מפתח

מפתח הוא כלי המשמש לאבטחה של חפצים ומבנים ומאפשר למחזיק בו לנעול ולפתוח מנעולים המתאימים רק לו. השימוש במפתחות ומנעולים מתועד כבר מתקופת התנ"ך.^[1]. סוגיות הלכתיות רבות נוגעות בענייני המפתח והנעילה. הן לעניין שבת, חזקות, הלכות שכנים ועוד. לשם הבנת הלכות אלו בצורה מלאה יש להבין כיצד היו נראים ובנויים המפתחות בימי חז"ל, וגדולי הדורות לצד חוקרים רבים עסקו רבות בחקירת צורת ותכונות המפתח.

אזכורים בחז"ל

במקומות רבים בש"ס ניתן למצוא אזכורים למפתח. הנה מספר מקורות עיקריים הנותנים לנו הסתכלות על מבנה המפתח בימי חז"ל:

מפתחות עם חפין ונקבים

לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים דברי רבי מאיר אמרו לו מעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה. (עירובין י ט)
מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו, טמא.(כלים יב ה)
מסמר שעקמו לו להיות פותח ונועל, טמא. (בבא מציעא ב יד)
פותחת של עץ והפין שלה של מתכת אפילו אחת טמאה. פותחת של מתכת והפין שלה של עץ טהורה... השן שבטס שבפותחת ושבמפתח טמאה. (כלים יג ו)
מפתח של ארכובה שנשבר מתוך ארכובתו טהור. רבי יהודה מטמא מפני שהוא פותח בו מבפנים ושל גם שנשבר מתוך גומו טהור. היו בו חפין ונקבין טמא נטלו חפין טמא מפני נקבין נסתתמו נקבין טמא מפני חפין נטלו חפין ונסתתמו נקבין או שפרצו זה לתוך זה, טהור. (כלים יד ח)
שמואל חלץ על שהאיר עיניו במשנתו ומה האיר עיניו במשנתו א"ר יוסי בר' בון מפתח אחד יורד לאמת בית השחי אחד פותח כיון. ומהו אחד יורד לאמת בית השחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח. (הוריות ג
תנו רבנן חפי פותחת טהורים קבען בפותחת טהורים. ושל גל אף על פי שחברן לדלת וקבען במסמרים טהורים שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. (שבת פא א)

דיונים בהבנת דברי חז"ל

מה זה פותחת? רב האי גאון בפירושו על מסכת שבת פא ע"א (מובא ברבנו חננאל) כותב:" חף דתני הכא וחפים דתניא הכא - שינים. שעשו שינים מחתיכה של עץ וקורין בלש' פרסי. דנר אגנאת - מן נודעים בבבל. יש חפים בנגר שהן תלויין ועומדין כקבורים בתוך העין (נ"א: העץ) שהוא בית הנגר". אנו רואים שרב האי גאון מתייחס לפותחת כאל מפתח. השאלה היא איך יפרנס את המשנה בכלים "השן שבפותחת ושבמפתח"? וכך הוא בכל נוסחאות המשנה.

מה זה "מפתח של ארכובה"? כי המשנה אומרת שכאשר הוא נשבר יש בו שימוש "מבפנים".

מפתח ארכובה

ההסבר של פרופ' שפרבר ^[2] שמדובר שהשיינים נשארו ואפשר לפתוח את המנעול למי שעומד בפנים, נסתרת מלשון המשנה. שכן הרישא של המשנה עוסקת במפתח ללא חפין ונקבים. יותר סביר שמדובר במפתח מתקפל, כלשון התוספתא "רכובה" וכפי שציין שפרבר במאמרו הע' מספר 3. וראה גם במאמר של ד"ר עמית ^[3] שמביא פירוש זה מספרו של ר' יעקב ספיר. ועל השאלה שלו "שלא מצינו מפתח מתקפל מאותם ימים", התשובה היא שכנראה שכן נמצא (ראה תמונת הארכובה ומפתח החפין בערך זה). אולם עדיין לא מובן הניסוח "מבפנים".

השאלה הגדולה היא מה ההבדל בין "חפין" לבין "שן"? באותה משנה מדברים על חפין של מתחת שלא מקבלים טומאה בפני עצמן, והשן כן מקבל טומאה. יש הגיון בדברי ספראי ששן הוא חפין מפותח ובעל צורה ייחודית מושקעת והוא מתברג לתוך המפתח, ולכן נחשב לכלי שמקבל טומאה. אבל צריך איזה אסמכתא לזה.

המשנה במסכת שבת "לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים וכו' " וכל הסוגיא שם של פתחי חנויות. חשוב להבין במה מדובר? האם מדובר כדברי שפרבר, שהיה חור בדלת ובעל הבית הכניס את ידו לרשות אחרת כדי לפתוח ולסגור, או שרק הכניסו מפתח? גם האם הנעילה הייתה מפני גנבים, איך זה שהשאירו את המפתח על האיסקופה? ראה מאמר מצורף תלמוד האיגוד - "לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים" על פירוש הסוגיא מתוך תלמוד האיגוד, ועדיין הדברים אינם מתיישבים על הלב.