פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שנה א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א – הנחת מיטת האישה ברחוב
מסכת שמחות פרק יא הלכה ב
דברים שבין איש לאשה: מניחין את האיש ברחוב ואין מניחין את האשה ברחוב...
מועד קטן כז ע"א - כח ע"א
משנה: אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד. ולא של נשים לעולם, מפני הכבוד.
גמרא: ... אמרי נהרדעי: לא שנו אלא חיה אבל שאר נשים מניחין. ר' אלעזר אומר: אפילו שאר הנשים, דכתיב: "ותמת שם מרים ותקבר שם" סמוך למיתה קבורה.
- וכ"פ השו"ע ע"פ הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש ועוד ראשונים כדעת ר' אלעזר: "אין מניחין מטה של אשה ברחוב, מפני הכבוד {שקרובה לניוול (ש"ך ס"ק א)}".
חבר עיר באישה
מסכת שמחות פרק יא הלכה ב
דברים שבין איש לאשה:... עולין בחבר עיר על האיש, ואין עולין בחבר עיר על האשה.
וכ"פ הרמ"א ע"פ הטור: "ואין עולין בחבר עיר על האשה".
- מהו "חבר עיר" שנאמר עליו שלא עולים בו על האישה: (ט"ז ס"ק א, ש"ך ס"ק ב, באר הגולה ד"ה על האשה)
- ש"ך ע"פ הטור (סי' רנו) – גדול העיר, "שאין כבוד לחכם שמנהיג העיר שכל העיר נוהגין ע"פ צוויו, שיהא עולה באשה {שאישה תישא את מיטתו} כשנושאין אותה לקבורה".
- ט"ז – כשאישה מתה, לא עומדים בחבורה ברחובה של עיר משום הניוול שיש בנשים, שהרי דמיהן מצויים.
המנהג להספיד אישה ברחוב
- כתב שו"ת שואל ונשאל[1] (ח"ג יו"ד סי' שלט): שמנהג ג'רבה שלא להספיד את האישה כלל בחוץ, אלא "הדרשה תהיה בבית בשבעת ימי האבילות כנהוג, ואם א"א לבטלו שימשך מזה מחלוקת וכיוצא, יש להעלים עין".[2]
- אך בשו"ת תעלומות לב[3] (ח"ג סי' יז, דף לז ע"ב) כתב שניתן להקל בימינו, כיון שהטהרה יסודית, וכן נהגו גדולי עולם.
- וכ"פ הפני ברוך (סי' ג סע' ג) ע"פ גשה"ח (פי"ג אות ח): "והנהוג הוא להספיד אישה גדולה במעשים, או אשת גדול בתורה – גם ברחוב כמו שמספידים לגדול במעשים ובתורה ברחוב". וכ"פ בשו"ת צי"א (ח"ה רמת רחל סי' נג).
- וכ"פ החזו"ע (ח"א הלכות הספד הע' ט, עמ' רפז) וביאר: "כיון דקיימא לן שמספידים את הנשים כאנשים, יש להספיד אשה כשרה בבית הקברות בשעת קבורתה".
בעניין כיצד מספידים נשים בימינו – עיין לעיל סי' שדמ סע' ב עמ' 82.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים
- ↑ כתבו הרב משה כלפון הכהן, נולד בשנת ה'תרל"ד (1874) באי ג'רבה שבתוניסיה, שם למד וכיהן כדיין בבית הדין. ובשנת ה'תש"י (1950) הוא נפטר. ג'רבה מפורסמת כעיר שרובה כוהנים מיוחסים, ורבי כלפון כאחד מבעלי הייחוס המגיע עד לזמן בית שני.
- ↑ וכ"כ הרב קאפח (פירוש על הרמב"ם הלכות אבל פרק יב הערה ה עמ' רא) שהיה המנהג בתימן: "וכן נהגו בתימן המעטירה, אע"פ שהניחו את המיטה לשעה קלה בשעה שאומרים מה שקוראים "התר", לא הניחו שום מיטה ברחוב להספידה".
- ↑ כתבו רבי אליהו בכור חזן. נולד בשנת ה'תר"ח (1848), ונפטר בשנת ה'תרס"ח (1908). עלה לארץ ישראל ושימש כאב בית דין בירושלים. לאחר מכן עבר ללוב, ושימש כרב הראשי של טריפולי וקיבל את התואר "חכם באשי". בשנת ה'תרמ"ח (1888) התמנה לרבה הראשי של אלכסנדריה וכיהן בתפקיד זה כעשרים שנה, עד יום מותו. נחשב מגדולי חכמי לוב וחכמי מצרים.