פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעה יא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:14, 20 בינואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Try fix category tree)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעה יא

סעיף יא – התפללו ערבית מבעוד יום

  • כתב השו"ע ע"פ המרדכי בשם מהר"ם: "מי שהתפלל ערבית, ועדיין הוא יום, ושמע שמת לו מת, יש מי שאומר שמונה מיום המחרת, ואותו יום אינו עולה {לעניין דיני אבלות, אך לעניין היארציי"ט יום המיתה הוא הקובע אף שכבר התפללו הציבור ערבית (שו"ת חינוך בית יהודה סי' פג, הובא בפת"ש ס"ק ו)}". וכ"פ השו"ע לקמן (סי' תב סע' יא).

  • וכתב הש"ך (ס"ק יד) ע"פ הרש"ל והב"ח, שאף אם הציבור התפלל, כל עוד שהוא לא התפלל – אותו יום עולה לו.[1]

קבורת המת סמוך לשקיעה

  • כתב החזו"ע (אבלות ח"ב חיוב האבלות סע' ו, עמ' פט): "מי שמת לו מת ונקבר בבין השמשות ונסתם הגולל ביום ראשון בערב, כעשר דקות[2] אחר שקיעת החמה, ולא היה סיפק ביד האבלים לנהוג באבלות עד שהגיעו לביתם בנעליהם אשר ברגליהם, אחר צאת הכוכבים, מכל מקום יום ראשון עולה למניין שבעה, שבין השמשות ספק הוא, ובאבלות דרבנן אדמרינן ספיקא דרבנן לקולא". וכ"פ בשו"ת יביע אומר (ח"ח יו"ד סי' לד).

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים

  1. האחרונים הקשו (הובא בש"ך ס"ק יד): מדוע אבל אינו נגרר אחרי הציבור, ולעומת זאת בהלכות נידה הרמ"א (סי' קצו סע' א) פסק שימי ספירת ליבונה נגררים אחר הציבור?

    ותירץ הרש"ל: "שאני אשה שרובן אינן מתפללות ונגררות אחר הקהל, ולכן אף אם רגילה להתפלל לא חילקו, מה שאין כן הכא".

    ותירץ אביו של הש"ך (הרב מאיר הכהן) בתשובה (הובאה בש"ך ס"ק יד):

    1. הלכה כמיקל באבל, בניגוד להלכות נידה. תירוץ זה הובא גם בב"ח (שו"ת ב"ח (הישנות) סי' קכו, ושו"ת ב"ח (החדשות) סי' נא).

    2. נידה רצתה להקל על עצמה, אחר שהציבור עשה את היום ללילה, וכאן (באבל) משמים שלחו לו את אבלותו.

    וכתב עוד אביו של הש"ך, שתירוץ הרש"ל הוא קלוש, ולכן אף כאשר הציבור התפלל ערבית קודם שקיעת החמה, והאישה שמת לה קרוב לא התפללה – יום הראשון עולה לה למניין האבלות (על אף שלדעת הרש"ל, יוצא שלא עולה לה).

  2. ועיין בחזו"ע בהערה (שם הע' ו, עמ' צז-צח) שכתב: "נראה לפענ"ד שאם נתאחרה הקבורה ונסתם הגולל בתוך י"ח דקות אחר שקיעת החמה, יש לומר דאכתי חשיב כבין השמשות... ואמרינן ביה להקל שהוא יום".