פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט לד כה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:18, 27 באפריל 2018 מאת Davidn (שיחה | תרומות) (הוספת קישור למקור)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט לד כה

סעיף כה - כו, האם אדם נפסל על פי עצמו

בגמרא במסכת סנהדרין סנהדרין ט ב רב יוסף אומר שאדם יכול להעיד שמישהו רבע אותו לאונסו, וביחד עם אחר הורגים את הרובע לפי עדותם. אם טוען שרבע אותו לרצונו, אינו נאמן כי הוא רשע ונפסל לעדות. רבא חולק על רב יוסף ואומר שאפילו אם מעיד שרבע אותו לרצונו נאמן, כי אדם קרוב אצל עצמו ולא נאמן לשים את עצמו רשע. לכן מחלקים את דיבורו ומאמינים רק למה שלא נוגע אליו.

הגמרא מביאה פסיקה נוספת של רבא באותו האופן, שאם אדם העיד על מישהו שבא על אשתו עושים פלגינן דיבורא, ומאמינים רק למה שנוגע לבועל אך לא בנוגע לאשת העד, כי הוא קרוב אליה.

רמב"ם, טור ושו"ע: אין אדם משים עצמו רשע, ולכן אדם לא יכול לפסול את עצמו בעבירה אלא רק על פי עדים. אמנם, לכתחילה אין להזמין אדם כזה להעיד (רמב"ם, ב"י ורמ"א).


לפי זה אם אדם מעיד על מישהו שרבע אותו לרצונו, בא על אשתו או שהלווה לו בריבית - הוא ואחר מצטרפים לפוסלו .

מרדכי ורמ"א: מאותה הסיבה נגזל יכול להעיד על גזלן, ובכל המקרים יכול להעיד אם אין לו הנאה מהעדות.


⦿ חשוד על העריות

רב נחמן בהמשך המסכת (שם כו/ב) סנהדרין כו ב סובר שהחשוד על העריות כשר לעדות, אך אינו נאמן להתיר אישה לשוק (לגרסת הרי"ף והרא"ש, רב נחמן סובר שבכל עדות אשה אינו נאמן). רב ששת חולק עליו וסובר שפסול לכל עדות.

הראשונים נחלקו מי הוא החשוד על העריות. רש"י ורי"ף סוברים שהכוונה לאדם שיש עדים על כך שבא על עריות אלא שלא התרו בו, ואילו הרא"ש והרז"ה סוברים שהכוונה לאדם שרגיל בעריות ומתייחד עמהן, ואמנם יש על כך קול בציבור אך לא עדים (גם במקרה הזה הוא חייב מלקות, כדקיי"ל 'מלקין על לא טובה השמועה').

רב האי גאון ורי"ף: הלכה כרב ששת כי הלכה כמותו באיסורים והחשוד פסול לכל עדות.

רא"ש ורז"ה: הלכה כרב נחמן למרות שבדרך כלל הלכה כרב ששת (כי רב ששת לא נחלק עליו בצורה ישירה אלא תמה על דבריו, האמוראים דנו בדברי רב נחמן ופסול עדות דומה יותר לדיני ממונות מאשר לאיסורים).

ב"י: כשיש עדים שבא על הערווה לכו"ע פסול לכל עדות (לרי"ף הלכה כרב ששת, ולרא"ש אמנם הלכה כרב נחמן, אבל הוא לא דיבר על זה). המתייחד עם אחת מהעריות וחשוד עליהם לכו"ע כשר לשאר העדויות (לרי"ף הגמרא לא דיברה על זה, ולרא"ש רב נחמן התיר בשאר העדויות). בעדות אשה פסול מלהוציא אותה לשוק ויש להסתפק בעדות על קידושין.

רמ"א: המתייחד עם אחת מהעריות וחשוד עליהן כשר לשאר העדויות ופסול לכל עדות אשה (כדעת הרא"ש).

ח"מ וב"ש: פסול לעדות אשה מדרבנן בלבד, כי איסור ייחוד אינו מהתורה ואין עדים על ביאה ממש. המחבק או מנשק עריות האסורות בכרת או במיתת בי"ד פסול מדאורייתא כי עבר על איסור תורה (ב"ש לפי שיטת הרמב"ם).


⦿בועל ארוסה, גויה ונידה

רב האי גאון ומרדכי: הבועל ארוסתו ללא כתובה, גויה או נידה - פסול לעדות.

ב"י: הבועל את ארוסתו כשאיננה נידה פסול מדרבנן בלבד, כי האיסור הוא מדרבנן.

דרכי משה: גם הבועל גויה עושה איסור דרבנן בלבד ופסול מדרבנן.

תומים, נתיבות ופת"ש: אם בועל גויה בדרך אישות ובפרהסיא האיסור הוא מהתורה וגם פסול לעדות מדאורייתא.