קִידוּשֵׁי טָעוּת

הגדרת הערך - קידושין* שבשעת עשייתן נעלמה ידיעה מהמקדש או מהמתקדשת, ואילו ידעו ממנה לא היו מתרצים לאותם קדושין.

ערך זה עוסק בקידושין שבאו מחמת טעות של המקדש במהותה של המתקדשת, או טעות של המתקדשת במהותו של המקדש. על טעות במעשה הקידושין עצמו, ע"ע קידושין.

א. הכלל וגדרו

המקדש את האשה והטעה אותה, או שהטעתה אותו, אינה מקודשת^[1], וכגון אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין עלי מומים ונדרים, ונמצאו בו מומים ונדרים, אינה מקודשת^[2], וכתבו אחרונים שאף על פי שאמר "על מנת", ביטול הקידושין אינו מדיני התנאים, אלא משום מקח טעות^[3], שאין כונתו לתנאי, אלא להודעה שאין עליו מומים ונדרים^[4], וכן אם אמר על מנת שאני כהן ונמצא לוי, לוי ונמצא כהן, נתין ונמצא ממזר, ממזר ונמצא נתין^[5], וכן היא שהטעתו^[6], ואפילו הטעה את עצמו ולא מיחתה בידו, וכגון שאמר לה על מנת שאת לויה ונמצאת כוהנת^[7], וכן אם אמרה היא לו קדשני על מנת שאני כוהנת או לויה ונמצאת שאינה^[8]. ואפילו לא התנה בפירוש, ונמצא בו או בה דבר שדרך בני אדם להקפיד עליו, והשני לא ידע ממנו בשעת הקידושין, הרי אלו קידושי טעות^[9].

כשמחלה

קידש אשה והטעה אותה, אפילו אמרה אף על פי כן בלבי היה להתקדש לו –כמו שהוא עכשיו, אף על פי שאין תנאו אמת^[10] - אינה מקודשת^[11], שאין דברים שבלב חשובים כנגד מה שנאמר בפירוש בשעת מעשה^[12], ואינה צריכה גט אף מדברי סופרים^[13]. ואפילו גילתה דעתה לפני הקידושין שרצונה להתקדש לו בכל אופן, כל שבשעת הקידושין שתקה הרי אלו דברים שבלב^[14].

אמרה בפיה שהיא מוחלת על התנאי, וכגון שקידש אשה על מנת שאני כהן ואמרה נח לי להתקדש בין אם אתה כהן ובין אם אינך כהן, וכן כיוצא בזה, מקודשת^[15], שכיון ששמע הבעל ושתק, נתרצה לביטול התנאי^[16], אלמלא היה מסכים לביטולו היה לו להשיב לה לא כי, אלא על מנת כך וכך^[17]. ועוד, שבאופן שהתנאי תלוי בו ולא בה, והוא ודאי יודע אם הוא כהן או לוי וכדומה, אין זה מקח טעות^[18].

קיבל עליו מתחילה

המקדש אשה, וקיבל עליו שאפילו אם ימצאו בה מומים לא יקפיד עליהם, הרי זו מקודשת^[19]. ואף על פי שבמקח, המקבל עליו מומים ולא פירש על איזה מום הוא מוחל, ונמצאו בו מומים, יש סוברים שהוא מקח-טעות*^[20], בקידושין שאין אדם רגיל לקדש עד שיבדוק, כיון שקיבל עליו המומים חזקה שידע מכל המומים שיש וקבלם ואין זה מקח טעות^[21].

היה בה מום וטעה במום אחר

האומר לחבירו קדש לי בתך זו על מנת שאין בה מומים, אמר לו האב: בתי זו חולה היא, שוטה היא, נכפית היא, משועממת היא, ואף על פי כן רצה לקדשה, אם אמר לו מום שבאמת יש בה ומום אחר עמו שלא היה בה, אין זה מקח טעות, היה בה מום אחד וסינפו עם הרבה מומים – דהיינו שהזכיר עוד הרבה מומים אחרים שלא היו בה^[22] - הרי זה מקח טעות^[23], ואף על פי שהזכיר גם את המום שהיה בה, מכל מקום מאחר שהכיר המקדש בשאר מומים שאינם, כסבור בכולם משקר, אלא להשליך מעליו תרעומת הוא אומר, הלכך מקח טעות הוא^[24].

ב. אמירות שחשובות כטעות

בכמה אמירות דנו בהם מה שיעור הטעות בהם:

כשלא אמר הכל

המקדש אשה ולא אמר לה הכל, וכגון שאמר על מנת שאני יוסף ונמצא שהוא יוסף ושמעון, או על מנת שאני בסם ונמצא בסם ובורסי – אומן לעבד העורות^[25] - על מנת שאני בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך, הרי זו מקודשת^[26]. אבל אם אמר לה שאיני אלא יוסף ונמצא יוסף ושמעון, שאיני אלא בסם ונמצא בסם ובורסי, שאיני אלא בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך אינה מקודשת^[27].

קריין

המקדש אשה ואמר לה שהוא קריין - שמשמעו שאני יודע לקרוא^[28] - נחלקו תנאים בגדרו: תנא קמא סובר שאם קרא שלושה פסוקים בבית הכנסת הרי זה קריין^[29], ור' יהודה סובר שקריין הוא מי שקורא ומתרגם^[30], תרגום שלנו^[31], שהוא תרגום אונקלוס^[32]. הלכה כר' יהודה^[33]. בביאור המחלוקת נחלקו ראשונים, יש סוברים שר' יהודה סובר שצריך שיקרא את כל התורה, וכן סובר שצריך לתרגם את מה שקורא, ותנא קמא סובר שאין צריך אלא שלושה פסוקים ואין צריך לתרגם^[34], ויש סוברים שהכל מודים שאין צריך אלא שלושה פסוקים, אלא שלר' יהודה צריך לדעת לתרגם ולתנא קמא אינו צריך^[35]. המקדש אשה ואמר "שאני קורא", צריך שידע לקרוא תורה נביאים וכתובים בדקדוק יפה^[36], וכל שכן שצריך שידע תרגום אונקלוס^[37].

שונה

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני שונה, נחלקו אמוראים: חזקיה אמר צריך שידע הלכות – דהיינו הלכה-למשה-מסיני*^[38], ויש אומרים משנה^[39] - ור' יוחנן אמר מדרש תורה^[40], וכן ספרא וספרי, שהן הלכות של מדרשי המקראות^[41]. להלכה, יש שפסקו כחזקיה^[42]. ויש שפסקו כר' יוחנן^[43]. המקדש אשה ואמר לה "תנא אני", עד שישנה הלכות ספרא וספרי ותוספתא^[44], דהיינו תוספתא של ר' חייא^[45].

תלמיד

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני תלמיד, אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא – תלמידים היו, ולא היו בימיהם כמותם בתורה^[46] - אלא כל ששואלים אותו באחד מן המקומות דבר אחד מלימודו ואומרו, ואפילו במסכת כלה^[47]. מסכת כלה, יש מפרשים שהכוונה לדברים קלים, והיינו אפילו מסכת כלה שהיא ברייתא, ואין בה עומק^[48], או שהיינו הלכות החג, שמלמדים לרבים את דיני החג הקלים סמוך לחג כדי שיהיו כל העם בקיאים בהם^[49], ויש מפרשים שהכוונה לדברים קשים, והיינו אפילו מסכת כלה שהיא מסכת זרה ואינה מהתלמוד שלנו^[50]. בתוספתא אמרו: על מנת שאני תלמיד חכם אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא, אלא כל שבני עירו נוהגים בו כבוד^[51], ויש גורסים שכל שבני עירו קורים לו כן^[52].

חכם

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני חכם, אין אומרים כחכמי יבנה, או כר' עקיבא וחבריו – דהיינו, להיות מעמיק במה שאין יד הבריות שולטות לשאול בו^[53] - אלא כל ששואלים אותו דבר חכמה – דבר התלוי בסברא^[54] – בכל מקום ואומרה^[55].

גיבור

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני גיבור, אין אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה, אלא כל שחבריו מתייראים ממנו מפני גבורתו^[56].

עשיר

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני עשיר, אין אומרים כר' אליעזר בן חרסום וכר' אליעזר בן עזריה – שהיו עשירים שבעשירים^[57] - אלא כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עושרו^[58], או שבני עירו קוראים לו עשיר^[59]. קידש אשה ואמר לה על מנת שאיני עני, אפילו בפחות משיעור זה גם כן מקודשת^[60].

צדיק ורשע

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני צדיק, אפילו אם היה רשע גמור הרי זו מקודשת^[61], מספק^[62], שמא הרהר תשובה בדעתו^[63]. ואף על פי שרשע שהרהר תשובה בליבו אינו כשר לעדות עד שישוב במעשים^[64], מכל מקום לענין קידושין נחשב צדיק גם על ידי הרהור תשובה לחוד^[65]. ואף על פי שמדיני התשובה צריך וידוי דברים^[66], מכל מקום לענין קידושין נחשב צדיק גם בחרטה בהרהור^[67]. ויש שכתב שאינה מקודשת גמורה, ומה שאמרו שמקודשת היינו שיש לחוש לקידושין^[68].

אמר לה על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו^[69], שעון עבודת כוכבים גדול הוא, ומשיהרהר לעבוד בלבו נעשה רשע^[70].

שיש לי מאתיים זוז

האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שיש לי מאתיים זוז הרי זו מקודשת אם יש לו^[71], וצריך להביא עדים שיש לו^[72]. ראו עדים שיש בידו מאתיים זוז, חזקה שהן שלו, ומקודשת קידושי ודאי, ואין צריך שיעידו שהם שלו^[73]. ואם אין עדים שיש לו, הרי זו ספק מקודשת, לפי שיש לחוש שמא יש לו בסוף העולם^[74], ואפילו אומר אין בידי, הרי זו ספק מקודשת, לפי שחוששים שמא יש לו ונתחרט ורוצה לבטל הקידושין^[75], או שחוששים שמא אומר אין לי כדי לקלקלה^[76], וכיון שמתחילה קידש על דעת כן, רגלים לדבר שיש לו, שאם לא כן למה קידש^[77]. ואפילו שניהם – האיש והאשה – מודים שאין לו אינם נאמנים והרי היא ספק מקודשת^[78]. ואם יש עדים שמעולם לא היו לו מאתיים זוז אינה מקודשת^[79].

שיש לי מאתיים זוז ביד פלוני

המקדש אשה, ואמר לה על מנת שיש לי מאתיים זוז ביד פלוני – ואין עדים המעידים שיש לו ביד פלוני^[80] - הרי זו ספק מקודשת^[81], ואפילו אמר אותו פלוני אין לו בידי, חוששים שמא עשו קנוניא^[82], ואפילו הוא והיא אומרים שאין לו כלום ביד פלוני, הרי היא ספק מקודשת^[83]. וכן אם אמר אותו פלוני יש לו בידי, אינה אלא ספק מקודשת^[84]. ואם גם האשה אומרת שיש לו ביד פלוני, הרי זה כתנאי ששניהם מודים שנתקיים, והרי היא מקודשת בודאי^[85].

שיש לי מאתיים זוז במקום פלוני

המקדש אשה ואמר לה על מנת שיש לי מאתיים זוז במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת^[86]. ומכל מקום גם אם אין לו, הרי זו ספק מקודשת שמא יש לו באותו מקום, ואינו מודה בזה כיון שהוא מתכוון לקלקלה^[87]. ואפילו אם שניהם מודים שלא היו לו מעות, הרי זו ספק מקודשת, לפי שחוששים שמא היו לו באותו מקום ונגנבו או שאבדו אחר הקידושין^[88].

היו לו מאתיים זוז, אבל במקום אחר, יש מהראשונים שסוברים שמקודשת, לפי שבקל אפשר להוליכם ממקום למקום^[89], ומכל מקום כל שאין הדבר מזומן להביאו כאן נראה שאינה מקודשת^[90]. ויש חולקים וסוברים שאם אין המעות באותו מקום אינה מקודשת^[91].

שיש לו בית כור עפר

על מנת שיש לי בית כור עפר – מקום הראוי לזרוע שלושים סאה^[92] - הרי זו מקודשת אם יש לו^[93], וצריך להביא עדים^[94]. ואם אין ידוע אם יש לו, הרי זו ספק מקודשת שמא יש לו בסוף העולם^[95], ואף אם אומר אין לי, חוששים שמא ימתכוון לקלקלה^[96].

שיש לי בית כור עפר במקום פלוני

על מנת שיש לי בית כור עפר במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת^[97]. ואם אין לו באותו מקום, נחלקו ראשונים, יש סוברים שהיא ספק מקודשת, שמא יש לו שם והוא מתכוון לקלקלה^[98], ויש אומרים שאינה מקודשת, ואפילו מספק, לפי שאם היה לו בית כור עפר באותו מקום אי אפשר שלא היה ידוע^[99].

על שיעורו של בית כור, ע"ע. ועל בית כור שהיו בו סלעים ונקעים אם נמדדים עמו, ע"ע מכירה.

על קידושי טעות צד השליח ששינה בשליחותו שלא עשה כמו שצוהו המשלח – עיין ערך שליחות.

פסק לתת נדוניא ולא נתן

מי שפסק ליתן לבתו נדוניא ואחר כך נודע שלא הכניס לה כלום, יש מהאחרונים שצדד שהקידושין הם קידושי טעות לפי שהכל מקפידים על כך^[100].

ג. בסתם

נדרים ומומים שבו

קידש אשה, ולאחר מכן נמצאו בו מומים ונדרים, אמרו בתוספתא שיקיים^[101]. ואם רצתה האשה לבטל הקידושין נחלקו אחרונים, יש סוברים שאין האשה יכולה לכוף אותו להוציאה^[102], לפי שאשה נח לה בבעל כל שהוא, ואינה מקפדת לבטל הקידושין משום כך^[103]. ויש אומרים שיכולה לכופו לגרשה, לפי שהם קידושי טעות^[104]. במה דברים אמורים, במומים קלים כעין אותם הפוסלים בנשים^[105], או אפילו במומים גדולים מהם כגון נסמית עינו או נקטעה ידו, ונשברה רגלו^[106], אבל במומים גדולים מאד, כגון מוכה שחין, ובעל פוליפוס, והמקמץ, והמצרף נחושת, והבורסי, לדברי הכל כופים אותו להוציא^[107].

על הטוען שלא מצא לאשתו בתולים, ע"ע טענת בתולים.

נדרים שבה

הכונס אשה – ולא פירש דבר, לא בקידושין ולא בנישואין^[108] - ונמצאו בה נדרים, תצא בלא כתובה^[109], אבל צריכה גט^[110]. ונחלקו אמוראים בגט זה, רבה ורב חסדא סוברים שמן התורה אינה צריכה גט כיון שהם קידושי טעות, ומה שאמרו שצריכה גט היינו מדרבנן^[111], שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט^[112], ולכך אם נשאת בלא גט אין בניה ממזרים^[113]. ורבא סובר שהיא ספק מקודשת, לפי שספק הוא בסתם אדם אם מקפיד על אשה נדרנית^[114], ומספק צריכה גט^[115], ולכך אם נישאת לאחר בלא גט, בניה ספק ממזרים^[116]. הלכה כרבא^[117].

לדעת הסוברים שהיא ספק מקודשת, יש שכתבו שמכל מקום אין נוהג בה חרם-דרבינו-גרשום* שלא לשאת שתי נשים ושלא לגרש אשה בעל כורחה^[118], לפי שלא גזר רבינו גרשום אלא באשתו וודאית, ולא בספק^[119].

על טענת בתולים, ע"ע טענת בתולים.

קידשה ולא כנסה

קידשה ולא כנסה, ונמצאו עליה נדרים או מומים, הרי זו ספק מקודשת^[120], ויש סוברים שמן התורה אינה מקודשת אבל צריכה גט מדרבנן^[121].

מומים מכוערים

המקדש סתם, ונמצאו בה מומים, יש מהראשונים שכתבו שאם הם מומים קטנים, הרי זה כמו שנמצאו עליה נדרים, וצריכה גט^[122], אבל אם היו מומים המכוערים, וכגון ריח הפה וריח החוטם, או מכות שבגופה, הרי זה מקח טעות ואינה צריכה גט^[123].

כנסה סתם ונמצא שאין לו גבורת אנשים

כנסה סתם ונמצא שאין לו גבורת אנשים ולא הכירה בו בשעת קידושין, יש מן האחרונים שכתב שהם קידושי טעות, ואפילו מספק אינה מקודשת, שהכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה, ובודאי על דעת כן שלא תוכל להיבעל לו לא נתקדשה^[124]. ויש שכתבו שהיא ספק מקודשת, וצריכה גט מספק^[125], שאף שאינו יכול לבעול, יש לומר שנח לאשה בכל בעל שיהיה, וגם על דעת כן נתקדשה^[126]. ויש שחילקו בין מי שאין לו רפואה – כגון סריס אדם – שאם קידש הרי זה קידושי טעות, לבין סריס שיש לו רפואה – כגון סריס חמה – שאם קידש הקידושין חלים^[127].

טעות יוחסין

המקדש את האשה, ואמר כסבור הייתי שהיא כוהנת והרי היא לויה; לויה והרי היא כוהנת; ענייה והרי היא עשירה; עשירה והרי היא ענייה, הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו^[128], אלא הוא הטעה את עצמו וכיון שלא פירש שעל מנת כן הוא מקדש, הרי הם דברים-שבלב*^[129]. וכן היא שאמרה סבורה הייתי שהוא כהן והרי הוא לוי; לוי והרי הוא כהן, וכיוצא בזה, הרי זו מקודשת^[130].

על המקדש אשה ונמצאה אילונית, ע"ע אילונית^[131].

ד. הטעה לשבח

הטעה לשבח

המקדש אשה והטעה אותה לשבח, וכגון שאמר לה על מנת שאני לוי ונמצא כהן, או שאמר אני נתין ונמצא ממזר, דעת תנא קמא שאינה מקודשת^[132], שאם אמר שהוא לוי ונמצא כהן, יכולה לומר מנעל שגדול ממידת רגלי איני חפצה בו^[133]. ואם אמר שהוא נתין ונמצא ממזר, שמא יודעת בעצמה מה היא, וחוששת שממזר יתגאה עליה יותר מנתין, ורוצה היא בפחות ביותר כדי שיהא השלום מצוי בינו לבינה^[134];

וכן אם אמר לה על מנת שאני בן עיר ונמצא בן כרך^[135], יכולה לומר שישיבת כרכים קשה היא, לפי שהכרך הוא מקום שווקים, והיוקר מצוי בו, ודוחק עוברים ושבים^[136], או שאינה רוצה לדור בכרך כיון שרצונה להיות בצינעא^[137];

וכן להיפך, אם אמר לה על מנת שאני בן כרך ונמצא בן עיר^[138], אף על פי שהטעה לשבח טעות הוא^[139], שמא אף היא נח לה בכרך^[140]. ויש שכתבו שאין שבח בעיר יותר מבכרך, שהרי יש מעלה בכרך שמצוי בו כל דבר, מה שאין כן בעיר, ועל כן הוא קידושי טעות הם, לפי שיש שנח להן בעיר ויש שנח להן בכרך^[141];

וכן אם אמר לה על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, או שאמר שהוא רחוק ונמצא קרוב, קידושי טעות הם^[142]. שמא נח לה שהמרחץ יהיה רחוק^[143]. ובירושלמי אמרו שיכולה לומר רוצה הייתי לקפץ ולנתר בהליכתי לבית המרחץ ובחזרתי לביתי^[144], ורוצה היא להתענג בהילוך ובטיול^[145];

וכן אם אמר על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת – דהיינו גדולה וראויה לשמשני^[146], שלא תהא צריכה לטרוח בצרכי הבית כל כך^[147], או שהיא מגדלת הבנים^[148] - ואין לו, על מנת שאין לי ויש לו^[149], שמא נוח לה בטורח זה, ואינה רוצה שתדור עמה בת או שפחה בבית, שלא יהיו הבת או השפחה מגלות ענייניה^[150];

וכן אם אמר על מנת שאין לי בנים ויש לו, או על מנת שיש לי ואין לו^[151];

ר' שמעון אומר, אם הטעה לשבח מקודשת^[152], ונחלקו אמוראים בדעתו, יש סוברים שרק בשבח ממון סובר שבטעות לשבח מקודשת, אבל בשבח יוחסין - כגון על מנת שאני ממזר ונמצא נתין^[153], או לוי ונמצא כהן^[154] - דברי הכל אינה מקודשת^[155]. ויש סוברים שגם בשבח יוחסים לדעת ר' שמעון אם הטעה לשבח מקודשת^[156].

לא לשבח ולא לגנאי

אמר לה על מנת שאיני אלא יוסף ונמצא יוסף ושמעון אינה מקודשת^[157], ואף על פי שאין זו טעות שמפסידה ממנה, מכל מקום כתבו אחרונים שכיון שלא צריכה להיות שום קפידא בדבר, ואף על פי כן התנה, הרי ודאי שהקפיד שיהיה כפי תנאו^[158].

ה. טעות שנתקנה

כשנשתנתה המציאות

קידש אשה על מנת שאני עני והיה עני – בשעת הקידושין^[159] - והעשיר; על מנת שאני עשיר והיה עשיר, והעני; על מנת שאני בסם והיה בסם, ונעשה בורסי; על מנת שאני בורסי והיה בורסי, ונעשה בסם; על מנת שאני בן עיר והיה בן עיר, ונעשה בן כרך; על מנת שאני בן כרך והיה בן כרך, ונעשה בן עיר; על מנת שיש לי בנים והיו לו בנים, ומתו; על מנת שאין לו בנים ולא היו לו בנים, ואחר כך נולדו, בכל אלו הרי זו מקודשת^[160], לפי שבשעת קידושין נתקיים התנאי^[161]. אבל אם קידש אשה ואמר לה שאיני אלא עני והיה עשיר, והעני; שאיני אלא עשיר והיה עני, והעשיר, וכיוצא בזה בבסם ובורסי ובבן עיר ובן כרך וביש לו בנים ואין לו, בכל אלו אינה מקודשת, כיון שבשעת הקידושין לא היה הדבר אמת^[162].

נדרים ומומים שבו

קידש אשה על מנת שאין בו מומים או נדרים והלך אצל רופא וריפא המומים, או אצל חכם והתיר הנדרים - קודם שכנסה^[163] - הרי זו מקודשת^[164], ואף שבאשה שהיו בה מומים, אפילו אם נרפאה מן המומים אינה מקודשת^[165], מכל מקום באיש מקודשת, לפי שאין גנאי לאיש במומים שכבר נרפאו, וודאי שהאשה אינה מקפדת על כך^[166].

נדרים ומומים שבה

קידש אשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים והלכה אצל חכם והתיר לה את נדרה, אמרו בברייתא שהרי זו מקודשת^[167]. כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים, והלכה אצל חכם והתיר לה, הרי זה יקיים^[168]. קידשה על מנת שאין בה מומים והלכה אצל רופא וריפאה אינה מקודשת^[169]. כנסה סתם ונמצאו בה מומים, אף על פי שהלכה אצל רופא וריפאה, תצא שלא בכתובה^[170]. מה בין חכם לרופא? חכם עוקר את הנדר מעיקרו ונמצא כמו שלא היו עליה בשעת הקידושין^[171], אבל רופא אינו מרפא את המומים אלא מכאן ולהבא^[172], ונמצא שבשעה שקידשה הטעתו^[173].

בברייתא אחרת שנינו, שאף אם הלכה אצל חכם והתיר נדריה אינה מקודשת^[174]. ונחלקו אמוראים: רבה^[175] מפרש שנחלקו הברייתות,שבברייתא הראשונה אמרו שמקודשת, לפי שסוברים שאין אדם מקפיד על כך שתלך אשתו לחכם להתיר נדריה, ובברייתא השניה אמרו שאינה מקודשת לפי שסוברים שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין – והרי הוא מקפיד שלא תלך אצל חכם להתיר נדריה^[176]. ורבא^[177] מפרש שלא נחלקו הברייתות, אלא באשה רגילה הרי זו מקודשת, אבל באשה חשובה, בת גדולים, אינה מקודשת, לפי שאומר: אי אפשי באשה נדרנית, שאם תידור אחר כך ולא נֹח לגרשה, כדי שלא ייאסר באמה ובאחיותיה^[178]. להלכה כתבו ראשונים שאם התיר לה חכם הרי זו מקודשת, שלהלכה אין אדם חושש לביזוי של ההליכה לבית דין להתיר נדריה, כיון שתוכל להביא שלושה הדיוטות לביתה שיתירו לה^[179].

באשה חשובה, נסתפקו הפוסקים אם להלכה יש הבדל בין אשה חשובה לשאינה חשובה^[180], וכתבו שלכך יש להחמיר ולהצריכה גט אף באשה חשובה^[181]. ויש סוברים שאין בדבר ספק כלל, אלא ודאי אין חילוק בין אשה רגילה לאשה חשובה, והרי זה קידושין גמורים^[182], ויש סוברים שגם באשה שאינה חשובה אין זה קידושין גמורים אלא ספק^[183].

ו. מום שנוצר אחרי הקידושין

מום שנוצר לאחר הקידושין

מום שנוצר לאחר הקידושין, אין אומרים בו שעל דעת כן לא נתקדשה, שאילו היה יודע שתהיה בעלת מום, או אילו היתה יודעת שיהיה בעל מום לא היו מתרצים לקידושין, שלא נאמר דין קידושי טעות אלא בדבר התלוי בדעת המקדש או המתקדשת בשעת הקידושין^[184].

המיר את דתו

המיר הבעל את דתו לאחר הנישואין, יש מהאחרונים שכתב שהם קידושי טעות, שלא נישאת לו אלא על דעת שיחזיק בדת ישראל^[185], ויש מי שכתב שאינם קידושי טעות^[186].

כשנפלה ליבום

אשה שמת בעלה ונפלה ליבום לפני אחיו, והיה האח מוכה שחין, אף על פי שבכל אשה שנתקדשה ונמצא שבעלה מוכה שחין הרי זה קידושי טעות^[187], מכל מקום אין אומרים בזו שתצא בלא חליצה שעל דעת כן שתפול לפני מוכה שחין לא קידשה עצמה, לפי שאשה נח לה בכל שהוא^[188], דהיינו שנח לה להתקדש לראשון שהוא שלם, אף על פי שאם ימות תזקק לאחיו^[189], ויש מפרשים שאף נח לאשה אף בבעל שהוא מוכה שחין^[190].

נפלה ליבום לפני מומר

אשה שנפלה ליבום לפני מומר, נחלקו הגאונים: יש סוברים שזקוקה ליבום^[191], ויש סוברים שאינה זקוקה ליבום לפי שנתברר עתה שקידושיה היו קידושי טעות, שעל דעת שתיפול ליבום לפני מומר לא נתקדשה לראשון^[192].

השתמד האח לאחר הנישואין, יש סוברים שאין אלו קידושי טעות, שהרי אפשר שלא ישתמד, ואף אם ישתמד אפשר שלא ימות בעלה בחיי המומר בלא בנים, ואשה מכנסת עצמה לספק כזה^[193]. ויש שכתבו שמכל מקום קידושי טעות הם, שעל דעת כן לא נתקדשה^[194].

על המקדש אשה ויש לו אח מומר אם יכול להתנות שאם תיפול לפני מומר ליבם שלא תהא מקודשת – ע"ע תנאי ועי' מומר^[195].