פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שנו א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א – גבו לקבורת מת והותירו
סנהדרין ח ע"א
ת"ש: מותר המתים {אם גבו כסף עבור המתים ונותר} – למתים {אחרים}, מותר המת – ליורשיו {אם אספו כסף למת מסויים, ונותר, מביאים את הכסף ליורשים}... רבי מאיר אומר: לא יגע בהן עד שיבא אליהו, רבי נתן אומר: יעשנו דימוס על קברו, או זילוף לפני מטתו...
תנא קמא סבר: כי בזו ליה, אחולי מחיל זילותיה גבי יורשין {כיוון שאספו למת מסויים, הוא התבזה בכך, והוא מוחל על בזיונו רק אם הכסף יגיע ליורשים, ולכן הכסף מגיע אליהם}.
וכ"פ השו"ע: "מת שלא היה לו צרכי קבורה, וגבו לו {בין מעות ובין שאר דברים (ש"ך ס"ק א)} והותירו, אם כשגבו יחדו לצרכי זה המת - ינתנו ליורשיו {שהמת מוחל על בזיונו רק אם הנותר יינתן ליורשיו}; ואם לאו - יעשו מהם צרכי מתים אחרים[1]".
כתב הרדב"ז (סי' רמג, הובא בפת"ש ס"ק א) שאם אין מנהג במשפחת המת לעשות מצבה - יכול היורש לדרוש את הכסף, ושלא תהיה מצבה; אך אם נהגו לבנות – היורש חייב לבנות מצבה מהכסף שנגבה.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים
- ↑
אף שהדר"מ (ס"ק א) כתב: "ובאור זרוע פסק דאסור בהנאה, ועל כן יש לגבותו סתם לצרכי מתים". עיין בהגהות והערות (על הטור הוצאת שירת דבורה אות א) שכתב: "כן הוא גם בהגהות אשרי (מועד קטן פרק ג סי' עט) בשמו. ובאו"ז שלפנינו לא מצאתיו".
ומתוך עיון בדברי הגהות אשרי (מו"ק פ"ג סע' ט) נראה שאין כוונתו כהבנת הדר"מ, שכתב: "והגובה מן הקהל לצורך תכריכי המת צריך לומר לנותנין תנו מה שתרצו לצורך מתים סתם, ואז יהיה המותר לשאר מתים. (מאור זרוע)", והגה"א לא כתב שהמותר אסור בהנאה. ואף שלפני כן כתב: "דכל מה שנעשה לצורך המת ולכבוד המת אסור בהנאה", נראה שכוונתו רק לדברים שנעשו בגופם לצורך המת (כגון תכריכים, מצבה וכדומה) וכפי שיתבאר לקמן (סי' שסד) אך אין כוונתו לכסף שנגבה בעבור המת.