פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעא ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעא ד

סעיף ד – דין אכסדרה וזיזים

אהלות פרק ז משנה ג

המת בבית, ובו פתחין הרבה - כולן טמאין. נפתח אחד מהן - הוא טמא, וכולן טהורין. חשב להוציאו באחד מהן, או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים - הציל על כל הפתחים.

אהלות פרק יד משנה ד

זיז {בליטה של טפח} שהוא סובב את כל הבית {מחוץ לבית, הזיז מקיף את כל הבית}, ואוכל בפתח שלש אצבעות {והזיז בולט בפתח הבית רק שלוש אצבעות}: טומאה בבית – כלים שתחתיו {שתחת הזיז} טמאים. טומאה תחתיו {תחת הזיז} – ר' אליעזר מטמא את הבית. ורבי יהושע מטהר {והלכה כר' יהושע}. וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה.

חצר עם אכסדרה שכל הבתים סגורים

• כתב השו"ע ע"פ הרי"ף והרא"ש: "חצר המוקפת זיזין ואכסדראות, וטומאה באחד מהבתים, אם כל פתחי הבתים והחלונות נעולים, טומאה יוצאת לתחת הזיזין והאכסדראות". ולכן אסור לכהן להיות שם.

• וביאר הרמ"א את הטעם: "והטעם, משום דהואיל וסוף הטומאה לצאת דרך שם, רואין כאילו יצאה".

• והט"ז (ס"ק ו) כתב שיש טעות סופר בטור ובשו"ע, וצריך לומר שרק פתח הבית שבו המת נעול טמא. שדין הזיזין והאכסדראות לא משתנה אם שאר פתחי הבתים פתוחים או נעולים.

נפתח פתח אחד מפתחי מהבית

• כתב השו"ע ע"פ הרי"ף והרא"ש: "ואם נפתח חלון או פתח מצד האחר, ואותם של צד החצר כולם נעולים – אין הטומאה יוצאת לתחת הזיזין. ואם נפתח גם כן אחד מהן לצד הזיזין – הטומאה יוצאת מהבית לתחת הזיזין. וכן אם טומאה תחת הזיזין, נכנסת מתחתיהן לבית. לכן גגים הבולטים למעלה לחוץ על פתחי הבתים, וטומאה באחד מהבתים, כל הבתים שפתחיהם פתוחים, טמאים".

• וביאר הש"ך (ס"ק יא) שצריך להיות הפתח של ד' טפחים על ד' טפחים, שאפשר להוציא משם מת.

• וכתב מהר"ח או"ז (הובא בש"ך ס"ק יג) שאף קורות ברוחב טפח (כגון הקורות שעושים לעירוב), מעבירות את הטומאה.

• בתים שאינם צמודים ויש להם מחיצה משותפת, האם הטומאה עוברת דרכה: (דרישה ס"ק ו, ט"ז ס"ק ט, ש"ך ס"ק יד)

• דרישה – הטומאה עוברת בין הבתים.
• ט"ז וש"ך – הטומאה לא עוברת בין הבתים.

• כתב הדרישה (הובא בט"ז ס"ק י) שאם יש מת באחד מבתי החצר, ינעלו הכהנים את הדלתות והחלונות, ובאופן זה הכהנים לא צריכים לצאת מביתם.

בעניין מחיצת סורגים – עיין לעיל סע' א

מעבר כהן תחת פתח שהמת צריך לצאת משם

• האם מותר לכהן לעבור תחת פתח שהמת צריך לצאת משם: (ב"י, פת"ש ס"ק ח, חזו"ע אבלות ח"ב הערה כא עמ' נז)

• חמישה זקנים ור' מאיר (הובאו בתרוה"ד) וכל-בו – אסור, משום שהפתח עצמו טמא, שסוף הטומאה לצאת משם.

• י"א שהובא בכל-בו ותרוה"ד – מותר, משום שהכהן לא מוזהר על מה שיהיה בעתיד.

  • הכרעה: הרמ"א הביא את הדעות, ונטה להקל כשאין מנהג: "ולכן יש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם, ויש מתירין, והמיקל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר".
  • וכתבו הדגול מרבבה ויריעות האהל (סי' לג) שהמנהג להקל לכהנים לעבור במקומות שעתיד לעבור שם המת. וכ"פ החזו"ע שבמקום שלא נהגו בזה או במקום מצווה יש להקל בזה לכתחילה.
  • והמהרי"ט^[1] (ח"א סי' צו) כתב שהטעם שאסרו הוא לא משום שסוף הטומאה לצאת משם, אלא משום שיש חשש שכשיעמוד הכהן בפתח, יביאו פתאום את המת, ויטמא.

• כתב תרוה"ד (ח"ב סי' כד, הובא בב"י על סע' ד(א)): שאף שיש כוהנים המחמירים שכשיש מת בעיר שלא לצאת דרך פתח השערים שעתיד המת לצאת משם עד שיעבור שם המת, משום שסוף טומאה לצאת שם^[2]. מכל מקום "בבית של צידוק הדין... - אין להחמיר בו, דאדרבה אותו פתח דרכו לטמאות את האהל" שהרי מכניסים דרכו את המתים, ואינו כשאר פתחי הבתים שמטהרים את הבית אחר שהמת יוצא מהם.

• וכתב הדברי חמודות (לר' יו"ט ליפמן, על הרא"ש הלכות טומאה סימן ט אות כו. הובא בש"ך ס"ק ט) שבבית צידוק הדין, כשיש בו כניסה אחת - מותר לכהנים להיכנס דרכו. אך בבית צידוק הדין שיש בו כניסה מצד אחד, ויציאה מצד שני - אין לכהנים לעבור דרך היציאה, משום שהטומאה תצא משם.

העברת טומאה בין שני גגות

• כתבו הנימוק"י ומהר"י וייל (הובאו בדר"מ ס"ק א), שאם יש שני גגות בגבהים שונים, שאם היו באותו גובה היו נושקים, אומרים "חבוט רמי", והטומאה עוברת ביניהם. (ואם רחוקים בפחות מג' טפחים הטומאה לא עוברת, כי לא אומרים לבוד להחמיר).

• וכ"פ הרמ"א: "שני גגין שאין נוגעין זה בזה, אע"פ שאין ביניהם רק פחות מג' - לא הוי חבור לטומאה, דלא אמרינן לבוד להחמיר {וכל שכן שאין לבוד להקל (ט"ז ס"ק ה)}. ואם היו זה למעלה מזה {ואפילו יותר מ-ג' טפחים (ב"ח, הובא בש"ך ס"ק טז)}, אע"פ שאינן נוגעים, אמרינן: חבוט רמי, וכאילו נוגעים".

כניסת כהנים לביתם כאשר יש שם מת

• כתב הרמ"א ע"פ המהרי"ל: "הכהנים אינן יכולין לכוף לקרובי המת שיוציאו המת ממקומו כדי שהם יהיו רשאים ליכנס לביתם, אם לא במקום שדרך להוציא כל המתים".

• וכ"כ המשנ"ב (סי' שיא ס"ק יג) והוסיף שאינם יכולים לכוף את הקרובים אפילו כשהמת נמצא בבית הכנסת.

• האם כופים את הקרובים של הנפל להוציאו מביתו: (ש"ך ס"ק יז, ט"ז ס"ק יא, משנ"ב סי' שיא ס"ק יג)

• ב"ח וש"ך – כופים את הקרובים להוציאו, שאין בנפל כבוד המת.

• ט"ז – אף בנפל הכהנים אינם רשאים לכוף את קרוביו להוציאו, משום שמות הנפל זה אונס משמים, ואינו נחשב כמזיק את חבירו. (אך בנקה"כ דחה את סברתו).

  • הכרעה: המשנ"ב פסק כדעת הב"ח והש"ך, שבנפל כופים את קרוביו להוציאו.

כהן שאינו יכול לצאת מביתו ויש שם מת

• כתב המג"א (סי' שיא ס"ק יד, הובא בפת"ש ס"ק יב) שאם יש כהן חולה שאינו יכול לצאת מביתו – כופים את הקרובים להוציא את המת מביתו, כדי שלא יעבור הכהן לאו דאורייתא.

תינוק כהן שצריך למולו ויש שם מת

• כתב בשו"ת דת אש (סי' ח, הובא בפת"ש ס"ק יב) שכהן שצריך למול את בנו בשבת (באופן שאבי הבן הוא המוהל), ובמקום שהתינוק נמצא יש מת – כופים את הקרובים להוציא את המת, משני טעמים:

1. כדעת הטור (לקמן סי' שעג) שבית דין מצווים להפריש קטנים מטומאת המת, והתינוק דינו כמו כהן החולה שלא ניתן להוציאו מן הבית.

2. כיון שאבי הבן הוא המוהל (מוכרחים להוציא את התינוק אליו), ואחר שיוציאו את התינוק למול אותו - לא יהיה ניתן להחזיר את התינוק לביתו, כיוון שנחשב שמטמאים אותו בידיים.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים