פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שנט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שנט א

סעיף א – יציאת נשים אחר המיטה

ברכות נא עמוד א

אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים סח לי מלאך המות: ... ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן, וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל.

סנהדרין כ ע"א

תנו רבנן: מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה – יוצאות, לפני המיטה – יוצאות. רבי יהודה אומר: לעולם נשים לפני המיטה יוצאות, שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר, שנאמר: (שמואל ב' ג) "והמלך דוד הלך אחר המטה". - אמרו לו: לא היה הדבר אלא לפייס את העם, ונתפייסו. שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים, ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים, שנאמר: (שמואל ב' ג') "וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר".

ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ד

אית תניי תני: הנשים מהלכות תחילה, והאנשים אחריהם. ואית תניי תני: אנשים תחילה והנשים אחריהם. מאן דמר הנשים תחילה: שהן גרמו מיתה לעולם. מאן דאמר: האנשים תחילה, מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטין בנשים.

• כתב המרדכי בשם הריב"א (הובא בדר"מ ס"ק א) שבשעת ההליכה לקבר תהיינה הנשים מאחורי הגברים. ובחזרה מבית הקברות יצאו הנשים בתחילה, כדי שלא יעברו הגברים על גביהן.

• כתב השו"ע ע"פ הגמרא והראשונים: "מקום שנהגו לצאת נשים לפני המטה, יוצאות. מקום שנהגו לצאת לאחר המטה, יוצאות. ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה, ואין לשנות".

• וכתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' ריב): "רק בבית הקברות החמירו לגמרי, אבל בעיר על כל פנים לאחר המטה - מותר".

• וכתב החזו"ע (אבלות ח"א דיני לוית המת סע' יב, עמ' שיא) כתב: "מקום שנהגו שהנשים יוצאות אחר המיטה, ללוות את המת – יוצאות, ובלבד שיזהרו מאד לבל יתערבו ביחד עם האנשים, שאין זה דרך צניעות".

הסתכלות נשים מהמרפסות על ההלוויה

• כתב בעל הנתיבי עם^[1] (ח"א סי' שנט סע' ב): "המנהג בירושלים שלא לתת לנשים ללכת אחר המת, ואפילו להסתכל על הארון מהגזוזטרא לא נותנים להן".

• אך בחזו"ע (אבלות ח"א דיני לוית המת הע' י, עמ' שיג) דחה את דבריו ע"פ שו"ת מלאכת שלמה (לרב שלמה קמח, יו"ד סי' יג) וכתב: "אין זו אלא חומרא בעלמא, ואין לה יסוד כלל".

ליווי קרובי המת את המיטה

תוספתא (הוצאת ליברמן) פסחים פרק ג הלכה טז

מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לאחר המטה – הולכין, מקום שנהגו שלא לילך - אין הולכין.

• כתבו הרי"ץ גיאת (הלכות אבל עמ' רמד), הרמב"ן (תורת האדם שער הסוף, ענין ההוצאה, אות כז) והארחות חיים (הלכות אבל אות יב): "בתוספתא, מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לפני המטה - הולכין, לאחר המטה - הולכים".^[2]

• וכעין זה כתב הטור: "מקום שנהגו להיות אבלים הולכין לפני המטה - הולכין".

• וכתב הש"ך (ס"ק א) ע"פ הב"ח, שהיום לא נהגו האבלים ללכת לפני המיטה, אלא הולכים עם שאר המלווים.

• וכתב החזו"ע (הלכות אבלות ח"א דיני לוית המת אות ז, עמ' דש): "המנהג בירושלים שכל יוצאי ירכו של הנפטר אינם מלווים את אביהם המת כלל, והטעם הוא על פי הקבלה. ובשאר מקומות לא נהגו כן... וגם למנהג ירושלים רשאים הבנים והבנות לצאת אחר מיטת אמם". וכן כתב בגשה"ח (ח"א עמ' קיב) אלא שלא חילק בין ירושלים לשאר מקומות.

בעניין סדר יציאת האבלים מבית המת – עיין לעיל סי' שנח סע' ג

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים