אנציקלופדיה תלמודית:שמחת בית השואבה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרה - המצוה לנהוג שמחה יתירה בבית-המקדש* בחג הסוכות*


המצוה, מהותה וחשיבותה

המצוה

חג הסוכות*, מצוה לנהוג בו שמחה - יתירה[1] - בבית-המקדש*[2], ולמדו כן מן הכתוב: ושאבתם מים בששון[3], או מן הכתוב: ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים[4]. ובדרש אמרו: ושמחת בחגך[5], זו שמחת בית השואבה[6]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שמצוה דרבנן היא[7], אלא שיש לה סמך מן הכתובים[8]. ויש סוברים שמצוה מן התורה היא[9].

מהותה וטעמה

מהות השמחה של בית השואבה, נחלקו בה ראשונים: א) יש סוברים - לשיטתם שלמדוה מן הכתוב: ושאבתם מים בששון[10] - ששמחה על נסוך-המים* היא[11], ונעשית כדי לחבב את המצות[12], ומן האחרונים יש שהוסיפו, שכיון שעל ידי נסוך המים היו גשמי השנה מתברכים[13], היתה שמחה גדולה במצוה זו, שהרי כל הבריות תלויות בברכת המים, שאי אפשר לעולם בלא מים[14]. ב) ויש סוברים - לשיטתם שמצות שמחת בית השואבה נלמדת מן הכתוב: ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים[15], או מן הכתוב: ושמחת בחגך[16] - ששמחת בית השואבה אינה שמחה על נסוך המים, אלא מדיני שמחת-יום-טוב* של חג הסוכות* היא[17], שיש מצוה לשמוח בו שמחה גדולה יותר מן השמחה עליה נצטווינו בשאר מועדים[18]. בטעם הדבר שנהגו לעשות שמחה זו במקום ניסוך המים דוקא[19], אף על פי שאינה נעשית מחמת ניסוך המים, לדעה זו, יש שכתבו שנהגו כן כדי להוציא מליבם של צדוקים*, שכפרו במצוה זו[20].

במנין המצות

מצות שמחת בית השואבה - לסוברים שמצוה מן התורה היא[21] - יש ממוני המצוות שמנאוה במנין-המצוות* כמצוה בפני עצמה[22]. ויש שלא מנאוה כמצוה בפני עצמה, אלא כללוה במצות שמחת-יום-טוב* הנלמדת מן הכתוב: ושמחת בחגך[23].

זמנה

שמחת בית השואבה היתה נוהגת בכל ימי חג הסוכות - חוץ משבת* ויום-טוב*, לסוברים כן[24] - ממוצאי יום טוב הראשון ואילך[25]. תחילת השמחה היתה לאחר הקרבת תמיד* של בין-הערבים*[26], והיתה נמשכת במשך כל הלילה שאחריו[27].

מקומה

שמחת בית השואבה היתה נעשית בבית-המקדש*[28], בעזרת-נשים*[29], והיה מקום זה נקרא "בית השואבה"[30], על שם הכתוב: ושאבתם מים בששון[31], או לפי שמשם שואבים רוח הקודש[32], שהרי השכינה שורה מתוך שמחה, שנאמר: והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'[33], וכפי שמצינו ביונה הנביא, שבשמחת בית השואבה היתה שורה עליו שכינה[34]. ויש מן התנאים שקראו למקום בו היתה נעשית השמחה "בית החשובה"[35], שהרי ממקום זה יצאו לשאוב מים למצות נסוך-המים*[36], ומצות נסוך המים מצוה חשובה היא, שבאה מששת ימי בראשית[37], שהרי השיתין נבראו מששת ימי בראשית לקבל הנסכים[38].

זכר לשמחת בית השואבה

אף בזמן הזה, לאחר חורבן הבית, נהגו חסידים ואנשי מעשה לעשות זכר לשמחת בית השואבה שבמקדש, להיות נעורים בלילות חול המועד סוכות, ולהרבות בזמירות ושבחים[39] - ובפיוטים ומזמורי תהלים[40] - ורוקדים ומפזזים ומכרכרים, וכן מרבים בהדלקת נרות בבתי המדרשות[41], ובסוכות[42].

ההכנות לה

הכנת המאור

במוצאי יום טוב הראשון של חג, היו ממלאים שמן במנורות הזהב אשר בעזרת-נשים* - בשתיהן[43], או בארבעתן[44] - בארבעת ספלי הזהב שהיו בראשיהן - היינו בראש כל אחת ואחת מהן[45] - על ידי ארבעה סולמות שהיו לכל מנורה ומנורה - בארבע רוחות המנורה[46], סולם אחד לכל ספל[47] - וארבעה ילדים מפרחי כהונה שהיו מחזיקים בידיהם כדים של שלושים לוג, והיו מטילים את השמן לכל ספל וספל[48], בכל שעה שהיה צורך בכך[49]. ואמרו: לא היתה חצר בירושלים שלא האירה מאור בית השואבה[50], שהמנורות גבוהות היו[51] - חמשים אמה[52], או מאה אמה[53] - והר הבית גבוה[54], וכותל מזרחי שבסוף עזרת הנשים נמוך היה[55], והמנורות עולות למעלה הימנו[56]. ועוד אמרו: אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה[57]. וכתבו ראשונים, ששמחה יתירה היתה בכך שהיו המנורות דולקות ומאירות בכל ירושלים[58].

הדלקת המנורות לשמחת בית השואבה, יש שכתבו בדעת ראשונים שלא היתה אלא מנהג שהיו נוהגים בבית שני, אך אינה חובה, ועל כן אין צורך לנהוג בה אף לעתיד, שעיקר השמחה אינה אלא בניגונים ובדברי השירות והתשבחות[59]. ויש שכתבו כי שקולה היא כהדלקת המנורה ע"י כה"ג (תפארת שלמה לסוכות)

הפתילות למנורות

את הפתילות למנורות שהיו דולקות בשמחת בית השואבה[60], היו עושים מבלאי מכנסי הכהנים - ההדיוטות[61] - ומאבנטיהם, מהם היו מפקיעים - קורעים לעשות פתילות[62] - ובהם היו מדליקים[63]. על הטעם שאין בשימוש בבלאי מכנסי הכהנים ואבנטיהם לשמחת בית השואבה משום איסור מעילה* - שנוהג בבגדי-כהונה* לאחר שבלו[64] - ע"ע בגדי כהונה[65].

בטעם הדבר שמותר להדליק בשמחת בית השואבה את האבנטים שבלו[66], אף על פי שפתילת הצמר - שממנו עשוי האבנט*[67] - אינה דולקת יפה, והרי היא בכלל הפתילות שאסור להדליק בהן נרות במקדש[68] - וכפי שדרשו מן הכתוב: להעלות נר תמיד[69], שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא צריכה תיקון והטייה[70] - אמרו בגמרא שדין הדלקת הנרות לשמחת בית השואבה אינו כדין הדלקת-הנרות* שבמקדש[71], וביארו ראשונים שכיון ששמחת בית השואבה מצוה דרבנן היא, לסוברים כן[72], לא נאמר בה "להעלות נר תמיד"[73], ויש שביארו, שכיון ששמחת בית השואבה לא באה אלא להרבות שמחה בעלמא, לא היו מדקדקים בה שידלקו הנרות יפה[74], ויש שביארו, שכיון שהיו מרבים בשמחת בית השואבה בפתילות ושמנים[75], לא היה חשש שמא לא ידלקו יפה[76].

הפרדת האנשים והנשים

במוצאי יום טוב הראשון - או ערב יום טוב הראשון[77] - של חג הסוכות*, היו יורדים לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול[78], שהיו מקיפים את עזרת הנשים גזוזטרא - היינו שלוש גזוזטראות בשלוש רוחות[79], שהיו נותנים לוחות עץ על גבי הזיזים שבכתלים[80], או שהיו מקיפים את עזרת הנשים עמודים ועושים עליהם מסביב תאים גבוהים[81] - כדי שתהיינה הנשים יושבות מלמעלה - ורואות[82] - והאנשים מלמטה[83], ולא יבואו לידי קלות ראש[84], דהיינו שלא יתערבו אלו עם אלו[85], או שלא יוכלו האנשים להביט בנשים[86], שהיו לגזוזטרא מחיצות העשויות כמין סריגי חלונות, שהנשים שבפנים רואות את הנעשה בחוץ, ואילו האנשים שבחוץ אינם יכולים לראות את הנעשה בפנים[87]. וכן שנינו: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ - שהנשים היו בעזרת הנשים, והאנשים ברחבה של הר הבית ובחיל[88], שהאנשים היו רבים מן הנשים, וברחבת הר הבית ובחיל היה מקום גדול יותר[89] - והיו באים לידי קלות ראש - שהאנשים היו מביטים לתוך עזרת הנשים כדי לראות את שמחת החסידים ואנשי המעשה שהיתה בעזרת הנשים, ואגב כך היו מסתכלים אף בנשים[90] - התקינו שיהו הנשים יושבות מבחוץ והאנשים מבפנים, ועדיין היו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו הנשים יושבות מלמעלה והאנשים מלמטה[91]. על איסור בניית עץ במקדש, ועל הטעם שהיה מותר לבנות גזוזטראות לשמחת בית השואבה, אם הוא משום שאיסור זה אינו נוהג בעזרת נשים, או שאינו נוהג בבנין לפי שעה, ע"ע בית המקדש[92].

השמחה

הריקודים

חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור[93] - היינו לפני הלויים העומדים על חמש עשרה המעלות שבעזרת נשים[94], או לפני העם הבאים לראות את השמחה[95], או לפני המנורות, כדי שיראו אותם כל העם[96] - והיו זורקים אותן כלפי מעלה ומקבלים אחת וזורקים אחת[97], ויש שהיו בקיאים לעשות כן בארבע אבוקות או בשמונה[98], ומספקים ומטפחים ומפזזים ומכרכרים, כל אחד ואחד כמו שיודע[99]. ואמרו על רבן שמעון בן גמליאל, שכשהיה שמח בשמחת בית השואבה, היה נועץ את שני גודליו בארץ, ושוחה, ונושק את הרצפה וזוקף[100].

השירות והתשבחות

חסידים ואנשי מעשה היו אומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות[101] - היינו לפני הלויים העומדים על חמש עשרה המעלות שבעזרת נשים[102], או לפני העם הבאים לראות את השמחה[103], או לפני המנורות, כדי שיראו אותם כל העם[104] - לשבח ולהלל לה' הגדול[105]. מהם שהיו אומרים: אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו - שלא עברנו עבירה בילדותינו, לבייש את זקנותנו[106] - ומהם שהיו אומרים: אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו, אלו ואלו אומרים: אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו[107], שראוי לצדיקים לעורר שמחתם על ענינים אלו, שתהא שמחתם שמחת מצוה ולא שמחת הדיוטות וקלות ראש[108]. וכן אמרו על הלל הזקן, שכשהיה שמח בשמחת בית השואבה היה אומר: אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן[109], שדורש היה לרבים בשמו של הקב"ה שלא יחטאו - לרוב השמחה[110] - ואמר: כל זמן שאני חפץ בבית הזה, ושכינתי שרויה בו, יהא כבודו קיים ויבאו הכל כאן, ואם תחטאו ואסלק שכינתי, מי יבא כאן[111], והיה מלהיב בכך לב השומעים ומחזק את ידם לבוא לבית המקדש[112].

אמירת פסוקי תהלים

הלויים היו אומרים פסוקי תהלים ידועים, כגון: שיר המעלות הנה ברכו וגו'[113], או: שאו ידיכם קדש וגו'[114]. ויש שכתבו, שבכל שורה ושורה מחמש עשרה המעלות שבעזרת נשים, שוררו הלויים שיר המעלות אחר, שורה אחר שורה[115].

כלי השיר

הלויים היו מנגנים בחליל ובכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר[116] - היינו בלא קיצבה למטה ולמעלה[117] - על חמש עשרה המעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים[118], כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים[119], וקולו של החליל נשמע יותר משאר הכלים[120], שבו היו מתחילים ובו היו מסיימים[121]. ומן הראשונים יש שכתבו, שכל אדם ואדם - מן החסידים ואנשי המעשה[122] - היה מנגן בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה[123], והיו עומדים על רצפת העזרה[124]. על הכשרים לנגן בכלי השיר בשמחת בית השואבה, עי' להלן: דיניה[125]. על התקיעות שהיו מוסיפים במקדש בחג הסוכות בשעה שהיו יוצאים לשאוב מים לצורך נסוך-המים*, שיש סוברים שלשם ריבוי שמחה היו נעשות, ע"ע חצוצרות[126], וע' נסוך המים[127].

המשתתפים בה

שמחת בית השואבה, היו עושים אותה דוקא חסידים ואנשי מעשה[128], וכן גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והזקנים[129], ולא היו מניחים לעם הארץ לרקד ולשורר[130], שלא יראה הדבר כקלות ראש וכשמחת בחורים[131].

הרואים והשומעים

שמחת בית השואבה, אף על פי שלא היו עושים אותה אלא חסידים ואנשי מעשה[132], מכל מקום היו באים אליה, כדי לראותה ולשמעה, אף שאר כל העם, האנשים והנשים[133], ויש שהוסיפו, שעל ידי ראיית השמחה ושמיעתה היו מקיימים אף הם את המצוה[134].

גודל השמחה

שמחת בית השואבה, שמחה גדולה מאוד היתה, ואמרו: מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו[135], שלא היתה שמחה שלימה כמותה[136]. ועוד שנינו, שאותם שהיו שמחים בשמחת בית השואבה, לא היו טועמים טעם שינה בימי החג, אלא היו מנמנמים זה על כתפו של זה[137].

דיניה

דחיית שבת ויום טוב

שמחת בית השואבה, שמנגנים בה בכלי שיר[138] - והניגון בכלי שיר אסור בשבת* ויום-טוב* משום שבות*, שמא יבואו לתקן כלי שיר[139] - נחלקו תנאים אם דוחה שבת ויום טוב: א) דעת חכמים שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב[140], שלא נעשית אלא לשמחה יתירה[141], וביארו ראשונים, שכיון ששמחה זו אינה אלא תקנת חכמים - לסוברים כן[142] - כדי לחבב את המצוות[143], אינה דוחה שבת ויום טוב[144], שאינה חשובה צורך קרבן[145], ויש שביארו, שאף על פי ששמחת בית השואבה מצוה מן התורה היא - לסוברים כן[146] - מכל מקום כיון שאינה אלא שמחה יתירה, אינה דוחה שבת ויום טוב[147], שאינה חשובה צורך קרבן[148]. ב) ודעת ר' יוסי בר יהודה ששמחת בית השואבה דוחה שבת ויום טוב[149], שכיון ששמחת בית השואבה מצוה היא[150], והניגון בכלי שיר אינו אסור מדאורייתא, שאינו אלא שבות בעלמא[151], דוחה היא שבת ויום טוב[152], אף על פי שאינה צורך קרבן[153], או שכיון ששמחת בית השואבה אינה נעשית אלא לשמחה יתירה, אין לאסור את הניגון בכלי שיר במקדש, שאין לחוש כל כך שמא יבואו לתקן כלי שיר עבור שמחה כזו[154].

איסור שבות בניגון בכלי שיר בשמחת בית השואבה

בטעם הדבר שאיסור הניגון בכלי שיר בשבת ויום טוב[155], נוהג בשמחת בית השואבה[156] - שאף לסוברים ששמחת בית השואבה דוחה שבת ויום טוב[157], אין זה אלא משום שמצוה היא ודוחה את איסור הניגון בכלי שיר שאינו אלא מדרבנן[158], או משום שאינה אלא שמחה יתירה היא ואין לחוש שמא יבואו לתקן כלי שיר מחמתה[159] - אף על פי שאינו אלא איסור שבות[160], וכלל בידינו אין-שבות-במקדש*[161]: נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו, שכיון שבשמחת בית השואבה היו כלי שיר לרוב, חלילים כנורות מצלתים ונבלים[162], וצריך לתקנם תדיר, ושמחת בית השואבה לא באה אלא לשמחה יתירה[163], גזרו בזה איסור יותר מבשאר איסורי שבות[164]. ויש שכתבו, שהחשש שמא יבואו על ידי הניגון בכלי שיר לתקן כלי שיר, חשש מצוי הוא, ולפיכך גזרו בו איסור אף במקדש[165]. ויש שכתבו - לשיטתם ששמחת בית השואבה הינה שמחת הרגל של חג הסוכות[166] - שלא אמרו שאין שבות במקדש אלא במעשים הנעשים לצורך המקדש, אבל שמחת בית השואבה, כיון שאינה שמחה על נסוך המים, אלא שמחת הרגל של חג הסוכות, אין היא חשובה כמעשה הנעשה לצורך המקדש, ועל כן לא הותרו בה איסורי שבות[167].

הכשרים לנגן בה בכלי שיר

ישראלים, אם כשרים לנגן בכלי שיר בשמחת בית השואבה[168], יש מן האחרונים שכתבו שנחלקו תנאים בדבר, שלסוברים ששיר של קרבן אין כשרים לו אלא לויים, לפי שעיקר שירה בכלי, ודינו כעבודה*[169], אף שיר של בית השואבה אין כשרים לו אלא לויים - שלא רצו חכמים לחלק התקיעות אלו מאלו[170] - ואילו לסוברים ששיר של קרבן כשרים לו אף ישראלים, לפי שעיקר שירה בפה, והניגון לא בא אלא לבסם את הקול[171], כל שכן ששיר של שמחת בית השואבה - שאינו בא אלא לשמחה יתירה[172] - כשרים לו ישראלים[173].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' דברי ר' ירמיה בר אבא סוכה נא א; עי' רמב"ם דלהלן.
  2. ↑ עי' משנה סוכה נ א, ונא א; רמב"ם לולב פ"ח הי"ב.
  3. ↑ ישעיהו יב ג. עי' רש"י סוכה נ א ד"ה בית השואבה, ותוס' ר"י הזקן וקדמוני בעלי התוס' שבת כא א (נד' בישורון ח"ט תשס"א עמ' כז), ופסקי ריא"ז סוכה פ"ה ה"א סי' ב, ע"פ גמ' שם ב; עי' תוס' שם ב ד"ה ורבנן, ומהר"ם שם; עי' רע"ב סוכה פ"ה מ"א; עי' מהרש"א ח"א שם ד"ה דכתיב ושאבתם מים בששון.
  4. ↑ ויקרא כג מ. רמב"ם שם. ועי' ר"י פרלא לרס"ג עשין מילואים סי' ה ד"ה והנה לפי מה שביארנו, בד' הרבה גאונים וראשונים. ועי' עמק ברכה שבציון 17.
  5. ↑ דברים טז יד.
  6. ↑ מדרש תנאים דברים שם. ועי' סהמ"צ לרמב"ם מ"ע נד: שמחת בית השואבה וכו' נכנס תחת אמרו "ושמחת בחגך", וכ"ה בחינוך מ' תפח, וכעי"ז בזוהר הרקיע עשין כח, ועי' וזאת ליהודה (עייאש) בביאור לסהמ"צ לרמב"ם מ"ע נד, שתמה מהרמב"ם שבציון 4, ועוד תמה, שמצות "ושמחת בחגך" נוהגת בג' רגלים, ואילו שמחת בית השואבה אינה נוהגת אלא בסוכות, ועי' אמת ליעקב (קמינצקי) חגיגה ז ב.
  7. ↑ רש"י סוכה נ ב ד"ה דברי הכל, ושבת שם ד"ה שמחת; עי' פסקי ריא"ז שם: ועליה רמז הנביא; עי' מהר"ם סוכה שם, בד' תוס' שם ד"ה ורבנן; עי' עמק ברכה שמחת בית שואב אות א, בד' הראשונים שבציון 17.
  8. ↑ מהר"ם שם בד' תוס' שם.
  9. ↑ עי' מדרש תנאים שבציון 6; עי' ראשונים שבציון 23, שמנו מצוה זו בכלל מצות שמחת-יום-טוב (ע"ע), הנלמדת מן הכתוב "ושמחת בחגך" (ע"ע הנ"ל), ועי' ר"י פרלא לרס"ג עשין מילואים סי' ה בדעתם; תוס' ר"י הזקן וקדמוני בעלי התוס' שבת שם (נד' בישורון ח"ט תשס"א עמ' כז); עי' אזהרות אתה הנחלת: שמחת בית השואבה לשמוח בחג, ועי' ר"י פרלא שם בדעתו. וכ"מ בהשמטות לשטמ"ק מנחות עח ב.
  10. ↑ ישעיהו יב ג. עי' ציון 3.
  11. ↑ רש"י סוכה מב ב ד"ה החליל, ונ א ד"ה בית השואבה; ר"י מלוניל סוכה מב ב (כא א); עי' תוס' סוכה נ ב ד"ה ורבנן: ובמילוי המים וכו' גזור, ושבת כא א ד"ה שמחת: לכבוד הקרבן; עי' מאירי סוכה מב ב, ושם נד א; עי' רבנו בחיי במדבר כט יח; פסקי ריא"ז סוכה פ"ה ה"א סי' ב; תוס' הרא"ש שבת שם; ר"ן סוכה שם (כא א); רע"ב סוכה פ"ד מ"א ופ"ה מ"א; עי' מהרש"א ח"א סוכה נ ב, ועי"ש שאף הירושלמי שבציון 32 מודה לזה. וכ"מ בהשמטות לשטמ"ק מנחות עח ב.
  12. ↑ רש"י סוכה נ ב ד"ה דברי הכל.
  13. ↑ ע"ע נסוך המים.
  14. ↑ מהרש"א שם.
  15. ↑ עי' ציון 4.
  16. ↑ עי' ציון 5.
  17. ↑ עי' רמב"ם לולב פ"ח הי"ב, וכעי"ז בסהמ"צ לרמב"ם מ"ע נד, ועי' חי' רי"ז הלוי סוכה נ ב וחי' הגרי"ד סי' יא ור"י פרלא לרס"ג עשין מילואים סי' ה ועמק ברכה שמחת בית השואבה אות א ושו"ת משנת רבי אהרן ח"א סי' יג ודברות משה כתובות סי' ח ענף א (ד"ה ולכן) ורשימות שיעורים (לרי"ד סולוביצ'יק) סוכה נ א בדעתו, ועי' ר"י פרלא שם ורשימות שיעורים שם, שמטעם זה לא כ' הרמב"ם דיני שמחה זו בהל' נסוך המים, ועי' ר"י פרלא שם, שמטעם זה לא הזכיר הרמב"ם בהל' לולב שמחה זו בשם "שמחת בית השואבה", ועי' תשובות והנהגות ח"ג סי' רא וח"ה סי' ריט; עי' החינוך מ' תפח; עי' זוהר הרקיע עשין כח; עי' אזהרות אתה הנחלת: שמחת בית השואבה לשמוח בחג, ור"י פרלא שם בדעתו. ועי' עמק ברכה שם, שהטעם שתקנו שמחה זו בחג הסוכות הוא משום מצות השמחה שהיתה במקדש בחג הסוכות עם ארבעת המינים, הנלמדת אף היא מן הכתוב (ויקרא כג מ): ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, ע"ע נטילת לולב, ועי"ש בטעם הדבר שהיו קוראים למקום בו נעשתה שמחה זו "בית השואבה" או "בית החשובה" (עי' ציון 30 ואילך). ועי' כתר כהונה לספרי פ' קרח סי' שמז בד' הרמב"ם שם, שאף נסוך המים מדיני שמחת יום טוב של חג הסוכות הוא.
  18. ↑ משנת רבי אהרן שם, ע"פ ל' הגמ' סוכה נא א והרמב"ם לולב שם: שמחה יתירה, ועי"ש הטעם לחיוב זה; דברות משה שם.
  19. ↑ עי' ציונים 31, 36.
  20. ↑ ע"ע נסוך המים, וע' צדוקים. משנת רבי אהרן שם.
  21. ↑ עי' ציון 9.
  22. ↑ עי' אזהרות אתה הנחלת: שמחת בית השואבה לשמוח בחג, ור"י פרלא לרס"ג עשין מילואים סי' ה בדעתו.
  23. ↑ דברים טז יד, וע"ע שמחת יום טוב. עי' סהמ"צ לרמב"ם מ"ע נד והחינוך מ' תפח וזהר הרקיע עשין כח, ועי' ר"י פרלא שם (ד"ה איברא שראיתי) בדעתם. ועי' ר"י פרלא שם (ד"ה אבל דבריהם) שתמה, ששתי מצוות חלוקות הן, ודיניהן חלוקים, ולד' הרמב"ם שבציון 4 אף נלמדות הן משני כתובים שונים, ומדוע א"כ נמנות כמצוה אחת. ועי' ר"י פרלא שם בד' הרס"ג שם, שכלל מצוה זו במצות נטילת לולב במקדש (ע"ע נטילת לולב).
  24. ↑ עי' ציון 140 ואילך.
  25. ↑ עי' משנה סוכה נ א ונא א; רמב"ם סוכה פ"ח הי"ב.
  26. ↑ ע"ע בין הערבים ציון 1 ואילך, וע' תמיד. עי' ברייתא סוכה נג א: משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה, וכ"ה בתוספתא סוכה פ"ד; רמב"ם שם.
  27. ↑ עי' ברייתא סוכה שם: לא ראינו שינה בעינינו וכו'; רמב"ם שם. ועי' תשובות והנהגות ח"ה סי' קצט, שתמה, מדוע נהגה שמחה זו בלילות דוקא, ולא בימים, הרי זמנה של מצות נסוך המים הוא ביום דוקא, ע"ע נסוך המים. ועי' השמטות לשטמ"ק מנחות עח ב: גלי קרא דשמחת בית השואבה בלילה כדכתיב ושאבתם מים בששון, וצ"ב.
  28. ↑ עי' משנה סוכה נא א; עי' רמב"ם לולב פ"ח הי"ב.
  29. ↑ עי' משנה סוכה שם. ועי' ערול"נ שם ב: כפי הנראה, שהטעם שקראו לעזרה זו עזרת נשים, הוא משום שהנשים היו באות לשם לראות ולשמוע את שמחת בית השואבה, עי' ציון 133.
  30. ↑ עי' משנה סוכה נ א: שיר של בית השואבה, וברייתא שם ב: רב יהודה ורב עינא חד תני שואבה, ובראשית רבה פ"ע סי' ח ורות רבה פ"ד סי' יב, וירושלמי סוכה פ"ה ה"א, ומדרש תנאים דברים טז יד.
  31. ↑ ישעיהו יב ג. מר זוטרא סוכה שם ב. ועי' עמק ברכה שמחת בית השואבה אות א בד' הראשונים שבציון 17, הסוברים ששמחת בית השואבה היא מדיני שמחת הרגל של סוכות, ש"שואבה" הוא לשון שמחה.
  32. ↑ בראשית רבה שם ורות רבה שם; ירושלמי שם, והובא בתוס' סוכה שם ד"ה חד תני שואבה, ובתוס' הרא"ש שם; מדרש תנאים שם. ועי' מהרש"א ח"א סוכה שם, שאף הירושלמי שם סובר שמצות השמחה בנסוך המים נלמדת מן הכתוב "ושאבתם מים בששון", וכעי"ז בערול"נ שם, ועי' רשימות שיעורים (לרי"ד סולוביצ'יק) סוכה שם בד' הראשונים שבציון 17.
  33. ↑ מלכים ב ג טו.
  34. ↑ ירושלמי שם, והובא בתוס' ובתוס' הרא"ש שם.
  35. ↑ ברייתא סוכה שם: רב יהודה ורב עינא וכו' וחד תני חשובה.
  36. ↑ ע"ע נסוך המים.
  37. ↑ מר זוטרא בסוכה שם, ע"פ דברי רב נחמן בגמ' שם, ועי' דברי רבב"ח בשם ר"י שם מט א. ועי' גי' הפסקי רי"ד שם: אמר ר"נ בר יצחק.
  38. ↑ רש"י סוכה שם ד"ה מששת, וריטב"א שם, ופסקי רי"ד שם. ועי' עמק ברכה שם בד' הראשונים שבציון 17, הסוברים ששמחת בית השואבה היא מדיני שמחת הרגל של סוכות, שהטעם שקראו למקום זה "בית החשובה", הוא משום שהשמחה בה' היא מצוה חשובה מיסודי הבריאה.
  39. ↑ תקנות ר"ח אבועלפיא (נד' בסו"ס חיים וחסד חנן אלוקים) אות כה; חמדת ימים סוכות פ"ו אותיות ג-ו; מנהגי הק"ק בית אל תכב"ץ (נד בס' דברי שלום) אות צב; יסוד ושורש העבודה שי"א פי"ד כונת ההקפה, הובא במ"ב סי' תרסא ס"ק ב; עי' הנהגות ופסקים לגרי"ח זוננפלד סוכות אותיות ה-ו. וכעי"ז בפרי האדמה לולב פ"ח הי"ג (ועי"ש שדן אם אבל מותר להשתתף בשמחה זו, וע"ע אבלות). ועי' תשובות והנהגות ח"ה סי' רכא, שמותר לנגן בכלי זמר בשמחת בית השואבה אף בירושלים, שלא אסרו הקדמונים לנגן בכלי זמר בירושלים אלא בחתונות, וע"ע חתן וכלה ציון 181.
  40. ↑ יסוד ושורש העבודה שם.
  41. ↑ תקנות ר"ח אבועלפיא שם; חמדת ימים שם; מנהגי הק"ק בית אל תכב"ץ שם; עי' יסוד ושורש העבודה שם.
  42. ↑ יסוד ושורש העבודה שם.
  43. ↑ ע"ע עזרת נשים. ועי' ירושלמי סוכה פ"ה ה"ב, וערול"נ סוכה נב ב בביאורו. ועי' פנ"מ לירושלמי שם: לפחות.
  44. ↑ ע"ע הנ"ל. ועי' בעה"ט במדבר ח ד, ומהרי"ל הל' חג הסוכות סי' ה.
  45. ↑ רש"י סוכה שם ד"ה וארבעה; ר"י מלוניל שם (כג א); פסקי רי"ד שם; מאירי סוכה נ א; רע"ב סוכה פ"ה מ"ב.
  46. ↑ פסקי רי"ד שם. וכ"מ בירושלמי שם.
  47. ↑ ר"י מלוניל שם; תפא"י שם.
  48. ↑ משנה סוכה נא א, וברייתא שם נב ב; עי' רמב"ם כהמ"ק פ"ח ה"ו. ועי' תפא"י שם בביאור ענין "פרחי כהונה", שהיו בוחרים את אלו שהם יפים כפרחים וקלים במעשיהם כעוף פורח, להידור השמחה.
  49. ↑ תפא"י שם. ועי' מהרש"א ח"א סוכה נא א, שהאור הזה מחמת השמחה הוא, וכפי שמצינו בריקודים, שהיו משחקים באבוקות של אור, עי' ציון 93 ואילך, ועי' רוקח הל' חנוכה סי' רכה, וע"ע אור ציון 42 ואילך.
  50. ↑ משנה שם.
  51. ↑ ע"ע עזרת נשים.
  52. ↑ ע"ע הנ"ל. ועי' ברייתא סוכה נב ב, ועי' תפא"י סוכה פ"ה מ"ב.
  53. ↑ ע"ע הנ"ל. ועי' דברי בר קפרא בירושלמי שם.
  54. ↑ ע"ע הר הבית ציון 16.
  55. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 44 ואילך, וע' עזרת נשים.
  56. ↑ רש"י שם ד"ה שלא היתה; ר"י מלוניל שם; פסקי רי"ד שם; עי' מאירי שם נ א.
  57. ↑ ברייתא שם נג א. על איסור מעילה בברירת חיטים לאור המנורות של בית השואבה, עי' ירושלמי סוכה פ"ה ה"ג, ור"ח סוכה שם, וראבי"ה ח"ב פסחים סי' תנט ובביאורי סוגיות סי' תתקסא, ותוס' סוכה שם ד"ה אשה ושבת כא א ד"ה שמחת, ומאירי שבת שם, וריטב"א ותוס' הרא"ש שבת שם וסוכה שם, ובאר שבע וערול"נ כריתות ו א, ושפ"א סוכה שם, וע"ע מעילה.
  58. ↑ עי' מהרי"ל הל' חג הסוכות סי' ה.
  59. ↑ עי' להלן: השמחה. ערול"נ סוכה נב ב, בד' הרמב"ם, שהשמיט את דין הדלקת המנורות, ועי"ש בד' הרמב"ם כהמ"ק פ"ח ה"ו.
  60. ↑ עי' ציון 48 ואילך.
  61. ↑ ירושלמי ורמב"ם דלהלן.
  62. ↑ עי' ירושלמי סוכה פ"ה ה"ג ופנ"מ שם, ועי' קה"ע שם; רש"י סוכה נא א ד"ה מבלאי.
  63. ↑ משנה סוכה שם; עי' ירושלמי שם; רמב"ם כהמ"ק פ"ח ה"ו. ועי' שו"ת רבי טיאה ווייל יו"ד סי' סד, בטעם הדבר שאין בזה משום איסור קריעת בגד"כ (ע"ע בגדי כהונה ציון 157 ואילך), שאין קריעה זו חשובה השחתת הבגד, אלא תיקונו, ואיסור קריעת בגד"כ אינו נוהג אלא בקריעה דרך השחתה (ע"ע הנ"ל ציון 159 ואילך).
  64. ↑ ע"ע בגדי כהונה ציון 196.
  65. ↑ ציון 200.
  66. ↑ עי' ציון 63.
  67. ↑ ע"ע: אבנט של כהן הדיוט, ושם שנחלקו תנאים בדבר, ושלהלכה אף משל צמר היה.
  68. ↑ ע"ע הדלקת הנרות (במקדש) ציונים 95 ואילך, 99 ואילך.
  69. ↑ שמות כז כ.
  70. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 97 ואילך.
  71. ↑ שבת כא א.
  72. ↑ עי' ציון 7.
  73. ↑ רש"י שבת שם ד"ה שמחת.
  74. ↑ ריטב"א שבת שם.
  75. ↑ עי' ציון 48 ואילך.
  76. ↑ מאירי סוכה נ א. ועי' חי' מהרי"ט שבת שם.
  77. ↑ רמב"ם לולב פ"ח הי"ב. ועי' שיירי כנה"ג ללשונות הרמב"ם לולב שם, וערול"נ סוכה נא א.
  78. ↑ עי' משנה סוכה שם; עי' רמב"ם שם. ועי' מהרש"א סוכה שם ב ורש"ש שם, שתיקון גדול הוא ביחס לתקנה שקדמה לה, עי' ציון 91. ועי' ערול"נ שם ב, שמצדד לומר שהטעם שקראו לעזרה זו עזרת נשים, הוא משום שהנשים היו באות לשם לראות ולשמוע את שמחת בית השואבה, עי' ציון 133.
  79. ↑ עי' תוספתא סוכה פ"ד; ר"ח סוכה שם. וכ"מ במשנה סוכה שם: והקיפוה, ועי' רש"י שם ד"ה והקיפוה, ופסקי רי"ד שם: סביב סביב. ועי' חס"ד לתוספתא שם ה"א, באילו ג' רוחות היו הגזוזטראות.
  80. ↑ רש"י שם; פסקי רי"ד שם; מאירי שם נ א; עי' קה"ע לירושלמי סוכה פ"ה ה"ב, פי' א; פנ"מ לירושלמי שם; עי' מעשי למלך בית הבחירה פ"ה ה"ט, בד' הרמב"ם שם.
  81. ↑ פהמ"ש לרמב"ם מידות פ"ב מ"ה; עי' מאירי מדות שם; עי' קה"ע לירושלמי שם, פי' ב.
  82. ↑ עי' משנה מידות שם; עי' תוספתא שם; ר"ח סוכה שם; רש"י שם ד"ה והקיפוה; עי' רמב"ם בית הבחירה שם, ובפהמ"ש מידות שם; פסקי רי"ד שם.
  83. ↑ עי' תוספתא שם; ברייתות בסוכה שם ב; עי' מידות שם. ועי' שו"ת אג"מ או"ח ח"א סי' לט ד"ה ומלשון הרמב"ם בפירושו, ושו"ת דברי יואל או"ח סי' י אות ה, שדנו היכן היה מקום האנשים שבאו לראות את השמחה (עי' ציון 133), אם מתחת לגזוזטראות דוקא, או אף באמצע העזרה, במקום הרוקדים.
  84. ↑ עי' ברייתא ב בסוכה שם.
  85. ↑ עי' מידות שם; עי' תוספתא שם; רמב"ם לולב שם, וכעי"ז בבית הבחירה שם.
  86. ↑ פהמ"ש לרמב"ם סוכה פ"ה מ"ב, והובא במאירי שם נ א; פסקי רי"ד שם.
  87. ↑ פסקי רי"ד שם. ועי' תוס' יו"ט סוכה פ"ה מ"ב, שביאר בע"א.
  88. ↑ רש"י שם ד"ה מבפנים וד"ה מבחוץ.
  89. ↑ חס"ד לתוספתא שם ה"א: אולי.
  90. ↑ חס"ד שם.
  91. ↑ ברייתא ב סוכה שם. ועי' גי' הפסקי רי"ד שם בברייתא שם: בראשונה היו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ וכו' התקינו שיהו אנשים מבחוץ ונשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש, התקינו שיהו הנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה, ועי"ש שביאר סדר התקנות הנ"ל ע"פ גירסתו.
  92. ↑ ציון 142 ואילך, ועי"ש ציון 154 מהראב"ד, ועי' באר שבע תמיד כח ב.
  93. ↑ משנה סוכה נא א, ותוספתא סוכה פ"ד, ועי' ברייתא ותוספתא שבציון 98. ועי' מהרש"א שבציון 49. ועי' תוס' יו"ט ר"ה פ"א מ"א, שמטעם זה נקרא חג הסוכות בשם "חג" סתם (עי' ר"ה שם), כי עיקר ביאור התיבה "חג" הוא המחול והריקוד. ועי' חי' הגרי"ד סי' יא, שאע"פ שאין בריקוד שמחה, שהרי אין שמחה אלא בלב, מ"מ שייך בזה ניהוג של שמחה לפני אחרים, וכיון שמצות שמחת בית השואבה נלמדת מן הכתוב "ושמחתם לפני ה' וגו'", לסוברים כן (עי' ציון 4), מצוה לרקוד בחג הסוכות בביהמ"ק, שהוא המקום החשוב "לפני ה'".
  94. ↑ ע"ע עזרת נשים. עי' ציון 119. פסקי רי"ד סוכה נג א; עי' פסקי ריא"ז סוכה פ"ה ה"א סי' ג.
  95. ↑ עי' ציון 133. תוס' יו"ט סוכה פ"ה מ"ד; תפא"י שם, פי' א. וכ"מ בתוספתא סוכה פ"ד.
  96. ↑ תפא"י שם, פי' ב.
  97. ↑ ר"י מלוניל שם (כג א); רש"י שם ב ד"ה באבוקות; פסקי רי"ד שם א; מאירי שם נ א; רע"ב סוכה שם.
  98. ↑ ר"י מלוניל שם; רש"י שם; מאירי שם; רע"ב שם. ועי' ברייתא שם נג א: אמרו עליו על רשב"ג וכו', וכעי"ז בתוספתא סוכה פ"ד.
  99. ↑ רמב"ם לולב פ"ח הי"ג.
  100. ↑ ברייתא סוכה שם א, וכעי"ז בתוספתא שם. ועי' מהרש"א ח"א שם, וחס"ד לתוספתא שם ה"ג.
  101. ↑ משנה סוכה נא ב, וברייתא שם נג א; תוספתא סוכה פ"ד.
  102. ↑ עי' ציון 94.
  103. ↑ עי' ציון 95.
  104. ↑ עי' ציון 96.
  105. ↑ פסקי רי"ד סוכה שם.
  106. ↑ רש"י שם ד"ה שלא ביישה.
  107. ↑ ברייתא שם, וכעי"ז בתוספתא שם.
  108. ↑ מאירי שם נ א.
  109. ↑ ברייתא שם.
  110. ↑ מאירי דלהלן.
  111. ↑ רש"י שם ד"ה אם אני, וכ"ה בריטב"א שם ובמאירי שם נ א. ועי' ירושלמי סוכה פ"א ה"ד, ותוס' שם ד"ה אם אני, שביארו בע"א, ועי' מהרש"א ח"א שם, ועקידת יצחק בראשית שער טו, והמקנה קידושין מ א.
  112. ↑ חס"ד לתוספתא שם ה"ב.
  113. ↑ תהלים קלד א.
  114. ↑ תהלים שם ב. תוספתא סוכה פ"ד. ולא נזכר דין זה במשנה וברמב"ם.
  115. ↑ תפא"י מידות פ"ב מ"ה, ועי"ש: ולהכי נקראין המזמורים ההם שיר המעלות.
  116. ↑ עי' משנה סוכה נא ב, וכעי"ז בתוספתא סוכה פ"ד. ועי' משנה שם נ א.
  117. ↑ עי' רש"ש סוכה שם ותפא"י סוכה פ"ה מ"ד.
  118. ↑ ע"ע עזרת נשים.
  119. ↑ תהלים קכ-קלד. משנה שם נא ב, וכעי"ז בתמיד פ"ב מ"ה. ועי' מהרש"א ח"א שם וערול"נ שם נג ב, שביארו השייכות שבין שמחת בית השואבה לט"ו שיר המעלות שבתהלים, ועי' ציון 115. וע"ע דוכן ציון 19.
  120. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם סוכה פ"ה מ"א, ורע"ב שם, ותפא"י שם. ועי' מגן אבות למאירי ענין י: שהחליל היה ראש לכולם.
  121. ↑ תפא"י שם.
  122. ↑ עי' רמב"ם לולב פ"ח הי"ד.
  123. ↑ רמב"ם שם הי"ג-יד.
  124. ↑ ערול"נ סוכה נא ב, בד' הרמב"ם שם הי"ב.
  125. ↑ ציון 173.
  126. ↑ ציונים 278א, 284 ואילך.
  127. ↑ ציון # ואילך. ועי' עמק ברכה שמחת בית השואבה א, בד' הרמב"ם שבציון 17, שתקיעות אלו מדיני שמחת בית השואבה הן.
  128. ↑ עי' משנה סוכה נא א, וברייתא שם נג א; רמב"ם לולב פ"ח הי"ד; ריטב"א סוכה נג א; עי' פסקי ריא"ז סוכה פ"ה ה"א סי' ד.
  129. ↑ רמב"ם שם; עי' ריטב"א שם: גדולים וחסידים, ועי' ריטב"א ב"ב קכא א: בגדולי ישראל וגדולי כהונה ולויה; עי' פסקי ריא"ז שם.
  130. ↑ רמב"ם שם; ריטב"א סוכה שם. ועי' תפא"י סוכה פ"ה מ"ד.
  131. ↑ ריטב"א שם; תפא"י שם.
  132. ↑ עי' לעיל.
  133. ↑ רמב"ם לולב פ"ח הי"ד, ועי' תפא"י סוכה פ"ה מ"ד. ועי' ציונים 95, 103.
  134. ↑ אמת ליעקב (קמינצקי) חגיגה ז ב, בד' הרמב"ם שם.
  135. ↑ משנה סוכה נא א.
  136. ↑ עי' מאירי שם נ א, וכעי"ז בריטב"א שם נא א.
  137. ↑ ר' יהושע בר חנניה בברייתא סוכה נג א ובתוספתא סוכה פ"ד, וגמ' סוכה שם.
  138. ↑ עי' ציון 116 ואילך.
  139. ↑ ע"ע שבות. על הטעם שאיסור שבות זה נוהג בשמחת בית השואבה, אע"פ שאין-שבות-במקדש (ע"ע), עי' להלן ציון 164 ואילך, וע"ע אין שבות במקדש ציון 75 ואילך.
  140. ↑ עי' משנה סוכה מט ב, ודברי חכמים בברייתא סוכה נ ב ונא א. ועי' דברי רב יוסף שם נ ב, שאף ר"י בר"י בברייתא שם סובר שניגון בכלי שיר בשמחת בית השואבה אינו דוחה שבת ויו"ט, ועי' גמ' שם נא א שעלו דבריו בתיובתא. וע"ע חול המועד ציון 140 ואילך, שאף לסוברים שאיסור ניגון בכלי שיר נוהג בחוה"מ, בשמחת בית השואבה מותר.
  141. ↑ עי' דברי ר' ירמיה בר אבא שם נא א, בד' חכמים בברייתא שם. ועי' דברי רב יוסף שם נ ב בד' חכמים ור"י בר"י בברייתא שם, לגי' רש"י שם ד"ה דברי הכל, ותוס' שם א ד"ה שאינו, והפסקי רי"ד שם ב, ותוס' הרא"ש שם א.
  142. ↑ עי' ציון 7.
  143. ↑ עי' ציון 12.
  144. ↑ רש"י שם נ ב ד"ה דברי הכל.
  145. ↑ עי' חי' רי"ז הלוי סוכה שם, בד' רש"י שם, ועי' מל"מ כהמ"ק פ"ח ה"ו. ועי' חי' רי"ז הלוי שם, שכיון ששמחה זו מחמת ניסוך המים היתה נעשית (לסוברים כן, עי' ציון 11), אם היתה השמחה מדאורייתא, היתה דוחה שבת ויו"ט, לפי שהיתה מכלל המצוות הנעשות בניסוך המים, וחשובה צורך קרבן, אולם כיון שאין שמחה זו אלא מדרבנן, אין היא מכלל המצוות הנעשות בניסוך המים, אלא שמחת מצוה היא בעלמא על ניסוך המים, ולפיכך אינה דוחה שבת ויו"ט.
  146. ↑ עי' ציון 9.
  147. ↑ עי' ביאור ר"י פרלא לרס"ג עשין מילואים סי' ה ד"ה ומקור דברי הרמב"ם, בד' הראשונים שבציון הנ"ל, ועי"ש שדקדק כן מל' הגמ' שבציון 141. וכ"מ בחי' רי"ז הלוי שם, בד' הראשונים שבציון הנ"ל.
  148. ↑ עי' חי' רי"ז הלוי שם.
  149. ↑ ברייתא שם נא א. ועי' דברי רב יוסף בגמ' שם, שר"י בר"י סובר שהחליל של שמחת בית השואבה אינו דוחה שבת ויו"ט, ועי"ש שעלו דבריו בתיובתא.
  150. ↑ עי' לעיל: המצוה, מהותה וחשיבותה.
  151. ↑ ע"ע שבות.
  152. ↑ רש"י שם ד"ה ה"ג דרבי יוסי, בביאור דברי ר' ירמיה בר אבא שם (לגי' רש"י שם, וכ"ה הגי' שלפנינו, ועי' ערול"נ שם): שמחה יתירה נמי דוחה את השבת, ועי' חי' רי"ז הלוי שם בדעתו. ועי' פסקי רי"ד שם.
  153. ↑ עי' חי' רי"ז הלוי שם.
  154. ↑ ריטב"א שם, בביאור דברי ר' ירמיה בר אבא שם (לגי' בגמ' שם, ועי' ערול"נ שם): שמחה יתירה דוחה את השבת.
  155. ↑ ע"ע שבות.
  156. ↑ עי' ד' חכמים שבציון 140, שהניגון בכלי שיר אינו דוחה שבת ויו"ט, ועי' ציון 159 בד' ריבר"י שבציון 149, הסובר שהניגון בכלי שיר דוחה שבת ויו"ט.
  157. ↑ עי' ציון 149.
  158. ↑ עי' ציון 152 ואילך.
  159. ↑ עי' ציון 154.
  160. ↑ ע"ע הנ"ל.
  161. ↑ ע"ע.
  162. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  163. ↑ עי' ציונים 1, 141.
  164. ↑ עי' תוס' סוכה נ א ד"ה שאינו ושם ב ד"ה ורבנן, והובאו בלח"מ לולב פ"ח הי"ג. ועי' שבת של מי שבת כא א.
  165. ↑ עי' ריטב"א שם.
  166. ↑ עי' ציון 17.
  167. ↑ רשימות שיעורים (לרי"ד סולוביצ'יק) סוכה נ א, בד' הראשונים שבציון 17.
  168. ↑ עי' ציון 116 ואילך.
  169. ↑ ע"ע שיר; שירה.
  170. ↑ עי' ערול"נ דלהלן.
  171. ↑ ע"ע הנ"ל.
  172. ↑ עי' ציונים 1, 141. ערול"נ דלהלן.
  173. ↑ ערול"נ סוכה נא ב וכתר המלך לולב פ"ח הי"ג, בישוב דברי הרמב"ם שם: וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, מהם מ' שאף ישראלים כשרים לזה, עם דברי המשנה סוכה שם: והלוים בכנורות ובנבלים וכו', מהם מ' שדוקא לויים כשרים לזה, ועי"ש שהרמב"ם שם לשיטתו בכהמ"ק פ"ג ה"ג, שפסק שעיקר שירה בפה, וע"ע הנ"ל.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שמחת_בית_השואבה&oldid=121161"