פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעו ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעו ג

סעיף ג – כשאין למת אבלים

שבת קנב ע"א-ע"ב

אמר רב יהודה: מת שאין לו מנחמין הולכין י' בני אדם ויושבין במקומו. ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה, לא היו לו מנחמין, כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה ויתבי בדוכתיה {הושיב עשרה אנשים במקום שמת שם המת}, לאחר שבעה ימים איתחזי ליה בחילמיה דרב יהודה ואמר ליה: 'תנוח דעתך שהנחת את דעתי'.

• וכ"פ השו"ע ע"פ הרמב"ם: "מת שאין לו אבלים להתנחם, באים עשרה בני אדם כשרים ויושבים במקומו כל ז' ימי האבלות, ושאר העם מתקבצים עליהם; ואם לא היו שם עשרה קבועים, בכל יום ויום מתקבצים עשרה משאר העם ויושבים במקומו".

• אך הרמ"א כתב: "ולא ראיתי נוהגין כן".

• והוסיף וכתב הרמ"א: "וכתוב במהרי"ל: נוהגים להתפלל בעשרה כל ז' במקום שנפטר שם האדם, והיינו על אדם שלא הניח קרובים ידועים להתאבל עליו, אבל יש לו בשום מקום שמתאבלים עליו - אין צריך. (וכזה ראוי לנהוג)".

• והש"ך (ס"ק א) הפנה לדברי הרמ"א (סי' שפד סע' ג) שכתב: "ומצוה להתפלל שחרית, ערבית במקום שמת שם, אפילו אין אבל, כי יש בזה נחת רוח לנשמה. והאבל מצטרף למניין".

אמירת הלל בבית האבל

• האם אומרים הלל בבית האבל: (באר היטב ס"ק ב, פת"ש ס"ק ב, משנ"ב סי' קלא ס"ק כ)

• רוקח, מגן אברהם ועוד אחרונים – לא אומרים הלל.

• נוב"י (תניינא יו"ד סי' רטו) – האבל יוצא מהחדר והציבור שמתפללים שם אומרים לעצמם.

• הר הכרמל (יו"ד סי' כ) – אם האבלים מתפללים בבית שמת שם המת - לא אומרים הלל; אך אם האבלים מתפללים בבית אחר, שאינו הבית שמת שם המת - הציבור אומרים הלל בלא האבל.

  • הכרעה: המשנ"ב פסק כדעת הרוקח וסיעתו שאין אומרים הלל בבית האבל, אלא אם כן זה שבת שאפילו אם מתפללים בבית האבל אומרים הלל (שאין אבלות בשבת בפרהסיא).

אמירת האבל הלל ביום השביעי לאבלותו

• כתב הרב דניאל (הובא בפת"ש ס"ק ב) שאבל שיום השביעי שלו נפל בר"ח - יאמר הלל אחר שיוצא מבית הכנסת, שמאז הוא כבר אינו אבל.

אמירת תחנון בבית האבל

• כתב השו"ע (או"ח סי' קלא סע' ד): "נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל {כל שבעה}".
• וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק כ) ש"הטעם דאז מדת הדין מתוחה עליו".
• עוד כתב המשנ"ב (שם): "והנה כל זה דוקא בבית האבל אין אומרים תחנון שלא להגביר מידת הדין אבל כשהאבל מתפלל בביהכ"נ או בבית אחר - אין הצבור נגררין אחריו ואומרים תחנון ומכל מקום האבל עצמו לא יאמר".

בעניין הבדלה לאבל – עיין לקמן סי' שצא סע' א עמוד 288.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים