ביכורים: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
אביר על סוס (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
פירות שבעת המינים שהבשילו ראשונה, | פירות שבעת המינים שהבשילו ראשונה, חובה להביאם לבית המקדש וליתנם לכהנים. | ||
==החייבים== | |||
כל איש מישראל, שיש לו שדה או כרם, מצווה להביא ביכורים לבית המקדש וליתנם לכהנים, שנאמר {{מקור|שמות כג, יט; שם לד, כו|כן}}: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך". ברם, לא מכל הפירות חייבים להביא ביכורים אלא רק משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והם: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. | כל איש מישראל, שיש לו שדה או כרם, מצווה להביא ביכורים לבית המקדש וליתנם לכהנים, שנאמר {{מקור|שמות כג, יט; שם לד, כו|כן}}: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך". ברם, לא מכל הפירות חייבים להביא ביכורים אלא רק משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והם: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. | ||
==סימונם== | |||
כיצד קובעים מה הם הפירות שהבשילו ראשונים? - אדם יורד לשדהו ורואה תאנה שהתחילה להבשיל, או אשכול ענבים שהתחיל להבשיל, או רימון שהתחיל להבשיל וכיוצא בזה - קושר עליהם גמי {{מקור|כמין חוט של גומא|כן}}, לסימן שהופרשו לביכורים, ואומר: "הרי אלו ביכורים". | כיצד קובעים מה הם הפירות שהבשילו ראשונים? - אדם יורד לשדהו ורואה תאנה שהתחילה להבשיל, או אשכול ענבים שהתחיל להבשיל, או רימון שהתחיל להבשיל וכיוצא בזה - קושר עליהם גמי {{מקור|כמין חוט של גומא|כן}}, לסימן שהופרשו לביכורים, ואומר: "הרי אלו ביכורים". | ||
==שיעורם== | |||
הביכורים הינם מן הדברים שאין להם שיעור, אולם בירושלמי מובאת ברייתא, שחכמים קבעו שיעור לביכורים: אחד מששים. | |||
==קריאה== | |||
בהבאת ביכורים ישנה מצווה נוספת, והיא מצוות "מקרא ביכורים", שבבוא האדם עם טנא הביכורים אל הכהן בבית המקדש הריהו מצהיר תחילה דברי הודיה לה': "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" - כלומר בפרי הביכורים שהבאתי הריני מודה לה' שהביאני אל הארץ הזאת; והוא ממשיך אחר כך בקריאת הפרשה מ"ארמי אבד אבי וירד מצרימה..." עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" {{מקור|דברים כו|כן}}. פרשה זו נקראת: פרשת מקרא ביכורים, או: וידוי ביכורים, כלומר תפילת הודיה לה' על החסדים שעשה עמנו, שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. | בהבאת ביכורים ישנה מצווה נוספת, והיא מצוות "מקרא ביכורים", שבבוא האדם עם טנא הביכורים אל הכהן בבית המקדש הריהו מצהיר תחילה דברי הודיה לה': "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" - כלומר בפרי הביכורים שהבאתי הריני מודה לה' שהביאני אל הארץ הזאת; והוא ממשיך אחר כך בקריאת הפרשה מ"ארמי אבד אבי וירד מצרימה..." עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" {{מקור|דברים כו|כן}}. פרשה זו נקראת: פרשת מקרא ביכורים, או: וידוי ביכורים, כלומר תפילת הודיה לה' על החסדים שעשה עמנו, שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. | ||
==טעמי המצוה== | |||
לזכור כי ה' הוא המשפיע וזן את בריותיו<ref>[http://www.parashat-hashavua.com/2014/09/ki-tavo.html מעלת מצוות ביכורים] באתר [http://www.parashat-hashavua.com/ פרשת השבוע]</ref>. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:מתנות כהונה]] | [[קטגוריה:מתנות כהונה]] | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־12:10, 2 בספטמבר 2015
|
|
פירות שבעת המינים שהבשילו ראשונה, חובה להביאם לבית המקדש וליתנם לכהנים.
החייבים
כל איש מישראל, שיש לו שדה או כרם, מצווה להביא ביכורים לבית המקדש וליתנם לכהנים, שנאמר (שמות כג, יט; שם לד, כו): "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך". ברם, לא מכל הפירות חייבים להביא ביכורים אלא רק משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והם: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
סימונם
כיצד קובעים מה הם הפירות שהבשילו ראשונים? - אדם יורד לשדהו ורואה תאנה שהתחילה להבשיל, או אשכול ענבים שהתחיל להבשיל, או רימון שהתחיל להבשיל וכיוצא בזה - קושר עליהם גמי (כמין חוט של גומא), לסימן שהופרשו לביכורים, ואומר: "הרי אלו ביכורים".
שיעורם
הביכורים הינם מן הדברים שאין להם שיעור, אולם בירושלמי מובאת ברייתא, שחכמים קבעו שיעור לביכורים: אחד מששים.
קריאה
בהבאת ביכורים ישנה מצווה נוספת, והיא מצוות "מקרא ביכורים", שבבוא האדם עם טנא הביכורים אל הכהן בבית המקדש הריהו מצהיר תחילה דברי הודיה לה': "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" - כלומר בפרי הביכורים שהבאתי הריני מודה לה' שהביאני אל הארץ הזאת; והוא ממשיך אחר כך בקריאת הפרשה מ"ארמי אבד אבי וירד מצרימה..." עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" (דברים כו). פרשה זו נקראת: פרשת מקרא ביכורים, או: וידוי ביכורים, כלומר תפילת הודיה לה' על החסדים שעשה עמנו, שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש.
טעמי המצוה
לזכור כי ה' הוא המשפיע וזן את בריותיו[1].