פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שסד ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג – מת מצווה
סנהדרין מז ע"ב
מת מצוה אית ליה קלא {מת מצווה כולם שומעים שנפטר}.
בבא קמא פא ע"א-ע"ב
עשרה תנאין התנה יהושע:... ומת מצווה קונה מקומו... ורמינהי: 'המוצא מת מוטל באיסרטיא – מפנהו לימין איסרטיא או לשמאל איסרטיא, שדה בור ושדה ניר – מפנהו לשדה בור. שדה ניר ושדה זרע – מפנהו לשדה ניר. היו שתיהן בורות, שתיהן נירות, שתיהן זרועות – מפנהו למקום שירצה'? - אמר רב ביבי: במוטל על המיצר {ברוחב הדרך, ועושי טהרות מאהילים עליו ונטמאים ומטמאים את הטהרות} מתוך שניתן לפנותו – מפנהו לכל מקום שירצה.
ירושלמי נזיר פ"ז ה"א
המוצא מת מצוה הרי זה מיטפל בו וקוברו במקומו. אימתי? בזמן שמצאו חוץ לתחום, אבל אם מצאו בתוך התחום הרי זה מביאו במקום הקברות וקוברו.
אבל רבתי פרק ד הלכה ד
אמר ר' עקיבא: זו היתה תחלת תשמישי לפני חכמים: פעם אחת השכמתי ומצאתי מת אחד הרוג, והייתי מטפל בו כשלשה תחומי שבת, עד שהבאתיו לבית קבורה וקבררתיו, וכשבאתי והרציתי הדברים אצל חכמים, אמרי לי: על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע, מעלין עליך כאילו היית שופך דם.
אבל רבתי פרק ד הלכה ח
תניא לעולם אינו מת מצוה עד שימצאו ראשו ורובו, ר' יהודה אומר השדרה והגולגולת הן הן רובו.
וכ"פ השו"ע ע"פ הרמב"ן:
"מת מצוה, שמצאו אדם בשדה וקברו שם, אפילו שלא מדעת בעל השדה – אסור לפנותו, שמת מצוה קונה מקומו.
וכל המוצאו צריך לקברו במקום שמצאו.
ואם מצאו על המיצר, שצריך לפנותו משם מפני הרבים שלא יאהילו עליו:
אם מצאו בין שדה בור (פירוש: שאינה חרושה וזרועה) לשדה ניר (פירוש: נחרש ולא נזרע) - מפנהו לשדה בור.
בין שדה ניר לשדה זרע - מפנהו לשדה ניר.
בין שדה זרע לשדה אילן - מפנהו לשדה זרע.
בין שדה אילן לשדה כרם - מפנהו לשדה אילן.
ואם שתיהן שוות - מפנהו לקרוב שבהם.
ואם שתיהן שוות בקירוב - מפנהו לאיזהו מהם שירצה.
בד"א, במצאו חוץ לתחום. אבל אם מצאו בתוך התחום - מביאו לבית הקברות.
ואינו נקרא מת מצוה, אא"כ מצא ראשו ורובו".
מת מצווה בימינו
כתב המהרש"ל (ש"ך ס"ק י, ט"ז ס"ק ב), שהיום לא נוהגים לקבור מת מצווה במקום שמוצאים אותו, כיון שהארץ לא שלנו, ויש חשש שהגויים יוציאו את המת ע"מ להפשיט את בגדיו.
וכ"כ החזו"ע (אבלות ח"ב עמ' פא סוף הערה כט) לגבי מת מצווה: "ונראה שבזמנינו שרשויות החוק לא מאפשרות לקבור מת קודם שיעשו בדיקות לברר סיבת מותו... לפי זה אין נפקא מינה בהלכה זו".
מתוך הספר שירת הים - לפרטים