כיור

כלי גדול מלא מים, לרחיצת ידי הכהנים ורגליהם.

במשכן: בין פתח אוהל מועד ובין המזבח, נטוי קצת לצד דרום, עמד הכיור, והוא, כמין דוד גדול, עשוי נחושת, שממנו היו הכהנים רוחצים את ידיהם ורגליהם בבואם אל אוהל מועד או בגשתם אל המזבח, שנאמר (שמות ל, כ): "ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה, ונתת אותו בין אוהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים. ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו, או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'".

בתחתית הכיור, סמוך לשוליו, היו קבועים שני ברזים משני צידיו.

בכדי שיוכלו הכהנים לקדש את ידיהם ורגליהם בעמידה, יד ורגל בבת אחת, הגביהו את הכיור והעמידוהו על כן נחושת. כן זה עשוי היה כמין יורה הפוכה על פיה, רחב למטה וצר למעלה.

הכהן היה עומד ומגביה את רגלו הימנית ורוחץ את ידו הימנית ביחד עם רגלו הימנית, ואחר כך רוחץ את רגלו השמאלית ביחד עם ידו השמאלית.

מידת כיורו של המשכן לא נתפרש. ברם, היה צריך להיות בו שיעור מים בכדי לקדש ממנו ארבעה כהנים, שנאמר: "ורחצו ממנו משה, אהרן ובניו".

בבית המקדש: הכיור עמד בין האולם למזבח בצד דרום, ובו שנים עשר ברזים. "הכיור שעשה שלמה היה ארבע אמות על ארבע אמות ברום שלוש אמות".