כלי שני

הגדרה הלכתית. כלי שני הוא כלי שבו אוכל או משקה חם שהוכנס לתוכו מכלי ראשון (בכלי שעמד על האש).

להלכה כלי שני אינו מבשל.

מצבים שכלי שני מבשל

קלי הבישול מתבשלים אף בכלי שני ^{(דרוש מקור)}.
לדוגמה, עלי תה נחשבים לקלי הבישול, ומתבשלים אף בכלי שני. מסיבה זו מכינים תמצית תה בערב שבת, כדי שלא לבשל את עלי התה בשבת.
יש הנוהגים בהכנת תה בשבת להכינו בכלי שלישי (כלומר לשפוך את המשקה לכלי נוסף לפני הכנסת התה), וסוברים שכלי שלישי אינו מבשל אף בקלי הבישול.

ישנה מחלוקת ^{(דרוש מקור)} האם העברה במצקת נחשבת ככלי נוסף, האם המצקת נחשבת כלי שני, והקערה כלי שלישי או שהכלי נחשב כלי שני.

חלב שנשפך מכלי ראשון על הקרקע, והעמידו עליו קדרה חמה, החלב שנחשב ככלי שני מבליע בקדרה, והקדרה נאסרת על ידי כך (אך התבשיל מותר). ^[1]
כלי שני שהיד סולדת בו, יש סוברים שמבליע ^[2]

↑ כך מבואר ברמ"א על יורה דעה סימן צב סעיף ז, וז"ל: "ואם נשפך חלב או שאר איסור רותח על גבי קרקע והעמידו עליו קדירה חמה אם מה שנשפך אינו אצל האש לא הוי רק כלי שני ולכן הקדירה אסורה דבולע קצת והתבשיל מותר דתתאה גבר" (הגהת ש"ד סימן נ"ה):
↑ כתב בדרכי תשובה סימן צב ס"ק ק"ל וז"ל: "עפר״ח סק״ל שכתב 'ומשמע דאע״פ שהיס״ב בהחלב אפ״ה התבשיל מותר ואם אין היס״ב לא מקרי כלי שני אבל לפי מה שהעליתי לעיל סי׳ ס״ח ס״ק י״ח (ר״ל שכ׳ וכשהיס״ב גם כ״ש אוסר) ממילא גם כאן כשהחלב רותח בכדי שהיס״ב אוסר הקדירה וכל מה שבתוכה", עכ"ל.