מיקרופדיה תלמודית:כתיבת סתם

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:21, 23 ביולי 2018 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (תיקון של עיצוב שבור)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - דיני כתיבת ספר תורה, נביאים וכתובים, תפילין ומזוזה, בכדי להכשירם למצוותיהם




הסופר

הדין והטעם

אין כשר לכתיבת סת"ם (ספר תורה, תפילין, מזוזה) אלא המְצוּוֶה על הנחת-תפלין (ראה ערכו. רמב"ם תפילין א יג, על פי ברייתא דלהלן), שנאמר: "וקשרתם... וכתבתם" (דברים ו ח - ט), ודרשו חכמים: כל שישנו בקשירה - שחייב בהנחת תפילין (ראה רש"י גיטין מה ב ד"ה עבד) - ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה, אינו בכתיבה (תני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא בגיטין שם, ומנחות מב א[2]; רמב"ם שם; שו"ע או"ח לט א[3]).

לפיכך גוי (ראה ערכו) - שאינו שייך במצוות כלל (ראה ערך גוי: בדיני התורה בכלל. חידושים מכתב יד המיוחסים לריטב"א (מהדורת מוסד הרב קוק), גיטין שם (ובמהדורת מכון - ירושלים הם חידושי הרמ"ה)) - וכן עבד (ראה ערכו) ואשה (ראה ערכו) - שאינם חייבים בהנחת תפילין, לסוברים כן (ראה ערך הנחת תפילין. תוספות רי"ד גיטין שם; חידושים מכתב יד שם) - וכן קטן (ראה ערכו) - אפילו הגיע לחינוך (שו"ע או"ח שם), שפטור מן המצוות (ראה ערך חרש שוטה וקטן. חידושים מכתב יד שם) - פסולים לכתיבת סת"ם (גיטין שם, ורש"י שם, ומנחות שם ב; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שם לענין תפילין[4], ושו"ע יו"ד רפא ג לענין ספר תורה).

אותה ששנינו בברייתא שספר תורה שכתבו גוי כשר לקרות בו (גיטין שם), יש שכתבו, שברייתא זו חולקת וסוברת שאין מקישים קשירה לכתיבה, ואף הפטור מהנחת תפילין כשר לכתיבת סת"ם (תוספות רא"ש גיטין שם ד"ה ואמרי, על פי רש"י שם ד"ה ואמרי, ושם ד"ה שחזר; מהרש"א גיטין שם; מגן אברהם לט סק"ז).

ויש שכתבו, שאין חולק על הדרשה של "וקשרתם... וכתבתם" (רמב"ן גיטין שם; מגן אברהם ומחצית השקל שם, בדעת הרא"ש שם ד מה), ופירשו שאותה ששנינו שספר תורה שכתבו גוי כשר לקרות בו, אין הדברים אמורים בגוי, אלא בגר שחזר לסורו מחמת יראה, שלדעתם חשוב כמי שישנו בקשירה (רמב"ן שם; חידושים מכתב יד שם; מחצית השקל שם).

טעם הפסול לכתיבת מזוזה

בטעם פסולו של מי שאינו בקשירת תפילין לכתיבת מזוזה (ראה ערכו), אף שחייב במזוזה - כגון אשה, שפסולה לכתיבת מזוזה (ראה לעיל), אף שחייבת במזוזה (ראה ערך אשה, וערך מזוזה) - כתבו ראשונים, שמן הדרשה של "וקשרתם... וכתבתם" למדים לפסלו אף לכתיבת מזוזה (תוספות גיטין מה ב ד"ה כל; רא"ש שם ד מה; ראשונים גיטין שם), שהרי הכתוב "וכתבתם" נאמר לענין מזוזה (ראשונים שם), ודרשו כל שאינו ב"וקשרתם" של תפילין אינו ב"וכתבתם" של מזוזה (שאגת אריה לה).

מגילה

מגילה (ראה ערכו), יש מהאחרונים שכתבו, שהחייב בקריאתה כשר לכתיבתה, אף שאינו בקשירת תפילין - כגון אשה, שחייבת בקריאת המגילה (ראה ערך אשה, וערך קריאת המגלה (ושם שיש סוברים שחייבת רק בשמיעתה)), ופטורה מהנחת תפילין, לסוברים כן (ראה ערך הנחת תפילין) - שלדעתם אין פסול לכתיבה אלא מי שאינו מחויב באותו דבר (שו"ת נשאל דוד או"ח ל; פרי מגדים או"ח תרצא משבצות זהב סק"ב; ערוך השלחן או"ח שם ג), או שאין הפסול של מי "שאינו בקשירה" אמור אלא בסת"ם השייכים בדרשה של "וקשרתם... וכתבתם", אבל מגילה אינה שייכת בדרשה זו (ברכי יוסף או"ח שם סק"ו, ומחזיק ברכה שם, על פי תוספות גיטין מה ב ד"ה כל).

ויש שכתבו, שכל מי "שאינו בקשירה", אף שחייב בקריאת המגילה, מכל מקום, פסול הוא לכתיבתה (חידושי רבי עקיבא איגר או"ח שם ב, וראה שם שסיים בצריך עיון; לשכת הסופר (וצוהר הלשכה) א א, בדעת התוספות שם; אבני נזר או"ח תקטז ד, ושם תקיז ו), שלדעתם מי שאינו בקשירה פסול לכל דבר הצריך "כתיבה", ומגילת אסתר צריכה כתיבה כספר תורה (צוהר הלשכה שם. וראה אבני נזר תקיז שם), או משום שדיני כתיבת מגילת אסתר נלמדים בגזרה שוה של "כתיבה כתיבה" מתפילין ומזוזה, שנאמר בה: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר (אסתר ט כט. צוהר הלשכה שם).

נביאים וכתובים

נביאים-וכתובים (ראה ערכו), נחלקו אחרונים אם מי שאינו בקשירת תפילין כשר לכתיבתם:

  • יש שכתבו בדעת ראשונים, שהוא כשר לכתיבתם, שלדעתם אין למדים מהכתוב לפסול מי שאינו בקשירה אלא לכתיבת ספר תורה ותפילין ומזוזות (ברכי יוסף או"ח תרצא ו, על פי תוספות גיטין מה ב ד"ה כל).
  • ויש שכתבו, שמי שאינו בקשירת תפילין פסול אף לכתיבת נביאים וכתובים, שדין כתיבת נביאים וכתובים שוה לדין כתיבת תפילין ומזוזות (אבני נזר או"ח תקטז טו, על פי משנה מגילה ח ב, ורש"י שם ד"ה ספרים).

כשאינו מניח תפילין מחמת אונס

כתבו אחרונים בגידם שנקטעה זרועו השמאלית - שפטור מן התפילין, לסוברים כן (ראה ערך גדם) - שחשוב "ישנו בקשירה" וכשר לכתיבת סת"ם, שהרי הוא חייב במצות תפילין, אלא שאינו יכול לקיימה (מגן אברהם שם סק"ה).

וכן בחרש (ראה ערכו) ושוטה (ראה ערכו), יש מן האחרונים שנסתפק שמא חשובים הם שישנם בקשירה, שבני חיוב הם, ואינם פטורים אלא מחמת האונס (פרי מגדים פתיחה כוללת ב ג, ושם, או"ח אשל אברהם לט סק"א, שנראה שמצדד שהם פסולים. וראה ערך חרש שוטה וקטן).

הפורק מעליו עול מצוות

הפורק מעליו עול מצוות, כתבו ראשונים, שפסול לכתיבת סת"ם (ראה להלן), ולדעתם, אותה ששנינו במומר (ראה ערכו) לכל התורה, ובמוסר (ראה ערכו) שפסולים לכתיבת סת"ם (ברייתא גיטין מה ב; רמב"ם תפילין א יג, וכסף משנה שם; טוש"ע או"ח לט א, לענין תפילין, ושו"ע יו"ד רפא ב, לענין ספר תורה), הוא משום שפרקו מעליהם עול מצוות (רש"י גיטין שם ד"ה מומר; רמב"ם שם, וכסף משנה שם, ובית יוסף או"ח שם, בדעתו; תוספות רי"ד שם; ריטב"א שם), ואינם מאמינים במצוות התורה (רמב"ם ובית יוסף שם; שו"ע שם), ובכלל זה במצות תפילין (רמב"ם שם, ורבנו מנוח ובית יוסף שם, בדעתו), וכל שאינו מאמין במצות תפילין - כהלכתה (דרישה או"ח שם אות א) - פסול לכתיבת סת"ם (רמב"ם שם; שו"ע שם).

מומר לעבירה אחת

בדיני מומר לעבירה אחת הפסול לכתיבת סת"ם, מצאנו כמה גדרים כדלהלן:

  • מומר לעבירה אחת להכעיס - היינו שיש לפניו היתר ואיסור, ומניח את ההיתר, ואוכל את האיסור (ראה ערך מומר. וראה ראשונים להלן) - כתבו ראשונים, שפסול לכתיבת סת"ם כמומר לכל התורה, שהרי פרק מעליו עול מצוה (ריטב"א גיטין מה ב ד"ה שנאמר; ר"ן שם (כג ב בדפי הרי"ף) בשם אחרים; בית יוסף או"ח לט; מגן אברהם שם סק"ג), ואינו מאמין במצוה (פרי מגדים או"ח שם משבצות זהב סק"א). לסוברים במומר לעבירה אחת להכעיס שאין דינו כמומר לכל התורה (ראה ערך מומר), כתבו אחרונים, שהרי הוא כשר אף לכתיבת סת"ם (מגן אברהם לט סק"ג, בדעת הרשב"א בתורת הבית הארוך א א (דף ח ב), והקצר (דף ה ב)).
  • מומר לעבירה אחת שלא להכעיס ושלא לתיאבון - כגון שעבר עבירה כדי לטעום טעם איסור (מגן אברהם להלן) - כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שפסול לכתיבת סת"ם, ואף שאינו חשוב כמומר לכל התורה (ראה ערך מומר), מכל מקום כיון שפרק מעליו עול מצוה, עשאוהו חכמים כמי "שאינו בקשירה" (מגן אברהם שם, בדעת הר"ן גיטין מה ב (כג ב בדפי הרי"ף); ביאור הגר"א יו"ד ב טז, בדעת רש"י גיטין שם, וביאור הלכה או"ח שם (ד"ה או מומר) בדעתו); ויש שכתבו, שפסול מהתורה לכתיבת סת"ם, שכיון שאינו חושש למצוה, הרי הוא פורק עול מצוה, ואינו מאמין בה (שו"ע הרב או"ח שם א).
  • מומר לעבירה אחת לתיאבון - היינו שאוכל איסור כשאין לפניו היתר (ראה ערך מומר. ראה ראשונים להלן) - כתבו ראשונים, שכשר הוא לכתיבת סת"ם (ריטב"א גיטין שם; ר"ן שם (כג ב בדפי הרי"ף), ומגן אברהם לט סק"ג בדעתו; בית יוסף או"ח שם), שאינו חשוב פורק עול מצוות (בית יוסף שם. וראה ריטב"א ור"ן שם); ויש שכתבו בדעת ראשונים, שלענין כתיבת סת"ם מומר לתיאבון שווה למומר לכל התורה, שפסול לכתיבת סת"ם (מגן אברהם שם בדעת תוספות עבודה זרה כו ב ד"ה סמי[5]), וכתבו אחרונים, שלכתחילה יש להחמיר כדעה זו (משנה ברורה שם סק"ו. וראה באר היטב סוף סק"ג מהד' מכון י - ם. וראה שו"ת רבי עקיבא איגר קמא סט (ד"ה וגם המג"א) בדעת המגן אברהם).

כשאינו מקיים מצוות מחמת אונס

מי שאינו מקיים את מצוות התורה מחמת יראה, כגון שחושש שמא יהרגוהו גוים, כשר לכתיבת סת"ם (שו"ע או"ח לט ג, לענין תפילין, ויו"ד רפא ב, לענין ספר תורה. וראה מגן אברהם שם סק"ז, ומשנה ברורה שם ס"ק יא), שאף שהיה לו למסור את הנפש על האמונה, מכל מקום אין דינו כפורק עול מצוות, שהרי הוא אנוס (משנה ברורה שם).

ואם יכול להניח תפילין בצנעה ללא חשש, ואינו מניח - משום שמתעצל (משנה ברורה שם בדעת המגן אברהם) - נחלקו אחרונים בדעת ראשונים:

  • יש שכתבו, שדינו כמומר שאינו חשוב "בר קשירה" (מגן אברהם שם, על פי רי"ף ורמב"ם; קרבן נתנאל גיטין מה ב בדעת הרא"ש שם ד מה).
  • ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאף שיכול לקיים תפילין בצנעה, ואינו מניח, מכל מקום חשוב הוא "בר קשירה", וכשר לכתיבת סת"ם (מגן אברהם שם בדעת הרא"ש שם והשו"ע שם. וראה שם שאין להקל כדעה זו).

מי שאינו חייב במקצת מן המצוות

מי שאינו חייב במקצת מן המצוות, כגון גר או ממזר - שאינם מוזהרים על כמה מן המצוות, כגון על פסולי-קהל (ראה ערכו. ראה ערך גר: בחתנות, וערך ממזר. פרי מגדים או"ח תרצא משבצות זהב סק"ב; נודע ביהודה תניינא יו"ד קפב בדעת הש"ך דלהלן) - או עבד או אשה, נחלקו בו אחרונים:

  • יש שכתבו, שהוא פסול לכתיבת ספר תורה (ש"ך יו"ד רפא סק"ח, בדעת השו"ע שם ד), שכל שאינו מצווה בכל מצוות התורה, אינו כשר לכתיבה (פרי מגדים או"ח לט אשל אברהם סק"ט, בדעת הש"ך שם).
  • ויש שכתבו, שמי שאינו חייב במקצת מן המצוות כשר אף לכתיבת ספר תורה, שאין מקור לפסול לכתיבה אלא מי "שאינו בקשירה" (ראה לעיל: הדין והטעם. שו"ת חתם סופר יו"ד רעא; יד שאול יו"ד שם. וראה ערוך השלחן יו"ד שם יא).

לכתיבת תפילין, כתבו אחרונים, שהכל מודים שאין לפסול מי שאינו בכל המצוות (אליה רבה או"ח נג ס"ק כב; פרי מגדים שם לט אשל אברהם סק"ט, בדעת דרכי משה שם אות א, שגר וממזר כשרים לכתיבת תפילין ומזוזות), שהרי אין בהן אלא מצות עשה אחת, ואף הוא חייב בה (פרי מגדים שם).

מי שאינו יודע לקרוא

מי שאינו יודע לקרוא, אינו רשאי לכתוב ספר תורה (מסכת סופרים א; אור זרוע א תקנה, והובא במרדכי סוף הלכות קטנות), וכן תפילין ומזוזות (שו"ע או"ח לב ל, בתפילין. וראה מקרא סופרים שם (יב ב)), שבקל יכול לטעות, ואינו מרגיש (לבוש או"ח שם כט; שו"ע הרב שם מד). ויש מי שכתב, שדווקא ספר תורה אינו רשאי לכתוב, לפי שאסור לכתוב אפילו אות אחת בספר תורה שלא מתוך הכתב (ראה להלן: מעשה הכתיבה), אבל רשאי הוא לכתוב תפילין ומזוזות, שהרי אין איסור לכתבם שלא מתוך הכתב (ראה להלן שם. נחלת יעקב על מסכת סופרים שם).

צריך להיות ירא שמים ובקי בהלכות

סופר הכותב תפילין, צריך להיות מאד ירא שמים וחרד לדבר השם, לפי שאם חיסר או הותיר אות אחת - התפילין פסולות, ונמצאו המניחים אותן מברכים בכל יום ברכה לבטלה, ואף שרויים בלא מצות תפילין, ונמצא עונש הסופר מרובה (רא"ש הלכות תפילין סדר תיקון התפילין וכתיבתן; טוש"ע או"ח לב כ. וראה לשכת הסופר א א).

וכתבו אחרונים, שאף הכותב ספרי תורה ומזוזות צריך להיות בקי בכל הלכות סת"ם וכתיבתם, וכן צריך להיות מומחה למלאכתו (מלאכת שמים כלל א), ואין להתיר - בזמן הזה (שואל ומשיב להלן) - לאדם לעסוק בכתיבת סת"ם, אלא אם כן יש לו כתב קבלה ממומחה שהוא יודע הלכות אלו (שו"ת יהודה יעלה רחצ; שו"ת שואל ומשיב קמא ג קלג, על פי מלאכת שמים שם[6]).

מכשירי הכתיבה

כתיבת ספר תורה

ספרי תורה נכתבים על גבי עורות (תנא דבי מנשה בשבת עט ב, וראה גמרא שם; ירושלמי מגילה א ט; מסכת סופרים א א; רמב"ם תפילין א ח; טוש"ע יו"ד רעא א), וספר תורה שנכתב על גבי נייר - העשוי מעשבים כתושים שמדבקים אותם בדבק (רש"י סוטה יז א ד"ה נייר, ומגילה יט א ד"ה מחקא), או מבלאות של בגדים (ספר המכריע פד; מאירי סוטה יד א) - או על גבי מטלית, פסול (תנא דבי מנשה וגמרא שבת שם. וראה רמב"ם שם ט), ואפילו נייר שאינו מחוק, אף שדרך העולם לכתוב עליו, פסול לכתיבת ספר תורה (תוספות מנחות לא ב ד"ה הא; ספר התרומה קצג, וש"ך יו"ד שם סק"י בדעתו; רא"ש הלכות קטנות הלכות ספר תורה ד; ש"ך שם בשם שאר הפוסקים).

הכשר עור בלבד לכתיבת ספר תורה, אמרו בירושלמי, וכן שנינו במסכת סופרים, שהוא הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. ירושלמי שם; מסכת סופרים שם א; רי"ף הלכות ספר תורה (ד ב בדפי הרי"ף); רמב"ם שם ח וט), ויש לו סמך מן המקרא, שנאמר: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח. מסכת סופרים שם, ראה נוסחת הגר"א שם אות ב, וכסא רחמים שם), וסתם "ספר" הוא העשוי מעור (רש"י עירובין טו ב ד"ה ספר, וגיטין כא ב ד"ה ספר; מאירי סוטה שם). ויש ראשונים שכתבו, שלמדים לפסול נייר לכתיבת ספר תורה מכך שספר תורה צריך להיות "ספר", לפי שנקרא בכתוב במקומות רבים "ספר" (דברים כח נח; שם סא, ועוד), והכתוב על נייר אינו חשוב "ספר" (תוספות מנחות שם; ספר התרומה שם; רא"ש שם), לפי שנייר אינו בר קיימא, והוא נמס כמים, ולא נקרא "ספר" אלא העשוי מעור בהמה (ספר המכריע שם. וראה שבלי הלקט קצו).

אמנם יש מן הראשונים חולקים וסוברים שספר תורה שנכתב על נייר שאינו מחוק - כשר (תוספות שבת עט ב ד"ה תפילין, על פי מסכת סופרים א (העניין תלוי בגרסאות שם), וביארו אחרונים, שלדעתם אין למעט מ"ספר" אלא דברים שאין דרך לכתוב עליהם - כגון נייר מחוק, או מטלית, או לוח מעץ, או אבנים (ראה מנחות לד א) - אבל הנכתב על דבר שדרך לכתוב עליו, כגון נייר שאינו מחוק, בכלל ספר הוא (עמק הנצי"ב על הספרי ואתחנן פסקא לו).

פרשיות תפילין ומזוזות

פרשיות תפילין ומזוזות נכתבות על גבי עורות (ברייתא שבת עט ב; ברייתא וגמרא שם קח א בתפילין; ברייתא מנחות לב א; מסכת סופרים א א, לגירסת הגר"א (אות א) ונחלת יעקב[7]; רמב"ם תפילין א ח; טוש"ע או"ח לב ז בתפילין, ויו"ד רפח ו במזוזה), ואם נכתבו על גבי נייר או על גבי מטלית - פסולות (שבת עט ב), ואפילו נכתבו על נייר שאינו מחוק (תוספות שם ד"ה תפילין, על פי ברייתא וגמרא שם קח א).

הכשר עור בלבד לכתיבת תפילין ומזוזות, אף בו אמרו בירושלמי, ויש גורסים כן במסכת סופרים, שהוא הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. ירושלמי מגילה א ט, וראה כסף משנה תפילין א יב, ושו"ת אבני נזר או"ח טו ג; מסכת סופרים שם, לגירסת הגר"א ונחלת יעקב הנ"ל), ויש לו סמך מן המקרא: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח. מסכת סופרים שם), וסתם "ספר" הוא העשוי מעור (ראה לעיל בסמוך), וכן שנינו בברייתא: הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף (ראה ערכו), ומזוזה על דוכסוסטוס (שבת עט ב; מנחות שם; רמב"ם שם; שו"ע או"ח שם בתפילין).

נייר שאינו מחוק, אף שכשר לכתיבת ספר תורה ומגילת סוטה, לסוברים כן (ראה לעיל בסמוך), מכל מקום, פסול הוא לכתיבת תפילין ומזוזות (תוספות שבת עט ב ד"ה תפילין, על פי ברייתא וגמרא שם קח א), שבתפילין נאמר: לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ (שמות יג ט), ודרשו שצריך לכתבן על "המותר בפיך" (ראה ערך מן המותר בפיך), כלומר שאין לכתבן אלא על דבר ששייך לחלק בו בין "מותר בפיך" לאינו "מותר בפיך", והיינו עורות של בעלי חיים, שיש מהם שאסורים באכילה, אבל לא על נייר - העשוי מעשבים, או מבלאות של בגדים (ראה לעיל שם) - שאין בו איסור אכילה (חתם סופר שבת שם ד"ה כתבה), ומזוזות הוקשו לתפילין (חתם סופר שם).

מגילות

אין כותבים מגילה (ראה ערכו) אלא על ספר (משנה מגילה יז א) - דהיינו העשוי מקלף (ראה ערכו. רש"י שם ד"ה בספר; רמב"ם מגילה ב ט; טוש"ע או"ח תרצא א), או מגויל (ראה ערכו. רמב"ם שם; טוש"ע שם) - ומגילה שנכתבה על נייר - פסולה (רמב"ם שם; טוש"ע שם ב), ואין יוצאים בה ידי חובת מקרא-מגילה (ראה ערכו. משנה שם; רי"ף שם (ו א בדפי הרי"ף)), שנאמר במגילה: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (אסתר ט כט), ודרשו גזרה-שוה (ראה ערכו) "כתיבה" "כתיבה" מהכתוב: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח), שכשם ש"כתיבה" האמורה שם היא על ספר, כך כתיבת המגילה צריכה להיות על ספר (מגילה יט א).

שאר ספרי נביאים וכתובים

שאר ספרי נביאים-וכתובים (ראה ערכו) שנכתבו על נייר, נחלקו בהם גאונים וראשונים:

  • יש סוברים, שכל ספרי נביאים וכתובים צריכים להיכתב ב"ספר" (שאילתות סז, לגירסת הרד"ל והעמק שאלה שם אות לג, וכן הוא בכתב יד (והגירסא שלפנינו נראית משובשת); תוספות שבת קטו ב ד"ה מגילה, וספר התרומה קצג, בשם ר"י; מרדכי הלכות קטנות תתקנט, בפירוש ב), ולפיכך הכתובים על נייר פסולים, ואין קוראים בהם (תוספות שם; ספר התרומה שם; מרדכי שם), אלא שמכל מקום מצילים אותם מפני הדליקה בשבת, מפני האזכרות (ראה ערכו) שבהם (ראה ערך אדם בהול על ממונו, וערך כתבי הקדש. תוספות שם; ספר התרומה שם; מרדכי שם).
  • ויש סוברים שכל הספרים - מלבד ספר תורה ומגילת אסתר - אינם צריכים להיכתב ב"ספר" (תוספות שם ושם, וספר התרומה שם, ומרדכי שם, בשם ה"ר יוסף), ולפיכך אף הכתובים על נייר - כשרים (ספר התרומה שם בדעתו).

סוג העור

עור שאמרו שכותבים עליו סת"ם, הוא עור של בהמה (ראה ערכו), או של חיה (ראה ערכו. ברייתא שבת קח א בתפילין; מסכת סופרים א א[8]; מסכת ספר תורה א א בס"ת; רמב"ם תפילין א י; טור יו"ד רעא, ואו"ח לב בתפילין; שו"ע או"ח שם יב בתפילין, ויו"ד שם א בספר תורה), וכן עור של עוף (ראה ערכו) כשר לכתיבת תפילין (רב הונא בשבת שם; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שם), והוא הדין לספר תורה ומזוזות (ירושלמי שבת יד א, במזוזה; רמב"ם שם; מרדכי הלכות קטנות ב; טור יו"ד שם; שו"ע שם, בספר תורה), שלענין כתיבת סת"ם אף עור העוף חשוב "עור" (גמרא שבת שם, וראה מרומי שדה שם), ואינו חשוב בשר (ראה ערכו. ריטב"א שבת שם). ואף שעור העוף יש בו נקבים נקבים - במקום מושב הנוצה (רש"י שם ד"ה נקבי) - מכל מקום, כל נקב שהדיו עוברת עליו, אינו נקב (שבת שם. וראה ערך אותיות).

העור העדיף למצוה מן המובחר

מין העור שיש להעדיפו לכתיבת סת"ם, למצוה מן המובחר, נחלקו בו אחרונים:

  • יש שכתבו שעור עוף משובח מעור חיה ובהמה (שו"ת רמ"ע מפאנו לז, בשם ספר הקנה הלכות מצוות תפילין וכוונותיהם, הובא באליה רבה או"ח לב ס"ק יט; קסת הסופר ב א; ביאור הלכה שם יב ד"ה יהיה), ועור חיה משובח מעור בהמה (רמ"ע מפאנו שם, על פי דברי ספר הקנה שם; קסת הסופר שם; ביאור הלכה שם), ונתנו טעם לדבריהם על פי תורת הנסתר (רמ"ע מפאנו שם).
  • ויש חולקים וסוברים שעור עוף גרוע מעור בהמה וחיה (מור וקציעה או"ח שם; מאיל המלואים ה ב), שבעור העוף יש נקבים - במקום מושב הנוצה (ראה לעיל בסמוך מרש"י) - והאות נכתבת על הנקב (מור וקציעה שם ומאיל המלואים שם, על פי גמרא שבת קח א), ועוד שעור בהמות וחיות חזק יותר ועשוי לעמוד ימים רבים (מאיל המלואים שם[9]).

וכן יש חולקים וסוברים שעור בהמה משובח מעור החיה (מור וקציעה שם), שהרי התורה ציותה להביא קרבנות מן הבהמה ולא מן החיה, שהבהמות אינן טורפות, ואינן בעלות חמס וגזל (שם. וראה ערוך השלחן או"ח לב כג).

אף לסוברים שעור העוף עדיף מכולם, יש מן האחרונים מצדדים לומר שהיינו דוקא בעופות הקרבים על גבי המזבח - תורים ובני יונה (ראה ערך קרבנות) - אבל שאר עופות גרועים מבהמה (מור וקציעה שם, בדעת ספר הקנה הנ"ל).

שלשה מיני עורות לכתיבת סת"ם

שלשה מיני עורות הן: גויל (ראה ערכו), קלף (ראה ערכו) ודוכסוסטוס (רמב"ם תפילין א ו). על מהותם של עורות אלו, ראה ערך גויל וערך קלף. על מחלוקת הראשונים אם קלף הוא חלק העור העבה הסמוך לבשר, ודוכסוסטוס הוא חלק העור הדק הסמוך לשיער, או להיפך, ראה ערך קלף. על צד העור שכותבים עליו במיני העורות השונים, אם הוא הצד שכלפי הבשר או הצד שכלפי השיער, ועל מי ששינה וכתב במקום ההפוך, ראה ערך גויל, וערך קלף.

ספר תורה כותבים על גויל

ספר תורה כותבים על גויל (ברייתא שבת עט ב, ובגמרא שם; ירושלמי מגילה א ט; מסכת סופרים א ה; מסכת ספר תורה א ה; רמב"ם תפילין א ח; טוש"ע יו"ד רעא ג), ויש שכתבו, שזו הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. רמב"ם שם, ובשו"ת רפט; מחזור ויטרי תקיז; ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות אלף קמט; סמ"ג עשין כה), שהגויל - העשוי מעור שלם שלא נחתך באמצע עוביו, לסוברים כן (ראה ערך גויל) - הוא העור החזק מכולם, ועור שכותבים עליו סת"ם צריך להיות חזק ובריא בכל אחד מהם כפי קדושתו (שו"ת הרמב"ם שם), וספר תורה הוא המקודש מכולם (שבת עט ב. שו"ת הרמב"ם שם, ורבנו מנוח שבסמוך), לפיכך קבעה ההלכה לכותבו על הגויל (שו"ת הרמב"ם שם; רבנו מנוח תפילין שם ח, בפירוש א), או שספר תורה צריך להיכתב על עור חזק, מפני שהוא נגלל ומיטלטל תמיד (רבנו מנוח שם, בפירוש ב). וכן ספר תורה שכתב משה (דברים לא ט) היה על הגויל (דברים לא ט: ויכתב משה את התורה הזאת. ראה בבא בתרא יד ב, וראה רשב"א שם א. וכן כתב בתרגום יונתן דברים שם כד, ראה בני יונה רעא ג), וכן נהגו בזמן התלמוד לכתוב על הגויל (רמב"ן ור"ן שבת שם, על פי גיטין נד ב, וראה ביאור הגר"א יו"ד שם סק"ט, שכן משמע גם במנחות כט א).

כשנכתב על קלף

ספר תורה שנכתב על קלף - כשר (ברייתא שבת עט ב; ירושלמי מגילה א ט; מסכת סופרים א ה; מסכת ספר תורה א ה; רמב"ם תפילין א ט; טוש"ע יו"ד רעא ג). ואף לסוברים שהלכה למשה מסיני לכתוב על גויל (ראה לעיל), לא נאמרה ההלכה אלא לפסול את הדוכסוסטוס, לסוברים כן (ראה להלן. רמב"ם שם).

אף לסוברים שקלף הוא מין העור הדק ביותר (ראה ערך קלף), כתבו ראשונים, שהקלו לכתוב עליו ספר תורה, כדי שיהיה הספר קל, ויהיה ניתן להניחו בחיקם של חסידים (מאירי שבת פא א).

למצוה מן המובחר, יש סוברים שיש לכתוב על גויל (רבינו חננאל בבא בתרא יד א; רמב"ם תפילין א ט, ובית יוסף יו"ד רעא בדעתו), שהוא מין העור החזק מכולם (שו"ת הרמב"ם רפט; רבנו מנוח תפילין שם), ואין להתיר לכתוב על הקלף אלא בדיעבד (ראשונים שם, בשם רבינו חננאל); ויש שכתבו, שקלף שוה לגויל לכתיבת ספר תורה (סמ"ג עשין כה, והגהות מיימוניות תפילין שם ד, וראה ביאור הגר"א שם בדעתם ובדעת שאר פוסקים. וראה טור יו"ד שם).

ויש ראשונים חולקים וסוברים שספר תורה שנכתב על הקלף - פסול, שהואיל וספר תורה נגלל ומיטלטל תמיד, אין לכותבו אלא על העור החזק שבכולם (מאירי שבת פא א, וקרית ספר א ג, בשם יש שאין מכשירין).

כשנכתב על דוכסוסטוס

ספר תורה שנכתב על דוכסוסטוס, נחלקו בו:

  • יש שכתבו שפסול (רמב"ם תפילין א ט; מאירי שבת פא א, וקרית ספר א ג, בשם יש שאין מכשירין; שו"ע יו"ד רעא ג (שלא הזכיר אלא גויל וקלף, אך לא סיים שדוכסוסטוס פסול), וראה או"ח תרצא א, וביאור הגר"א יו"ד שם סק"ט, ואו"ח שם סק"א, בדעתו), שלענין זה נאמרה ההלכה למשה מסיני שיש לכתוב על הגויל (ראה לעיל בסמוך), למעט את הדוכסוסטוס (רמב"ם שם), שדוכסוסטוס הוא מין העור הדק ביותר, לסוברים כן (ראה ערך קלף. ראה כסף משנה תפילין שם, בדעת רבנו מנוח שבסמוך), ועלול להיקרע פתאום, ולפיכך פסול אף בדיעבד (רבנו מנוח תפילין שם ט), או שהואיל וספר תורה נגלל ומיטלטל תמיד, צריך לכותבו על העור החזק ביותר (מאירי שם, בשם יש שאין מכשירין).
  • ורבים מהראשונים כתבו שספר תורה שנכתב על דוכסוסטוס - כשר (ספר התרומה קצד; אור זרוע א תקמ; רא"ש הלכות קטנות ספר תורה ה; סמ"ג עשין כה; ביאור הגר"א יו"ד שם סק"ט, שכן דעת כל הפוסקים), ומהם שכתבו שמכל מקום לכתחילה צריך לכותבו על גויל או על קלף (סמ"ג שם; הגהות מיימוניות שם).

פרשיות תפילין כותבים על קלף

פרשיות התפילין, הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו) שיהיו כותבים אותן על הקלף (ברייתא שבת עט ב, ומנחות לב א; רמב"ם תפילין א ח; שו"ע או"ח לב ז), שהקלף דק מהגויל ועבה מדוכסוסטוס, לסוברים כן (ראה ערך גויל וערך קלף), ועור שכותבים עליו סת"ם צריך להיות חזק ובריא בכל אחד מהם כפי קדושתו, ותפילין מקודשות פחות מספר תורה, ויותר ממזוזה (שבת עט ב. תשו' הרמב"ם שבסמוך), ולפיכך קבעה ההלכה לכותבן על הקלף (שו"ת הרמב"ם רפט; רבנו מנוח תפילין שם ט בפירוש א); ועוד, שהתפילין צריכות לעמוד ימים רבים, שהרי אינן נבדקות אלא אחת לשבעים שנה, לסוברים כן (ראה ערך תפילין. רבנו מנוח שבסמוך, וראה שו"ע או"ח לט י), ולפיכך יש לכותבן על עור עבה, אלא שהואיל ואין בהן אלא ארבע פרשיות, דיין בקלף (רבנו מנוח שם, בפירוש ב).

כשנכתבו על דוכסוסטוס

תפילין שנכתבו על דוכסוסטוס, נחלקו בהן תנאים: יש סוברים שפסולות (ברייתות שבת עט ב, ומנחות לב א-ב, וראה גמרא שם ושם), שהלכה למשה מסיני לכותבן על הקלף ולא על הדוכסוסטוס (שו"ע או"ח לב ז), שהדוכסוסטוס עבה מהקלף, לסוברים כן (ראה ערך קלף), ואין הוא נגלל יפה כפי צרכו לצורת הבית שהוא נכנס בתוכו (מאירי שבת פא א, וקרית ספר א ג), ורבי אחא בשם רבי אחי בר חנינא, ויש אומרים בשם רבי יעקב ברבי חנינא - מכשיר (שבת שם ומנחות שם), שלדעתו לא נאמרה ההלכה אלא למצוה לכתחילה (ספר העיטור הלכות תפילין).

להלכה יש פוסקים כרבי אחא, שתפילין שנכתבו על דוכסוסטוס - כשרות (מרדכי הלכות קטנות תתקנט), והרבה ראשונים פוסקים כחכמים - שפסולות (רי"ף שבת שם (לג ב בדפי הרי"ף), ובהלכות מזוזה (ה א בדפי הרי"ף); אור זרוע א תקמ; רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו; שו"ע או"ח שם, וראה בית יוסף שם). לפוסלים תפילין שנכתבו על דוכסוסטוס, אף הכתובות על הגויל - פסולות (שבת עט ב; תוספות שבת שם ד"ה תפילין, ומנחות לב א ד"ה תפילין; רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו; שו"ע או"ח לב ז).

כשנכתבו על גויל

תפילין שנכתבו על הגויל - פסולות (שבת עט ב; תוספות שבת שם ד"ה תפילין, ומנחות לב א ד"ה תפילין; רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו; שו"ע או"ח לב ז. וראה רבנו מנוח תפילין א ט), ואף למכשירים תפילין על דוכסוסטוס (ראה לעיל בסמוך), כתבו ראשונים שמודים הם שהכתובות על קלף - פסולות (פסקי הרי"ד שבת שם, שכ"מ מגמ' שבת הנ"ל), שאין כותבים על הגויל אלא במקום שיער (ראה ערך גויל), ותפילין צריכות להיכתב במקום בשר (פסקי הרי"ד שם. וראה ערך קלף, וערך תפילין), או משום שצריך להכניס הפרשיות בבתים, ולפיכך אין כותבים אותן על הגויל שהוא עב (פסקי הרי"ד שם).

ויש שכתבו שתפילין שנכתבו על גויל - כשרות (שמושא רבא (ברא"ש הלכות קטנות סוף הלכות תפילין)).

מזוזה כותבים על דוכסוסטוס

מזוזה, הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו) שיהיו כותבים אותה על דוכסוסטוס (ברייתא שבת עט ב, ומנחות לב א; רמב"ם תפילין א ח. וראה טוש"ע יו"ד רפח ו), שדוכסוסטוס הוא העור הדק ביותר, לסוברים כן (ראה ערך קלף), ועור שכותבים עליו סת"ם צריך להיות חזק ובריא בכל אחד מהם כפי קדושתו, ומזוזה מקודשת פחות מספר תורה ותפילין (שבת עט ב. שו"ת הרמב"ם רפט), ולפיכך קבעה ההלכה לכותבה על הדוכסוסטוס (ראה שו"ת שם; רבנו מנוח תפילין שם ט בפירוש א); או שהואיל והמזוזה אינה צריכה לעמוד ימים, שהרי היא נבדקת אחת לשבע שנים (ראה ערך מזוזה), ואין כתובות בה אלא שתי פרשיות בלבד, לפיכך דיה בעור הדק ביותר (רבנו מנוח שם, בפרוש ב).

מזוזה שנכתבה על קלף

מזוזה שנכתבה על קלף, נחלקו בה תנאים ואמוראים, וכך שנינו בברייתא: כתבה על הקלף וכו' פסולה, אמר רבי שמעון בן אלעזר רבי מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת (שבת עט ב) - שהקלף חזק מדוכסוסטוס (רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו. ולכאורה היינו לסוברים שקלף עבה מדוכסוסטוס, ראה ערך קלף), או להיפך: הקלף דק מדוכסוסטוס, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל), אלא שהואיל ומניחים את המזוזה בקנה דק, היא משתמרת יותר כשכתובה על קלף (מאירי שבת פא א). וכן אמר רב: קלף הרי הוא כדוכסוסטוס, מה דוכסוסטוס כותבים עליו מזוזה, אף קלף כותבים עליו מזוזה (שבת שם).

בדעת המכשירים קלף לכתיבת מזוזה, כתבו ראשונים שלא נאמרה ההלכה למשה מסיני שמזוזה נכתבת על דוכסוסטוס, אלא למצוה לכתחילה (ר"ן שבת שם (לג ב בדפי הרי"ף), בדעת הרי"ף הלכות מזוזה (ה א בדפי הרי"ף)).

להלכה נחלקו ראשונים:

  • יש שכתבו שהכתובה על הקלף - כשרה, אלא שלמצוה יש לכתוב על דוכסוסטוס (רי"ף שם; רמב"ם תפילין א ט; שו"ע יו"ד רפח ו).
  • יש שכתבו שבמזוזה הנמצאת במקום הצריך שימור, כגון שעומדת במקום התורפה, או במזוזה של רבים שאינה נבדקת אלא פעמיים ביובל (ראה ערך מזוזה), יש לכתוב על הקלף אף לכתחילה, שעל ידי כך המזוזה משתמרת יפה (ר"ן שבת שם).
  • יש שכתבו שקלף כשר לכתיבת מזוזה אף לכתחילה (רבינו חננאל שם; ספר הישר רפז; טור יו"ד רפח, ובית יוסף שם בדעתו).
  • ויש מן הראשונים שכתבו שמזוזה שנכתבה על קלף - פסולה (ספר העיטור הלכות תפילין).

כשנכתבה על גויל

מזוזה שנכתבה על גויל, יש שכתבו שכשרה (רמב"ם תפילין א ט; אור זרוע א תקמ; רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו; טוש"ע יו"ד רפח ו), ולא אמרו לכתוב על הדוכסוסטוס אלא למצוה (רמב"ם שם; שו"ע שם), שכיון שכשרה על הקלף, לסוברים כן (ראה לעיל בסמוך), כך כשרה גם על הגויל (רא"ש שם), ואף שהוא גס יותר מכולם, מכל מקום אפשר לברר לה קנה רחב בכדי הצריך לו (קרית ספר למאירי מאמר א ג); ויש שכתבו שאף לכתחילה נהגו לכתוב מזוזה על הגויל, לפי שהוא חזק, ועל ידי כך משתמרת המזוזה יותר (רא"ש שם; טור יו"ד שם).

ויש שכתבו שמזוזה שנכתבה על גויל - פסולה (רא"ש וטור שם, בשם ר"י; ריטב"א שבת פא א, בשם כל הגאונים ותוספות).

על מה נכתבת מגילה

מגילה (ראה ערכו), יש שכתבו שאינה נכתבת אלא על הגויל או על הקלף כספר תורה (רמב"ם מגילה ב ט; שו"ע או"ח תרצא א), ולדעתם מגילה הכתובה על דוכסוסטוס - פסולה (ביאור הגר"א או"ח שם סק"א; פרי מגדים שם משבצות זהב סק"א), שלמדים שמגילה צריכה להיכתב על "ספר" מגזירה שוה "כתיבה" "כתיבה" (ראה לעיל: מגילות), ולפיכך אין לכותבה אלא על מין העור שכותבים עליו ספר תורה (ביאור הגר"א שם).

לסוברים שספר תורה שנכתב על דוכסוסטוס כשר (ראה לעיל: כשנכתב על דוכסוסטוס), הוא הדין מגילת אסתר שנכתבה על דוכסוסטוס - כשרה (ביאור הגר"א שם; פרי מגדים שם).

צבע העור

צבע העור שכותבים עליו ספר תורה, יש שכתבו שצריך להיות לבן, כשם שהתורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה (ראה גינת ורדים שבסמוך, על פי דברים רבה ג יב, ושיר השירים רבה ה ו, ומדרש תנחומא בראשית א, ועוד).

היה העור צבוע בגוון אחר, כגון ירוק או אדום, יש מצדדים לומר שפסול לכתיבה (שו"ת גינת ורדים או"ח ב כט[10]), ויש שכתבו שאינו פסול (ברכי יוסף יו"ד רעא סק"ה. וראה קסת הסופר לשכת הסופר ב ס"ק יד).

עור הספר תורה צריך להיות מעובד

עורות שכותבים עליהם ספרי תורה, צריכים להיות מעובדים במלח, בקמח, ובעפצים (שאילתות קמה; טור יו"ד רעא; ביאור הגר"א או"ח לב ח ס"ק כז), שהוא מין פרי הגדל על העצים ביערות (אניה דיונה ו ו).

"דיפתרא" - עור שנמלח, ועובד בקמח, אך לא בעפצים (ראה שבת עט א. וראה רש"י סוטה יז ב ד"ה דיפתרא) - נחלקו בו ראשונים אם כשר לכתיבת ספר תורה:

  • יש שכתבו שהוא שפסול (שאילתות שם; תוספות שבת קטו ב ד"ה מגילה; רמב"ם תפילין א יד, והגהות מיימוניות שם אות כ; רא"ש גיטין א יא; טור יו"ד שם; ביאור הגר"א שם; שו"ע הרב שם י).
  • יש ראשונים מצדדים לומר שלדברי הכל ספר תורה הנכתב על גבי דיפתרא כשר (מחזור ויטרי תקיז; יראים השלם שצט), אלא שאף לדעתם אין לכתוב על דיפתרא לכתחילה (שם ושם).
  • ויש שכתבו בדעת ראשונים לחלק בין גויל לבין קלף, שגויל שכותבים עליו ספר תורה צריך להיות מעובד בעפצים, שכשאינו מעובד אינו יכול להיגלל, וכל שאינו נגלל אינו חשוב "ספר" (העמק שאלה שבסמוך), אבל קלף הוא דק ונגלל אף בלא עפוץ, ולפיכך אפילו אינו מעובד על ידי עפצים - כשר (העמק שאלה סז כו, בדעת רש"י שבת עט ב ד"ה גויל).

עורות תפילין ומזוזות

עורות שכותבים עליהם את פרשיות התפילין והמזוזות, צריכים להיות מעובדים בעפצים (שאילתות שאילתא קמה במזוזה; בית יוסף ושו"ע או"ח לב ח בתפילין, וביאור הגר"א שם שהוא הדין במזוזה), ותפילין ומזוזות שנכתבו על דיפתרא - פסולות (שאילתות שם, במזוזה; רש"י גיטין כב א ד"ה לכתוב, בתפילין; רמב"ם תפילין א יד; יראים השלם שצט, בפירוש א; ביאור הגר"א שם; משנה ברורה שם ס"ק כג בתפילין), שלמדים בגזרה-שוה (ראה ערכו) "כתיבה" "כתיבה", שיש לכתוב מזוזות על "ספר" (ראה לעיל: פרשיות תפילין ומזוזות), והכתוב על דיפתרא אינו חשוב "ספר" (יראים השלם שם), והוקשו תפילין למזוזה (שו"ע הרב שם), שנאמר: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וגו' וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וגו' (דברים ו ח-ט. שו"ע הרב שם, ראה קידושין לד א, ורש"י שם ד"ה ונקיש).

מגילה

מגילה (ראה ערכו) צריך שתהא כתובה על "ספר" (משנה מגילה יז א; רי"ף שם (ו א בדפי הרי"ף)), והכתובה על דיפתרא - פסולה (רמב"ם מגילה ב ט; טוש"ע או"ח תרצא ב), והקורא בה אינו יוצא ידי חובת מקרא-מגילה (ראה ערכו. משנה שם; רי"ף שם) - שהכתוב על דיפתרא אינו חשוב "ספר" - שנאמר בה: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (אסתר ט כט.ראה לעיל: מגילות), ודרשו גזירה-שוה (ראה ערכו) "כתיבה" כתיבה" מהכתוב: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ ירמיה לו יח. מגילה יט א).

אף לסוברים שספר תורה שנכתב על דיפתרא כשר (ראה לעיל בסמוך), במגילת אסתר החמירו חכמים ופסלו את הכתובה על דיפתרא, כיון שנאמר בה: כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם (אסתר ח ט), ומשמע שהמגילה צריכה להיות כפי שרגילים לכותבה, ואין רגילות לכתוב אלא על עור מעובד (מחזור ויטרי תקיז, ומרדכי הלכות קטנות תתקנט).

האם עיבוד עור הספר תורה צריך להיות לשמה

עיבוד העור להכשירו לכתיבת ספר תורה, כתבו גאונים וראשונים בדעת רבי אבהו, שצריך להיות לשמה (ראה ערכו), וספר תורה שנכתב על עור שלא עיבדוהו לשמה - פסול (גיטין נד ב. תשובות הגאונים (הרכבי) תלב; ספר האשכול (דפוס י - ם) הלכות ספר תורה בשם מר רב כהן צדק ורב האי גאון; תוספות גיטין מה ב ד"ה עד; ספר התרומה קצ; רא"ש הלכות קטנות ספר תורה ג; בית יוסף יו"ד רעא, ועוד); ויש מהגאונים שכתבו שלא הצריך רבי אבהו עיבוד לשמה, אלא למצוה מן המובחר (ר' משה גאון בתשובות הגאונים שם).

ויש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים בעור - הבתים (רש"י גיטין מה ב ד"ה שטלה), או הרצועות (בעל המאור שם) - של תפילין, אם פסול כשלא עיבדוהו לשמה - שחכמים מכשירים, ורבן שמעון בן גמליאל פוסל (ברייתא גיטין מה ב. על טעם מחלוקתם, ראה ערך הזמנה), שכשם שנחלקו בעור התפילין, כך חולקים הם בעור שכותבים עליו ספר תורה (תשובות הגאונים שם, בשם ר' משה גאון; תוספות שם; ספר התרומה שם; רא"ש שם, ועוד).

להלכה נחלקו גאונים וראשונים:

  • יש סוברים שעור שלא עיבדוהו לשמה פסול לכתיבת ספר תורה (שאילתות שאילתא סז; תשובות הגאונים (הרכבי) תלב, בשם רבנן דשתי ישיבות; תוספות גיטין שם; רמב"ם תפילין א יא; ספר התרומה שם; רא"ש שם; טוש"ע יו"ד רעא א, וש"ך שם סק"ב, וראה בית יוסף שם, שכן פסקו הפוסקים, וראה טוש"ע שם רפא ה, ורמ"א שם), וספר תורה שנכתב עליו הרי הוא כחומש מן החומשים שמלמדים בהם התינוקות, ואין בו קדושת ספר תורה, ואין קורין בו ברבים (רמב"ם שם י א).
  • יש סוברים שספר תורה שנכתב על עור שלא עיבדוהו לשמה - כשר (ר' משה גאון בתשובות הגאונים שם; הגהות מיימוניות תפילין שם אות ו, בדעת רש"י; תניא רבתי ו, וראה ביאורי מהרש"ה שם אות ו, ועוד), אלא שמצוה מן המובחר לכתוב על עור שעובד לשמה (ר' משה גאון שם; שלטי הגבורים או"ח לב סק"ח, בדעת רש"י).
  • ויש שכתבו שהעיקר כדעת הפוסלים (תשובות הגאונים שם; ש"ך שם; ביאור הלכה לב ח ד"ה וצריך), אך אם אין ספר אחר יש לקרוא בו בצבור (תשובות הגאונים שם, שכדאי הוא ר' משה גאון לסמוך עליו בשעת הדחק; ש"ך שם; פרי מגדים או"ח שם משבצות זהב סק"ו; ביאור הלכה שם), וכל שכן שיש לנהוג כך על דרך שנאמר: עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ (תהלים קיט קכו. תשובות הגאונים שם), ואף מברכים על הקריאה בו (פרי מגדים שם בדעת הש"ך שם; ביאור הלכה שם).

עיבוד העור לפרשיות התפילין

עיבוד העור לכתיבת פרשיות התפילין, יש שכתבו שצריך שיהיה לשמה (ראה ערכו. רש"י מנחות מב ב ד"ה תפילין, וראה הגהות מיימוניות תפילין א אות ו; בעל המאור סוכה ט א (ד ב בדפי הרי"ף); רמב"ם תפילין א יא; טוש"ע או"ח לב ח; ראה ביאור הגר"א שם), ותפילין שנכתבו על עור שעיבדוהו שלא לשמה - פסולות (בעל המאור שם; רמב"ם תפילין שם יח; ביאור הגר"א שם; ביאור הלכה שם ד"ה וצריך).

ויש שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת תנאים בעור הבתים או הרצועות (ראה לעיל בסמוך) שלא עיבדום לשמה, שחכמים מכשירים, ורבן שמעון בן גמליאל פוסל (ראה לעיל שם), וכשם שנחלקו בעורות אלו, כך חולקים הם בעור שכותבים עליו את הפרשיות (תשובות הגאונים הרכבי תלב, בשם רב משה גאון; תוספות גיטין מה ב ד"ה עד; ספר התרומה קצ; אור זרוע א תקלג; רא"ש הלכות קטנות ספר תורה ג; ביאור הגר"א או"ח שם), מהם שכתבו שהלכה כדעת הפוסלים (תוספות שם; ספר התרומה שם; אור זרוע שם, בדעת ר"ח ור"ת; רא"ש שם; ביאור הגר"א או"ח שם), ומהם שכתבו שהלכה כדעת המכשירים (פסקי הרי"ד סנהדרין מח ב; אור זרוע שם בדעת רש"י, וראה שלטי הגבורים או"ח לב סק"ח; רמב"ן במלחמות סוכה שם, ועוד).

ויש שכתבו שהעיקר כדעת הפוסלים (פרי מגדים או"ח שם משבצות זהב סק"ו; ביאור הלכה שם), ומכל מקום, אם אין לו תפילין אחרות - יניח תפילין שלא עיבדו את עורם לשמה, אלא שלא יברך עליהן (שם ושם).

עיבוד העור לכתיבת מזוזה

עיבוד העור לכתיבת מזוזה אם צריך שיהיה לשמה (ראה ערכו), נחלקו בו תנאים, וכך אמרו בירושלמי: עור שעיבדו לשם קמיע, מותר לכתוב עליו מזוזה, ורבן שמעון בן גמליאל אוסר (ירושלמי יומא ג ו), שלחכמים עור המזוזה אינו צריך עיבוד לשמה, ולרבן שמעון בן גמליאל צריך עיבוד לשמה (רמב"ן סוכה ט א (ד ב בדפי הרי"ף); קרבן העדה שם; שו"ת משיב דבר א ח), וכן יש מהראשונים שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת תנאים בעור של תפילין שלא עיבדוהו לשמה (ראה לעיל בסמוך, אם מחלוקתם בעור הבתים, או הרצועות), שחכמים מכשירים ורבן שמעון בן גמליאל פוסל (ראה לעיל שם), וכשם שנחלקו בעור של תפילין, כך חולקים הם בעור של מזוזה (ספר התרומה קצ; רמב"ן שם).

להלכה כתבו הפוסקים שמזוזה צריכה עיבוד לשמה לכתחילה, אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל מהמצוה, יכתבנה על עור שאינו מעובד לשמה הנמצא בידו, ויקיים המצוה מיד בעוד שמבקש עור מעובד לשמה (בית יוסף ושו"ע יו"ד רפח ה).

ויש שכתבו שהעיקר להלכה שמזוזה שנכתבה על עור שאינו מעובד לשמה פסולה אף בדיעבד (ב"ח יו"ד שם; ט"ז שם סק"ב; ש"ך שם סק"ד), מהם שכתבו שאף מי שאין לו עור מעובד לשמה לא יקבע מזוזה שנכתבה על עור שמעובד שלא לשמה, שמתוך כך יבוא להשתדל אחר מזוזה כשרה (ב"ח שם, הובא בט"ז שם); ומהם שכתבו שבאופן שאם ימתין לעור מעובד לשמה תתבטל המצוה, יקבע מזוזה שנכתבה על עור שעובד שלא לשמה, אלא שלא יברך עליה (ט"ז שם; ש"ך שם).

כתיבת סת"ם דווקא בדיו

ספרי תורה, תפילין ומזוזות, הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו) שיהיו כותבים אותם בדיו (ראה ערכו. ירושלמי מגילה א ט, וראה כסף משנה תפילין א ג; מסכת סופרים א א, לגירסת הגר"א ונחלת יעקב שם בכל סת"ם, ולגירסא שלפנינו בספר תורה; מסכת ספר תורה א א, בספר תורה; רי"ף הלכות ספר תורה (ד ב בדפי הרי"ף), בספר תורה; רמב"ם תפילין שם, בתפילין, ושם ה, בספר תורה ומזוזה[11]), ויש לדבר סמך מן המקרא: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח. מסכת סופרים שם; מסכת ספר תורה שם).

ספר תורה שנכתב שלא בדיו - ייגנז (ברייתא שבת קג א, וראה מנחות לא ב. וראה רש"י שבת שם ד"ה כתבה, ותוספות מנחות שם ד"ה עשאה), שהוא פסול (רמב"ם שם ה; שו"ע יו"ד שם), ואסור לקרוא בו (תוספות שבת קטו ב ד"ה היו[12]), ואפילו כתב אות אחת שלא בדיו - פסול (רמב"ם שם; שו"ע שם), והוא הדין בתפילין ומזוזות (רמב"ם שם; מאירי שבת שם; שו"ע או"ח לב ג, בתפילין).

כתיבת מגילה בדיו

אין יוצאים ידי חובת מקרא-מגילה (ראה ערכו), אלא במגילה הכתובה בדיו (משנה מגילה יז א; רמב"ם מגילה ב ט; שו"ע או"ח תרצא א), שנאמר במגילה: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (אסתר ט כט), ולמדים גזרה שוה "כתיבה" "כתיבה" מהכתוב: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח), שכשם ש"כתיבה" האמורה שם היא בדיו, כך כתיבת המגילה צריכה להיות בדיו (מגילה יט א).

בשאר ספרי נביאים וכתובים

בשאר ספרי נביאים-וכתובים (ראה ערכו), נחלקו גאונים וראשונים:

  • יש סוברים שאף הם צריכים להיכתב בדיו (שאילתות שאילתא סז, והעמק שאלה שם אות לג בדעתו; תוספות שבת קטו ב ד"ה מגילה; ביאור הגר"א יו"ד רעא ו ס"ק כב, שכך כתבו שאר פוסקים. ראה ערך נביאים וכתובים וערך תורה שבכתב).
  • ויש סוברים שכל ספרי נביאים וכתובים - מלבד ספר תורה ומגילת אסתר - אינם צריכים להיכתב דוקא בדיו (רש"י שבת שם ד"ה מדקאמר; תוספות שם, בשם ה"ר יוסף; רמ"א שם בשם יש אומרים. וראה ערכים הנ"ל).

הקולמוס שכותבים בו

הקולמוס שכותבים בו סת"ם, יש שכתבו שצריך לעשותו מקנה (הגהות מרדכי גיטין שכז, שכן נראה מדברי הר"ש משאנץ; רמ"א בשו"ע יו"ד רעא ז, בשם יש אומרים. וראה ערך גט), וכמו שאמרו: לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות (תענית כ ב. ביאור הגר"א שם ס"ק כג), ואין לעשותו מנוצה (הגהות מרדכי שם; רמ"א שם), שקולמוס העשוי ממנה אינו כותב אלא חורץ וחוקק, ולצורך סת"ם צריך כתיבה (לבוש יו"ד שם ז).

ויש שכתבו שאין נוהגים לכתוב בקולמוס של קנה (לבוש שם; ט"ז שם; ש"ך שם ס"ק יג), לפי שהכתב הנכתב על ידו אינו יוצא מיושר מחמת חולשתו, ואין לחשוש לחששות רחוקות שלא הוזכרו בתלמוד (בני יונה רעא ו), אלא נוהגים לכתוב בקולמוס מנוצה של עוף (מקדש מעט שם ס"ק מד; הגהות חתם סופר שם; ערוך השלחן שם. וראה ספר חסידים רפג, שתקן קולמוס מעצם של עוף), או אפילו מברזל, שעל ידו יוצא הכתב מיושר מאוד, וכך עדיף משום: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו ב. ראה ערך הדור מצוה. בני יונה שם; קסת הסופר ג ו. וראה ספר חסידים שם[13]).

שרטוט

בספר תורה

ספר תורה צריך שרטוט (ראה ערכו. ירושלמי מגילה א ט: ומסרגלין; מסכת סופרים ריש א: מסרגלין; פסיקתא זוטרתא אסתר ט כח; רמב"ם תפילין א יב, ושם ז ט, וראה מגילה ב ט; טוש"ע יו"ד רעא ה, וראה שו"ע או"ח תרצא א[14]), והנכתב בלא שרטוט - פסול (רמב"ם פרק ז שם; שו"ע שם).

דין שרטוט בספר תורה הוא הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. ירושלמי ט שם; מסכת סופרים שם; רש"י מגילה טז ב ד"ה כאמיתה; רמב"ם פרק א שם).

כמה צריך לשרטט

בשרטוט הנצרך בספר תורה, נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים, שצריך לשרטט בין כל שיטה ושיטה (רש"י מגילה טז ב ד"ה כאמיתה; ספר התרומה הלכות ספר תורה קצו, בשם רבו, וראה שם רד, שמסתפק בזה; רמב"ם תפילין א יב, ורבינו מנוח בדעתו; רא"ש הלכות קטנות הלכות ספר תורה ז; ארחות חיים הלכות מגילה אות יא וכלבו מה).
  • ויש סוברים, שאין צריך לשרטט בין כל שיטה ושיטה, ומכל מקום, אף לדעה זו משרטטים בין כל שיטה ושיטה בספר תורה - שקוראים בו תמיד (ספר התרומה שם, בדעת רבינו תם), ויש בו הרבה שורות (ספר התרומה שם) - משום הדור-מצוה (ראה ערכו. רבינו תם בתוספות סוטה יז ב ד"ה כתבה, וספר התרומה שם, ורא"ש הלכות קטנות שם), שיהיה הכתב נאה ומיושר (ספר התרומה שם; רא"ש שם); ויש שכתבו, שאפילו משום הדור מצוה אין לשרטט בין כל שיטה ושיטה, אלא אם כן הסופר אינו יודע לכוון יפה כתיבתו בלא שרטוט, אבל המחמיר לשרטט בספר תורה בלא צורך, הרי הוא בכלל כל-הפטור-מן-הדבר-ועושהו (ראה ערכו), ונקרא הדיוט (תוספות גיטין ו ב ד"ה א"ר; סמ"ג עשין כה, בשם רבינו תם).

במזוזה

מזוזה, נחלקו בה תנאים אם צריכה שרטוט, לדעת ר' ירמיה בשם רבינו, מזוזה אינה צריכה שרטוט (ברייתא מגילה יח ב, ומנחות לב ב), ולדעת רב מניומי בר חלקיה בשם רב חמא בר גוריא בשם רב, מזוזה צריכה שרטוט, וכל מזוזה שאינה משורטטת - פסולה (מנחות שם[15]) מהלכה למשה מסיני (רב מניומי בר חלקיה מנחות שם; רש"י מגילה שם ד"ה והלכתא; רמב"ם שם).

הלכה, שמזוזה צריכה שרטוט (מגילה שם, ומנחות שם; רמב"ם תפילין א יב; טוש"ע יו"ד רפח ח).

בתפילין

תפילין, אינן צריכות שרטוט (ברייתא וגמרא מגילה יח ב, ומנחות לב ב; רמב"ם תפילין א יב; טוש"ע או"ח לב ו) - בין כל שיטה ושיטה (תוספות מנחות שם ד"ה הא; טוש"ע שם) - לפי שהן מחופות (רמב"ם שם; רמב"ן גיטין ו ב ד"ה וכתב; מאירי גיטין שם. וראה פסקי רי"ד מגילה יח ב), ואין קוראים בהן כלל (ספר המכריע פה בשם רב פלטוי גאון; ריטב"א גיטין שם; מאירי שם), והשרטוט לא נאמר אלא משום הקריאה (ספר המכריע שם).

ואין צריך לשרטטן אפילו משום הידור מצוה, שהרי אינן מגולות, ואין שייך בהן נוי (רבינו תם בתוספות מנחות לב ב ד"ה הא); ויש שכתבו, שאין משרטטים תפילין, משום שהקלף שלהן דק, לסוברים כן (ראה לעיל: מכשירי הכתיבה), ויש לחוש שמא יקרע (נמוקי יוסף הלכות קטנות הלכות מזוזה (דף ה א)).

במגילה

מגילה (ראה ערכו) צריכה שרטוט, בין כל שיטה ושיטה (מגילה טז ב; רמב"ם מגילה ב ט; טוש"ע או"ח תרצא א, וראה משנה ברורה שם סק"ה), וכן דרשו בגמרא מהכתוב: דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת (אסתר ט ל), שמגילה צריכה שרטוט "כאמיתה של תורה" (מגילה שם. וראה ירושלמי מגילה א א, שנדרש באופן אחר), והיינו, כספר תורה עצמו (רש"י מגילה שם ד"ה כאמיתה; רמב"ם שם; שו"ע שם), שצריך שרטוט בין כל שיטה ושיטה, לסוברים כן (ראה לעיל: בספר תורה), או כמזוזה (תוספות סוטה יז ב ד"ה כתבה איגרת, בשם הר"ח; רבינו תם בתוספות גיטין ו ב ד"ה א"ר, ובספר הישר (חידושים) קד) - שיש בה עול מלכות שמים (תוספות סוטה שם) - שצריכה שרטוט בין כל שיטה ושיטה, לסוברים כן (ראה לעיל: במזוזה).

ויש מהראשונים שכתבו, שמגילה אינה צריכה שרטוט בין כל שיטה ושיטה, אלא די שישרטט שורה ראשונה, ושיטה ראשונה נעשית כשרטוט לשיטה שניה, ושניה לשלישית, וכן כולן (ארחות חיים הלכות מגילה אות יא, וכלבו מה[16]).

האם צריך לשרטט לשמה

בדברים הטעונים שרטוט, כתבו ראשונים, שאין צריך לשרטט לשמה (ראה ערכו. ספר התרומה סוף סי' קצ, ושם, מפתח הסימנים קצב; טור יו"ד רעא, בספר תורה, והובא בש"ך שם סק"ב, וראה פרי מגדים או"ח לב משבצות זהב סק"ד, שהוא הדין במזוזה), שאינו אלא הזמנה בעלמא, ו"הזמנה לאו מילתא", לסוברים כן (סנהדרין מז ב: רבא אמר וכו' הזמנה לאו מילתא היא), והיינו שהשרטוט אינו מעשה חשוב שיהא צריך לעשותו לשמה (ספר התרומה קצ, בשם רבינו תם; בית יוסף שם); ומכל מקום, כתבו אחרונים, שאף לדעה זו אם השרטוט נעשה שלא לשמה, אלא לשם דבר אחר, הרי זה שרטוט פסול (פרי מגדים שם: ואפשר. וראה חידושי רבי עקיבא איגר יו"ד רעא לש"ך סק"ב).

ויש ראשונים ואחרונים שכתבו, שצריך לשרטט לשמה (האשכול (אלבק) הלכות מזוזה (דף עא ב), וארחות חיים הלכות מזוזה אות א, בשם רב מתתיה גאון, במזוזה; כד הקמח מזוזה, בשם יש מן הגאונים, בספר תורה ומזוזה; ב"ח או"ח לב (ד"ה ומ"ש טוב) ופרי מגדים שם, בדעתו, וראה פרי מגדים שם, שאפשר שהוא רק במזוזה).

וכתבו אחרונים, שהמנהג הפשוט הוא לעשות השרטוט לשמה (ערוך השלחן יו"ד רעא יב, על פי תוספות גיטין מה ב ד"ה עד. וראה קסת הסופר ג ה, שלכתחילה ישרטט לשמה).

שרטוט אחר הכתיבה האם מועיל

שרטוט אחר הכתיבה, יש ראשונים שנסתפקו אם מועיל (תוספות סוטה יז ב ד"ה כתבה איגרת, במגילת סוטה. וראה שו"ת רבי עקיבא איגר קמא נ, שהוא הדין במזוזה וספר תורה), שאפשר שהשרטוט אינו הכשר לכתיבה, ואין הכתיבה צריכה לשרטוט (שו"ת מענה אליהו פט).

וכתבו אחרונים, שמסתימת הפוסקים בספר תורה שאין בו שרטוט, שפסול, נראה שלא מועיל שרטוט אחר הכתיבה (רבי עקיבא איגר שם, על פי רמב"ם ושו"ע בהלכות ספר תורה; שו"ת כתב סופר יו"ד קכט; קרן אורה סוטה שם).

מעשה הכתיבה

סופר הכותב סת"ם, צריך להיות זהיר במלאכתו מאוד, שמלאכתו מלאכת שמים היא, ואם יחסיר או יותיר אות אחת, נמצא מחריב את העולם כולו (עירובין יג א). ופירשו ראשונים, שלפעמים בחסרון או יתור אות אחת נמצא שכותב דברי כפירה (רש"י שם ד"ה מחסר; תוספות שם ד"ה או). ועוד כתבו ראשונים, שסופר צריך לדקדק בחסירות ויתירות, שאפילו הותיר או החסיר אות אחת בתפילין - והרי הן נפסלות בכך (ראה ערך חסרות ויתרות) - עונשו מרובה, שהמניחן מברך כל יום ברכה לבטלה, ושרוי בלא תפילין (רא"ש הלכות תפילין לג; טוש"ע או"ח לב כ). והוסיפו אחרונים שעונשו חמור מהמכשיל באיסורים אחרים, מחמת חומר ברכה לבטלה (ראה ערך ברכה שאינה צריכה. פרי מגדים משבצות זהב או"ח לב ס"ק יט).

יש שכתבו, שהסופר יתפלל לפני הכתיבה שלא יטעה בכתיבתו (שערי תשובה לב סק"ג, מפרי עץ חיים), ויש שהוסיפו שיתוודה על מה שעבר (תורת השלמים לחיד"א יח כ, וראה שם אותיות כה-כח דברים נוספים שראוי לומר קודם הכתיבה; קסת הסופר לשכת הסופר ד סק"א). ועוד כתבו, שראוי לסופר לכתוב בטהרה (תורת השלמים שם אות יח), וכן ראוי ליחד חדר מיוחד לכתיבה, כדי שלא יבלבלו אותו בשעת הכתיבה (לשכת הסופר שם).

בכתיבת פרשיות תפילין

בכתיבת פרשיות התפילין, קודם שיתחיל לכתוב הפרשה, טוב לנסות הקולמוס, שלא יהיה עליו דיו יותר מדי, ותיפסד הכתיבה (בית יוסף או"ח לב בשם ר"י אסכנדרני; שו"ע שם כב. ומשמע בבית יוסף שם שדוקא בתפילין, מפני שפסולות שלא כסדרן, ראה ערך כתיבת סת"ם כסדרן).

הבא להתחיל פרשה חדשה בתפילין ומזוזה אחרי שסיים פרשה קודמת, כתבו אחרונים שיקרא היטב ובדקדוק את הפרשה שכבר סיים כמה פעמים (בית יוסף שם בשם ר"י אסכנדרני; שו"ע שם כא), כדי שאם ימצא טעות, תיפסל רק פרשה זו שכבר כתב, ולא הפרשיות שיכתוב אחריה (ראה ערך כתיבת סת"ם כסדרן. בית יוסף שם).

ביד ימין

הכותב סת"ם, כתבו ראשונים שיש לו לכתוב בימין (ספר התרומה תפילין רה; סמ"ג עשין כב; רא"ש בקיצור הלכות שבסוף הלכות תפילין; טוש"ע או"ח לב ה בתפילין, ושו"ע יו"ד רעא ז בספר תורה, ושם רפח יב במזוזה. וראה להלן[17]), שסברא היא שצריך בסת"ם כתיבה חשובה, והיינו כדרך כתיבה, שהיא בימין (ראה ערך כתב; כתיבה: דרך כתיבה. רבנו יואל הלוי בשו"ת מהר"ם בן בכרי (פראג) יב, ובשו"ת הרשב"א אלף קכ; ראבי"ה תרצד; ספר התרומה שם), או שלמדים בהיקש: וקשרתם וכתבתם (דברים ו ח-ט), כשם שקשירת תפילין נעשית ביד ימין - שהרי מניחם על ידו השמאלית שהיא "יד כהה" (ראה ערך הנחת תפילין: מקומה), ועל כורחו צריך לקשור ביד ימין (לבוש או"ח שם ה בפירוש הב') - כך הכתיבה צריכה להיות ביד ימין (הגהות מיימוניות תפילין ב א; ארחות חיים תפילין כה. וראה לבוש שם בפירוש ב'. וראה שו"ת אבני נזר או"ח יג).

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים שאין צורך לכתוב סת"ם דווקא ביד ימין (מאמר מרדכי לב סק"ו, בדעת הרמב"ם שלא הזכיר שצריך לכתוב בימין).

אטר

אטר (ראה ערכו) כתבו ראשונים שיכתוב ביד שמאל (ספר התרומה תפילין רה; סמ"ג עשין כב; רא"ש בקיצור הלכות שבסוף הלכות תפילין; טוש"ע או"ח לב ה בתפילין), אבל השולט בשתי ידיו - שדינו לכל דבר כסתם אדם (ראה ערך אטר) - יכתוב בימין (ספר התרומה שם; סמ"ג שם; רא"ש שם; טוש"ע שם).

סת"ם שנכתבו בשמאל

סת"ם שנכתבו בשמאל, יש ראשונים שכתבו שפסולים (ספר התרומה תפילין רה); ויש ראשונים שנראה מדבריהם שבדיעבד כשרים (סמ"ג עשין כב; רא"ש הלכות תפילין לג; אורחות חיים תפילין כה; טור או"ח לב).

להלכה כתבו אחרונים שתפילין שנכתבו ביד שמאל - פסולות (שו"ע או"ח לב ה), אבל אם אי אפשר למצוא אחרות - יניחן (שו"ע שם). יש שכתבו שיניחן בברכה (לבוש או"ח שם; מור וקציעה שם), שלדעתם הלימוד לימין אינו לימוד גמור, אלא אסמכתא בלבד (לבוש שם); ויש שכתבו להניחן ללא ברכה (בית שמואל קכג סק"ד; אליה רבה או"ח שם סק"י; פרי מגדים או"ח שם אשל אברהם סק"ד); ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שאפילו אם אי אפשר למצוא אחרות לא יניחן (שו"ת רמ"ע מפאנו לח; ערוך השלחן או"ח שם טז).

השולט בשתי ידיו שכתב בשמאל, כתבו אחרונים, שכשר בדיעבד (מגן אברהם לב סק"ד; ביאור הגר"א לשו"ע שם ה; שו"ע הרב שם ז; משנה ברורה שם ס"ק יח); ויש מהאחרונים שכתב שדווקא כשאי אפשר למצוא אחרים (ערוך השלחן או"ח לב טז, וראה שם שפירש כן בדעת שו"ע שם ה).

כתיבה כשיש על ידיו בתי ידים [=כפפות]

כתיבה כשיש על ידיו בתי ידים, כתבו אחרונים שאין זו דרך כבוד לספר - כשם שעבודה (ראה ערכו) במקדש בידים כרוכות בבגד אינה דרך כבוד (פסחים נז א, ורש"י שם ד"ה כריך בלשון שני, וראה ערך עבודה. ראה מהר"ם פרובינציאל דלהלן, ופתחי תשובה יו"ד רעא ס"ק יט) - ואפילו בתי הידים חתוכים בראשי האצבעות, ואפילו אינו כותב אותיות אלא רק מתייגן, ואפילו הקור גדול (שו"ת מהר"ם פרובינציאל לג, הובא בברכי יוסף רעא י).

ויש מן האחרונים שכתבו שמי שידיו מצוננות, ורוצה לחממן על מנת שיוכל לכתוב באופן יפה יותר, מותר לו לכתוב בבתי ידים (אמרי שפר (קארלין) ב ו בשם יש אומרים[18]).

איסור כתיבה שלא מתוך הכתב

ספר תורה, אסור לכתוב בו אפילו אות אחת שלא מתוך הכתב (מגילה יח ב; רמב"ם תפילין א יב; טוש"ע יו"ד רעד ב), שמא יטעה (מאירי מגילה שם; כסף משנה על הרמב"ם שם), כגון בחסרות-ויתרות (ראה ערכו. כסף משנה שם).

בירושלמי הביאו סמך מהדברים שאמר ברוך על ירמיה: מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר (ירמיהו לו יח. ירושלמי מגילה ד א, וראה קרבן העדה שם בביאורו); ויש מהאחרונים מצדדים לומר שהאיסור לכתוב שלא מהכתב הוא הלכה למשה מסיני (שו"ת חתם סופר ב רנד).

אף מגילת אסתר, אסור לכותבה שלא מן הכתב (מגילה שם; רמ"א בשו"ע או"ח תרצא ב).

תפילין ומזוזות מותר לכתוב שלא מן הכתב (מגילה שם; מנחות לב ב; רמב"ם תפילין א יב; טור יו"ד רפח במזוזה), מכיוון שפרשיותיהן שגורות בפי הכל (מגילה שם; מנחות שם), ואין אדם טועה בהם (רש"י מנחות שם ד"ה מגרס). וכתבו ראשונים שמי שהפרשיות של תפילין אינן שגורות בפיו צריך לכתבן מתוך הכתב (טוש"ע או"ח לב כט).

היו שגורות בפיו חלק מהפרשיות, יש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שצריך לכתוב את כולן מתוך הכתב, אף אותו חלק השגור בפיו (בית יוסף או"ח לב בדעת הטור שם; לבוש או"ח שם ס"ל), שמא יטעה (לבוש שם); ויש אחרונים שכתבו שאת החלק השגור בפיו יכול לכתוב שלא מן הכתב (ב"ח או"ח שם אות טז; מגן אברהם שם ס"ק מא).

יש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלמצוה מן המובחר יכתוב תמיד, בין תפילין ובין מזוזה, מתוך הכתב (ב"ח שם ויו"ד רפח ג), שמא יטעה בחסרות ויתרות (ט"ז יו"ד שם); ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שדווקא תפילין לכתחילה יכתוב מן הכתב, אבל מזוזה שפרשיותיה שגורות יותר, אף לכתחילה אין צורך לכותבה מתוך הכתב (ט"ז שם, שכן משמע בטור יו"ד שם).

הכותב פרשיות התפילין בספר תורה, יש מן הראשונים שמצדדים לומר שיכול לכתבן שלא מן הכתב, מכיוון שהן שגורות (רבנו מנוח על הרמב"ם תפילין א יב).

כתיבה מפי מקריא

כתיבה מפי מקריא, שהסופר עצמו אינו רואה את הספר, אלא שומע מהמקריא לו מתוכו, יש מן הראשונים שכתב שאסור, שצריך שהכותב עצמו יראה מתוך הכתב (הגהות רבנו פרץ לסמ"ק מצווה קנה); ויש ראשונים שנראה מדבריהם שמותר לכתוב מפי מקריא (סמ"ג עשין כב, וראה ספר התרומה קצח), וכן הכריעו אחרונים (מגן אברהם תרצא סק"ד; משנה ברורה לב ס"ק קלד).

עבר וכתב שלא מתוך הכתב

עבר וכתב ספר תורה שלא מתוך הכתב, כתבו ראשונים, שאסור לקרוא בו - אפילו אין בו טעות - אלא בשעת הדחק (רשב"א מגילה יח ב ד"ה והא, על פי ירושלמי שם ד א; ר"ן מגילה שם (ה ב בדפי הרי"ף); דרכי משה או"ח תרצא ב, בשם הר"ן[19]); ויש שכתבו, שאם עבר וכתב שלא מן הכתב, יכול לכתחילה לקרוא בו (רבנו מנוח על הרמב"ם תפילין א יב).

קריאה בפה לפני הכתיבה

הכותב סת"ם - או מגילה (מהרי"ל הלכות פורים יד; רמ"א בשו"ע או"ח תרצא ב) - לפני שכותב כל תיבה, כתבו ראשונים שצריך להוציאה בפה (סמ"ק מצווה קנג, בכתיבת תפילין; טוש"ע או"ח לב לא בתפילין, ושו"ע יו"ד רעד ב בספר תורה), וכן משה רבינו כשכתב את התורה מפי הקדוש ברוך הוא, היה תחילה אומר אחריו - כדי שלא יטעה (רש"י מנחות ל א ד"ה הקדוש ברוך הוא) - ואחר כך כותב (בבא בתרא טו א, וראה מנחות שם: כותב ואומר), וכתבו ראשונים שכך אף הסופרים צריכים לקרוא בפיהם (ספר התרומה קצח; סמ"ג עשין כב; מרדכי הלכות תפילין תתקנז), שלא יטעו (סמ"ג שם; מרדכי שם); ויש שכתבו בדעת ראשונים טעם אחר, כדי שתהיה קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה היוצאת מפי הקורא נמשכת על האותיות (ב"ח או"ח לב אות טז (והובא במשנ"ב שם ס"ק קלו), בדעת הסוברים שגם כשכותב מתוך הכתב צריך להוציא בפיו).

חיוב הקריאה בפה, יש מן האחרונים שכתבו שהוא מדרבנן (ספר סת"ם הלות ספר תורה פו[20]); ויש שכתבו שאינו אלא עצה טובה (דעת קדושים רעד סק"ה).

ונחלקו ראשונים בחיוב זה אם הוא דווקא בכותב שלא מתוך הכתב, או אף בכותב מתוך הכתב:

  • יש שכתבו שאין צריך להוציא בפה אלא הכותב מפי מקריא (ספר התרומה שם; סמ"ג שם; שו"ע או"ח שם (בתפילין)), או בעל פה (בית יוסף או"ח לב בשם ר"י אסכנדרני), שדווקא כשכותב שלא מן הכתב יש לחוש לטעות (סמ"ג שם).
  • יש שכתבו שתמיד צריך להוציא בפה (סמ"ק מצוה קנג; מרדכי הלכות תפילין תתקנז; טור או"ח שם; שו"ע יו"ד רעד ב), שלעולם יש לחוש לטעות (מרדכי שם).
  • יש מהאחרונים שחילקו, שסופר שהפרשיות שגורות בפיו, כשכותב מתוך הכתב אין צריך להוציא בפה, שאין חשש שיטעה; אבל סופר שאין הפרשיות שגורות בפיו, אף כשכותב מתוך הכתב צריך להוציא בפה (מגן אברהם לב ס"ק מב, ופרי מגדים שם בביאורו; אליה רבה לב מח).
  • ויש מהאחרונים שחילקו בין ספר תורה שקדושתו חמורה יותר, שצריך תמיד להוציא בפה כדי להמשיך קדושה על האותיות, לבין תפילין ומזוזה שאין צורך להוציא בפה כשכותב מתוך הכתב (פרי מגדים אשל אברהם שם).

כשכותב שם הוי"ה

כשכותב שם הוי"ה, יש אחרונים שכתבו שלא יקרא בפה, מכיוון שאסור להגות את השם באותיותיו (ראה ערך הוגה את השם. ספר סת"ם הלכות ספר תורה פו; קסת הסופר לשכת הסופר ד סק"ו); ויש אחרונים שכתבו שיקרא את האותיות בתוספת "עם" בין אות לאות (דעת קדושים רעד סק"ד; מקדש מעט רעד ס"ק יא); או שיכנה ויאמר ק"י במקום ה"י (שם ושם); ויש אחרונים שכתבו שיקרא בשם אדנות, שידוע שמה שקורא באדנות כותב - בדרך כלל - בשם הוי"ה, ואין חשש שיטעה (דעת קדושים שם).

כתב בלי לקרוא בפיו

כתב בלי לקרוא בפיו כל תיבה לפני כתיבתה - אינו נפסל (בית יוסף או"ח לב על פי סמ"ג עשין כב. וראה שבלי הלקט ח ו, שאף לטעם של המשכת קדושה, בדיעבד כשר, וכן משמע במשנה ברורה לב ס"ק קלו), אלא שלסוברים שהקריאה היא כדי למשוך קדושה על הכתב (ראה לעיל: קריאה בפה לפני הכתיבה), יש שכתבו שהספר אינו מהודר כל כך (שבלי הלקט שם).

כתיבת סת"ם, האם צריך שתהיה לשמה

כתיבת סת"ם, אם צריך שתהיה לשמה (ראה ערכו), אמרו בגמרא שלדעת רבן שמעון בן גמליאל שעור של תפילין צריך עיבוד לשמה (ראה לעיל: מכשירי הכתיבה), כל שכן שכתיבת ספרי תורה ותפילין - שהיא עיקר הסת"ם (חידושי רבי חיים הלוי על הרמב"ם תפילין א טו) - צריכה להיות לשמה (גיטין מה ב, ורש"י שם ד"ה כתיבה, ור"ן שם (כג ב בדפי הרי"ף)). וכתבו ראשונים, שהוא הדין בכתיבת מזוזה (ריטב"א גיטין שם ד"ה והא); ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאף רבן שמעון בן גמליאל אינו מצריך כתיבה לשמה במזוזה (מאירי מגילה ח ב, וקרית ספר מאמר א ב); ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלא אמרו שלרבן שמעון בן גמליאל צריך כתיבה לשמה, אלא דווקא בכתיבת האזכרות (ראה ערכו), אבל כתיבת שאר ספר התורה אינה צריכה להיות לשמה (אור שמח תפילין שם, בדעת הרמב"ם שם ושם י א).

בדעת חכמים, הסוברים שעור של תפילין אין צריך עיבוד לשמה (ראה לעיל שם), נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שלדעתם אף הכתיבה אינה צריכה להיות לשמה (מחזור ויטרי תקיז, מרבינו תם; ספר התרומה קצ; מאירי שם ושם, בשם קצת מהמפרשים; ריטב"א גיטין שם: ואפשר).
  • יש סוברים שאף חכמים מודים בה שצריך שתהיה לשמה, שכתיבת סת"ם היא גוף הקדושה (בעל המאור סוכה ט א (ד ב בדפי הרי"ף); מרדכי הלכות קטנות תתקמט, וראה חזון איש מנחות מא ס"ק יג).
  • ויש סוברים שבספר תורה אף לדעת חכמים צריך כתיבה לשמה, אבל בתפילין ומזוזה אין צריך כתיבה לשמה (רמב"ן במלחמות סוכה שם; ריטב"א גיטין שם; חידושי הר"ן גיטין נד ב וסנהדרין מח ב).

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:

  • יש סוברים שכתיבת סת"ם צריכה שתהא לשמה (ספר האשכול (אלבק) הלכות ספר תורה, בספר תורה; בעל המאור סוכה ט א (ד ב בדפי הרי"ף); סמ"ג עשין כה; רא"ש הלכות קטנות ספר תורה ג-ד; טוש"ע יו"ד רעד א בספר תורה, ואו"ח לב יט בתפילין).
  • יש סוברים שרק ספר תורה ותפילין צריכים כתיבה לשמה, אבל מזוזה אינה צריכה כתיבה לשמה, אלא שאף לדעתם נהגו לכתוב מזוזה לשמה, והוא מנהג נאה ומתקבל (מאירי מגילה ח ב, וקרית ספר מאמר א ב).
  • יש סוברים שדווקא ספר תורה צריך כתיבה לשמה, ותפילין ומזוזות אינן צריכות כתיבה לשמה (רמב"ן במלחמות סוכה ט א (ד ב בדפי הרי"ף)).
  • ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף ספר תורה ותפילין אין צריכים כתיבה לשמה (אור שמח תפילין א טו, בדעת הרמב"ם שם, ושם י א, שלא הזכיר פסול של כתיבה שלא לשמה[21]).

הנ"ל, בכתיבת מגילה

כתיבת המגילה, יש ראשונים שכתבו שצריך שתהיה לשמה, שהמגילה נקראת "ספר" (אסתר ט כט. ראה מגילה יט א), ולפיכך נוהגים בה דיני ספר תורה (ארחות חיים א הלכות מגילה ופורים, בשם ר' אהרן הלוי; ריטב"א מגילה שם ד"ה מנא), ואף לסוברים שעיבוד העור במגילה אינו צריך להיות לשמה - שלדעתם אין נוהגים במגילה כל דיני ספר תורה (ראה לעיל: מכשירי הכתיבה) - כתבו אחרונים, שמכל מקום כתיבתה צריכה להיות לשמה (מעשה רקח מגילה א א; שו"ת אבני נזר או"ח תקיח י, ושו"ת ציץ אליעזר יא מז, בדעת הרמב"ם).

ויש שכתבו, שמגילה אינה צריכה כתיבה לשמה (מאירי מגילה ח ב, וקרית ספר מאמר א ב).

שיעור הפוסל בכתיבה שלא לשמה

במקום שצריך כתיבה לשמה (ראה לעיל), כתבו אחרונים, שאפילו אות אחת שנכתבה שלא לשמה - פסולה (משנה ברורה לב ס"ק צב. וראה אחרונים שלהלן), ואפילו כתב רוב אות לשמה, ומיעוטה שלא לשמה - פסולה (שו"ת מהרד"ך א א; קסת הסופר ד ג), וכן תיקון האותיות הנפרדות צריך להיות לשמה, הואיל ובלא התיקון אין עליהן צורת אותיות כראוי, והתפילין פסולות (משנה ברורה שם ס"ק צג).

כתיבה תמה

הכתיבה בתפילין ומזוזות צריך שתהא "כתיבה תמה" (ברייתא שבת קג ב, ורש"י שם ד"ה וכתבתם; מנחות לד א, במזוזה; שם לה א, בתפילין; טור או"ח לב, ורמ"א שם ד, בתפילין), שלמה כהלכתה (רש"י שבת שם ד"ה תם), שנאמר לענין מזוזה: וּכְתַבְתָּם (דברים ו ט. ברייתא שבת שם; מנחות שם), ודרשו שכאילו נכתב: "כתב תם" (רש"י שבת שם ד"ה תם, ובית יוסף או"ח שם), וכתוב זה נאמר אף על תפילין (רש"י שבת שם: וכתבתם, דתפילין ומזוזה; מאירי מגילה יח ב; מרדכי גיטין שמה בשם ר"י).

וכן כתיבת ספר תורה צריך שתהא כתיבה תמה (רי"ף הלכות ספר תורה (ג ב בדפי הרי"ף), ושו"ת הריטב"א שם בדעתו; תוספות גיטין כ ב ד"ה לא; מחזור ויטרי תקיז (מרבינו תם); שו"ת הרשב"א א תריא; טוש"ע יו"ד רעד ג, ובית יוסף שם), שספר תורה חמור מתפילין ומזוזות, ואם בתפילין ומזוזות צריך כתיבה תמה, כל שכן בספר תורה (רשב"א שם).

כתיבה נאה

יש להשתדל שהכתיבה תהיה נאה, והוא בכלל הכתוב: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו ב. שבת קלג ב; טוש"ע יו"ד רעד ג, וראה בית יוסף שם. וראה ערך הדור מצוה). כמה דינים נלמדו מהצורך בכתיבה נאה:

  • יקח קולמוס שהכתב היוצא ממנו יהיה נאה (ברייתא שבת שם, לפי שו"ת בנין שלמה ו).
  • יכתוב בכתב מיושר (טוש"ע או"ח לב ו בתפילין, ויו"ד רעד ג בספר תורה).
  • יכתוב כתיבה גסה קצת שלא ימחקו האותיות מהר (אור זרוע הלכות תפילין תקנה; מרדכי סוף הלכות תפילין; רמ"א בשו"ע או"ח לב ד).
  • יעשה השורות שוות שלא תהיה אות אחת נכנסת ואחת יוצאת (ספר התרומה רה; סמ"ג עשין כב; רא"ש בקיצור הלכות שבסוף הלכות תפילין; טוש"ע או"ח לב לג, וראה גר"א שם), ולפחות יזהר שלא יכתוב שלש אותיות מחוץ לשורה (טוש"ע שם. וראה טוש"ע יו"ד רעג ג), ומכל מקום בדיעבד לא פסל (שו"ע או"ח שם); ויש מן הראשונים מצדד לפסול בתפילין ומזוזות כשכתב חלק מהשורות ארוכות וחלק קצרות (ספר התרומה שם).

תפילין, יש ראשונים שכתבו שאין צריך לכתוב הפרשיות בכתיבה נאה, מכיוון שהן מחופות, ואין רואים את הכתב (תוספות מנחות לב ב ד"ה הא); ויש ראשונים שכתבו שאף פרשיות התפילין יש לכתוב בכתיבה נאה (אור זרוע שם; מרדכי שם; טוש"ע או"ח לב ו).

הכותב על ידי מעשה שאינו בגוף האותיות

הכותב על ידי מעשה שאינו בגוף האותיות, באופן שהאותיות נעשות מאליהן, כגון חק-תוכות (ראה ערכו) - שחוקק בתוך חלל האות וסביבותיה, ועל ידי כך נוצרת שם האות (ראה ערך חק תוכות) - פסול, שחקיקת תוכות אינה חשובה כתיבה (גיטין כ א; טוש"ע או"ח לב יז. וראה ערך הנ"ל).

החוקק ירכותיהן של האותיות שישקע הכתב - שחקיקה זו חשובה כתיבה (ראה ערך גט, וערך חק תוכות) - כתבו אחרונים שכשרה (שו"ת משאת בנימין צט; ט"ז יו"ד רעא סק"ח; מגן אברהם לב ס"ק נז), שחקיקת יריכות חשובה כתיבה לכל דבר (שו"ת משאת בנימין שם; ט"ז שם), אלא שיש שכתבו שלכתחילה אין לכתוב סת"ם - וכל דבר הצריך כתיבה (ראה ערך גט, וערך כתיבה) - בחקיקה (ט"ז שם; מגן אברהם שם).

ויש סוברים שחקיקת יריכות פסולה (שו"ת רמ"ע מפאנו צג; שו"ת זרע אמת ב קיז), שבכתיבת סת"ם צריך מעשה בגוף האות - כמו כתיבה בדיו (שו"ת זרע אמת שם) - ובחקיקה אין המעשה בגוף האות (שו"ת רמ"ע מפאנו שם), ואין דרך כתיבה בכך (שו"ת זרע אמת שם).

כתיבה בדפוס

כתיבה בדפוס - שמסדר צורת אותיות מעופרת, ומושח אותן בדיו, ודוחק אותן אל הקלף (אחרונים דלהלן) - כתבו אחרונים, שאף לסוברים שחשובה כתיבה (ראה ערך כתב; כתיבה. וראה שם שיש חולקים[22]), מכל מקום, אינה כשרה לכתיבת תפילין ומזוזות (מגן אברהם לב ס"ק נז; בני יונה הארוך סוף סי' רעא (סק"ה). וראה אחרונים להלן), שבכתיבה על ידי דפוס אי אפשר לצמצם, ופעמים שהאות השניה נדפסת קודם האות הראשונה, והרי זו כתיבה "שלא כסדרן", שפסולה בתפילין ומזוזות (ראה ערך כתיבת סת"ם כסדרן. מגן אברהם שם; מור וקציעה שם[23]).

ויש שכתבו, שכתיבה על ידי דפוס פסולה אף בספר תורה (שו"ת חוות יאיר קפד. וראה אחרונים להלן), שכתיבה על ידי דפוס חשובה כחקיקת ירכי האותיות, שפסולה לכתיבת סת"ם, לסוברים כן (ראה לעיל בסמוך. זרע אמת יו"ד קיז); או שבכתיבה על ידי דפוס חסרה בכל אזכרה כוונה לשם קדושת השם (בני יונה שם); או שבכתיבה על ידי דפוס אין אותיות השם נכתבות כסדרן, ואף בספר תורה יש לכתוב אותיות השם כסדרן, לסוברים כן (ראה ערך כתיבת סת"ם כסדרן. שו"ת תשובה מאהבה ג שצא, וראה פתח הדביר ב (דף ו ב)).

ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים שכתיבה על ידי דפוס כשרה אף לכתיבת סת"ם (גט פשוט קכה ס"ק טו, וראה כפות תמרים סוכה מא ב ד"ה מתיבי, שלא הכשיר אלא בדיעבד).



הערות שוליים

  1. לג, טורים תעא-תקעב.
  2. ובמנחות הגירסא: רב חיננא (במקום רב המנונא), וראה דקדוקי סופרים השלם גיטין שם.
  3. על אופן הלימוד מתפילין למזוזה ולספר תורה ראה להלן.
  4. וראה משנה ברורה שם סק"א, שהוא הדין בספר תורה ומזוזה.
  5. וראה שו"ת רבי עקיבא איגר קמא סט, שאף לדעה זו אינו פסול אלא מדרבנן. וראה מחצית השקל שם ורבי עקיבא איגר שם (ד"ה ואולם, ואילך) וחומות ירושלים סוף סי' רסח, שפירשו דברי התוספות בענין אחר.
  6. וראה הסכמת החתם סופר לקסת סופר. וראה לשכת הסופר שם, שאף צריך שידע הסופר ללמוד גמרא מעצמו.
  7. לגירסא שלפנינו לא הוזכרו שם תפילין ומזוזות.
  8. לגירסא שלפנינו בספר תורה, ולגירסת הגר"א ונחלת יעקב בכל סת"ם.
  9. וראה שם עוד, שכיון שעור העוף קל להיקרע, יכול לבוא לידי איבוד השם בנקל, ראה ערך מחיקת-השם.
  10. וראה שם טעם נוסף לכך שצריך לכתוב על גבי עור לבן על פי תורת הנסתר.
  11. וראה טוש"ע יו"ד רעא ו בספר תורה, ואו"ח לב ג בתפילין, אלא שלא הוזכר בדבריהם שהוא הלכה למשה מסיני.
  12. וראה מגן אברהם שלד ס"ק יח, ושם, אם האיסור לקרוא הוא בציבור או אף ביחיד, ואם בזמן הזה בטל האיסור, וראה ערך ספר תורה, וערך תורה שבכתב, וערך עת לעשות לה'.
  13. וראה ערוך השלחן שם, שלא כדאי לכתוב בקולמוס מברזל, לפי שהוא נוקב את העור, ועוד, שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם והתורה מאריכה את חייו, ואין ראוי שהמאריך ייכתב על ידי המקצר, וראה שו"ת שבט הלוי ב קלו, שלפי זה אפשר לכתוב בקולמוס מזהב, שאינו מנקב את העור, ואינו מקצר את חייו של אדם, אלא שאין לנהוג כך רק במקום שקשה לו הכתיבה בקנה, והכתיבה בזהב תצא מהודרת יותר, אבל בלא צורך אין לכתוב אלא בנוצה כפי הנהוג מעולם.
  14. על גדר חיוב שרטוט בספר תורה, ראה רמב"ן מגילה יז א, שהוא תיקון הכתיבה, וראה חידושי מרן רי"ז הלוי הלכות מגילה.
  15. וראה ספר המכריע פה, על פי תשובת רב פלטוי גאון, בפירוש המחלוקת.
  16. וראה בית יוסף או"ח שם, שסתם כדעה זו (וכן הוא בלבוש שם ב, ומגן אברהם שם סק"א), וראה דרכי משה שם אות א, שתמה.
  17. וראה ספר התרומה שם, שכן כתב על פי מנחות לז א, מה קשירה בימין, ומשמע שמפרש שדין הוא שהיא בימין, וראה רש"י שם ד"ה מה, שמשמע שאינו דין, אלא כך הרגילות.
  18. ונראה שסובר שאינו בזיון למצוה אלא כשאינו רוצה שיתלכלכו ידיו בה, ראה תוספות סוכה לז א ד"ה דבעינא.
  19. וראה בני יונה רעא ו בפלפול ארוך (ד"ה והנה ודאי), שהוכיח מירושלמי שם, שספר תורה שנכתב שלא מתוך הכתב - פסול.
  20. וראה שם שאע"פ שנלמד ממשה רבינו, יש לומר שמשה רבנו היה מקיים אף דינים מדרבנן (ולכאורה יש לומר שלא בתורת חיוב עשה כן, אלא לזהירות בעלמא).
  21. וראה חידושי ר' חיים הלוי פרק א שם, שהרמב"ם לא הזכיר פסול זה משום שסתם כתיבה חשובה לשמה, וראה שו"ת מנחת שלמה תנינא ד, וחזון איש או"ח יב סק"ה.
  22. וראה ערך הנ"ל שאף לסוברים שחשובה כתיבה, יש הבדלים בין אופני דפוס שונים, ושו"ת שבט הלוי ה קנח, שבהדפסה של ימינו, אין ספק שאינה חשובה כתיבה, שאינה נעשית בכוח האדם כלל.
  23. ולפי זה לכאורה בספר תורה, שאין צריך לכתבו "כסדרן", ראה ערך הנ"ל, מועילה כתיבה בדפוס, וכן משמע במגן אברהם שם, וסי' רפד בהקדמה (וכן כתב רבי עקיבא איגר לשו"ע יו"ד רעו יא, בדעתו).