר, והחלה להיווצר סביבו קהילה גדולה מבני ירושלים, שכללה גם תלמידי חכמים. בין הבולטים שבתלמידיו באותה תקופה נמנה [[רבי חיים יוסף דוד אזולאי]] (החיד"א), ולפי מקורות מסוימים גם [[רבי אברהם גרשון מקיטוב]] (גיסו של [[הבעל שם טוב]])<ref>יש שחלקו בתוקף על עובדה זו, ויש שאימצו אותה. ראה "באור החיים" עמ' 242-244. </ref>. לצד פעילותו התורנית המרכזית בירושלים, עסק גם בצרכי ציבור, ופעל למען הקהילה אל מול המושל העות'מאני של העיר. בירושלים שהה פחות משנה. בקיץ תק"ג החל לדבר עם תלמידיו על הגאולה הקרבה, והורה להם להכין את עצמם, אולם לאחר תקופה אמר כי הוחמצה השעה. מיד לאחר מכן חלה, וממחלתו נפטר בט"ו ב[[צמוז]] תק"ג (1743), בגיל 47. הוא נקבר בחלקת הספרדים במורדות [[הר הזיתים]], סמוך לקבר [[רבי חזקיה די סילוה]] (בעל "פרי חדש"). | נולד בשנת תנ"ו בסאלי או במוגדור<ref>רוב כותבי תולדותיו כתבו שנולד בסאלי, אולם הרב אהרן מרקוס כתב בספר "החסידות" עמ' 318 שנולד במוגדור (אסואירה). </ref> שבמרוקו לאביו הדרשן רבי משה בן עטר, בנו של [[רבי חיים בן עטר הזקן]]. למד תורה מפי סביו, וגילה כשרונות מיוחדים. כמו כן, השתלפ בתורת הקבלה. בצעירותו נדד עם משפחתו לעיר מקנס, ועם שובו לסאלי נשא את קרובתו פצוניה בן עטר. הוא החל ללמד תלמידים בישיבה בסאלי ולשמש כדרשן וכגבאי צדקה. בהמשך נדד בערי מרוקו. יש המסבירים כי גזר על צמו גלות בעקבות מקרה שבו מת אדם עשיר בעקבות הקפדה שרבי חיים הקפיד עליו על כי רצה לקנות מהבשר המיועד לצדקה<ref>"באר החיים", החל מעמ' 105. </ref>. משלא נולדו לו ילדים נשא אשה נוספת, אסתר, ושתי נשותיו חיו עמו עד יום מותו. לאחר פטירת חמיו, נקלע לסכסוכים משפטיים קשים עם מוסלמים ויהודים שעמדו בקשרי מסחר עם חמיו, ובגין אחד מהם אף ישב לתקופת מה בכלא. כמו כן, משפחתו נקלעה לסכסוך כספי חמור עם משפחת ביבאס<ref>ראו ב[[שו"ת]] "משפט וצדקה ביעקב" של [[רבי יעקב אבן צור]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1107&st=&pgnum=70&hilite= ח"א סי' יד]. </ref>, וכן המצב הכלכלי והבטחוני במרוקו החל להתערער (הוא מעיד כי את ספרו "חפץ ה'" כתב בתקופה רווית פרעות, ועל כן לא תמיד יכול היה להתרכז בכתיבה כיאות). בשנת תצ"א, בהיותו בן 35, נסע לאמסטרדם שבהולנד על מנת להדפיס את ספרו "חפץ ה'". עם חזרתו גילה כי יריביו במרוקו נישלו אותו מבית מדרשו, אז גמלה בלבו ההחלטה הסופית לעלות לארץ ישראל. בדרכו עבר לפס, שם לימד בישיבתו של [[רבי שמואל אבן אלבז]]. בשנת תצ"ט עבר לטיטואן, משם נסע לאלג'יר וממנה הפליג לליוורנו שבאיטליה. בליוורנו המשיך ללמד תורה לבני הקהילה, ואף לנשות הקהילה, וכן ללמד מספר תלמידים שבאו עמו ממרוקו. בליוורנו הדפיס את ספריו "[[אור החיים]]" ו"פרי תואר". כמו כן, החל לארגן את התשתית לעלייתו לא"י, שבה תכנן לייסד ישיבה גדולה. הוא פנה לעשירי ליוורנו על מנת שירימו את תרומתם, וייסד "ועד נאמנים" מעשירי ליוורנו שדאג לממן את פעילות ישיבתו. הוא גייס תלמידים ממרוקו, ולאחר מכן יצא במסע גיוס כספים ברחבי איטליה. בסוף שנת תק"א החל במסע עם תלמידיו מאיטליה לכיוון אלכסנדריה שבמצרים, שם שהו מפני מגפה שפרצה בירושלים, ויצאו בהפלגה ל[[עכו]]<ref>ההפלגה היתה אמורה להגיע ל[[יפו]], שממנה הדרך לירושלים קצרה יותר, אולם רב החובל החליט לעגון בעכו. למפרע התברר כי בכך ניצלו ממגפה שפרצה ביפו באותם ימים. </ref>. בשל המגפה בירושלים נשארו תקופה מסוימת בעכו, והסתובבו בערי הגליל. הם ערכו מסע בקברי הצדיקים בגליל, והגיעו עד [[טבריה]]. בחודש חשוון תק"ב ייסד את ישיבתו בעכו, שכללה את תלמידיו שעלו עמו מאיטליה ומרוקו לצד תלמידים מ[[צפת]] שנלוו אליהם. הוצא לו על ידי רבה של טבריה, [[רבי חיים אבולעפיה]] לייסד את ישיבתו בעיר ואף לרשת את מקומו הרב אבולעפיה לאחר פטירתו. הרב אבולעפיה ניסה לשכנעו כי מצב החיים בירושלים קשה ביותר, ועדיף לחיות בטבריה. לבסוף החליט שלא להיענות להצעתו, ולעלות ירושלימה. תקפה קצרה התגורר בפקיעין. ב[[אלול]] תק"ב עלתה החבורה לירושלים, שם הקים ישיבה בחצרו של [[רבי עמנואל חי ריקי]]. בישיבתו למדו נגלה ונסתר, והחלה להיווצר סביבו קהילה גדולה מבני ירושלים, שכללה גם תלמידי חכמים. בין הבולטים שבתלמידיו באותה תקופה נמנה [[רבי חיים יוסף דוד אזולאי]] (החיד"א), ולפי מקורות מסוימים גם [[רבי אברהם גרשון מקיטוב]] (גיסו של [[הבעל שם טוב]])<ref>יש שחלקו בתוקף על עובדה זו, ויש שאימצו אותה. ראה "באור החיים" עמ' 242-244. </ref>. לצד פעילותו התורנית המרכזית בירושלים, עסק גם בצרכי ציבור, ופעל למען הקהילה אל מול המושל העות'מאני של העיר. בירושלים שהה פחות משנה. בקיץ תק"ג החל לדבר עם תלמידיו על הגאולה הקרבה, והורה להם להכין את עצמם, אולם לאחר תקופה אמר כי הוחמצה השעה. מיד לאחר מכן חלה, וממחלתו נפטר בט"ו ב[[צמוז]] תק"ג (1743), בגיל 47. הוא נקבר בחלקת הספרדים במורדות [[הר הזיתים]], סמוך לקבר [[רבי חזקיה די סילוה]] (בעל "פרי חדש"). | ||
==מעמדו== | ==מעמדו== | ||
רבי חיים תפס מעמד נכבד מאד בישראל. ספריו "אור החיים" התפשטו עד מהרה, ואף נפוצו ברחבי אירופה. הבעל שפ טוב דיבר רבות על גדולתו ורוחק קדשו, ובעקבות כך, ב[[תנועת החסידות]] מתייחסים לאיו בהערצה גדולה, ולומים רבות בספר "אור החיים"<ref>ראה בדברי החיד"א, מערכת ספרים אות א', ערך "אור החיים": ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה ע"י שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".</ref>. בשם [[רבי ישראל מרוז'ין]] אומרים, כי הלימוד בספר "אור החיים" מסוגל לטהר את הנפש כפי ש[[ספר הזוהר]] מסוגל. [[רבי חיים מצאנז]] פסק כי מלמד תינוקות שאמר שספר אור החיים לא נכתב ברוח הקודש הינו כופר ואפיקורוס, ויש לפטרו {{מקור|דברי חיים יו"ד ח"ב קה|כן}}. | רבי חיים תפס מעמד נכבד מאד בישראל. ספריו "אור החיים" התפשטו עד מהרה, ואף נפוצו ברחבי אירופה. הבעל שפ טוב דיבר רבות על גדולתו ורוחק קדשו, ובעקבות כך, ב[[תנועת החסידות]] מתייחסים לאיו בהערצה גדולה, ולומים רבות בספר "אור החיים"<ref>ראה בדברי החיד"א, מערכת ספרים אות א', ערך "אור החיים": ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה ע"י שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".</ref>. בשם [[רבי ישראל מרוז'ין]] אומרים, כי הלימוד בספר "אור החיים" מסוגל לטהר את הנפש כפי ש[[ספר הזוהר]] מסוגל. [[רבי חיים מצאנז]] פסק כי מלמד תינוקות שאמר שספר אור החיים לא נכתב ברוח הקודש הינו כופר ואפיקורוס, ויש לפטרו {{מקור|דברי חיים יו"ד ח"ב קה|כן}}. | ||
==ספריו== | ==ספריו== | ||
* '''[[אור החיים]]'''- ספרו על התורה. פירוש יסודי ובסיסי, המשלב פשט עם דברי חז"ל וקבלה. | * '''[[אור החיים]]'''- ספרו על התורה. פירוש יסודי ובסיסי, המשלב פשט עם דברי חז"ל וקבלה. | ||
גרסה מ־23:02, 5 ביולי 2015
|
|
רבי חיים בן עטר היה תלמיד חכם, מקובל וראש ישיבה במרוקו, באיטליה ובירושלים. נודע בזכות ספרו אור החיים על התורה.
תולדות חייו
נולד בשנת תנ"ו בסאלי או במוגדור[1] שבמרוקו לאביו הדרשן רבי משה בן עטר, בנו של רבי חיים בן עטר הזקן. למד תורה מפי סביו, וגילה כשרונות מיוחדים. כמו כן, השתלפ בתורת הקבלה. בצעירותו נדד עם משפחתו לעיר מקנס, ועם שובו לסאלי נשא את קרובתו פצוניה בן עטר. הוא החל ללמד תלמידים בישיבה בסאלי ולשמש כדרשן וכגבאי צדקה. בהמשך נדד בערי מרוקו. יש המסבירים כי גזר על צמו גלות בעקבות מקרה שבו מת אדם עשיר בעקבות הקפדה שרבי חיים הקפיד עליו על כי רצה לקנות מהבשר המיועד לצדקה[2]. משלא נולדו לו ילדים נשא אשה נוספת, אסתר, ושתי נשותיו חיו עמו עד יום מותו. לאחר פטירת חמיו, נקלע לסכסוכים משפטיים קשים עם מוסלמים ויהודים שעמדו בקשרי מסחר עם חמיו, ובגין אחד מהם אף ישב לתקופת מה בכלא. כמו כן, משפחתו נקלעה לסכסוך כספי חמור עם משפחת ביבאס[3], וכן המצב הכלכלי והבטחוני במרוקו החל להתערער (הוא מעיד כי את ספרו "חפץ ה'" כתב בתקופה רווית פרעות, ועל כן לא תמיד יכול היה להתרכז בכתיבה כיאות). בשנת תצ"א, בהיותו בן 35, נסע לאמסטרדם שבהולנד על מנת להדפיס את ספרו "חפץ ה'". עם חזרתו גילה כי יריביו במרוקו נישלו אותו מבית מדרשו, אז גמלה בלבו ההחלטה הסופית לעלות לארץ ישראל. בדרכו עבר לפס, שם לימד בישיבתו של רבי שמואל אבן אלבז. בשנת תצ"ט עבר לטיטואן, משם נסע לאלג'יר וממנה הפליג לליוורנו שבאיטליה. בליוורנו המשיך ללמד תורה לבני הקהילה, ואף לנשות הקהילה, וכן ללמד מספר תלמידים שבאו עמו ממרוקו. בליוורנו הדפיס את ספריו "אור החיים" ו"פרי תואר". כמו כן, החל לארגן את התשתית לעלייתו לא"י, שבה תכנן לייסד ישיבה גדולה. הוא פנה לעשירי ליוורנו על מנת שירימו את תרומתם, וייסד "ועד נאמנים" מעשירי ליוורנו שדאג לממן את פעילות ישיבתו. הוא גייס תלמידים ממרוקו, ולאחר מכן יצא במסע גיוס כספים ברחבי איטליה. בסוף שנת תק"א החל במסע עם תלמידיו מאיטליה לכיוון אלכסנדריה שבמצרים, שם שהו מפני מגפה שפרצה בירושלים, ויצאו בהפלגה לעכו[4]. בשל המגפה בירושלים נשארו תקופה מסוימת בעכו, והסתובבו בערי הגליל. הם ערכו מסע בקברי הצדיקים בגליל, והגיעו עד טבריה. בחודש חשוון תק"ב ייסד את ישיבתו בעכו, שכללה את תלמידיו שעלו עמו מאיטליה ומרוקו לצד תלמידים מצפת שנלוו אליהם. הוצא לו על ידי רבה של טבריה, רבי חיים אבולעפיה לייסד את ישיבתו בעיר ואף לרשת את מקומו הרב אבולעפיה לאחר פטירתו. הרב אבולעפיה ניסה לשכנעו כי מצב החיים בירושלים קשה ביותר, ועדיף לחיות בטבריה. לבסוף החליט שלא להיענות להצעתו, ולעלות ירושלימה. תקפה קצרה התגורר בפקיעין. באלול תק"ב עלתה החבורה לירושלים, שם הקים ישיבה בחצרו של רבי עמנואל חי ריקי. בישיבתו למדו נגלה ונסתר, והחלה להיווצר סביבו קהילה גדולה מבני ירושלים, שכללה גם תלמידי חכמים. בין הבולטים שבתלמידיו באותה תקופה נמנה רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), ולפי מקורות מסוימים גם רבי אברהם גרשון מקיטוב (גיסו של הבעל שם טוב)[5]. לצד פעילותו התורנית המרכזית בירושלים, עסק גם בצרכי ציבור, ופעל למען הקהילה אל מול המושל העות'מאני של העיר. בירושלים שהה פחות משנה. בקיץ תק"ג החל לדבר עם תלמידיו על הגאולה הקרבה, והורה להם להכין את עצמם, אולם לאחר תקופה אמר כי הוחמצה השעה. מיד לאחר מכן חלה, וממחלתו נפטר בט"ו בצמוז תק"ג (1743), בגיל 47. הוא נקבר בחלקת הספרדים במורדות הר הזיתים, סמוך לקבר רבי חזקיה די סילוה (בעל "פרי חדש").
מעמדו
רבי חיים תפס מעמד נכבד מאד בישראל. ספריו "אור החיים" התפשטו עד מהרה, ואף נפוצו ברחבי אירופה. הבעל שפ טוב דיבר רבות על גדולתו ורוחק קדשו, ובעקבות כך, בתנועת החסידות מתייחסים לאיו בהערצה גדולה, ולומים רבות בספר "אור החיים"[6]. בשם רבי ישראל מרוז'ין אומרים, כי הלימוד בספר "אור החיים" מסוגל לטהר את הנפש כפי שספר הזוהר מסוגל. רבי חיים מצאנז פסק כי מלמד תינוקות שאמר שספר אור החיים לא נכתב ברוח הקודש הינו כופר ואפיקורוס, ויש לפטרו (דברי חיים יו"ד ח"ב קה).
ספריו
- אור החיים- ספרו על התורה. פירוש יסודי ובסיסי, המשלב פשט עם דברי חז"ל וקבלה.
- חפץ ה' - על התלמוד.
- פרי תואר על השולחן ערוך.
- ראשון לציון- על הנ"ך.
- ראשון לציון- על כמה ממסכתות הש"ס, רמב"ם ושולחן ערוך.
- אגרות ותשובות רבנו חיים בן עטר- כולל חמישה חלקים: "לקוטי שמועות"- דברי תורה שנרשמו ע"י תלמידיו, "תשובת ופסקים"- פסקי דין שכתב, "מכתבים ואגרות", "קינות" על פטירתו ו"הספדים" שנישאו עליו.
לקריאה נוספת
- הרב ראובן מרגליות, תולדות אור החיים, בהוצאת "בית מוריה", באר שבע.
- שמואל צדיק, שבח צדיק באר שבע תשס"ח.
- הרב יעקב לוי, באור החיים, מכון עוז והדר, ירושלים תשע"ד.
- אברהם משי זהב, תולדות אור החיים, ירושלים תשל"ה.
- חנוך ריגל, נר המערבי, מכון אור החיים, בני ברק, תשע"ג.
- אליהו חיים קרליבך, יד אור החיים הקדוש ותולדותיו הוצאת מוסד זכר נפתלי, ניו ג'רזי תשמ"א.
- אלעזר טויטו, רבי חיים בן עטר ופירושו אור החיים על התורה, הוצאת מכללת אורות ישראל, אלקנה- רחובות, תשמ"ב.
- הרב יוסף חיים אוהב ציון, ירחון תרוני "יתד המאיר" גליון 137 תמוז תשע"ג, סימן תרנח.
- הרב אליהו רפאל מרציאנו, עטרת חכמים, ירושלמים תשע"ג.
קישורים חיצוניים
- תולדות ומעשיות מרבי חיים בן עטר
- הרב בן ציון מוצפי, "אור החיים הקדוש", אתר ישיבה
- עודד מזרחי, 'אותיות פורחות באויר', אתר ישיבה
הערות שוליים
- ↑ רוב כותבי תולדותיו כתבו שנולד בסאלי, אולם הרב אהרן מרקוס כתב בספר "החסידות" עמ' 318 שנולד במוגדור (אסואירה).
- ↑ "באר החיים", החל מעמ' 105.
- ↑ ראו בשו"ת "משפט וצדקה ביעקב" של רבי יעקב אבן צור, ח"א סי' יד.
- ↑ ההפלגה היתה אמורה להגיע ליפו, שממנה הדרך לירושלים קצרה יותר, אולם רב החובל החליט לעגון בעכו. למפרע התברר כי בכך ניצלו ממגפה שפרצה ביפו באותם ימים.
- ↑ יש שחלקו בתוקף על עובדה זו, ויש שאימצו אותה. ראה "באור החיים" עמ' 242-244.
- ↑ ראה בדברי החיד"א, מערכת ספרים אות א', ערך "אור החיים": ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה ע"י שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".