ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רה א

סע' א'

מי שאנסוהו למכור וקיבל את דמי המקח, מפני אונסו גמר והקנה, ואע"פ שקבלת המעות על פיו- ולא ראוה העדים. ודין זה שייך בקרקע ובמטלטלין בשווה. כשלא ידוע אונס אבל נראה דעת המוכר שלא מרוצה במקחו לרי"ף רמב"ם ושו"ע חל המקח, לרא"ש וטור לא קנה.‏^[1] כשנטל דמי המקח חל קנינו שגמר בדעתו והקנה‏^[2] ואפי' לא מנה המעות [טור].‏^[3] כשנתן לו שטר על מקחו י"א שקנה וי"א שלא (רמ"א) נח' סמ"ע וש"ך בשט"ח אם הוא השטר או בזה לכו"ע לא קנה ורק בשטר מכר י"א שקנה.

בנתיה"מ באונס [כל אונס] אי"צ לומר 'רוצה אני' כדי לקיים מקחו, ומ"מ אם מסר מודעא [כדין] ל"ק אפי' אמר 'רוצה אני'. בחמסן ל"ק אא"כ אמר 'רוצה אני' [בשעת מקח], ואם אמר כן לא תועיל לו מודעא, בחמסן עם אונס (אחר) כשאמר 'רוצה אני' מהני, ובזה מועיל מודעא לבטלו,‏^[4] (אבל מהני גם בלא אמירתו 'רוצה אני' שמחמת אונסו גמר והקנה.)‏^[5]

בשטר: רמ"א הביא 2 דעות אם מכר בשטר מועיל באונס [אם חל המקח] דעת הסמ"ע שנח' בשטר חוב שזקפן עליו בחובו, אבל המקח גמור. דעת הש"ך שקנאו בשטר וזקף עליו את המעות בע"פ וטעמו כיוון שכוונתו [של הגזלן] לשלם אינו כסיקריקון וגמר ומקנה לו, דעת נתיה"מ לחלק בין אם כתב לו אחריות כל נכסיו שבזה נחלקו סמ"ע וט"ז (לקמן סע' ג') אם כתיבתו אחריות כשלא ידוע אונס עליה בדוקא נחשב ג"כ באונס [ט"ז] או תלינן שכתב מרצונו [סמ"ע]

דעת נתיה"מ ששטר שיש בו אחריות תלוי במח' סמ"ע וט"ז [לקמ' סע' ג] לגבי אונס במתנה אם אנו תולים שהאחריות הכתובה בשטר היא חלק מהאונס [ט"ז] או לא [סמ"ע].

‏^[6]

סע' ב'

במתנה או מחילה לא צריכים (העדים) להכיר אונסו.

סע' ג

דין פשרה כמכר. (שבאים לעמק השווה ביניהם וכ"א מוותר מתביעתו תמורת וויתור של שכנגדו. סמ"ע) דין מחילה כמתנה. ושטר מתנה שיש בו אחריות כמכר. כשלא ידוע אם אנסו גם על האחריות לסמ"ע תלינן שחתם אחריות מרצונ, ולט"ז גם זו בכלל אונסו. מי שנשבע לתת מתנה ואומר שנותן רק מחמת השבועה יכול למסור מודעא (קודם נתינתו) ואינה כלום. ‏^[7]

בדין פשרה

בחילוקי פשרה: דעת הב"ח, שכשאינו יודע אם יזכה בדין היא פשרה שדינה כמכר אבל כשיודע שיזכה בדין אלא שכנגדו כופהו לפשרה אינה אלא כמתנה ומבטלה. דעת מהר"א עוזר [בבאה"ט], שהיא כמכר רק לעניין שצריך לידע אונסו. חמדת שלמה,

סע' ד'

כשהאנס שילם פחות משוויו אם כופהו על המחיר אינו מכר (אלא כמתנה ). אם לא כפאו במחיר (שהמוכר קבעו) במטלטלין חזר לדיני הונאה . בקרקע שאין להם אונאה הוא מקח.

סע' ה'

אין לעדים לכתוב מודעא כשלא יודעים ומכירים באונסו, ואם כתבו מקבלים מהם (לכשיוכיח אונסו).

סע' ו'

חילק בין מכר ופשרה למתנה ומחילה (כמש"כ בסע' ב'- סמ"ע). ובקצוה"ח נח' רמב"ם ורשב"ם מול רשב"א ורא"ש (וב"י) אם כשידוע שלא אנוס מועילה מודעא (במתנה) או לא, דעת ר"מ ורשב"ם שלא מועילה , ואם מודיע וודאי אנוס הוא, ודעת רשב"א ורא"ש שמועיל מודעא בלא אונס כלל.

סע' ז'

בין אנסו בפועל או הפחידו , בין בגופו בין בממונו, בפרדיסא: החכיר שדהו ל10 שנים ואחר ג"ש אמר החוכר או תמכרנה לי או אטען שקניתיה [ואבד שטרי אחר ג"ש] ותפסידנה בלא כלום . הכמין לו עדים מאחורי הגדר ושמעו שא"ל כן , ומכר לו וחזר וערער עליו שנאנס במכירתו.

סע' ח'

הוחזק גזלן ומוציא שטר שקנאה, אינה שלו (ואם יש עדים על נתינת מעות מחזירם לו) ולא יצא השדה מיד גזלן כלל,

סע' ט'

עידי המודעא יכולים לחתום בשטר שטר מודעא שאין בו זמן (והעדים במדה"י) תלינן שנעשה כדינו , כשידוע אונסו שנאמנים העדים שלא כתבו המודעא לולא היתה כדינה- סמ "ע. ופת"ש הביא מהרי"ט שאינם רק מעידים על שלפניהם ובי"ד שאחריהם (שבא לערער לפניהם על המכירה) יבררו מתי נמכר ומתי הודיע.

סע' י'

וכן כשהודה בפניהם שקיבל מעות (אחר שמסר מודעא על אונסו) ואח"כ מכחיש נאמן ולא מחזירם, אבל ראו נתינת מעות מחזירם.

סע' יא

לשו"ע: העידו (עידי מכירה) שביטל את מודעתו (שקדמה למכירה) בטלה, אא"כ אמר במודעתו שמודיע על כל ביטולים שיבטל אח"כ שכאינם. ורמ"א חולק אלא יכול לבטל כל הביטולים שיצאו על המכר. אבל במתנה כל שנודע אונסו בטלה ולא יועילו לאנס כל ביטולים.

הערות