פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ ח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שמ ח

על רבו שרוב חכמתו ממנו אם מקרא מקרא ואם משנה משנה אם גמרא גמרא קורע כל בגדיו עד שמגלה לבו וי"א שאינו קורע אלא טפח ואינו מאחה לעולם ואפי' משמועה רחוקה קורע עליו לעולם ואם לא למד רוב חכמתו ממנו אינו קורע עליו אלא כדין שאר מתים שהוא מתאבל עליהם ואפי' לא למד ממנו אלא דבר אחד בין קטן בין גדול קורע עליו.

הגה: וי"א דקרע שעל רבו שאינו מובהק נמי אינו מתאחה (טור בשם הרא"ש ובית יוסף בשם רש"י ותוספות והר"ן) תלמידי חכמים שיושבים ביחד ומקשים ומפרקין זה לזה ולומדים ביחד י"א שדינן כרב שאינו מובהק וי"א שדינן כרב מובהק (אלו שני הסברות בטור) וי"א דאין צריכין לקרוע אלא על רבו שלמדו רוב חכמתו אבל חברים הלומדים זה עם זה או שהאיר עיניו בדבר אחד אינו אלא חומרא בעלמא והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג ואין מורין כן (מרדכי ה"א בשם השאלתות והגמ"יי בשם הר"מ) ולכן נהגו להקל במדינות אלו.

פירוש סעיף ח-קריעה על רבו

רבו המובהק

בבא מציעא לג ע"א

תנו רבנן: רבו שאמרו - רבו שלמדו חכמה, ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל שרוב חכמתו הימנו. רבי יוסי אומר: אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת - זה הוא רבו... שמואל קרע מאניה עליה ההוא מרבנן דאסבריה: 'אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון'. אמר עולא: תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה, וקורעין זה על זה. 

מי נחשב רבו שצריך לקרוע עליו

• רש"י, תוס', רא"ש, ר"ן, נימוק"י וטור – אפילו רב שהאיר עיניו במשנה אחת (כדעת ר' יוסי).
• רמב"ם ורמב"ן – רבו שממנו למד את רוב חכמתו (כדעת ר' יהודה).
  • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם ורמב"ן: "על רבו שרוב חכמתו ממנו: אם מקרא, מקרא; ואם משנה, משנה; אם גמרא, גמרא - קורע כל בגדיו... ואפילו משמועה רחוקה {אחר ל' יום}, קורע עליו לעולם".

כיצד צריך לקרוע על רבו^[1]

• רש"י, תוס', רא"ש, ר"ן, נימוק"י וטור – צריך לקרוע קרע שאינו מתאחה (כמו על הוריו) וקורע טפח (בניגוד להוריו).
• רמב"ן – צריך לקרוע קרע שמתאחה , וקורע טפח (בניגוד להוריו).
• רמב"ם (להבנת הראבי"ה) – צריך לקרוע קרע שאינו מתאחה, וקורע עד שמגלה ליבו (בדיוק כמו על הוריו).
• שאילתות, מהר"ם ומרדכי – כל אחד יעשה כמנהגו.
  • הכרעה: השו"ע סתם כרמב"ם: "על רבו שרוב חכמתו ממנו: אם מקרא, מקרא; ואם משנה, משנה; אם גמרא, גמרא - קורע כל בגדיו עד שמגלה לבו. וי"א שאינו קורע אלא טפח. ואינו מאחה לעולם". וכ"פ בהלכות כבוד רבו (יו"ד סי' רמב סע' כה): "כשימות רבו, קורע עליו כל בגדיו עד שמגלה לבו. ויש אומרים שאינו קורע אלא טפח. ואינו מאחה לעולם. ומתאבל עליו בחליצה וכל דיני אבילות מקצת יום המיתה או מקצת יום השמועה".
  • והביא הט"ז בשם הרוקח, שרבו שלמדו חכמה יושב עליו יום אחד או שעה אחת אבילות.

רבו שאינו מובהק

• כתב השו"ע: "ואם לא למד רוב חכמתו ממנו, אינו קורע עליו, אלא כדין שאר מתים שהוא מתאבל עליהם (שצריך לקרוע רק טפח, והבגד מתאחה). ואפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד, בין קטן בין גדול - קורע עליו".
• וכתב על זה הרמ"א: "וי"א דקרע שעל רבו שאינו מובהק, נמי אינו מתאחה... וי"א דאין צריכין לקרוע אלא על רבו שלמדו רוב חכמתו, אבל חברים הלומדים זה עם זה, או שהאיר עיניו בדבר אחד, אינו אלא חומרא בעלמא. והיכא דנהוג נהוג, והיכא דלא נהוג לא נהוג, ואין מורין כן. ולכן נהגו להקל במדינות אלו".

מתוך הספר שירת הים- http://www.shirathayam.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1020020