פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמד י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י – המוחל על הספדו
ציווה שלא יספידוהו
- כתב השו"ע: "מי שצוה שלא יספדוהו – שומעין לו". וביאר הש"ך (ס"ק ח) משום שההספד הוא יקרא דשכבא.
- גדול בתורה שציווה שלא יספידוהו, האם שומעים לו: (פת"ש ס"ק א)
נוב"י – יש להספיד, וכך נהג בהספדו של הפני יהושע, ואמר: "אף שרבינו הגדול בעל פני יהושע צוה שלא להספיד אין שומעין בזה למי שהוא רשכב"ג".
בית יעקב – אפשר להספיד. ז"ל: "המיקל שלא לשמוע לחכם הלז – לא הפסיד".
שו"ת תשובה מאהבה (חלק א סימן קעד) – אין להספיד. וז"ל: "לא אדע היתר ברור לבטל דברי המת ולהספידו במקום שאמר אל תספדוני".
- הכרעה: הילקו"י (אבלות סי' יא סע' ו) ע"פ היבי"א (ח"ט יו"ד סי' לג) כתב: "מי שציוה לפני פטירתו שלא להספידו - שומעין לו... אולם רב גדול שנפטר ... - רשאים לעבור על צוואתו ולהספידו כפי כבודו, אך יקצרו בשבחיו, ויאריכו בדברי כיבושין והתעוררות מוסרית". וכ"פ בגשר החיים (פי"ג אות ג).
המצווה שלא להתאבל עליו
- יהודי המצווה שלא להתאבל עליו שבעה ושלושים, האם שומעים לו: (פת"ש ס"ק ב, פני ברוך סי' ג סע' ה עמוד לז)
רמ"א ע"פ מהרי"ו – "אבל אם צוה שלא לנהוג עליו ז' וגזירת שלשים – אין שומעין לו".[1]
עיון יעקב – שומעים לו.
- הכרעה: כתבו התשובה מאהבה והפני ברוך, שאין לקבל את דברי העיון יעקב, ואין לשמוע לו.
הורה שציווה שלא לנהוג בו דיני י"ב חודש
- כתב מהרי"ו (הובא בבאה"ט ס"ק ז) שאם ציוו הורים שלא לנהוג בהם דין של אבלות ב-י"ב חודש – יקיים דבריהם, שאין דין זה שייך בשאר מתים, אלא מדין כיבוד הורים.
הורה שציווה על בנו שלא יאמר עליו קדיש
- כתב שו"ת אבן שהם (סי' עב, הובא בפת"ש ס"ק א) מי שציווה שבנו לא יאמר עליו קדיש – שומעים לו, משום שאדם יכול לומר שאינו רוצה כפרה (סנהדרין מו:), ועניין הקדיש הוא כפרה למת.
- אך היבי"א (ח"ט יו"ד סי' לג) חלק וכתב: "מי שציוה שלא יאמרו אחריו קדיש, שבודאי אין לשמוע לו... שאילו ידע הנפטר מהתועלת הזאת לא היה מצוה על כך".
שני ת"ח השונאים זה לזה
- כתב הבית יעקב (הובא בפת"ש ס"ק א) שאם ישנם שני ת"ח השונאים זה לזה – אין למעט בהספד האחד מפני כבוד השני.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים
- ↑
רע"א (הגהות לשו"ע ד"ה אבל אם) כתב שיש לתמוה מדוע הרמ"א פסק כדעת המהרי"ו שיש להתאבל, הרי נפסק (סי' שמה סע' א) שאבלות שבעה ושלושים היא משום כבוד המתים ולא משום כבוד החיים. וסיים שצ"ע לדינא.