ראובן

 ערך זה עוסק בראובן בן-יעקב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ראובן (פירושונים)

סמל ראובן - אבן אודם (ראו להלן), צבע דגלו אדום, ומצוירים עליו דודאים, שמסמלים את מסירותו לאימו - מתוך ויטראז מבית כנסת זיכרון משכן שילה

ראובן או ראובן בן יעקב הוא אחד משבטי ישראל, בנם הבכור של יעקב אבינו ולאה אימנו. מעמדו בתור הבכור למשפחה נשמר, גם לאחר שספג בקורת על התנהגותו. וכך נאמר גם בספר בראשית :"בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן ...(ל"ה,כ"ג). וגם בספר שמות:"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה - יעקב ובניו - בכֹר יעקב ראובן".

בספר דברי הימים מוסבר מדוע הפסיד את הבכורה ל בני יוסף וליהודה:"וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר-יִשְׂרָאֵל כִּי-הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן-יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה. ב כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף.(א',ה'א'-ב')

לפי סדר עולם רבא הוא נולד בשנה השמינית להיות יעקב אבינו בחרן, שנת 2,193 לבריאת העולם ראובן נולד בי"ד בכסליו, מת בן מאה חמשים וחמש שנים (ילקוט שמעוני, פרשת שמות).

משמעות השם

ראובן נקרא בשמו לפי שאימו אמרה:"... כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (ספר בראשית, כ"ט,ל"ב). ואונקולוס מתרגם:"אֲרֵי אֲמַרַת, אֲרֵי גְּלֵי קֳדָם יְיָ עֻלְבָּנִי אֲרֵי כְּעַן, יִרְחֲמִנַּנִי בַּעְלִי" , דהיינו: אלוקים ראה את עלבוני ועגשיו ירחם עלי בעלי. מדרש רבה כתב: "אמר רבי יוסי בר חנינא:שמותיהן נאים ומעשיהן נאים, אלו השבטים: ראובן, ראו בן בין הבנים. רש"י מוסיף על ד"ה ותקרא שמו ראובן - רבותינו פירשו: אמרה (לאה): ראו מה בין בני לבן חמי (עשיו) שמכר הבכורה ליעקב, וזה (ראובן) לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור (את יוסף).

במסכת ברכות מובאת גירסה מפורטת יותר:" אמר רבי אלעזר: אמרה לאה "ראו מה בין בני לבן חמי (על שם העתיד קראה שמו): דאילו בן חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה, דכתיב (בראשית כה,לג) "ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו" וימכר את בכרתו ליעקב - חזו מה כתיב ביה: (בראשית כז,מא) וישטם עשו את יעקב "על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", וכתיב (בראשית כז,לו) ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים [את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה].

ואילו בני, אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב (ספר דברי הימים, א', ה',א') "ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכרה] - אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב (בראשית ל"ז,כ"א) וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש. (שם, ז',ב').

סמל השבט

Carnelian sard - ויקישיתוף:צילם:Hyperdeath - עוד תמונות ל"אדם" אפשרי ראו למטה בגלריה

ראובן היה מְפֻתָּ‏‏‏ח על אֹדֶם ^[1] בחשן משפט. רבינו בחיי משער כי האבן היא רובי"ן (סמקן)והוא גדל במקומות ידועים בים. הוא סלע גדול ומוצאון כמוצא הכסף טכמוצא הזהב והסלע. והמוצא הוא:בלאש"ו,ורובי"נו. שנייהם מין אחד וחתיכה אחת. אלה שהרובי"ן הוא אדום בתכלית וכן תרגומו:סמקן. "האבן היא עשויה כמין ענפים שבולטים ממנו ונמשכים ממנו".

שם האבן קרוב לשם ראובן, היות והיא סימלו. צבעו האדום של האבן הביא לכך שהיא ניתנה לראובן. הסיבה לכל הייתה שהאדימו פניו בחטא, כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש.

סגולת האבן היא שכל אשה הנושאת אותו אינה מפלת לעולם וטוב למקשה לולד. ואם שוחקין ומערבבין אותו באכילה ושתייה יועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן שהם דמות אדם. ועל כן נקרא אודם, ונכתב אדם חסר וי"ו להורות על אדם, שהמקרא יורה עצמות האבן (שנקרא אדם) והמכתב יורה על פעולתו. ועל זה היה ראובן מפותח על אודם.

• תרגום אונקלוס מתרגם סמקן מלשון "הסמקה", כפי שמופיע בתרגום ^[2]: "סדרא קדמאה, סמקן ירקן וברקן".
• Sardion – אצל "יוסף בן מתתיהו" ב"מלחמת היהודים" וב"תרגום השבעים".
• גם החוקר הרומאי "פליניוס הזקן"], בן המאה הראשונה לספירה, מזהה את האודם כ: Sardius.
• גם בעברית המודרנית משמש רובי כתרגום מקובל לאודם המקראית, אם כי קיימת טענה שלא ייתכן שהעברים הקדומים הכירו את ה-Ruby.^[3]

מעשיו של ראובן

במקרא מובא מעשיהו הראשון של ראובן בן יעקב :" וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל-לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ" (ל',י"ד).

אירוע נוסף שבו ראובן נוטל חלק: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר" (בראשית, לה, כ"ב). על כך אומר ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן: כל האומר ראובן חטא, אינו אלא טועה, שנאמר: 'ויהיו בני יעקב שנים עשר', מלמד שכולם שקולין כאחד. אלא מה אני מקיים 'וישכב את בלהה פילגש אביו'? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה (שבת, נה, עב). הרב מרדכי סבתו במאמרו אגרת רחום כתב : "נמצא, כי לדעת ר' יונתן תיאר המקרא את מעשהו של ראובן לא על פי התרחשותו ההיסטורית אלא על פי הערכתו המקראית. אין אנו דנים כעת אם מאמר זה הוא פשט או דרש, ומה הייתה כוונת הדרשן. אפשר, כי מאמר זה הוא דרש בלבד ; אף על פי כן עומדת מאחרי דרשה זו התפיסה כי המקרא מתאר לעתים עובדות לפי הערכתן ולא לפי התרחשותן"^[4]

עוד אומר ר' שמעון בן אליעזר:"עלבון אמו תבע,אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי - שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי! עמד ובלבל את מצעה (מסכת שבת,נ"ה,ב'). הוא לא היה מוכן כי לאחר מות רחל ינתן היתרון לשפחתה ולא לאמו.

חז"ל התייחסו בהבנה למעשה ראובן ובמסכת מגילה נאמר:"מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם". מפני כבודו של ראודן שכן בדברים כפשוטם עלולים להיות לו לביזיון.

מעשהו האחרון של ראובן מוזכר בקשר לירידה למצרים. הוא אמר לאביו כי ימית את שני בניו אם בנימין לא יחזור. על כך אמרו חז"ל:" אמר יעקב לראובן: בכור שוטה! וכי בניך הם ולא בני ! (רש"י)

הברכות

יעקב אבינו מברך את ראובן:"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (מ"ט,ג'-ד'). כבודו בתור בכור נשמר. אך בכל זאת הוא מאבד ממעמדו. רש"י מבאר: יתר שאת - " ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה, לשון נשיאות כפים: ויתר עז - "במלכות, כמו (ספר שמואל א', ב', י') "ויתן עז למלכו" - בברכת חנה.

ומי גרם לך להפסיד כל אלה. פחז כמים - "הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך, אל תותר -אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך.

משה רבינו מברך את שבט ראובן בברכה קצרה:"יְחִי רְאוּבֵן וְאַל-יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" (ספר דברים ל"ג,ו'). חז"ל מפרטים: "ראובן הודה ולא בוש. מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ? ... אלא ראובן מנלן דאודי דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות (דברים לג) (מסכת סוטה,ז',ב')

נבי רובין

נבי רובין - המקור:ויקיפדיה, צילם :מיכאלי

המוסלמים יוחסו לראובן מבנה של קבר המצוי בחולות פלמחים, סמוך לראשון לציון. מסביב לקבר נהגו להתכנס ערבים רבים אך גם יהודים מעטים. מעל לפתח החדר כתובת ערבית מן התקופה הממלוכית חקוקה באבן: "בשם אללה הרחמן, הרחום. ציווה לבנות הקבר המבורך הזה, הוד מעלתו הנעלה סייף א-דין תמראז אלמודי אלאשרפי, מושל מחוז עזה, על נביא אללה רובין השלום".

יהודה זיו, חוקר ארץ ישראל, כתב במאמרו על "זבולון לחוף ימים" - עם רוב אחיו אשר עוסק ב"קברות אנשי שם מהמקרא" ^[5]] : "בין בת-ים לאשדוד, בחולות שעל גדתו השמאלית של נחל-שורק, נהגו בעבר ערביי יפו וכפרי-הדרום להתקהל בהמוניהם מדי שנה, כתום האסיף, לחגיגת נבי-רובין - הוא ראובן, בכור יעקב, שקברו נשקף על כל סביבותיו בזכות הצריח הנישא בצידו (הנחל, אף הוא, מכונה בערבית "ואדי-רובין").

למרבה הפלא, לא הפריעה מעולם לאיש מן החוגגים העובדה, כי נבי-רובין קבור, על פי המסורת, בשני מקומות נוספים: בכפר בעל אותו שם, שישב בשעתו על גבול הצפון, בין שומרה לאבן-מנחם של היום ובכפר רבא שלרגלי הר בזק, בצפון-מזרחו של השומרון."

דעה נוספת למקום קבורתו של ראובן מובאת ב"צוואת ראובן":"וימת ראובן אחרי אשר ציווה לבניו את הדברים האלה. וישימוהו בארון עד העלותם אותו ממצרים ויקברוהו בחברון במערת המכפלה במקום קבורת אביו"

מפקד שבט ראובן

השבט נפקד במדבר סיני, כמו שאר שבטי ישראל, פעמיים: ב "...חֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ספר במדבר,א',א') - שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת (כ"א). שבט ראובן ריכז עמו מחנה, את " דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן" ששכם דרומה למשכן. עימו היו "מַטֵּה שִׁמְעוֹן" "וּמַטֵּה גָּד" - סך הכל 151,450. במהלך הנסיעה נקב כי "וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ".

בערבות מואב בטרם כניסתם לארץ. במפקד זה נכללות ארבע משפחות ראובן:"חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי. ו לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי"(שם, כ"ה,ו')" וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא-דָתָן וַאֲבִירָם (קְרִואֵי) [קְרִיאֵי] הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן בַּעֲדַת-קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל-ה' וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס"

נחלת שבט ראובן

ערך מורחב - נחלת שבט ראובן

נחלת שבט ראובן מוגדרת בתור : "אֶרֶץ סִיחוֹן ואֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן" (ספר נחמיה, ט' כ"א). תאור הנחלה בספר יהושע מורכב מערים - המוקפות חומה, מהחצרות - שאינן מוקפות חומה ומתחומים גאוגרפיים. תחום נחלת השבט, בגבולותיו הטבעיים, הם: בצפון - [[נחל חשבון - הגבול הדרומי של נחלת שבט גד, במערב ים המלח, בדרום נחל ארנון ובמזרח - המדבר וארץ בני עמון. לשם הגדרת התחומים הגאוגרפיים בנחלת השבט מובאים מונחים ייחודיים כמו: "וְכָל הַמִּישֹׁר", "בְּהַר הָעֵמֶק" - שטח ההר היורד בתלילות לעמק, "אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה" -שהם המורדות המערביים של עבר הירדן לים המלח ו"הירדן והגבול" שהם בקעת הירדן. מלבד ממלכות סיחון ןארץ חשבון, כלולה בנחלה גם מקום מושבם של "נְסִיכֵי סִיחוֹן" -אשר הזמינו את בלעם לקלל את עם ישראל.

בתחום שבט ראובן נקבעה עיר מקלט ראשונה. במסכת מכות מבאר ר' תנחום בר חנילאי :"מפני מה זכה ראובן להימנות בהצלה תחילה, שנאמר: "וישמע ראובן ויצלם מידם".

גורלו של השבט

פרטים שונים מובאים על גורלו של השבט בספר דברי הימים (ה',ו' עד י"ח)

1. בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי:
2. וּבֶלַע בֶּן-עָזָז בֶּן-שֶׁמַע בֶּן-יוֹאֵל הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר וְעַד-נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן:
3. וְלַמִּזְרָח יָשַׁב עַד-לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן-הַנָּהָר פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד.
4. וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם-הַהַגְרִאִים וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל-כָּל-פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד

יוצא מכאן כי תחום מושבו של השבט היה רחב ביותר.

שבט ראובן היה השבט הראשון שהוגלה ומאז פסקו היובלות (מסכת ערובין, ל"ב,ב').

דוד הראובני

על המשך גורלו של השבט יש ידיעות אחדות. ידוע על דוד הראובני אשר נולד סמוך לשנת 1490 במדינת חיבר בערב התיכונה, ומת בעיר ללירינא בספרד אחר שנת 1535. בני דורו לא ידעו אם הוא הוזה או רמאי. ראובני גרם לתנועת גאולה בקרב ישראל, והדבר גרם לשפיכות דמים גם בקרב האנוסים.

מחבר אוצר ישראל כותב כי הוא סיפר שהוא משבט ראובן היושבים במדינת ערב. והוא אחיו של המלך יוסף המושל על כל בני ראובן יושבי חלח וחבר, ומפקד על צבא שלוש מאות אלף גבורי חיל. ספוריו הנפלאים על ארצות וממלכות התעו להאמין לו, כי הוא שלוח מאחיו המלך ושבעים זקנים למלכי אירופה והאפיפיור, לקבל מהם תותחים להלחם במוסלמים הדוחקים רגלי היהודים, ולגרש את התורכים מארץ הקודש. מראהו והתנהגותו המוזרה הגדילו את האמונה בו. הוא נראה סודי ופלאי, היה קצר קומה, פנים כהים, רזה מרוב סגופים וצומות, ותנועותיו והליכותיו היו מפליאות.

הקשר לעם הפתנים

קיימת תאוריה לפיה העם הפתני באפגניסטן מוצאו מצאצאי שבא ראובן. התיאוריה על מוצאם מהשבטים פותחה תחילה על ידי נוסעים אירופאים ואחר כך התקבלה גם אצל יהודים. אחת הדרכים בהן ניסה להוכיח זאת, היא הדמיון שבין שמות-מקומות, שמות-אנשים ומלים עבריות לבין מלים ושמות מקומות בלשונות וניבים אפגניים. כמו כן טען שיש דמיון במנהגים ובאורחות, וגם דמיון בצורת הפנים בין שבטים באפגניסטן לבין הגזע היהודי.

מונים יותר מעשר מבחנים לפיהן נמצא דמיון בין החוקה הפתנית ודמיונה לחוקה המקראית, בין השאר, מגדלים פיאות זקן, מלים את ילדיהם ביום השמיני והקפדה על מנהגי נידה. איסור מגע בזמן הנידה וטבילה לאחר המחזור.

ראובן כמנהיג

הרב בנימין לאו במאמר בעתון "הארץ" בנושא פחז כמים אינו מנהיג מנסה למרות הרגישות שלו ותחושת האחריות הוא מודח מהמנהיגות " "מצפים ליותר. רוצים להישען עליו כמו על סלע ולא לזרום אתו כמו נחל."

• מעשה בלהה - מסכת מגילה קובעת שהפסוק המתאר את מעשיהו לא ישמיע המתורגמן לקהל השומעים. הקהל, שהיה ברובו דובר יוונית ולא עברית, לא הבין את המלים שלא תורגמו לשפתו. "זו צנזורה בעלת מגמה חינוכית, שבוחרת בעיצוב הדעת דרך טקסטים נבחרים." רש"י מוצא דרך אחרת להציג את המעשה:" "וישכב - מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה". ראובן רק שם את כלי המיטה של אביו באוהל אמו לאה.

• מעשה בדודאים - ראובן (על פי המדרש בסך הכל בן ארבע), קולט ברגישות את יסורי אימו. הוא מביא את הדודאים. מה הייתה כוונתו של ראובן הרמב"ן סבור כי הביאם לריח טוב המדרש טוען כי שחשב על סגולתם ועל אפשרות השימוש בהם לעורר את החשק .

• מכירת יוסף - הוא מבקש לקחת אחריות, אך אינו מצליח. הוא מציע לאחים, המבקשים להמית את יוסף, להשליכו אל הבור ותיכנן להצילו לאחר שיסתלקו מן המקום. אך יוסף נמכר עוד לפני שחזר ראובן אל הבור.

• ערבות הבנים - ראובן מציע ליעקב שאם בנימין לא יחזור, אהרוג את שני בני, נכדיך ? על זה אומר המדרש שתי מלים: "בכור שוטה".

אבני חן ומינרלים המיוחסים לאודם - סמל השבט

המקור:ויקישיתוף

• 

  Agate banded - צילם:Ligar

• 

  Carnelian מעובד - צילם:Ra'ike

• 

  רוּבִּי - צילם:Kluka

לקריאה נוספת

• אוצר ישראל - כרך ט' הערך "ראובן" - עמוד 245

קישורים חיצוניים

• בן ציון יהושע, לאן נעלמו עשרת השבטים אפגניסטן ומסורות השבטים האובדים - e-mago.co.il - כתב עת בנושאי תרבות ותוכן
• ראובן בן יעקב באתר אהלי צדיקים

הערות שוליים